האם יוסף קאפַּח סבל מהפרעת זהות?

עודכן: 13 בינו׳ 2021

כיצד באמת העריך יוסף קאפַּח את חכמי ישראל באלף השנים האחרונות? את אותם מחוסרי הדעת שכל-כך התרחקו מדרך האמת? מצד אחד קאפַּח מפאר ומרומם אותם בתארים, כגון: "מרנן ורבנן אדירי עולם", "קדושי עליון", "גאוני עולם" וכיו"ב מן ההזיות; אך מצד אחר, הוא קוטל אותם כמו מדביר שרצים מקצועי כבר בראש פירושו למשנה-תורה, כאשר הוא אומר שמי שלא הולך בדרכו המחשבתית של רבנו, דהיינו מי שהכחיד מתורתו את יסודות הדת המחשבתיים ובראש ובראשונה את ידיעת ה' וייחודו – גם תורה אין לו.


בנוסף לקטילה המיידית שקאפח נוקט בה בראש פירושו, לכל אורך פירושו למשנה-תורה וכן במקומות לא מעטים נוספים ברחבי כתביו, הוא מערער שוב ושוב את אחיזת העלוקות הפרו-נוצריות שנצמדו לרבנו הגדול, וזאת באמצעות הנחלת התובנה המהדהדת שאותן העלוקות הפרו-נוצריות לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ולעתים אף שגו בענייני הגשמה ואלילות. בסדרות מאמריי: "מצוות משנה תורה" ו"מורה הנבוכים", וכן בשאר מאמריי באתר אור הרמב"ם, הבאתי דוגמאות רבות לכך, ויוסף קאפח הוא זה אשר עורר אותי לחקור ולדרוש אחר העלוקות הללו, אף שהאמת שגיליתי חמורה אלף-מונים מכפי שקאפח הציג אותה.


אף לא אחת מאותן העלוקות שנצמדו לרבנו ראויה להשקעת זמן. כולן עסקו אך ורק בפלפול הלכות משנה-תורה, והתעלמו התעלמות מוחלטת מהפן המחשבתי, וללא הפן המחשבתי כאמור, גם תורה אין לעלוקות לפי הבנתו של קאפח עצמו את הרמב"ם! זאת ועוד, גם הפן ההלכתי שהם עסקו בו מלא וגדוש בשיבושים עצומים ונוראים, אשר נובעים בעיקר מריחוקם העצום מהבנת יסודות המחשבה, אך לא פחות מסכלותם ומתעייתם אחרי התהו וההבל.


אולם, על-אף שגיאותיהם העצומות של העלוקות ובזבוז הזמן הכמעט-מוחלט שבדבריהם, קאפַּח לא רק מרומם ומפאר אותם בתארים כגון "מרנן ורבנן אדירי עולם", הוא גם מתייחס לכל הוזי ההזיות הללו באריכות ובהרחבה כאילו הם ראויים ללימוד ולהשקעת זמן יקר! ואם הצליחו לכנס את כל דבריו של קאפח בפירושו למשנה-תורה לספר אחד ויחיד, הרי שכ-95% מפירושו למשנה תורה הינו למעשה פרשנויות על-גבי פרשנויות של הוזי ההזיות! ובמלים אחרות, כאשר אדם רוכש את ספריו של קאפח הוא רוכש רק 5% קאפח ו-95% עלוקות!


מכל מקום, כיצד ניתן ליישב את הקושי: מצד אחד קאפח מערער את אחיזת העלוקות שנצמדו לרבנו, ומוכיח שוב ושוב את ריחוקן מהבנת הרמב"ם ומדרך האמת, ולמרות זאת הוא מתאמץ מאד לפנות אליהם בתארי כבוד מרוממים ביותר, כגון: "קדושי עליון" או "גאוני עולם", וכמובן התואר "החבּיב" עלי: "מרנן ורבנן אדירי עולם"... פשוט בדיחה עצובה!


הפרעת זהות דיסוציאטיבית


להלן דוגמה להפרעת הזהות החריפה (בלשון העם: סכיזופרניה) שלקה בה קאפַּח, במבואו לספר המדע הוא כותב כך (עמ' כה):


"וכך כתב בשו"ת נחלת-שבעה סימן נ [פולין וגרמניה, המאה הי"ז]: וזאת אשר השיב לי מהרש"ק בקצרה. כל מה שחידש מעלתו, אומר אני, ייטול מה שחידש, כי בעיניי הם דברי שגגה, אמנם דנתי מעלתו לזכות שאין ספר ה'בית-יוסף' [חירבת יוסוף] תחת ידו, ושם לבו אל האחרונים ט"ז וש"ך, ואני לא כן עמדי, עיקר עסקי בפוסקים ראשונים ובש"ס... ומי שהוא בבית מדרשנו אראה לו חבילות טעויות בכל דף מספריהם, על-כן אין עסקי עמהם תהילה לה', ועל-כן יש למעלתו למכור ספריהם וכו' ע"ש. ועיין גם לר"א אלמליח [...] דברים חריפים ביותר, אם כי יתכן שיש בדבריהם הגזמה, אך הבסיס יסודתו בהררי קודש".


כלומר, קאפַּח במבואו לספר המדע מחליש את האמת החלקית שאמר אחד מצאצאי המינים! ואל תחשבו שהאמת יצאה מפיו לשם שמים, אלא וודאי מסיבות אחרות, ורבים הם התככים והאינטריגות שבעולם התורא הפרו-נוצרי, וכולם נובעים משאיפות זרות. קצרו של דבר, עד ששמענו דברי אמת חלקיים מאיזה פולני פרו-נוצרי, בא קאפַּח ואומר שיש בדברים הגזמה! אוי לעיניים שכך רואות ואבוי לאוזניים שכך שומעות: עד שהאמת החליקה מפיהם של צאצאי המינים, יבוא עתה נכדו של מָרי יחיא ויטשטש את האמת? כאילו הוא עדיין רוצה שנעריץ את הנש"ך והטי"ז וכל שאר הוזי ההזיות אשר מתעים את העם אחרי ההבל.


לעומת זאת, בנבכי פירושו ל"משנה תורה" שם (עמ' שה), קאפח אומר כך:


"ועיין נחלת שבעה בשו"ת סימן נ שכתב לו המהרש"ק: ראיתי שמעלתו שם לבו אל האחרונים ט"ז וש"ך, ואני לא כן עמדי, עיקר עסקי תהילה-לאל בפוסקים ראשונים, ובש"ס, ועד שאנו מגרמי גרמי באחרונים ניכול בשרא אפתורא דדהבא [=ועד שאנחנו מגרדים עצמות אצל האחרונים נאכל בשר על שולחן של זהב] בש"ס ובפוסקים רי"ף רמב"ם ורא"ש שהם יתד שהכל תלוי בו. כי האחרונים מבלבלים את הדעת והזכרון... ומה שאינו ברור הוא מדעת האחרונים, ומי שהוא בבית מדרשנו אראה לו חבילות טעויות בכל דף מספריהם, על-כן אין עסקי עמהם וכו' [עד כאן דבריו, ומכאן דבריו של קאפח:] ע"ש דבריו המאלפים. כל-שכן בימינו שרבו פריצי הדור שלא הגיעו לידיעת קריאת המלים כתקנן, כל-שכן להבינם, ותוקעים עצמם להפיץ שחצנותם בחוברות מתוך יומרה להדריך את הקהל הרחב, וכלשון הרמב"ם [בהקדמתו לפרק חלק]: 'המבינים לאחרים מה שאינם מבינים'".


נשים לב לשינוי בהתייחסותו של קאפַּח, הדיין השכיר בדימוס: שהרי במקור השני הוא מצטט דברי ביקורת נוספים שהושמטו במבואו, קורא לדברי מהרש"ק "מאלפים", ולא רק שאינו מסתייג מהם, הוא אף מוסיף דברי ביקורת נוקבים וחריפים משלו: "וכל-שכן בימינו" וכו'.


ושאלה גדולה קמה וניצבה: אם האחרונים לדעת קאפח "מבלבלים את הדעת והזיכרון", ואם לימוד כתביהם הוא בגדר "גירוד עצמות", ואם דבריהם מלאים "חבילות טעויות בכל דף מספריהם", ואם דבריו של הפולני על האחרונים: "על-כן אין עסקי עמהם תהילה לה', ועל-כן יש למעלתו למכור ספריהם" – אם כל אלה הם "דברים מאלפים" כלשונו – מדוע קאפַּח מתעקש לקרוא להם ולרבותיהם הוזי ההזיות "מרנן ורבנן אדירי עולם"? מדוע הוא החדיר את דבריהם לתוך פירושו? מדוע הוא ריבה ועיבה את ספריו בהזיותיהם?


כמו כן, ברור שלדעת רבנו אין הבדל גדול בין הראשונים לבין האחרונים: אלה אוכלין מן התורה ואלה אוכלין מן התורה, אלה עובדי אלילים הוזי ההזיות, ואלה עובדי אלילים הוזי הזיות, כגון נחמן בר-המן שעבד עבודה-זרה, או האדומי בעל אדרת השער שהחרים את לימוד הפילוסופיה, או יוסוף-גו'חא קארו שהאמין במאגיה והחריב את כל יסודות הדת, וכל-שכן וקל-וחומר ראשוני אשכנז אשר היו מינים גמורים וכעורים שהאמינו בגשמות הבורא.


