האם מותר לבנות סוכה מתחת לעץ דליל?

נשאלתי בעבר לפני חג הסוכות האם מותר לבנות סוכה מתחת לעץ דליל? לא מדובר כאשר ענפי העץ נוגעים או סמוכים לסכך, שהרי אז ברור שהסוכה פסולה. אלא מדובר כאשר ענפי העץ גבוהים מעל הסוכה שלושה טפחים או יותר, שהרי כבר בגובה של שלושה טפחים הם אינם נחשבים כחלק מן הסכך, וכפי הכלל הידוע: כל שהוא שלושה טפחים או יותר אינו נחשב כמחובר ("כל פחות משלושה כלבוד דמי").


נחל אפוא, רבנו פוסק בהלכות סוכה (ה, יג): "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשיהּ [=עשה אותה] בתוך הבית". כלומר, התשובה לכאורה פשוטה וענפי העץ פוסלים את הסוכה. ברם שאלה קמה וניצבה, מדוע רבנו מאריך בתשובתו ואומר "כאילו עשיהּ בתוך הבית"? מדוע הוא לא אומר "פסולה" וחוסך שלוש מלים? והרי אין דרכו של רבנו להאריך במלים לחינם? ועוד, האם כל ענף שנוטה מעל הסכך פוסל את כל הסוכה?


נראה אפוא שראוי לדייק מהלכה זו, שאם ענפי העץ שמעל הסוכה אינם מצלים על הסוכה כתקרת בית או קרוב לכך, אז אין להם משמעות – והסוכה כשרה לכתחילה.


ראיה נוספת לכך שענפי עץ גבוהים, שאינם מסככים כתקרת בית או קרוב לכך, אינם פוסלים את הסוכה, ניתן להביא מהלכה אחרת בהלכות סוכה (ה, כ):


"סכך שהיו בו חלונות שהאוויר נראה מהן, אם יש בכל האוויר ככל המקום המסוכך – הרי זו פסולה, מפני שחמתה תהיה מרובה מצילתה, וכל שהחמה מרובה על הצל אינו סכך. ואם היה הסכך רב על האוויר כשרה".


רבנו מלמד בהלכה זו, כי הקריטריון שלפיו קובעים אם "צלתה מרובה מחמתה" או "חמתה מרובה מצילתה", הוא השטח שהסכך ממלא בתקרת הסוכה לעומת השטח הפתוח. ובמלים אחרות, אם השטח הפתוח בסכך שווה לשטח שיש בו סכך בפועל – פסולה, ואם השטח שיש בו סכך גדול מהשטח הפתוח – כשרה.


ברם, רבנו מוסיף ואומר: "וכל שהחמה מרובה על הצל אינו סכך", כלומר, אם הסכך דליל עד שחמתו מרובה מצילתו הוא "אינו סכך", דהיינו הוא אינו בגדר סכך כלל! ובמלים אחרות, אם ענפי העץ שנוטים על הסוכה הינם בגובה של שלושה טפחים או יותר והם אינם מסוככים על יותר מחמישים אחוז משטח הסוכה – הסוכה כשרה לכתחילה, שהרי הם אינם בגדר סיכוך, ולכן אין להם שום השפעה הלכתית על כשרות הסוכה.


עיון במשנה ובתלמוד


במשנה במסכת סוכה (א, ב) נאמר כך: "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאהּ בתוך הבית", וכך נאמר בתלמוד (ט ע"ב) על משנה זו: "וכי חמתו מרובה מצילתו מאי הוי? הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר". ורב פפא מוסיף ואומר שם: "בשחבטן [=קצץ את הענפים המחוברים והם סוככים עתה על הסוכה כשהם תלושים]", וכוונתו לומר, שלאחר שקצץ את הענפים המחוברים הם בטלים ברוב הסכך הכשר והסוכה כשרה.


נמצא אפוא, שכל הדיון בסוגיה הקצרה שם עוסק בנסיבות שבהן ענפי העץ נוגעים או קרובים מאד לסכך, ובמלים אחרות, אי אפשר ללמוד מהסוגייה שם לאסור ענפי עץ מחוברים אשר גבוהים מעל הסוכה, ואינם חלק ממשי מן הסכך.


כמו כן, מָרי יוסף קאפח מסביר שם (אות לב), שאף שמדובר בעץ שחמתו מרובה מצילתו, רבנו פוסל את הסוכה מפני שענפי אותו העץ המחוברים פוסלים את הסכך. אך אם קצץ את הענפים והשאיר אותם להיות מונחים על הסכך, הם בטלים ברוב, מפני שגופם כבר כשר מפני שהם קצוצים, והם אסורים רק משום "תעשה ולא מן העשוי", ואיסור זה בטל ברוב מפני שאין זה איסור בגופו של הסכך, שהרי הוא כבר איננו מחובר.


מכל מקום נראה ברור, כי רק כאשר ענפי העץ המחוברים הם חלק מן הסכך הם פוסלים את הסוכה, אך כאשר הם תלויים גבוה מעל הסכך (שלושה טפחים או יותר), הם אינם פוסלים את הסוכה, אלא-אם-כן צִלָּם גדול מאד כתקרת בית או דומה לכך.


וכבר אמרנו בקצרה לעיל, מהו השיעור שבו ענפי העץ המחוברים יפסלו את הסוכה כאשר הם אינם חלק מן הסכך ממש, ושיעור זה הוא שיעור הסיכוך של ענפי העץ. כלומר, אם הענפים מסוככים על חמישים אחוז או פחות מתקרת הסוכה (=חמתם מרובה מצילתם) – הם אינם בגדר סיכוך והסוכה כשרה, וכמו שראינו בהלכה לעיל (ה, כ):


"סכך שהיו בו חלונות שהאוויר נראה מהן, אם יש בכל האוויר ככל מקום המסוכך הרי זו פסולה, מפני שחמתה תהיה מרובה מצילתה, וכל שהחמה מרובה על הצל אינו סכך. ואם היה הסכך רב על האוויר כשרה".


כלומר, כל סכך שחמתו מרובה מצילתו – אינו בגדר סכך לעניין סוכה, ונראה שהוא הדין לכל סיכוך, כגון ענפי עץ אשר מחוברים ותלויים גבוה מעל הסוכה, שהם אינם בגדר סכך שפוסל את הסוכה, אלא-אם-כן ענפי העץ מכסים יותר מחמישים אחוז משטח הסוכה.


אמנם, אם יקשה המקשה ויאמר, והלא רבנו פוסק (ה, יג): "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשיה [=עשה אותה] בתוך הבית". נשיב לו, וכי יעלה על הדעת שכל ענף שנוטה מעל הסוכה פוסל את כל הסוכה? והלא רק אם הענף חלק מן הסכך הוא פוסל!


ואם המקשה יוסף להקשות, שכל מקום שענפי העץ נוטים על הסוכה הם פוסלים את אותו המקום שהם מסככים עליו. נשיב לו, שרבנו הגדיר מהו הסכך שאינו בגדר סיכוך: כל שחמתו מרובה מצילתו, ואין שום מניעה להעתיק הגדרה זו גם לנידון דידן. כלומר, כל שחמתו מרובה מצילתו אינו בגדר סיכוך, וכלשון רבנו "אינו סכך".


ראיה חשובה ממשנה-תורה


נתבונן שוב בהלכה המרכזית הנדונה (ה, יג): "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשיה בתוך הבית. הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן" וכו'. ולכאורה יש כפילות בדברי רבנו, אם ברישא של ההלכה מדובר במי שעשה סוכתו תחת האילן וענפי העץ סמוכים לסכך, מדוע יש צורך להוסיף ולומר: "הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן"? די היה לומר את החלק האחרון, וברור שאין הבדל בין שהדלה עליה את הענפים לבין שהעמיד את הסוכה באופן שהם נדלים עליה, כך או כך התוצאה אותה תוצאה: הענפים מסוככים על הסוכה...


לפיכך, נראה לי שתחילת ההלכה עוסקת במציאות שבה ענפי האילן רחוקים מן הסכך, ובדיוק כמו במקרה שאנו עוסקים בו עתה, ובמקרה כזה, רק אם צל הסיכוך גדול כתקרת בית או דומה לכך – יש לאסור את כל הסוכה. ברם, כאשר ענפי האילן נוגעים וצמודים לסכך, יש לאסור את הסוכה בכל תוספת של ענף מחובר שמסכֵּך, כי הענף הוא חלק בלתי-נפרד מן הסכך, וסכך שיש בו ענפים כשרים ומחוברים – פסול.


נראה אפוא, שרבנו ראה את דברי רבא בתלמוד שם (ט ע"ב) כחטיבה בפני עצמה, חטיבה אשר עוסקת בענפי עץ אשר גבוהים שלושה טפחים או יותר מעל הסוכה:


"אמר רבא: לא שנו ['העושה סוכתו' וכו'] אלא באילן שצילתו מרובה מחמתו, אבל חמתו מרובה מצילתו – כשרה. ממאי? מדקתני: 'כאילו עשאהּ בתוך הבית', למה ליה למיתני: 'כאילו עשאהּ בתוך הבית'? ליתני 'פסולה'! אלא הא קא-משמע-לן: דאילן דומיא דבית, מה בית – צילתו מרובה מחמתו, אף אילן – צילתו מרובה מחמתו".


כלומר, לפי רבא, המשנה "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאהּ בתוך הבית", עוסקת באילן שענפיו גבוהים שלושה טפחים או יותר מעל הסוכה, ובמקרה כזה הדין הוא: כאשר צילתו של האילן מרובה מחמתו – פסולה, חמתו של האילן מרובה מצילתו – כשרה. וההיגיון מחייב זאת, כלומר, ההיגיון מחייב שדברי רבא הינם חטיבה בפני עצמה ועוסקים בענפי אילן שהינם גבוהים שלושה טפחים או יותר מעל הסכך, כי לא יעלה על הדעת שדברי רבא עוסקים בסכך מחובר שהוא נוגע או סמוך מאד לתקרת הסוכה, שהרי רבא לא היה אוסר לסכֵּך בסכָּך מחובר רק כאשר צילתו מרובה מחמתו! ובמלים אחרות, רבא לא היה מתיר סוכה שחמישים אחוז מענפי הסכך שלה מחוברים!


ומדוע רבא לא היה מתיר זאת? מפני שהחובה שהסכך יהיה תלוש היא חובה מן התורה ולא מדברי חכמים, וכמו שאומר רבנו בהקדמתו לפירוש המשנה: "והנה לך משל, אמר לו ה': 'בסוכות תשבו שבעת ימים', וגם הודיעוֹ ה' יתעלה שסוכה זו חובת הזכרים ולא הנקבות, ואינה חובה לחולים ולא להולכי דרכים, ואין מסכּכין אותה אלא בדבר הצומח מן הארץ, ואין מסכּכין אותה לא בצמר ולא במשי ולא בכלים ואפילו מן הצומח בארץ כגון המחצלאות והבגדים, והאכילה והשתיה והשינה יהיו בה כל שבעת הימים, ולא יהא חללה פחות משבעה טפחים אורך על שבעה טפחים רוחב, ולא יהא גובהה פחות מעשרה טפחים. וכאשר בא השליח עליו השלום קיבל המצוה הזו וביאורה, וכך כל השש-מאות ושלש-עשרה המצוות הן ופירושיהן, המקרא כתוב במגילות והפירוש על-פה".


מדברי רבנו עולה אפוא, שדיני הסוכה הבסיסיים כולם הם דינים שקיבל משה בסיני בפירוש התורה, דהיינו דיני תורה מובהקים אשר נקראים תורה-שבעל-פה, ולא יעלה על הדעת שרבא יחלוק על תורה-שבעל-פה, וכך פוסק רבנו בהלכות סוכה (ה, א–ב):


"הסכך של סוכה אינו כשר מכל דבר. אין מסכּכין אלא בדבר שגידוליו מן הארץ, שנעקר מן הארץ, ואינו מקבל טומאה [עד כאן לדינים שהם מן התורה, ומכאן לדינים שחכמים הוסיפו:] ואין ריחו רע, ואינו נושר ונובל תמיד. [לפיכך] סיכך בדבר שאין גידוליו מן הארץ או במחובר או בדבר שמקבל טומאה – פסולה. אבל אם עבר וסיכך בדבר הנובל או בדבר שריחו רע – כשרה, שלא אמרו אין מסכּכין באלו אלא כדי שלא יניח הסוכה וייצא".


ברור אפוא שאיסור סכך מחובר הוא דין תורה שקיבל משה בסיני מאת ה' יתעלה.


"חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (דב' טז, יג–יד). כלומר, עלינו לשמוח בחג, ולא להתאמץ ולהקשות על עצמנו בחומרות דמיוניות.

תודה לידידי היקר ר' צפניה וקס יצ"ו על תובנותיו והארותיו, וכבר אמרו חז"ל "אין סכין מתחדדת אלא בירך חבירתה".

בתמונת שער הרשומה: עולים מביאים ענפי אקליפטוס לבניית סוכה במעברת עין שמר, 1950.

התמונה באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית.

667 צפיות2תגובות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!