האם מותר לשיר ולנגן בשמחות בימינו?

הקדמה


רבנו פוסק בהלכות תעניות (ה, יד):


"וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר כולן. וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן, ואסור לשמען מפני החורבן. ואפילו שירה בפה על היין אסורה, שנאמר: 'בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן' [יש' כד, ט]. וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות או שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן על היין".


נמצא, כי שירה ללא כלי נגינה שאינה על היין מותרת לכתחילה. שירת-קודש ללא כלי נגינה על היין מותרת בקושי לאחר שכבר נהגו בזה כל ישראל. ברם, שירה עם כלי נגינה אסורה. כמובן שכל תשובתנו עוסקת בשירה שהיא בגדר שירה המותרת, כגון שירה שמטרתה לעודד למעלות מידותיות או שירה שמעוררת את האדם להתבונן בהשקפות נכונות, וכמו שרבנו כותב בהקדמתו למסכת אבות (עמ' רעג–רעד):


"ודע, כי השירים המחוברים באיזו שפה שתהיה אינם נבחנים אלא לפי ענייניהם [...]. והוצרכתי לבאר את זה ואף-על-פי שהוא פשוט, מפני שראיתי גדולים וחסידים מאומתנו, אם נזדמנו במסיבת משתה או חתונה או זולתה, ורצה אדם לשיר בשפה הערבית ואפילו היה עניין אותו השיר בשבח האומץ או הרצינות שזה מן החלק הרצוי, או בשבח היין, ממחין על כך בכל אופן של מחאה, ואינם מתירים לשמעו. ואם זימר המזמר איזה פיוט מן הפיוטים העבריים אין ממחין בכך, ואין הדבר קשה בעיניהם על-אף שהדברים האמורים יש בהם מן המוזהר עליו או מן המרוחק – וזה סכלות מוחלטת, לפי שאין הדיבור אסור ומותר ורצוי ומרוחק ומצוה לאמרו, מחמת השפה שהוא נאמר בה אלא מחמת עניינו, שאם היה עניין אותו השיר דבר נעלהחובה לאמרו באיזה שפה שיהיה".


חשוב לציין, כי שירה על כלי נגינה אשר מיועדת לריפוי נפש האדם הדואב מדכדוכה, היא בגדר מצוה, וכמו שכותב רבנו בהקדמתו לאבות (עמ' רנו):


"וכן אם גברה עליו מרה השחורה [=דיכאון] יסירנה בשמיעת שירים ומיני נגינות [...] וכיוצא בזה ממה שמיישב את הנפש ומסיר שעמום המרה שחורה ממנה, ויתכוון בכל זה להברות את גופו, ותכלית בריאות גופו כדי שיידע [את ה' יתעלה]".


ובמאמרי: "האמנות במשנת הרמב"ם" הבהרתי שמותר לדעת רבנו לשמוע מוזיקה שאין בה דברי תועבה או כיעור מכל סוג שהוא, כאשר מטרת שמיעתה היא: לרפא את נפש האדם, לרעננה לעבוד את ה' ביתר חשק ומרץ, ולרוממה ללימודים ולידיעת ה' יתעלה.


כלומר, מותר לאדם אשר נפשו דאובה ללכת לקונצרט לדוגמה, אם הדבר ירענן את נפשו מיגונה ומתשישותה, וירוממוֹ לשמחת הנפש ההכרחית לעבודת ה' ולידיעתו.


לאחר ההקדמה החשובה לדעתי, נעבור לתשובה:


תשובה


לדעתי אסור להשמיע בחתונות כלי זמר וכלי שיר, וכל שמותר הוא לזמר לשיר לבדו, וזאת בהתאם להלכת חז"ל אשר נפסקה בעקבות חורבן בית קדשנו ותפארתנו. כל מי שמבטל את ההלכה הזו, מרחיק מאיתנו את גאולתנו הרוחנית ומילוי ייעודנו כעם חכם ונבון.


שוו בנפשכם איזו עוצמה הייתה להלכה הזו אם היא הייתה מקוימת כהלכתה! דהיינו שחתונות יראי השמים שבינינו היו ללא מוזיקה וכלי זמר! איזה הד עולמי עצום היה לדבר, איזו דחיפה וחיזוק היה הדבר לזכירת יגוננו בחורבן בית-המקדש, ועד כמה הדבר היה מעורר אותנו לשיבתנו לדרך האמת, להחזרת עטרה ליושנה, ולבניין בית הבחירה.


ברם, ישאל השואל ובצדק, מדוע הִתַּרְתָּ לשמוע קונצרט לנפש הדאובה ואינך מתיר לשמוע מוזיקה בחתונה? ובכן, מטרת הגעת בני האדם לקונצרט היא לשמיעת מוזיקה בלבד, כך שניתן להכשיר את ההתכנסות הזאת אם היא נעשית לריפוי נפשם הדאובה. ברם, מטרת הגעת בני אדם לחתונה אינה לשמיעת מוזיקה כלל, כלומר, לא ניתן להכשיר את השמעת המוזיקה בחתונה ולתלות אותה בריפוי נפש בני האדם, כי הם לא באו לחתונה במטרה לרפא את נפשם אלא במטרה לשמוח עם החתן והכלה והמשפחה.