כלומר, אם לדעת רבנו כל הוזי ההזיות הללו הם בגדר של מחוסרי-דעת במקרה הטוב ועובדי אלילים ומינים במקרה הפחות-טוב, מדוע קאפַּח מתעקש לקרוא להם "מרנן ורבנן אדירי עולם"? מי לימד את קאפַּח לשקר? האם סבו לימד אותו לשקר? או שמא תאוות הבצע ושוחד המיליונים שהוא קיבל במשך יובל שנים מממסד מטונף ומזוהם, הם אלה אשר לימדו אותו לשקר? ואיך הפנה עורף לציוויו של ה' יתעלה (שמ' כג, ז): "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"?


ואסיים פרק זה בשאלות קשות שבעבר לא ידעתי את תשובתן: מדוע קאפַּח לא ההדיר את ספרו של סבו זצ"ל שגידלו וטיפחו? עשרות רבות של ספרים הוא ההדיר, וביניהם גם ספרים ארורים של המינים וצאצאיהם! כגון "בעלי הנפש" או "תשובות ופסקים" של הנבל מפוסקיירא, האם לא היה ראוי אפוא שיוציא לאור את "מלחמות השם" במהדורה מאירת עיניים ודעת? האם אין בזה פגיעה חמורה במידת הכרת-הטוב לסבו שהיה כְּאָב לו? ואולי חמור מזה, האין זו פגיעה כואבת מאד בדרך האמת ובמלחמה בעבודה-זרה?


ראוי אפוא להזכיר לקאפַּח ולתלמידיו הדרדעים השכירים בעלי המרדעת, את דברי אליהו הנביא לכורעים ולמשתחווים לבעל, ולנושקים ולמחבקים ולמגפּפים את הבלי המינים והזיותיהם: "וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר" (מ"א יח, כא).


כל רב שכיר הוא שקרן בהכרח


הסכיזופרניה של קאפַּח לימדה אותי שכל רב שכיר הוא שקרן בהכרח, יש רבנים שכירים שהם שקרנים מתועבים, כאותם גדוילים רודפי בצע אשר נצמדים לבעלי ההון, ויש שהם שקרנים במשׂרה חלקית אשר "מסתפקים" בהון שמעניקה להם שׂררת הרבנות וכן שאר השׂררות שהם חוצבים בקורדומה של התורה, אבל כולם שקרנים כי כולם רואים לנגד עיניהם את שורת חשבון הבנק ואת שלל טובות ההנאה לפני שהם מפרסמים פסק או דעה.


שותפותו המהותית היסודית והעמוקה של קאפַּח בממסד הרבני, בניגוד לדרכו של אברהם אבינו, בניגוד לדרכו של רבנו הרמב"ם, ובניגוד לדרכו של סבו מָרי יחיא – שותפותו זו הייתה לו לרועץ, מפני שהוא נאלץ ליישר קו עם מדיניותם הפוליטית של צאצאי המינים. כלומר, ברגע שאדם, חכם ככל שיהיה, אוכל מהתורה, ניזון מממסד רבני פרו-נוצרי, ונוטל משכורות שמנות בעוול גמור במשך יובל שנים, נגד ההלכה ונגד המוסר היושר והטוהר – גם אם הוא שלמה-המלך החכם באדם, סופו להיטמטם ולהשתעבד לממסד שמממן ומפטם אותו.


אמנם, אם שותפותו בממסד הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית הייתה לרועץ לו בלבד – החרשתי, כי מה אכפת לי מעוד איזה רב שכיר שכבר הלך ועמד לדינו לפני בורא-עולם? אלא, קאפַּח מצטייר ככליל השלמות המוסרית וכסמל ליושרה האנושית! ולא לחינם תלמידיו הרבנים השׂכירים בעלי השׂררה מציירים אותו כאילו הוא היה "מריה הקדושה", שהרי אם קאפַּח – "כליל המוסר והיושרה" – נטל מיליונים במשך יובל שנים מממסד פרו-נוצרי, ברור שתלמידיו השועלים רודפי הבצע למיניהם, רשאים ליטול כספים וטובות הנאה! והנני מודיע לכם חגיגית, שלא מצאתי אחד מתלמידיו של קאפַּח אשר אינו אוכל מהתורה! ויש אחד אשר אף עלה על קאפַּח בכישרונו הממסדי והפוליטי להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים.