האם יוסף קאפַּח סבל מהפרעת זהות?

עודכן ב: לפני 5 ימים

כיצד באמת העריך יוסף קאפַּח את חכמי ישראל באלף השנים האחרונות? את אותם מחוסרי הדעת שכל-כך התרחקו מדרך האמת? מצד אחד קאפַּח מפאר ומרומם אותם בתארים, כגון: "מרנן ורבנן אדירי עולם", "קדושי עליון", "גאוני עולם" וכיו"ב מן ההזיות; אך מצד אחר, הוא קוטל אותם כמו מדביר שרצים מקצועי כבר בראש פירושו למשנה-תורה, כאשר הוא אומר שמי שלא הולך בדרכו המחשבתית של רבנו, דהיינו מי שהכחיד מתורתו את יסודות הדת המחשבתיים ובראש ובראשונה את ידיעת ה' וייחודו – גם תורה אין לו.


בנוסף לקטילה המיידית שקאפח נוקט בה בראש פירושו, לכל אורך פירושו למשנה-תורה וכן במקומות לא מעטים נוספים ברחבי כתביו, הוא מערער שוב ושוב את אחיזת העלוקות הפרו-נוצריות שנצמדו לרבנו הגדול, וזאת באמצעות הנחלת התובנה המהדהדת שאותן העלוקות הפרו-נוצריות לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ולעתים אף שגו בענייני הגשמה ואלילות. בסדרות מאמריי: "מצוות משנה תורה" ו"מורה הנבוכים", וכן בשאר מאמריי באתר אור הרמב"ם, הבאתי דוגמאות רבות לכך, ויוסף קאפח הוא זה אשר עורר אותי לחקור ולדרוש אחר העלוקות הללו, אף שהאמת שגיליתי חמורה אלף-מונים מכפי שקאפח הציג אותה.


אף לא אחת מאותן העלוקות שנצמדו לרבנו ראויה להשקעת זמן. כולן עסקו אך ורק בפלפול הלכות משנה-תורה, והתעלמו התעלמות מוחלטת מהפן המחשבתי, וללא הפן המחשבתי כאמור, גם תורה אין לעלוקות לפי הבנתו של קאפח עצמו את הרמב"ם! זאת ועוד, גם הפן ההלכתי שהם עסקו בו מלא וגדוש בשיבושים עצומים ונוראים, אשר נובעים בעיקר מריחוקם העצום מהבנת יסודות המחשבה, אך לא פחות מסכלותם ומתעייתם אחרי התהו וההבל.


אולם, על-אף שגיאותיהם העצומות של העלוקות ובזבוז הזמן הכמעט-מוחלט שבדבריהם, קאפַּח לא רק מרומם ומפאר אותם בתארים כגון "מרנן ורבנן אדירי עולם", הוא גם מתייחס לכל הוזי ההזיות הללו באריכות ובהרחבה כאילו הם ראויים ללימוד ולהשקעת זמן יקר! ואם הצליחו לכנס את כל דבריו של קאפח בפירושו למשנה-תורה לספר אחד ויחיד, הרי שכ-95% מפירושו למשנה תורה הינו למעשה פרשנויות על-גבי פרשנויות של הוזי ההזיות! ובמלים אחרות, כאשר אדם רוכש את ספריו של קאפח הוא רוכש רק 5% קאפח ו-95% עלוקות!


מכל מקום, כיצד ניתן ליישב את הקושי: מצד אחד קאפח מערער את אחיזת העלוקות שנצמדו לרבנו, ומוכיח שוב ושוב את ריחוקן מהבנת הרמב"ם ומדרך האמת, ולמרות זאת הוא מתאמץ מאד לפנות אליהם בתארי כבוד מרוממים ביותר, כגון: "קדושי עליון" או "גאוני עולם", וכמובן התואר "החבּיב" עלי: "מרנן ורבנן אדירי עולם"... פשוט בדיחה עצובה!