כל-שכן וקל-וחומר כאשר חכמים הורו לזכור בשעת שמחתנו הגדולה ביותר את חורבן בית-המקדש! כלומר, איך יעלה על הדעת שזמן קצר לאחר ששמים אפר על ראש החתן, עוברים להוללות רבתי בשמיעת מוזיקה רועשת ומחרישת אוזניים? וכי זכירת החורבן שקדמה להוללות הזו הייתה מעשה צביעות ופלסתר? שהרי אם אנחנו באמת דווים וכאובים על חורבן בית-המקדש והעדר דרך האמת, איך אנחנו רומסים ודורסים ברגל גסה את גזירת חז"ל החשובה הזו, והופכים את שמחתנו להוללות רבתי? ובמלים אחרות, בהוללות הזו אנחנו למעשה מבטאים את בעיטתנו בבית-המקדש, כאילו אין אנו רוצים בו, ויודעים לשמוח גם בלעדיו ובלעדי דרך האמת והיושר שסללו לנו ה' ושליחיו.


ומי שמבין את חומרת הדבר יברך דיין האמת בכל פעם שהוא מגיע לחתונה בימינו.


לפיכך, נראה לי ברור, שאדם ירא שמים אשר אוהב את ה' יתעלה באמת ובלבב שלם, לא יהפוך את חתונתו להוללות רבתי של שנאת בית-המקדש וחילול-שם-שמים, אלא יסתפק בזמר אשר ינעים את הערב ללא תזמורת וכלי זמר רעשניים כמעשה הגויים.


ולכל היותר יוסיפו מעט כלי הקשה עדינים שאינם בגדר כלי זמר לדעתי, ותו לא!


זהו לדעתי עיקר הדין. ברם, מי שממש קשה לו מבחינה פסיכולוגית יצמצם את חילול-שם-השמים למינימום האפשרי, ויאפשר ליווי קל בלבד לזמר, דהיינו שהזמר ונעימותיו יהיו העיקר, והליווי יהיה רק רקע מוזיקלי עדין למילות השיר שהזמר מוציא מפיו. ואתן דוגמה, ראו ביוטיוב את שירו של ליאונרד כהן "הללויה" (קישור כאן להופעה חיה בלונדון), והתבוננו כיצד הליווי מושמע בעדינות לצד הזמר ומילות השיר – כך לדעתי יש לנהוג למי שאינו מסוגל לקיים את גזרת חז"ל כהלכתה, ונפשו כבר חלתה בתחלואי החברה.


וגם זה יהיה קידוש-שם-שמים לעומת הפריצות וההוללות שמתרחשות בחתונות של ימינו, כי כאמור, והנני חוזר על זה כדי להבין כמה הן מנוגדות לדרך האמת ומרחיקות אותנו מייעודנו – שהרי החתונות והשמחות בימינו הפכו להוללות המנוגדת לחלוטין למטרת חכמים בגזירתם, והיא שניזכר בחורבן ונצטער על ריחוקנו מדרך האמת ומה' יתעלה. והשמחות בימינו מבטאות את ההיפך הגמור: שמחת הוללות חיצונית ופרועה בקולות מחרישי אוזניים, כביכול עם-ישראל כבר הגיע לשלמותו המוסרית ולמילוי ייעודו הרוחני והאוניברסלי, לפיכך יש בשמחות הפרועות הללו הטעיה גדולה מדרך האמת.


סוף דבר


אסיים בסיפור קצר שסיפר לי גוי חילוני גמור אשר התגורר בשכנות לאבי מרי ע"ה: בספטמבר 2009 הגיע הזמר המפורסם ליאונרד כהן להופעה בארץ ישראל. הוא הופיע בגני התערוכה לפני קהל של עשרות אלפי אנשים נלהבים, רובם ככולם גויים חילונים גמורים ללא שום זיקה ליהדות, מחללי שבתות בפרהסיה. אותו שכן חילוני נכח באותה ההופעה, וסיפר לי שליאונרד כהן שר בסיום הופעתו את השיר המפורסם "הללויה".


השכן סיפר לי שעשרות אלפי אנשים שרו את השיר יחד עם הזמר, בדבקות עילאית ובהתלהבות בלתי נתפשת. אותו גוי חילוני גמור אמר לי נפעם: "מה שעשה ליאונרד כהן בשיר אחד, לא עשו כל הרבנים ומחזירי התשובה במשך עשרות בשנים". ואפילו שקרוב לוודאי שאף-לא-אחד חזר בתשובה כתוצאה מן השיר הזה, לגרום לעשרות אלפי גויים חילוניים כופרים להלל את ה' יתעלה (הללו-יה) – אין מלים לתאר את חשיבות המעמד הזה לפי דעתי, ולא ניתן להעריך את השפעת המעמד הזה על האנשים ועל השקפותיהם לטווח הארוך, ולא אתפלא אם ליאונרד כהן קנה את עולמו בשיר הזה.


נשים גם לב שהוא בחר לפתוח את הופעתו במלים: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל", וחתם את הופעתו בביצוע ייחודי לברכת כהנים (שהרי הוא היה כהן כאמור).


הנה לכם ראיה שניתן לעורר את הקהל ליראת שמים ולאהבת ה' יתעלה גם בלי כלי זמר מחרישי אוזניים, אשר בועטים בעיטה גסה בבית קודשנו ותפארתנו, ורומסים באכזריות את שאיפת עמֵּנו לשוב לה' יתעלה ולדרך האמת, ולכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש.