האם מותר לבנות סוכה מתחת לעץ דליל?

נשאלתי בעבר לפני חג הסוכות האם מותר לבנות סוכה מתחת לעץ דליל? ברור שלא מדובר כאשר ענפי העץ מעורבים או נוגעים או סמוכים לסכך, שהרי אז ברור שהסוכה פסולה, וכמו שרבנו פוסק בהלכות סוכה (ה, ב): "סיכך [...] במחובר [...] פסולה". אלא מדובר כאשר ענפי העץ גבוהים מעל הסוכה שלושה טפחים או יותר, שהרי כבר בגובה של שלושה טפחים הם אינם נחשבים כחלק מן הסכך, וכפי הכלל הידוע: כל שהוא שלושה טפחים או יותר אינו נחשב כמחובר ("כל פחות משלושה כלבוד דמי").


נחל אפוא, יש שתי משניות נפרדות במסכת סוכה אשר חשובות לענייננו:


1) "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאהּ בתוך הבית" (א, ב); 2) "הִדלה עליה את הגפן, ואת הדלעת, ואת הקיסוס, וסיכך על גבן – פסולה. אם היה הסיכוך [הכשר] הרבה מהם [יותר מן הסיכוך הפסול] או שקצצם – כשרה. זה הכלל: כל שאינו מקבל טומאה וגידוליו מן הארץ מסככין בו" (א, ד).


וכך מפרש רבנו את המשנה השנייה:


"'אם היה הסיכוך [הכשר] הרבה מהן [יותר מהפסול] כשרה' – ובתנאי שיקצצם, שאם לא קצצן יצטרף סכך כשר לסכך פסול ופסולה, לפי שאסור לסכך בצמח המחובר מהטעם שיתבאר לקמן. ואמרוֹ: 'או שקצצם כשרה' – בתנאי שינידם ויניעם אחרי קציצתן ואחר-כך תהיה כשרה, ואף-על-פי שרוב הסכך או כולו מזה הגפן או הדלעת כדי שיהא מעשה לשם סוכה, לפי שהכלל אצלינו: 'חג הסוכות תעשה לך', ואמרוּ: תעשה ולא מן העשוי".


רבנו כורך את שתי המשניות הללו יחדיו בהלכות סוכה (ה, יג):


"העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשיהּ [=עשה אותה] בתוך הבית. הִדלה עליה עלי האילנות ובדיהן וסיכך על גבן ואחר-כך קצצן: אם היה הסיכוך [הכשר מתחילתו] הרבה מהן [מהסיכוך הפסול] – כשרה; ואם לא היה הסיכוך שהיה כשר מתחילתו הרבה מהן [מהסיכוך הפסול] – צריך לנענע אותן אחר קציצתן, כדי שתהיה עשִׂייה לשם סוכה".


נמצא אפוא, שרק אם הסכך שהודלה ונקצץ הינו הרוב – יש צורך לנענעו.


ויש לשאול ולהבין: לשם מה רבנו כותב את המשפט הראשון בהלכה? והלא לכאורה הוא מיותר לחלוטין! שהרי אם מדובר במשפט הזה במי שעשה סוכה תחת האילן וענפי האילן צמודים לסכך, הרי שהדבר כבר מבואר בהמשך ההלכה ואין צורך למשפט הראשון.


אלא, הואיל ורבנו אינו כותב משפטים שלמים לחינם, יש לבאר שהמשפט הראשון עוסק בענפי עץ אשר אינם צמודים וקרובים לתקרת הסוכה, דהיינו שהמרחק שלהם מתקרת הסוכה הוא שלושה טפחים או יותר. ואם תשאלו ומהו הדין אפוא במקרה כזה?


ובכן, מלשון רבנו במשפט הראשון עולה, שלא כל ענף דרדק שנוטה על-גבי הסוכה יפסול אותה, אלא דווקא כאשר יש ענפים רבים אשר צילם קרוב לצל של תקרת בית.


ועדיין יש מקום לשאול: מהו הגדר של "צל שקרוב לתקרת בית"? ובכן, אין ספק שמדובר בצל משמעותי מאד, ולכל הפחות מדובר בענפים אשר מסוֹככים על יותר מחמישים אחוז משטח הסוכה, שהרי סכך אשר מסוֹכך על חמישים אחוז בלבד משטח הסוכה אינו בגדר סכך! ומזה הנני לומד לגבי ענפי העצים הגבוהים, שכל שהם אינם מסוֹככים על יותר מחמישים אחוז משטח הסוכה – הם אינם בגדר סכך, ובוודאי שהם אינם בגדר סכך אשר דומה לתקרת בית אשר נזכר במשפט הראשון בהלכה הנדונה לעיל (ה, יג).


והנה לפניכם דברי רבנו בעניין גדרי הסכך שהזכרנו:


"סכך שהיו בו חלונות [בתקרת הסוכה] שהאוויר נראה מהן, אם יש בכל האוויר ככל המקום המסוכך – הרי זו פסולה, מפני שחמתה תהיה מרובה מצילתה, וכל שהחמה מרובה על הצל אינו סכך. ואם היה הסכך רב על האוויר כשרה".


רבנו מלמד אפוא בהלכה זו, כי הקריטריון שלפיו קובעים אם "צִלתה מרובה מחמתה" או "חמתה מרובה מצילתה", הוא השטח שהסכך ממלא בתקרת הסוכה לעומת השטח הפתוח. ובמלים אחרות, אם השטח הפתוח בתקרה שווה לשטח שיש בו סכך – פסולה כי אין זה בגדר סכך, ואם השטח שיש בו סכך גדול מהשטח הפתוח – כשרה.


עיון בתלמוד


במשנה סוכה (א, ב) נאמר כך: "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאהּ בתוך הבית".


ובתלמוד (סוכה ט ע"ב) נאמר על משנה זו כך:


"אמר רבא: לא שנו אלא באילן שצילתו מרובה מחמתו, אבל חמתו מרובה מצילתו – כשרה. ממאי? מדקתני: 'כאילו עשאהּ בתוך הבית', למה ליה למיתני: 'כאילו עשאהּ בתוך הבית'? ליתני 'פסולה'! אלא הא קא-משמע-לן: דאילן דומיא דבית, מה בית – צילתו מרובה מחמתו, אף אילן – צילתו מרובה מחמתו".


במבט ראשון, מדברי התלמוד עד כֹּה לא ברור האם המשנה עוסקת בענפי עצים אשר מעורבים וצמודים לתקרת הסוכה או רחוקים ממנה, ברם, מהמשך התלמוד עולה, כי המשנה עוסקת בענפי עצים אשר מעורבים וצמודים לסוכה, וכך נאמר שם:


"וכי חמתו מרובה מצילתו מאי הוי? הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. [ומשיבים] בשחבטן [דהיינו שקצצם, שהרי ראינו לעיל שקציצת הענפים המחוברים מועילה לבדה במקום שהענפים הללו הם המיעוט]. [...] [ובהמשך הדיון בגמרא שם נאמר:] הא נמי תנינא [במשנה סוכה (א, ד) שכבר ראינו לעיל]: הִדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן פסולה, ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה".


ובמלים אחרות, מן הגמרא עולה בבירור שהמשנה הראשונה שראינו לעיל: "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאהּ בתוך הבית", עוסקת בענפי עצים אשר צמודים וקרובים ומעורבים בסכך הכשר שעל-גבי הסוכה. נמצא אפוא, שאין לפי זה במשנה ובגמרא התייחסות למקרה שבו ענפי העצים נוטים ממרחק גדול מעל גבי הסוכה.


לפיכך, ייתכן שגם רבנו התכוון בהלכה לעיל לענפי עצים אשר צמודים וקרובים ומעורבים עם הסכך שעל-גבי הסוכה, ולא התייחס כלל למקרה שבו הענפים נוטים ממרחק על תקרת הסוכה. ברם, האפשרות הזו אינה מערערת את עצם ההיתר שקבענו לעיל, מארבע סיבות:


א) רבנו הורה כידוע שאין לפרש את ההלכות לפי התלמוד, וכך נאמר משמו של רבנו (אגרות הרמב"ם, עמ' קלו): "אילו הייתה מטרתנו לפרש את החיבור על-ידי התלמוד, לא היינו כותבים את החיבור"; ושם הוסיף והבהיר המהדיר:


"קטע זה אמרוֹ ר' אברהם בשם אביו, שכך השיב רבנו לאחד מן הלומדים שטען לפני רבנו כי אין להבין את החיבור משנה תורה כי אם על-ידי התלמוד, ובלי ידיעת התלמוד אין לפסוק מן החיבור, על זה ענה רבנו בלשון זה".


ב) קשה להניח שרבנו יכתוב משפט שלם לחינם; ג) וגם אם כן, עדיין, לא נאמר בשום מקום בהִלכות רבנו שענפי סוכה אשר נוטים על תקרת הסוכה אוסרים בכל שהוא, אלא אך ורק כאשר הם דומים לתקרת בית: "כאילו עשיהּ בתוך הבית"; ד) לא יעלה על הדעת לפסול את כל הסוכה בגלל ענף אחד או שניים שנוטים על-גבי הסוכה ממרחק של שלושה טפחים או יותר, ויש הכרח לבאר ולהגדיר את האיסור וההיתר בעניין זה.


נמצא אפוא, כי מסקנותינו בפרק הראשון, שרירות וקיימות והגיוניות. ואלמלא היה מדובר בעניין שנוגע לאמירת ברכה בשם ומלכות (לישב בסוכה), היה ראוי להקל עוד.