הפרעת זהות דיסוציאטיבית


להלן דוגמה להפרעת הזהות החריפה (בלשון העם: סכיזופרניה) שלקה בה קאפַּח, במבואו לספר המדע הוא כותב כך (עמ' כה):


"וכך כתב בשו"ת נחלת-שבעה סימן נ [פולין וגרמניה, המאה הי"ז]: וזאת אשר השיב לי מהרש"ק בקצרה. כל מה שחידש מעלתו, אומר אני, ייטול מה שחידש, כי בעיניי הם דברי שגגה, אמנם דנתי מעלתו לזכות שאין ספר ה'בית-יוסף' [חירבת יוסוף] תחת ידו, ושם לבו אל האחרונים ט"ז וש"ך, ואני לא כן עמדי, עיקר עסקי בפוסקים ראשונים ובש"ס... ומי שהוא בבית מדרשנו אראה לו חבילות טעויות בכל דף מספריהם, על-כן אין עסקי עמהם תהילה לה', ועל-כן יש למעלתו למכור ספריהם וכו' ע"ש. ועיין גם לר"א אלמליח [...] דברים חריפים ביותר, אם כי יתכן שיש בדבריהם הגזמה, אך הבסיס יסודתו בהררי קודש".


כלומר, קאפַּח במבואו לספר המדע מחליש את האמת החלקית שאמר אחד מצאצאי המינים! ואל תחשבו שהאמת יצאה מפיו לשם שמים, אלא וודאי מסיבות אחרות, ורבים הם התככים והאינטריגות שבעולם התורא הפרו-נוצרי, וכולם נובעים משאיפות זרות. קצרו של דבר, עד ששמענו דברי אמת חלקיים מאיזה פולני פרו-נוצרי, בא קאפַּח ואומר שיש בדברים הגזמה! אוי לעיניים שכך רואות ואבוי לאוזניים שכך שומעות: עד שהאמת החליקה מפיהם של צאצאי המינים, יבוא עתה נכדו של מָרי יחיא ויטשטש את האמת? כאילו הוא עדיין רוצה שנעריץ את הנש"ך והטי"ז וכל שאר הוזי ההזיות אשר מתעים את העם אחרי ההבל.


לעומת זאת, בנבכי פירושו ל"משנה תורה" שם (עמ' שה), קאפח אומר כך:


"ועיין נחלת שבעה בשו"ת סימן נ שכתב לו המהרש"ק: ראיתי שמעלתו שם לבו אל האחרונים ט"ז וש"ך, ואני לא כן עמדי, עיקר עסקי תהילה-לאל בפוסקים ראשונים, ובש"ס, ועד שאנו מגרמי גרמי באחרונים ניכול בשרא אפתורא דדהבא [=ועד שאנחנו מגרדים עצמות אצל האחרונים נאכל בשר על שולחן של זהב] בש"ס ובפוסקים רי"ף רמב"ם ורא"ש שהם יתד שהכל תלוי בו. כי האחרונים מבלבלים את הדעת והזכרון... ומה שאינו ברור הוא מדעת האחרונים, ומי שהוא בבית מדרשנו אראה לו חבילות טעויות בכל דף מספריהם, על-כן אין עסקי עמהם וכו' [עד כאן דבריו, ומכאן דבריו של קאפח:] ע"ש דבריו המאלפים. כל-שכן בימינו שרבו פריצי הדור שלא הגיעו לידיעת קריאת המלים כתקנן, כל-שכן להבינם, ותוקעים עצמם להפיץ שחצנותם בחוברות מתוך יומרה להדריך את הקהל הרחב, וכלשון הרמב"ם [בהקדמתו לפרק חלק]: 'המבינים לאחרים מה שאינם מבינים'".


נשים לב לשינוי בהתייחסותו של קאפַּח, הדיין השכיר בדימוס: שהרי במקור השני הוא מצטט דברי ביקורת נוספים שהושמטו במבואו, קורא לדברי מהרש"ק "מאלפים", ולא רק שאינו מסתייג מהם, הוא אף מוסיף דברי ביקורת נוקבים וחריפים משלו: "וכל-שכן בימינו" וכו'.


ושאלה גדולה קמה וניצבה: אם האחרונים לדעת קאפח "מבלבלים את הדעת והזיכרון", ואם לימוד כתביהם הוא בגדר "גירוד עצמות", ואם דבריהם מלאים "חבילות טעויות בכל דף מספריהם", ואם דבריו של הפולני על האחרונים: "על-כן אין עסקי עמהם תהילה לה', ועל-כן יש למעלתו למכור ספריהם" – אם כל אלה הם "דברים מאלפים" כלשונו – מדוע קאפַּח מתעקש לקרוא להם ולרבותיהם הוזי ההזיות "מרנן ורבנן אדירי עולם"? מדוע הוא החדיר את דבריהם לתוך פירושו? מדוע הוא ריבה ועיבה את ספריו בהזיותיהם?


כמו כן, ברור שלדעת רבנו אין הבדל גדול בין הראשונים לבין האחרונים: אלה אוכלין מן התורה ואלה אוכלין מן התורה, אלה עובדי אלילים הוזי ההזיות, ואלה עובדי אלילים הוזי הזיות, כגון נחמן בר-המן שעבד עבודה-זרה, או האדומי בעל אדרת השער שהחרים את לימוד הפילוסופיה, או יוסוף-גו'חא קארו שהאמין במאגיה והחריב את כל יסודות הדת, וכל-שכן וקל-וחומר ראשוני אשכנז אשר היו מינים גמורים וכעורים שהאמינו בגשמות הבורא.


כלומר, אם לדעת רבנו כל הוזי ההזיות הללו הם בגדר של מחוסרי-דעת במקרה הטוב ועובדי אלילים ומינים במקרה הפחות-טוב, מדוע קאפַּח מתעקש לקרוא להם "מרנן ורבנן אדירי עולם"? מי לימד את קאפַּח לשקר? האם סבו לימד אותו לשקר? או שמא תאוות הבצע ושוחד המיליונים שהוא קיבל במשך יובל שנים מממסד מטונף ומזוהם, הם אלה אשר לימדו אותו לשקר? ואיך הפנה עורף לציוויו של ה' יתעלה (שמ' כג, ז): "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"?


ואסיים פרק זה בשאלות קשות שבעבר לא ידעתי את תשובתן: מדוע קאפַּח לא ההדיר את ספרו של סבו זצ"ל שגידלו וטיפחו? עשרות רבות של ספרים הוא ההדיר, וביניהם גם ספרים ארורים של המינים וצאצאיהם! כגון "בעלי הנפש" או "תשובות ופסקים" של הנבל מפוסקיירא, האם לא היה ראוי אפוא שיוציא לאור את "מלחמות השם" במהדורה מאירת עיניים ודעת? האם אין בזה פגיעה חמורה במידת הכרת-הטוב לסבו שהיה כְּאָב לו? ואולי חמור מזה, האין זו פגיעה כואבת מאד בדרך האמת ובמלחמה בעבודה-זרה?


ראוי אפוא להזכיר לקאפַּח ולתלמידיו הדרדעים השכירים בעלי המרדעת, את דברי אליהו הנביא לכורעים ולמשתחווים לבעל, ולנושקים ולמחבקים ולמגפּפים את הבלי המינים והזיותיהם: "וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר" (מ"א יח, כא).


כל רב שכיר הוא שקרן בהכרח


הסכיזופרניה של קאפַּח לימדה אותי שכל רב שכיר הוא שקרן בהכרח, יש רבנים שכירים שהם שקרנים מתועבים, כאותם גדוילים רודפי בצע אשר נצמדים לבעלי ההון, ויש שהם שקרנים במשׂרה חלקית אשר "מסתפקים" בהון שמעניקה להם שׂררת הרבנות וכן שאר השׂררות שהם חוצבים בקורדומה של התורה, אבל כולם שקרנים כי כולם רואים לנגד עיניהם את שורת חשבון הבנק ואת שלל טובות ההנאה לפני שהם מפרסמים פסק או דעה.


שותפותו המהותית היסודית והעמוקה של קאפַּח בממסד הרבני, בניגוד לדרכו של אברהם אבינו, בניגוד לדרכו של רבנו הרמב"ם, ובניגוד לדרכו של סבו מָרי יחיא – שותפותו זו הייתה לו לרועץ, מפני שהוא נאלץ ליישר קו עם מדיניותם הפוליטית של צאצאי המינים. כלומר, ברגע שאדם, חכם ככל שיהיה, אוכל מהתורה, ניזון מממסד רבני פרו-נוצרי, ונוטל משכורות שמנות בעוול גמור במשך יובל שנים, נגד ההלכה ונגד המוסר היושר והטוהר – גם אם הוא שלמה-המלך החכם באדם, סופו להיטמטם ולהשתעבד לממסד שמממן ומפטם אותו.


אמנם, אם שותפותו בממסד הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית הייתה לרועץ לו בלבד – החרשתי, כי מה אכפת לי מעוד איזה רב שכיר שכבר הלך ועמד לדינו לפני בורא-עולם? אלא, קאפַּח מצטייר ככליל השלמות המוסרית וכסמל ליושרה האנושית! ולא לחינם תלמידיו הרבנים השׂכירים בעלי השׂררה מציירים אותו כאילו הוא היה "מריה הקדושה", שהרי אם קאפַּח – "כליל המוסר והיושרה" – נטל מיליונים במשך יובל שנים מממסד פרו-נוצרי, ברור שתלמידיו השועלים רודפי הבצע למיניהם, רשאים ליטול כספים וטובות הנאה! והנני מודיע לכם חגיגית, שלא מצאתי אחד מתלמידיו של קאפַּח אשר אינו אוכל מהתורה! ויש אחד אשר אף עלה על קאפַּח בכישרונו הממסדי והפוליטי להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים.


ויתרה מזאת, קאפַּח מצטייר כ"מריה הקדושה", לא בקרב המינים וצאצאיהם אשר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, וממילא נכרתו מחיי-עולם, אלא בקרב ההולכים בדרכו של רבנו הטהור, אלה שנדמה להם ואשר מציגים את עצמם כמי שהולכים בדרך האמת! שוו בנפשכם איזו פגיעה עצומה קאפַּח פגע בדת משה, כאשר דווקא הוא – כליל הטוהר והיושרה כביכול – החליט לאשר ולהכשיר הפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים! ובמלים אחרות, כל עוד קאפח ימשיך להצטייר כ"מריה הקדושה" לעולם לא נזכה לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהרי אם גדול ההולכים בדרך האמת תעה ולעה והחדיר סרטן גרורתי בלב-ליבה המוסרי של דת משה – איך אפשר יהיה להתרומם מן התוהו ההבל והאלילות ולהיות עם חכם ונבון?


ובמלים אחרות, קאפַּח נחשב בדורנו כמייצג הנאמן ביותר של דרך רבנו הרמב"ם! ולא לחינם אמר עליו האליל הממסדי הארור מורדוך שר"י: "שמי שרוצה לראות את רבנו הרמב"ם בדורנו ילך לראות את... קאפח". ולא מאהבת קאפַּח אמר מה שאמר אלא מאהבת מורדוך כלומר מאהבת עצמו, כי בזאת הוא למעשה הכשיר את חילול ה' בהפקת רווחים וטובות הנאה מדת משה גם לדעת דרך האמת של חז"ל ורבנו הרמב"ם! וכאילו אמר למעשה שחציבתו בקרדום התורה והתעיית הרבים אחר ההבל מקובלת אפילו על חז"ל ורבנו הגדול!


ואם חלילה נקבל את סברתו העקלקלה של מורדוך, ונסבור שקאפח היה שלם בדרכו של רבנו הרמב"ם, נחסום למעשה את הדרך לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, כי אי-אפשר להודות על האמת ולהבין כי "אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל" (יר' טז, יט), כל עוד שקר השוחד זורם בעורקים ומזהם את הגוף ומעוור את עיני המחשבה הטהורה.


"נושאי כלים" או עלוקות רעילות?


קאפַּח כאמור מתעקש להנחיל לנו את ההשקפה שכל הוזי ההזיות שקמו בעם ישראל באלף השנים האחרונים הינם "מרנן ורבנן אדירי עולם", אף שבפירושו הוא שוחק את מעמדם שוב ושוב, לא באופן ישיר, אלא בעצם העובדה שהוא מציג את ריחוקם מהבנת הרמב"ם ומהבנת האמת. בולט במיוחד פירושו ל"ספר המדע" שעוסק רבות בענייני מחשבה, שם קאפח מוכיח שכל העלוקות שנצמדו לרבנו לא ידעו ולא יבינו, והוא אף מראה במספר מקומות שכמה מן העלוקות הללו רעילות ממש, מפני שהן ייחסו לרבנו מושגי גשמות ביחס לבורא.


כלומר, מתוך הפירוש של קאפח ל"ספר המדע", עולה תמונה עגומה מאד של העלוקות הללו, חוסר הבנתם של "מרנן ורבנן אדירי עולם" בענייני מחשבה והלכה זועק לשמיים, ומוכיח את דברי חז"ל שעולמנו הוא עולם השקר, דהיינו עולם הפוך. אמנם, לעתים חוסר הבנתם נובע מפתיות וטמטום, מפני שהם העריצו את המינים וצאצאיהם יושבי ארץ אדום, וקיבלו את כל שיבושי הדפוסים שיצאו תחת ידם כאמת אלהית; וכידוע, צאצאי המינים שלחו ידם בחופשיות בכתבי הרמב"ם, כמו ששלחו ידם בחופשיות בדת משה ומילאו אותה במנהגי הבל ובהזיות מבחילות, שלעתים לא רחוקות נוגעות נגיעה ישירה בענייני עבודה-זרה.


מכל מקום, העובדה שיוסוף-ג'וחא קארו לדוגמה, אשר נחשב לגדול פרשני הרמב"ם, לא מזכיר את הספר "מורה הנבוכים" ולו פעם אחת בכל פירושו! עובדה מחרידה זו מלמדת על ריחוקו מענייני מחשבה, על ריחוקו מדרך האמת, ועל הסכלות שאחזה ואוחזת בעם ישראל. ולמרות שיוסוף-ג'וחא קארו לא ידע ולא יבין בחשכה יתהלך – שהרי הוא לא למד את המורה, שהוא "ערש הכבוד" של ה' יתעלה לדעת קאפח במבואו למורה – למרות זאת, קאפח מתעקש לקרוא לו בתואר "מרן", בדומה למשה רבנו ע"ה שהיה רבן של ישראל!


זאת ועוד, פעמים רבות קאפח קובל על ג'וחא ושאר העלוקות על-כך שלא ראו את "פירוש המשנה" או את "ספר המצוות", ולעתים אף נעלמו מהם הלכות מפורשות ב"משנה תורה"! וזכורני כאשר הייתי בתחילת דרכי, תמהתי כיצד ניתן לפרש את הרמב"ם ללא ידיעת המורה ופירוש המשנה? האם היו מאפשרים לתלמיד זב-חוטם באוניברסיטה לכתוב פירוש על חכם מסוים ללא ידיעת מכלול כתביו?! ולא רק ידיעת מכלול כתבי המחבר עצמו, היו מחייבים אותו להכיר את מכלול כתבי החכמים שמהם הושפע והקרובים לו. כמו כן, ממה שהעלוקות הוזי ההזיות שנצמדו לרבנו לא הזכירו את רס"ג בכתביהם אני לומד שהם לא הכירוהו.


ויתרה מזאת, לעתים קרובות בכירי העלוקות הללו מפרשים את הלכות רבנו לפי פירוש רש"י-שר"י! ושוב-ושוב קאפח רוויי המשכורות וטובות ההנאה מציין זאת מבלי לומר מאומה! האם אין בעובדה זו כדי ללמד על סכלותם המחרידה של אותן העלוקות הרעילות? לפיכך, אין לי ספק שעדיף היה שלא נכתבו, ותועלתם היחידה היא בהבאת המקורות לדברי רבנו, מפני שהבאתם אולי הסירה במעט מעל רבנו את לזות שפתי המינים וצאצאיהם, שהעלילו על רבנו שהוא חידש והמציא הלכות בשרירות לבו ובכפוף לגחמותיו המשתנות כביכול.


והאמת לאחר מאות רבות בשנים קמה ניצבת ועולה, דווקא אלה שהאשימו את הרמב"ם בסטייה מדרך חז"ל וממקורותיהם הנובעים, דווקא הם סטו סטייה חמורה ועיוותו את עולם ההלכה לבלי היכר כדי שיתאים למינותם, למנהגיהם, להזיותיהם ולתאוותיהם. ואילו רבנו נותר שלם עקבי ונאמן לדרך רבותינו התנאים והאמוראים נוחי נפש, ללא סטייה מהאמת, כי לא היו בקרבו תאוות שיסיטו אותו ממנה. נמצא, שבאותו עניין שבו פסלו את הרמב"ם, באותו עניין בדיוק שגו המה והמוניהם, ובהאשמה שקרית זו ניסו לכסות על ערוותם, כדרכם של הרשעים והנוכלים אשר מאשימים את זולתם במעלליהם כדי להסיר חשד מעליהם.


סוף דבר


בחרתי לחתום מאמר זה בדוגמה נוספת לסכיזופרניה הקשה שקאפַּח לקה בה, וזו אולי הדוגמה הקשה ביותר: מצד אחד קאפח מרומם מאד את ידיעת ה' וייחודו במבואו, בתרגומו ובהערותיו לספר מורה הנבוכים, וכן בפירושו לספר המדע, אך מצד אחר, הוא לא פחות מאשר מצדיק ומכשיר את ספר האלילות הנגעל ביותר שחדר לעם-ישראל מאז פירוש רש"י-שר"י, הלא הוא ספר הזוהר המתועב. ובמלים אחרות, קאפַּח מודה בעבודה-זרה!


וכֹה דברי חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת, אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".


זאת ועוד, ידועה ומפורסמת האגדה לפיה, לפני שקאפח קיבל על עצמו את משׂרת הדיין בבית הדין, הוא נשבע לחברי בית-הדין חוצבי התורה הארורים, שהוא כופר בספרו של סבו מָרי הישיש ומודה בקדושתו של ספר הזוהר, ובמלים אחרות, הדיינים האורתודוקסים הפרו-נוצריים הציבו לקאפַּח ברירה: אם אתה רוצה להיות חבר בקתדרלה שלנו ולאכול ולהתפטם מן התורה בקבלת משכורות חודשיות נפוחות ושלל טובות הנאה – עליך להיות כמונו, אך לא להימול, אלא למשוך עורלתך, להודות בספר הזוהר ולקבל עליך את רשב"י לאלוה!


אגדה זו מעולם לא הוכחשה על-ידי קאפַּח, לפיכך יש להתייחס אליה כאילו כך היה וכך אירע, שהרי ממה נפשך, אם היא התרחשה באמת – הרי שהדברים חמורים מאד; ואם היא לא התרחשה באמת והינה שקר גמור, שתיקתו של קאפח מגלה שהיה לו נוח בהפצת האגדה הזו, ובשתיקתו הוא למעשה קיבל עליו את שבועתה והפך אותה לאמת! ואפשרות זו אפילו יותר חמורה מן האפשרות הראשונה, שהרי אפילו שאף-לא-אחד איים על קאפַּח להודות ולקבל את ספר הזוהר, הוא העדיף לעשות-כן על דעת עצמו באימות האגדה הרעה הזו.


ואולי גדולה מכולן, בהכשרת ספר הזוהר קאפַּח בגד בגידה חמורה בדרכו של אברהם אבינו ובמלחמתו באלילות, ופתח פתח רחב לחדירת האלילות והשקר לתוך משנת הרמב"ם, עד שתלמידיו ממשיכי דרכו הממסדית השכירה אף הרשו לעצמם לחתום על עצומות מפורשות אשר מכשירות את ספר הזוהר ומרוממות אותו כאחד מספרי הקודש של עם-ישראל!


למי אוי למי אבוי? אוי לך קאפַּח, לא רק בגלל שטובות ההנאה הממסדיות המופלגות עיוורו את עיני שכלך, אבוי לך שסללת דרך עקושה ויקושה לתלמידים רבים אחריך, גם בעניין הפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים, גם בעניין ההודאה בעבודה-זרה, וגם בעניינים הלכתיים ומחשבתיים נוספים, אשר חרגת בהם מקו האמת והצדק כדי להתאים את עצמך להבלי המינים אשר שילמו את משכורותיך ורוממו ופיטמו אותך באינסוף טובות הנאה.


וכבר הרחבתי בעניינים אלה במאמריי: "ראש הדרדעים מודה בעבודה-זרה", "האם מותר לקרוא ליוסף קאפַּח בשם מארי?", וכן במאמרים שדנתי בהם באיסור להשתמש בכתרה של תורה, כגון: "ראשית לימוד התורה ונטילת שכר בעבורה", "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חלף" (חלקים א, ב, ג, ד), "נטילת שכר בעבור פסיקת דינים", ועוד.


"וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו: הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל? וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְו‍ֹת יְיָ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים [...] וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל [...] עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְיָ הָאֱלֹהִים [...] וַתִּפֹּל אֵשׁ יְיָ וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה. וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם: תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם, וַיִּתְפְּשׂוּם, וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם" (מ"א יח).


לפיכך, לא ראוי הוא יוסף קאפח להיקרא קאפֵח בצירי, אלא קאפַּח בפתח...

האם יוסף קאפַּח סבל מהפרעת זהות
.pdf
Download PDF • 186KB

תמונת שער הרשומה של יוסף קאפַּח מאת: מקור, שימוש הוגן.

208 צפיות3תגובות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!