כיצד באמת העריך יוסף קאפַּח את הנחשבים ל"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות? את אותם מחוסרי הדעת שכל-כך התרחקו מדרך האמת? מצד אחד קאפַּח מפאר ומרומם אותם בתארים, כגון: "מרנן ורבנן אדירי עולם", "קדושי עליון", "גאוני עולם" וכיו"ב מן ההזיות; אך מצד אחר, הוא קוטל אותם כמו מדביר שרצים מקצועי כבר בראש פירושו למשנה-תורה, כאשר הוא אומר שמי שלא הולך בדרכו המחשבתית של רבנו, דהיינו מי שהכחיד מתורתו את יסודות הדת המחשבתיים ובראש ובראשונה את ידיעת ה' וייחודו – גם תורה אין לו.
בנוסף לקטילה המיידית שקאפַּח נוקט בה בראש פירושו, לכל אורך פירושו למשנה-תורה וכן במקומות לא מעטים נוספים ברחבי כתביו, הוא מערער שוב ושוב את אחיזת העלוקות הפרו-נוצריות שנצמדו לרבנו הגדול, וזאת באמצעות הנחלת התובנה המהדהדת שאותן העלוקות הפרו-נוצריות לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ולעתים אף שגו בענייני הגשמה ואלילות. בסדרות המאמרים: "מצוות משנה תורה" ו"מורה הנבוכים", וכן בשאר המאמרים באתר אור הרמב"ם, הבאתי דוגמאות לא מעטות לכך, ויוסף קאפַּח הוא זה אשר עורר אותי לחקור ולדרוש אחר העלוקות הללו, אף שהאמת שגיליתי חמורה אלף-מונים מכפי שקאפַּח הציג אותה.
אף לא אחת מאותן העלוקות שנצמדו לרבנו ראויה להשקעת זמן. כולן עסקו אך ורק בפלפול הלכות משנה-תורה, והתעלמו התעלמות מוחלטת מהפן המחשבתי, וללא הפן המחשבתי כאמור, גם תורה אין לעלוקות הללו לפי הבנתו של קאפח את הרמב"ם! זאת ועוד, גם הפן ההלכתי שהם עסקו בו מלא וגדוש בשיבושים עצומים ונוראים, אשר נובעים בעיקר מריחוקם העצום מהבנת יסודות המחשבה, אך לא פחות מסכלותם ומתעייתם אחרי התהו וההבל.
אולם, על-אף שגיאותיהם העצומות של העלוקות ובזבוז הזמן הכמעט-מוחלט שבדבריהם, קאפַּח לא רק מרומם ומפאר אותם בתארים כגון "מרנן ורבנן אדירי עולם", הוא גם מתייחס לכל הוזי ההזיות הללו באריכות ובהרחבה כאילו הם ראויים ללימוד ולהשקעת זמן יקר! ואם הצליחו לכנס את כל דבריו של קאפח בפירושו למשנה-תורה לספר אחד ויחיד, הרי שכ-98% מפירושו למשנה תורה הינו למעשה פרשנויות על-גבי פרשנויות של הוזי ההזיות! ובמלים אחרות, כאשר אדם רוכש את ספריו של קאפח הוא רוכש רק 2% קאפַּח ו-98% עלוקות!
מכל מקום, כיצד ניתן ליישב את הקושי: מצד אחד קאפח מערער לא מעט את אחיזת העלוקות שנצמדו לרבנו, ומוכיח שוב ושוב את ריחוקן מהבנת הרמב"ם ומדרך האמת, ולמרות זאת הוא מתאמץ מאד לפנות אליהם בתארי כבוד מרוממים ביותר, כגון: "קדושי עליון" או "גאוני עולם", וכמובן בתואר ובכינוי "החבּיב" עלי: "מרנן ורבנן אדירי עולם"... פשוט בדיחה עצובה!
"וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו! וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר" (מ"א יח, כא).
הפרעת זהות דיסוציאטיבית
להלן דוגמה נוספת להפרעת הזהות החריפה (בלשון העם: סכיזופרניה) שלקה בה קאפַּח, במבואו לספר המדע הוא כותב כך (עמ' כה):
"וכך כתב בשו"ת נחלת-שבעה סימן נ [איזה טמבל שחי בפולין ובגרמניה, במאה הי"ז]: וזאת אשר השיב לי מהרש"ק בקצרה. כל מה שחידש מעלתו, אומר אני, ייטול מה שחידש, כי בעיניי הם דברי שגגה, אמנם דנתי מעלתו לזכות שאין ספר ה'בית-יוסף' [ח'רבת יוסוף] תחת ידו, ושם לבו אל האחרונים ט"ז וש"ך, ואני לא כן עמדי, עיקר עסקי בפוסקים ראשונים ובש"ס... ומי שהוא בבית מדרשנו אראה לו חבילות טעויות בכל דף מספריהם, על-כן אין עסקי עמהם תהילה לה', ועל-כן יש למעלתו למכור ספריהם וכו' ע"ש [למה למכור אם יש בהם 'חבילות טעויות בכל דף מספריהם'? והטיפשים האשכנזים לא היו מסוגלים שלא לעשות 'ביזנעס' מכל הבל, אפילו מ'חבילות של טעויות', ויש למחזרם וזהו תיקונם]. ועיין גם לר"א אלמליח [...] דברים חריפים ביותר, אם כי יתכן שיש בדבריהם הגזמה, אך הבסיס יסודתו בהררי קודש".
כלומר, קאפַּח במבואו לספר המדע מחליש את האמת החלקית שאמר אחד מצאצאי המינים! ואל תחשבו שהאמת שיצאה מפי האשכנזי נאמרה לשם שמים, אלא וודאי מסיבות אחרות, ורבים הם התככים והאינטריגות שבעולם התורא הפרו-נוצרי, וכולם נובעים משאיפות זרות. קצרו של דבר, עד ששמענו דברי אמת חלקיים מאיזה פולני פרו-נוצרי, בא קאפַּח ואומר שיש בדברים הגזמה! אוי לעיניים שכך רואות ואבוי לאוזניים שכך שומעות: עד שהאמת החליקה מפיהם של צאצאי המינים, יבוא עתה נכדו של מָרי יחיא ויטשטש את האמת? כלומר הוא עדיין רוצה שנעריץ את הנש"ך והטי"ז וכל שאר הוזי ההזיות אשר מתעים את העם אחרי ההבל.
לעומת זאת, בנבכי פירושו ל"משנה תורה" שם (עמ' שה), ובאותו עניין, קאפַּח אומר כך:
"ועיין נחלת שבעה בשו"ת סימן נ שכתב לו המהרש"ק: ראיתי שמעלתו שם לבו אל האחרונים ט"ז וש"ך, ואני לא כן עמדי, עיקר עסקי תהילה-לאל בפוסקים ראשונים, ובש"ס, ועד שאנו מגרמי גרמי באחרונים ניכול בשרא אפתורא דדהבא [=ועד שאנחנו מגרדים עצמות אצל האחרונים נאכל בשר על שולחן של זהב] בש"ס ובפוסקים רי"ף רמב"ם ורא"ש שהם יתד שהכל תלוי בו. כי האחרונים מבלבלים את הדעת והזיכרון... ומה שאינו ברור הוא מדעת האחרונים, ומי שהוא בבית מדרשנו אראה לו חבילות טעויות בכל דף מספריהם, על-כן אין עסקי עמהם וכו' [עד כאן דברי הטמבלים הפרו-נוצרים, ומכאן דבריו של קאפַּח:] ע"ש דבריו המאלפים. כל-שכן בימינו שרבו פריצי הדור שלא הגיעו לידיעת קריאת המלים כתקנן, כל-שכן להבינם, ותוקעים עצמם להפיץ שחצנותם בחוברות מתוך יומרה להדריך את הקהל הרחב, וכלשון הרמב"ם [בהקדמתו לפרק חלק]: 'המבינים לאחרים מה שאינם מבינים'".
נשים לב לשינוי בהתייחסותו של קאפַּח, הדיין השכיר בדימוס: שהרי במקור השני הוא מצטט דברי ביקורת נוספים שהושמטו במבואו, קורא לדברי מהרש"ק "מאלפים", ולא רק שאינו מסתייג מהם, הוא אף מוסיף דברי ביקורת נוקבים וחריפים משלו: "וכל-שכן בימינו" וכו'.
ושאלה גדולה קמה וניצבה: אם האחרונים לדעת קאפח "מבלבלים את הדעת והזיכרון", ואם לימוד כתביהם הוא בגדר "גירוד עצמות", ואם דבריהם מלאים "חבילות טעויות בכל דף מספריהם", ואם דבריו של הפולני על האחרונים: "על-כן אין עסקי עמהם תהילה לה', ועל-כן יש למעלתו למכור ספריהם" – אם כל אלה הם "דברים מאלפים" כלשונו – מדוע קאפַּח מתעקש לקרוא להם ולרבותיהם הוזי ההזיות "מרנן ורבנן אדירי עולם"? מדוע הוא החדיר את דבריהם מטמטמי הדעת לתוך פירושו? מדוע הוא ריבה ועיבה את ספריו בהזיותיהם?
כמו כן, ברור שלדעת רבנו אין הבדל גדול בין הראשונים לבין האחרונים: אלה אוכלין מן התורה ואלה אוכלין מן התורה, אלה עובדי אלילים והוזי ההזיות, ואלה עובדי אלילים והוזי הזיות, כגון נחמן בר-המן המאגיקון שעבד עבודה-זרה, או האדומי בעל אדרת השיער שהחרים את לימוד הפילוסופיה, או יוסוף-גו'חא קארו שהאמין במאגיה והחריב את כל יסודות הדת, וכל-שכן וקל-וחומר ראשוני מהובלי אשכנז אשר היו מינים גמורים וכעורים שהאמינו בגשמות הבורא.
כלומר, אם לדעת רבנו הרמב"ם כל הוזי ההזיות הללו הם בגדר של מחוסרי-דעת במקרה הטוב ועובדי אלילים ומינים במקרה הפחות-טוב, מדוע קאפַּח מתעקש לקרוא להם "מרנן ורבנן אדירי עולם"? מי לימד את קאפַּח לשקר? האם סבו לימד אותו לשקר? או שמא תאוות הבצע ושוחד המיליונים שהוא קיבל במשך יובל שנים מממסד מטונף ומזוהם, הם אלה אשר לימדו אותו לשקר? ואיך הִפנה עורף לציוויו של ה' יתעלה (שמ' כג, ז): "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"?
ואסיים פרק זה בשאלות קשות שבעבר לא ידעתי את תשובתן: מדוע קאפַּח לא ההדיר את ספרו של סבו זצ"ל שגידלו וטיפחו? עשרות רבות של ספרים הוא ההדיר, וביניהם גם ספרים ארורים של המינים וצאצאיהם! כגון "בעלי הנפש" או "תשובות ופסקים" של הנבל מפוסקיירא ועוד, האם לא היה ראוי אפוא שקאפח יוציא לאור את ספרו של סבו "מלחמות השם" במהדורה מאירת עיניים ודעת? האם אין בזה פגיעה חמורה במידת הכרת-הטוב לסבו שהיה כְּאָב לו? ואולי חמור מזה, האין זו פגיעה קשה ואנושה בדרך האמת ובמלחמה בעבודה-זרה?
ראוי אפוא להזכיר לקאפַּח ולדומיו וכן לתלמידיהם הדרדעים השכירים בעלי המרדעת, את דברי אליהו הנביא לכורעים ולמשתחווים לבעל, לנושקים ולמחבקים ולמגפּפים את הבלי המינים והזיותיהם: "וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר" (מ"א יח, כא).
כל רב שכיר הוא שקרן בהכרח
הסכיזופרניה שלקה בה קאפַּח לימדה אותי שכל רב שכיר הוא שקרן בהכרח, יש רבנים שכירים שהם שקרנים מתועבים, כאותם גדוילים רודפי בצע אשר נצמדים לבעלי ההון; ויש שהם שקרנים במשׂרה חלקית אשר "מסתפקים" בהון שמעניקה להם שׂררת הרבנות וכן שאר השׂררות שהם חוצבים בקורדומה של התורה, אבל כולם שקרנים כי כולם רואים לנגד עיניהם את שורת חשבון הבנק ואת שלל טובות ההנאה לפני שהם מפרסמים פסק או דעה.
כולם נתעוורו מדרך האמת אם ברב ואם במעט, ולכן כל דבריהם נגועים בזוהמת התאוות.
שותפותו המהותית, היסודית והעמוקה של קאפַּח בממסד הרבני, בניגוד לדרכו של אברהם אבינו, בניגוד לדרכו של רבנו הרמב"ם, ובניגוד לדרכו של סבו מָרי יחיא – שותפותו זו הייתה לו לרועץ, מפני שהוא נאלץ ליישר קו עם מדיניותם הפוליטית של צאצאי המינים. כלומר, ברגע שאדם, מתוחכם ככל שיהיה, אוכל מהתורה, ניזון מממסד רבני פרו-נוצרי, ונוטל משכורות שמנות בעָוול גמור במשך יובל שנים, נגד ההלכה ונגד המוסר, היושר והטוהר – גם אם הוא שלמה-המלך החכם באדם, סופו להיטמטם ולהשתעבד לממסד שמממן ומפטם אותו.
אמנם, אם שותפותו בממסד הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית הייתה לרועץ לו בלבד – החרשתי, כי מה אכפת לי מעוד איזה רשע שכיר שכבר הלך ועמד לדינו לפני בורא-עולם? אלא, קאפַּח מצטייר ככליל השלמות המוסרית וכסמל ליושרה האנושית! ולא לחינם תלמידיו הכומרים השׂכירים בעלי השׂררה מציירים אותו כאילו הוא היה "מריה הקדושה", שהרי אם קאפַּח – "כליל המוסר והיושרה" – נטל מיליונים במשך יובל שנים מממסד פרו-נוצרי, ברור שתלמידיו השועלים רודפי הבצע למיניהם, רשאים ליטול כספים וטובות הנאה! והנני מודיע לכם חגיגית, שלא מצאתי אחד מתלמידיו של קאפַּח אשר אינו אוכל מהתורה! ויש מהם אחד אשר אף עלה על קאפַּח בכישרונו הממסדי והפוליטי להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים.
ויתרה מזאת, קאפַּח מצטייר כ"מריה הקדושה", לא בקרב המינים וצאצאיהם אשר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, וממילא נכרתו מחיי-עולם, אלא בקרב ההולכים בדרכו של רבנו הטהור, אלה שנדמה להם ואשר מציגים את עצמם כמי שהולכים בדרך האמת! שוו בנפשכם איזו פגיעה עצומה קאפַּח פגע בדת משה, כאשר דווקא הוא – כליל הטוהר והיושרה כביכול – החליט לאשר ולהכשיר הפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים! ובמלים אחרות, כל עוד קאפח ימשיך להצטייר כ"מריה הקדושה" לעולם לא נזכה לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהרי אם גדול ההולכים בדרך האמת תעה ולעה והחדיר סרטן גרורתי בלב-ליבה המוסרי של דת משה – איך אפשר יהיה להתרומם מן התוהו, ההבל, הבצע והאלילות ולהיות עם חכם ונבון?
ובמלים אחרות, קאפַּח נחשב בדורנו כמייצג הנאמן ביותר של דרך הרמב"ם! ולא לחינם אמר עליו האליל הממסדי מורדוך שר"י: "שמי שרוצה לראות את רבנו הרמב"ם בדורנו ילך לראות את... קאפח". ולא מאהבת קאפַּח השכיר הוא אמר את מה שאמר אלא מאהבת מורדוך כלומר מאהבת עצמו, כי בזאת הוא למעשה הכשיר את חילול השם בהפקת רווחים וטובות הנאה מדת משה גם לפי דרך האמת של חז"ל ורבנו הרמב"ם! שהרי מורדוך אמר למעשה שחציבתו בקורדום התורה והתעיית הרבים אחר התהו וההבל מקובלות אפילו על חז"ל ורבנו הגדול!
ואם חלילה נקבל את סברתו העקלקלה של מורדוך, ונסבור שקאפח היה שלם בדרכו של רבנו הרמב"ם, נחסום למעשה את הדרך לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, כי אי-אפשר להודות על האמת ולהבין כי "אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל" (יר' טז, יט), כל עוד שקר השוחד, המינות והאדוֹמיות זורם בעורקים, מזהם את הגוף ומעוור את עיני המחשבה הטהורה.
ולא רק מורדוך החדיר את ההזיה שקאפַּח הוא "הרמב"ם של ימינו", גם קאפַּח החדיר אותה, לא באופן ישיר שיחשוף את מטרתו, שהרי הוא היה נוכל מתוחכם מאד, אלא בעקיפין.
והנה לפניכם דברי קאפַּח במבואו לפרשנותו לספר טהרה:
"עוד הערה, אף-על-פי שאיני חסיד הגימטריות כי כפי שזכורני שראיתי בשם הראב"ע שמראשי תיבות וגימטריות אפשר לעשות מחולי-חולין קודש-קודשים ולהיפך. בכל זאת שמעתי גימטריא מפי הרב הגאון החסיד חנניה יוסף אייזנבך שליט"א, כי כנראה לא לחינם אני משתדל לנפות את ספרי הרמב"ם לפי דעתי, כי בגימטריא 'יוסף קאפח' עולה 'משה', ומצאה חן בעיני [=שהרי היא מרוממת אותו כאילו היה משה רבנו], ולכן תקעתיה כאן".
תקיעתו של קאפח אינה תקיעה תמימה לדעתי, מטרתה להחדיר לשומעי לקחו את ההזיה שהוא "הרמב"ם של ימינו", איש אשר רוח בו, איש חסיד, צדיק ותמים אשר בינו לבין מלאך ה' צבאות אין כמעט מאומה. תקיעתו "התמימה" נועדה אפוא להחדיר הערצה כלפיו. והראיה הפשוטה שזו אכן הייתה מטרתו היא מכך שחסידיו השוטים של קאפח השכיר אינם מסוגלים לקבל את האמת ממי שאמרו, אינם מסוגלים להודות על האמת שרבם הנערץ חצב טובות הנאה מן התורה וחילל-שם-שמים, אלא, כל מי שכופר בו – כופר בה'-אלהים-אמת. וזו הראיה הטובה ביותר לכך שהוא הפך לאליל בקרב מעריציו השוטים, הדרדעים האורתודוקסים.
ואם תמהתם מיהו אותו יוסוף אייזנבוך, ובכן, בנוסף לכך שמדובר בחוצב מיומן מתורת אלהים (ראש כולל וראש ישיבה של תורת המינים האורתודוקסים, ועוד-ועוד), מדובר גם בעובד גילולים אילמים, והנה כמה מספריו המהובלים אשר עוסקים בהערצת תרבות חב"ד החטָּאים: 1) נשיאי חב"ד ובני דורם, לקט של קשרים בין גדולי ישראל והחסידות בכל הדורות עם נשיאי חב"ד, החל מבעל התניא ועד הרבי מחב"ד, תשל"ב; 2) הגאון מלובלין, פרקי חייו ולקט מתורתו של רבי שניאור זלמן פראדקין, בהוצאת כולל חב"ד, ירושלים תשל"ז; 3) רבן של ישראל, מאמרים על אישיותו התורנית של הרבי מליובאוויטש, תשמ"ח; 4) מאורי ישראל, פרקים בתולדות חיים ופועלם של גדולי ישראל וחסידי חב"ד, תשנ"ד; 5) הערות וציונים לספר תניא קדישא, תשס"ט; 6) מחנה יוסף, הערות ועיונים בתורת הרבי מליובאוויטש, תשע"ה. ועוד.
ועל עובד הגילולים האילמים האלה אומר קאפח השכיר: "הרב הגאון החסיד שליט"א"!
אגב, "יוסף קאפח" בגימטריה הוא גם: "המצרי", "חרון אף", "אלהים אחרים", "לץ יהיר", "אדם חסר לב", "כן לא נאוה לכסיל כבוד", ועוד. אז מדוע הוא בחר דווקא את "משה"?
"נושאי כלים" או עלוקות רעילות?
קאפַּח כאמור מתעקש להנחיל לנו את ההשקפה שכל הוזי ההזיות שקמו בעם ישראל באלף השנים האחרונות הינם "מרנן ורבנן אדירי עולם", אף שבפירושו הוא שׁוֹחק את מעמדם שוב ושוב, לא באופן ישיר, אלא בעצם העובדה שהוא מציג את ריחוקם מהבנת הרמב"ם ומהבנת האמת. בולט במיוחד פירושו ל"ספר המדע" שעוסק רבות בענייני מחשבה, שם קאפַּח מוכיח שלא ברצונו, שכל העלוקות שנצמדו לרבנו לא ידעו ולא יבינו, והוא אף מראה במספר מקומות שכמה מן העלוקות הללו רעילות ממש, מפני שהן ייחסו לרבנו מושגי גשמות ביחס לבורא.
"אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְיָ אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים" (יר' ח, ח).
כלומר, מתוך הפירוש של קאפח ל"ספר המדע", עולה תמונה עגומה מאד של העלוקות הללו, חוסר הבנתם של "מרנן ורבנן אדירי עולם" ביסודי הדת ובענייני מחשבה והלכה זועק לשמים, ומוכיח את דברי חז"ל שעולמנו הוא עולם השקר, דהיינו עולם הפוך. אמנם, לעתים חוסר הבנתם נובע מפתיות וטמטום, מפני שהם העריצו את המינים וצאצאיהם יושבי ארץ אדום, וקיבלו את כל שיבושי הדפוסים שיצאו תחת ידם כאמת אלהית; וכידוע, צאצאי המינים שלחו ידם בחופשיות בכתבי הרמב"ם, כמו ששלחו ידם בחופשיות בדת משה ומילאו אותה במנהגי הבל ובהזיות מבחילות, שלעתים לא רחוקות נוגעות נגיעה ישירה בענייני עבודה-זרה.
על-כל-פנים, העובדה שיוסוף-ג'וחא קארו לדוגמה, שנחשב לגדול פרשני הרמב"ם, לא מזכיר את הספר "מורה הנבוכים" ולו פעם אחת בכל פירושו – עובדה מחרידה זו מלמדת על כסילותו, על ריחוקו מיסודי הדת וענייני מחשבה, על ריחוקו מדרך האמת, ועל הסכלות שאחזה ואוחזת בעם ישראל. ולמרות שיוסוף-ג'וחא קארו לא ידע ולא יבין בחשכה יתהלך – שהרי הוא לא למד את המורה, שהוא "ערשׂ הכבוד" של ה' יתעלה לדעת קאפח במבואו למורה – למרות זאת, קאפח מתעקש לקרוא לו בתואר "מרן", בדומה למשה רבנו ע"ה שהיה רבן של ישראל!
זאת ועוד, פעמים רבות קאפַּח מעיר ומציין שג'וחא הקראי ושאר העלוקות לא ראו את "פירוש המשנה" או את "ספר המצוות", ולעתים אף נעלמו מהם הלכות מפורשות ב"משנה תורה"! וזכורני כאשר הייתי בתחילת דרכי, תמהתי כיצד ניתן לפרש את הרמב"ם ללא ידיעת המורה ופירוש המשנה? האם היו מאפשרים לתלמיד זב-חוטם באוניברסיטה לכתוב פירוש על חכם מסוים ללא ידיעת מכלול כתביו?! ולא רק ידיעת מכלול כתבי המחבר עצמו, היו מחייבים אותו להכיר את מכלול כתבי החכמים שמהם הושפע והקרובים לו. כמו כן, מכך שהעלוקות הוזי ההזיות שנצמדו לרבנו הרמב"ם לא הזכירו בכתביהם את רס"ג אני לומד שהם לא הכירוהו.
ויתרה מזאת, לעתים קרובות בכירי העלוקות הללו מפרשים את הלכות רבנו לפי פירוש רש"י-שר"י! ושוב-ושוב קאפַּח רוויי המשכורות וטובות ההנאה מציין זאת מבלי לומר כמעט מאומה! האם אין בעובדה זו כדי ללמד על סכלותם המחרידה של אותן העלוקות הרעילות? לפיכך, אין לי ספק שעדיף היה שלא נכתבו, ותועלתם היחידה היא בציון המקורות לדברי רבנו, מפני שציונם אולי הסירה במעט מעל רבנו את לזות שפתי המינים האדומיים וצאצאיהם, שהעלילו על רבנו שהוא חידש והמציא הלכות בשרירות לבו ובכפוף לגחמותיו המשתנות כביכול.
והאמת לאחר מאות רבות בשנים קמה, ניצבה ועולה במלוא עוזה: דווקא אלה שהאשימו את הרמב"ם בסטייה מדרך חז"ל וממקורותיהם הנובעים, דווקא הם סטו סטייה חמורה ועיוותו את עולם ההלכה לבלי היכר כדי שיתאים למינותם, למנהגיהם, להזיותיהם ולתאוותיהם. ואילו רבנו נותר שלם עקבי ונאמן לדרך רבותינו התנאים והאמוראים נוחי נפש, ללא סטייה מהאמת, כי לא היו בקרבו תאוות שיסיטו אותו ממנה. נמצא, שבאותו עניין שבו פסלו את הרמב"ם, באותו עניין בדיוק שגו הם והמוניהם, ובהאשמה השקרית הזו ניסו לכסות על ערוותם, כדרכם של הרשעים והנוכלים אשר מאשימים את זולתם במעלליהם כדי להסיר חשד מעליהם.
"הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְיָ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם" (יר' ח, ט).
סוף דבר
בחרתי לחתום מאמר זה בדוגמה נוספת לסכיזופרניה הקשה שקאפַּח לקה בה, וזו אולי הדוגמה הקשה ביותר: מצד אחד קאפח מרומם מאד את ידיעת ה' וייחודו במבואו, בתרגומו ובהערותיו לספר מורה-הנבוכים, וכן בפירושו לספר המדע, אך מצד אחר, הוא לא פחות מאשר מצדיק ומכשיר את ספר האלילות הנגעל ביותר שחדר לעם-ישראל מאז פירוש רש"י-שר"י, הלא הוא ספר הזוהר הפגאני והמתועב. ובמלים אחרות, קאפַּח מודה בעבודה-זרה!
וכֹה דברי חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת, אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".
זאת ועוד, המודה בעבודה-זרה לא רק מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, אלא אף כופר בכל התורה כולה, ללמדנו על חומרת ההודאה בעבודה-זרה, וכך פוסק רבנו שם (ב, ז):
"מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא, שנאמר: 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת' וכו' [במ' טו, כב], ומפי השמועה למדו שבעבודה-זרה הכתוב מדבר. הא למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה, ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר: 'מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם' [במ' טו, כג]. וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".
ורבנו מוסיף (מורה ב, מז): "כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא".
בנוסף, בקרב הדרדעים מפורסם, שקאפַּח, לפני שקיבל על עצמו את משׂרת הדיין השכיר, הוא נשבע בשם ה' לחברי בית-הדין חוצבי התורה הארורים, שהוא כופר בספרו של סבו מָרי הישיש ומודה בקדושתו של ספר הזוהר, ובמלים אחרות, הדיינים האורתודוקסים הפרו-נוצריים הציבו לקאפַּח ברירה: אם אתה רוצה להיות חבר בקתדרלה שלנו ולאכול ולהתפטם מן התורה בקבלת משכורות חודשיות נפוחות ושלל טובות הנאה – עליך להיות כמונו, אך לא להימול, אלא למשוך עורלתך, להודות בספר הזוהר הפגאני ולקבל עליך את בר-יוחאי לאלוה!
אגדה זו מעולם לא הוכחשה על-ידי קאפַּח, לפיכך יש להתייחס אליה כאילו כך היה וכך אירע, שהרי ממה נפשך, אם היא התרחשה באמת – הרי שהדברים חמורים מאד; ואם היא לא התרחשה באמת והינה שקר גמור, שתיקתו של קאפַּח מגלה שהיה לו נוח בהפצת האגדה הזו, ובשתיקתו הוא למעשה קיבל עליו את שבועתה והפך אותה לאמת! ואפשרות זו אפילו יותר חמורה מן האפשרות הראשונה, שהרי אפילו שאף-לא-אחד איים על קאפַּח להודות ולקבל את ספר הזוהר, הוא העדיף לעשות-כן על דעת עצמו באימות האגדה הרעה הזו.
ואולי גדולה מכולן, בהכשרת ספר הזוהר קאפַּח בגד בגידה חמורה בדרכו של אברהם אבינו ובמלחמתו באלילות, ופתח פתח רחב לחדירת האלילות והשקר לתוך משנת הרמב"ם, עד שתלמידיו ממשיכי דרכו הממסדית השכירה אף הרשו לעצמם לחתום על עצומות מפורשות אשר מכשירות את ספר הזוהר ומרוממות אותו כאחדמספרי הקודש של עם-ישראל! קאפַּח הורה אפוא את הדרך לדרדעים החדשים: לבגוד בדרך האמת במטרה לחצוב שלמונים.
למי אוי ולמי אבוי? אוי לך קאפַּח-זבל הנוכל, ולא רק בגלל שטובות ההנאה הממסדיות המופלגות עיוורו את עיני שכלך, אבוי לך שסללת דרך עקושה ויקושה לתלמידים רבים אחריך, גם בעניין הפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים, גם בעניין ההודאה בעבודה-זרה, וגם בעניינים הלכתיים ומחשבתיים נוספים, אשר חרגת בהם מקו האמת והצדק כדי להתאים את עצמך להבלי המינים אשר שילמו את משכורותיך ורוממו ופיטמו אותך באינסוף טובות הנאה.
וכבר הוקעתי את קאפַּח במאמרים רבים: "ראש הדרדעים מודה בעבודה-זרה", "האם מותר לקרוא ליוסף קאפַּח בשם מָארי?", ועוד. וכן הוקעתיהו במאמרים שדנתי בהם באיסור להשתמש בכתרה של תורה, כגון: "ראשית לימוד התורה ונטילת שכר בעבורה", "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חלף", "נטילת שכר בעבור פסיקת דינים", ועוד רבים.
"וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו: הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל? וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יְיָ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים [...] וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל [...] עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְיָ הָאֱלֹהִים [...] וַתִּפֹּל אֵשׁ יְיָ וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה. וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם: תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם, וַיִּתְפְּשׂוּם, וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם" (מ"א יח).
"וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה" (דניאל ח, יב).
"וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ" (ש"א טו, יט).
לפיכך, לא ראוי הוא יוסף קאפח להיקרא קאפֵח בצירי, אלא קאפַּח בפתח...
***
ואחתום בתוכחתו של הנביא מיכה לדיינים פוסקי הדינים בכסף (ג, ט–יא):
"שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ, בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה [ושם תרגם יונתן: "דְּבָנַן בָּתֵּיהוֹן בְּצִיוֹן בְּדַם אֲשִׁיד וִירוּשְׁלֶם בְּנִכלִין", דהיינו, הבונים את בתיהם המפוארים בכספי העניים והעשוקים], רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל יְיָ יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר".
מיכה משווה בין הדיינים שפוסקים דינים בכסף לנביאי השקר הקוסמים בכסף. וקאפח אף היה גרוע מן הכהנים הללו שנזכרו בדברי מיכה, שהרי הכהנים שנזכרו בדברי מיכה קיבלו כסף על הוראת פסקי הדין כאילו היו עובדי קבלן, פסקו – קיבלו, לא פסקו – לא קיבלו; ואילו קאפח ואשתו קיבלו משכורות שחיתות קבועות במשך 64 שנים! גם על ימים שהוא לא פסק דינים, גם על ימים שהוא היה בחופשה, גם על ימים שבהם הוא היה בפנסיה, גם לאחר שמת, ועוד טובות הנאה למכביר, כגון הפיכתו לאליל נערץ שכל פליטת-פה שלו נחשבת לסתרי תורה.
תמונת שער הרשומה של יוסף קאפַּח מאת: מקור, שימוש הוגן.
Comentarios