נשאלתי בעבר לפני חג הסוכות האם מותר לבנות סוכה מתחת לעץ דליל? ברור שלא מדובר כאשר ענפי העץ מעורבים או נוגעים או סמוכים לסכך בפחות משלושה טפחים, שהרי אז ברור שהסוכה פסולה, וכמו שרבנו פוסק בהלכות סוכה (ה, ב): "סיכך [...] במחובר [...] פסולה". אלא מדובר כאשר ענפי העץ גבוהים מעל הסוכה שלושה טפחים או יותר, שהרי כבר בגובה של שלושה טפחים הם אינם נחשבים כחלק מן הסכך, וכפי הכלל הידוע: כל שהוא שלושה טפחים או יותר אינו נחשב כמחובר, ובלשון חכמים: "כל פחות משלושה כלבוד דמי".
נחל אפוא, יש שתי משניות נפרדות במסכת סוכה פרק א אשר חשובות לענייננו:
המשנה הראשונה: "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאהּ בתוך הבית" (א, ב); המשנה השנייה: "הִדלה עליה את הגפן, ואת הדלעת, ואת הקיסוס, וסיכך על גבן – פסולה. אם היה הסיכוך [הכשר] הרבה מהם [=אם היה הסיכוך הכשר יותר מן הסיכוך הפסול] או שקצצם – כשרה. זה הכלל: כל שאינו מקבל טומאה וגידוליו מן הארץ מסככין בו" (א, ד).
וכך מפרש רבנו את המשנה השנייה:
"'אם היה הסיכוך [הכשר] הרבה מהן [כלומר הכשר יותר מהפסול] כשרה' – ובתנאי שיקצצם, שאם לא קצצן יצטרף סכך כשר לסכך פסול ופסולה, לפי שאסור לסכך בצמח המחובר מהטעם שיתבאר לקמן. ואמרוֹ: 'או שקצצם כשרה' – בתנאי שינידם ויניעם אחרי קציצתן ואחר-כך תהיה כשרה, ואף-על-פי שרוב הסכך או כולו מזה הגפן או הדלעת כדי שיהא מעשה לשם סוכה, לפי שהכלל אצלינו: 'חג הסוכות תעשה לך', ואמרוּ: תעשה ולא מן העשוי".
רבנו כורך את שתי המשניות הללו יחדיו בהלכות סוכה (ה, יג):
"העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשיהּ [=עשה אותה] בתוך הבית. הִדלה עליה עלי האילנות ובדיהן וסיכך על גבן ואחר-כך קצצן: אם היה הסיכוך [הכשר מתחילתו] הרבה מהן [יותר מהסיכוך הפסול] – כשרה; ואם לא היה הסיכוך שהיה כשר מתחילתו הרבה מהן [מהסיכוך הפסול] – צריך לנענע אותן אחר קציצתן, כדי שתהיה עשִׂייה לשם סוכה".
נמצא אפוא, שרק אם הסכך שהודלה ונקצץ הינו הרוב – יש צורך לנענעו.
ויש לשאול ולהבין: לשם מה רבנו פוסק את המשפט הראשון בהלכה? והלא לכאורה הוא מיותר לחלוטין! שהרי אם מדובר במשפט הזה במי שעשה סוכה תחת האילן וענפי האילן צמודים לסכך, הרי שהדבר כבר מבואר בהמשך ההלכה ואין צורך למשפט הראשון.
אלא, הואיל ורבנו אינו כותב משפטים שלמים לחינם, קרוב לוודאי שהמשפט הראשון עוסק בענפי עץ אשר אינם צמודים וקרובים לתקרת הסוכה, דהיינו שהמרחק שלהם מתקרת הסוכה הוא שלושה טפחים או יותר. ואם תשאלו ומה אפוא יהיה הדין במקרה כזה?
ובכן, מלשון רבנו במשפט הראשון עולה, שלא כל ענף דרדק שנוטה על-גבי הסוכה יפסול אותה, אלא דווקא כאשר יש ענפים רבים אשר צילם קרוב מאד לצילהּ של תקרת בית.
ועדיין יש מקום לשאול: מהו הגדר של "צל שקרוב לתקרת בית"? ובכן, אין ספק שמדובר בצל משמעותי מאד, ולכל הפחות מדובר בענפים אשר מסוֹככים על יותר מחמישים אחוז משטח הסוכה, שהרי סכך אשר מסוֹכך על חמישים אחוז בלבד משטח הסוכה, אינו בגדר סכך, וכל-שכן שאינו בגדר תקרה! ומזה הנני לומד לגבי ענפי העצים הגבוהים, שכל שהם אינם מסוֹככים על יותר מחמישים אחוז משטח הסוכה – הם אינם בגדר סכך, ובוודאי שהם אינם דומים לאותה תקרת הבית אשר נזכרה במשפט הראשון בהִלכת רבנו הנדונה לעיל (ה, יג).
והנה לפניכם דברי רבנו בהלכות סוכה (ה, כ) בעניין גדרי הסכך שהזכרנו:
"סכך שהיו בו חלונות [בתקרת הסוכה] שהאוויר נראה מהן, אם יש בכל האוויר ככל המקום המסוכך – הרי זו פסולה, מפני שחמתה תהיה מרובה מצילתה, וכל שהחמה מרובה על הצל אינו סכך. ואם היה הסכך רב על האוויר כשרה".
רבנו מלמד אפוא בהלכה זו, כי הקריטריון שלפיו קובעים אם "צִלתה מרובה מחמתה" או "חמתה מרובה מצילתה", הוא השטח שהסכך ממלא בתקרת הסוכה לעומת השטח הפתוח. ובמלים אחרות, אם השטח הפתוח בתקרה שווה לשטח שיש בו סכך – פסולה כי אין זה בגדר סכך, ואם השטח שיש בו סכך גדול מהשטח הפתוח – כשרה. לפיכך, כל עוד ענפי העץ המסוכֵך אינם מסוככים על יותר מחמישים אחוז משטח הסכך – הם כלל אינם בגדר סיכוך, ואם הם אינם בגדר סכך, כל-שכן שהם אינם דומים לתקרת בית שנזכרה בהִלכת רבנו.
עיון בתלמוד
במשנה סוכה (א, ב) נאמר כך: "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאהּ בתוך הבית".
ובתלמוד (סוכה ט ע"ב) נאמר על משנה זו כך: "אמר רבא: לא שנו אלא באילן שצילתו מרובה מחמתו, אבל חמתו מרובה מצילתו – כשרה. ממאי? מדקתני: 'כאילו עשאהּ בתוך הבית', למה ליה למיתני: 'כאילו עשאהּ בתוך הבית'? ליתני 'פסולה'! אלא הא קא-משמע-לן: דאילן דומיא דבית, מה בית – צילתו מרובה מחמתו, אף אילן – צילתו מרובה מחמתו".
במבט ראשון, מדברי התלמוד עד כֹּה לא ברור האם המשנה עוסקת בענפי עצים אשר מעורבים וצמודים לתקרת הסוכה או רחוקים ממנה שלושה טפחים או יותר, ברם, מהמשך התלמוד עולה, כי המשנה עוסקת בענפי עצים שמעורבים וצמודים לסוכה, וכך נאמר שם:
"וכי חמתו מרובה מצילתו מאי הוי? הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. [ומשיבים] בשחבטן [דהיינו שקצצם, שהרי ראינו לעיל שקציצת הענפים המחוברים מועילה לבדה, דהיינו ללא נענועם, במקום שהענפים שהיו מחוברים הם המיעוט]. [...] [ובהמשך הדיון בגמרא שם נאמר:] הא נמי תנינא [במשנה סוכה (א, ד) שכבר ראינו לעיל]: הִדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן פסולה, ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה".
ובמלים אחרות, מדברי הגמרא עולה בבירור שהמשנה הראשונה שראינו לעיל: "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאהּ בתוך הבית", עוסקת בענפי עצים אשר צמודים וקרובים ומעורבים בסכך הכשר שעל-גבי הסוכה. נמצא אפוא, שאין לפי זה במשנה ובגמרא התייחסות למקרה שבו ענפי העצים נוטים על גבי הסוכה ממרחק של שלושה טפחים או יותר!
ובמלים אחרות, אין איסור מפורש בגמרא לעשות את הסוכה מתחת לאילן כאשר ענפי העץ אינם מעורבים בסכך! וכידוע, כל מקום שאין איסור מפורש וברור הדבר מותר גמור!
אלא, שבכל זאת נראה שיש להחמיר וללמוד כפי שלמדנו לעיל, דהיינו שדברי רבנו בהלכה (סוכה ה, יג): "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשיהּ [=עשה אותה] בתוך הבית", נוגעים לבניית סוכה מתחת לענפי עץ אשר רחוקים מן הסוכה שלושה טפחים או יותר.
ויש לקביעתנו זו ארבע סיבות:
א) רבנו הורה כידוע שאין לפרש את ההלכות לפי התלמוד, וכך נאמר משמו של רבנו (אגרות הרמב"ם, עמ' קלו): "אילו הייתה מטרתנו לפרש את החיבור על-ידי התלמוד, לא היינו כותבים את החיבור"; ושם הוסיף והבהיר קאפח המהדיר: "קטע זה אמרוֹ ר' אברהם בשם אביו, שכך השיב רבנו לאחד מן הלומדים שטען לפני רבנו כי אין להבין את החיבור 'משנה תורה' כי אם על-ידי התלמוד, ובלי ידיעת התלמוד אין לפסוק מן החיבור, על זה ענה רבנו בלשון זה".
ב) קשה להניח שרבנו יכתוב משפט שלם לחינם; ג) ואם כתבו לחינם, הרי שלא נאמר בשום מקום בהִלכות רבנו שענפי סוכה אשר נוטים מרחוק על תקרת הסוכה אוסרים את הסוכה! ד) לא יעלה על הדעת לפסול את כל הסוכה בגלל ענף אחד או שניים שנוטים על-גבי הסוכה ממרחק של שלושה טפחים או יותר, ויש הכרח לבאר ולהגדיר את האיסור וההיתר בעניין זה.
נמצא אפוא, כי מסקנותינו בפרק הראשון, שרירות קיימות והגיוניות. ואלמלא היה מדובר בעניין שנוגע לאמירת ברכה בשם ומלכות (לישב בסוכה), היה ראוי להקל עוד בדין זה.
זאת ועוד, נאמר בתורה: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים [...] וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (דב' טז, יג–יד). כלומר, עלינו להיזהר שלא להחמיר על עצמנו בבואנו לקיים את מצות ה' לשמוח בחג, ובמקום שלא נאמר בתלמוד איסור מפורש, וכל-שכן כשמדברי רבנו עולה שאין להחמיר אלא כשמדובר בעץ שמצל על הסוכה בדומה לתקרת בית – אסור לנו להקשות ולייגע את עצמנו בחומרות מיותרות.
משהו על סכלותו של רש"י
גם בסוגיה זו נתקלתי בסכלותו של רש"י, ואחזור על קטע קצר מלשון הגמרא הנדונה:
"וכי חמתו מרובה מצילתו מאי הוי? הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. [ומשיבים:] בשחבטן [דהיינו שקצצם, וכמו שהוסבר לעיל]".
ברם, רש"י שם פירש באופן שונה לחלוטין את המלה "בשחבטן":
"בשחבטן – השפיל ענפיו למטה, [ועתה הם-הענפים] מעורבין עם סכך כשר ואין נראין בעין, וסכך כשר רבה עליו ומבטלה [=ומבטל את הסכך הפסול]. דמדאורייתא, כל מילי בטל ברובא, כדתנן במתניתין [שהובאה לעיל]: אם היה סיכוך מרובה מהן כשרה".
כלומר, לפי רש"י הרישא של הקטע לעיל עוסק בענפי עץ אשר רחוקים ומופלגים מן הסוכה שלושה טפחים או יותר, ועל זה נאמר בגמרא: "הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר" ופסול כמשתמע בגמרא – ורק כאשר "חבטן", דהיינו כשהשפילן ועירבן עם הסכך הכשר, הסכך הפסול בטל ברוב הסכך הכשר והסוכה כשרה – ואפילו כאשר הסכך הפסול מחובר!
נמצא לפי רש"י, שכאשר הענפים רחוקים מתקרת הסוכה הם מצטרפים לפסול את הסוכה, אך כאשר משפילים ומערבים אותם עם הסכך הכשר הם בטלים ברוב וכשרים! וזו שכרות חמורה, שהרי אם כאשר הם מופלגים הם פוסלים כל-שכן כאשר הם מחוברים ומעורבים.
גם מן הגמרא בסמוך שם עולה שרש"י פשוט לא הבין את פשט הגמרא, וזה לשון התלמוד:
"הא נמי תנינא: 'הִדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן פסולה, ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה'. היכי דמי? אילימא בשלא חבטן הא קא מצטרף סכך פסול עם סכך כשר, אלא לאו כשחבטן, ושמע מינה דלא גזרינן" וכו'.
ואסביר את הדברים:
בתלמוד מתארים אדם שהִדלה את ענפי הגפן או הדלעת או הקיסוס המחוברים על הסוכה וסיכך על גב הדליות בסכך כשר: "הִדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן". כלומר, בתלמוד מתואר סכך כשר שעירבוהו עם סכך מחובר שהוא פסול, ואף-על-פי-כן, בתלמוד מוסיפים ושואלים על תיאור המקרה הזה: "אילימא בשלא חבטן?". כלומר, ייתכן שהענפים יודלו ויוצמדו ויתערבו בסכך הכשר ועדיין האדם "לא חבטן"! נמצא, שההדלייה וההצמדה לסכך הכשר אינה בגדר "חביטה" וכמו שפירש רש"י (='השפיל ענפיו למטה'), אלא מדובר בעניין אחר והוא הקציצה וכפי שפירש רבנו הרמב"ם לעיל בפירושו ובהלכותיו.
לכן, ברור שרש"י גם לא הבין את פשט הגמרא, וגם לא הבין שהביטול ברוב הוא אך ורק לסכך שנקצץ לאחר שהִדלו אותו על הסוכה בעודו מחובר. ונוסיף ונזכיר, שאם הסכך הזה שנקצץ הוא הרוב, הוא אינו בטל, אלא יש לנענע אותו כדי לקיים את הכלל ההלכתי הידוע והמפורסם: "תעשה ולא מן העשוי" וכאמור לעיל בדברי רבנו, אך גם את הכלל הזה רש"י לא ידע ולא יבין, שהרי לפי רש"י אפילו סכך מחובר בטל ברוב! שלוש שגיאות בסיסיות בסוגיה קצרה אחת!
נמצא אפוא, שרש"י פוסל סוכה שלמה אם יש גבוה מעליה ענפים מחוברים בודדים, אך מקל כאשר הסכך עצמו מכיל 49 אחוז ענפים מחוברים אשר מעורבים יחד עם הסכך הכשר! וזה טמטום שלא יעלה על הדעת וסכלות שרק סכל ונבל יכול להגות ולחשוב שהיא חכמה.
***
נשים לב לעניין נוסף בפירושו של רש"י:
מדוע רש"י אומר: "בשחבטן – השפיל ענפיו למטה, [ועתה הם] מעורבין עם סכך כשר ואין נראין בעין" – כלומר, מה זה משנה אם הסכך הפסול נראה או אינו נראה בעין? שהרי רש"י אומר בהמשך פירושו: "וסכך כשר רבה עליו ומבטלו, דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא. כדתנן במתניתין: אם היה סיכוך מרובה מהן כשרה", דהיינו אפילו מדברי רש"י עולה שאין חשיבות לשאלה אם הסכך נראה בעין או אינו נראה בעין: "דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא" (אגב, הביטול ברוב מן התורה שנאמר לעניין איסור והיתר הוא ביחס של שניים לאחד, דהיינו רוב של 66 אחוז, ואילו הביטול ברוב שנאמר לעניין סכך הסוכה הוא רוב רגיל של 51 אחוז. כלומר, אין שום קשר בין הכלל שרש"י מציין, 'דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא', לעניין הלכות סוכה).
ויתרה מזאת, לא נזכר במשנה ובתלמוד שום תנאי כזה שהענפים הללו יכוסו עד שהם לא ייראו, ובכלל, אם יש מספיק סכך כדי לכסות את הענפים המחוברים כליל עד שהם לא ייראו משום צד, בשביל מה צריך אותם? יקצוץ אותם וישליכם או ישמרֵם לאיזה צורך אחר.
אלא ברור, שמדובר בתלמוד במקרה שאין מספיק סכך לסוכה, וכדי שצלתה תהיה מרובה מחמתה נזקקים לאותם הענפים המחוברים שהודלו ונקצצו, וברור שרואים אותם בעין כי זקוקים להם כדי שהם יסתירו את אור השמש, וכדי שצל הסוכה יהיה מרובה מחמתה.
ואולי רש"י נכשל באמרוֹ "ואין נראין בעין", כדי לעורר אותנו להבין ולזהות את מחשבתם הרקובה והמעֻוותת של המינים האירופים וצאצאיהם הבוחנים כל דבר לפי נראותו החיצונית, לבל ניפול וניכשל ברשת תכסיסיהם והתעיותיהם המתוחכמות החיצוניות, שהרי כל תפישׂת עולמם סובבת סביב הבלטת החיצוניות ושקרי התעתועים, אך הבור ריק אין בו מים.
"וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (יש' כט, יג–יד).
"וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ, וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ" (תה' עח, לו–לז).
סוף דבר
אחתום בשאלה שנשאלתי, וזה לשונה:
"סוכה, שמעליה, בגובה של 5 קומות, יש בליטה של גג הבניין המכסה בקו אווירי את כל הסוכה (מהסוכה ועד הבליטה אין שום גג אחר), האם הסוכה כשרה?".
תשובה:
רבנו פוסק בהלכות סוכה (ה, יג): "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשיהּ [=עשה אותה] בתוך הבית". מזאת משמע שאסור לבנות סוכה מתחת לאילן או לתקרה, יהיה האילן או התקרה באיזה גובה שיהיו. ברם, לעיל במאמר: "האם מותר לבנות סוכה מתחת לעץ דליל?", הראיתי, כי אם התקרה או האילן מסוֹככים מגובה של שלושה טפחים או יותר רק על חצי מגגה של הסוכה – הסוכה כשרה ומותר לברך ולשבת בכולה.
בתמונת שער הרשומה: עולים מביאים ענפי אקליפטוס לבניית סוכה במעברת עין שמר, 1950.
כפות תמרים לא מקבל טומאה?