האם ההסתה כנגד אלי טביב עלולה לדרדר לרצח?


בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה מכוערת ביותר, ולפי דעתי מדובר באחת העוולות החמורות ביותר שידע עולם הספורט בישראל. מתקפה חסרת תקדים על אדם שתרם מהונו עשרות ואולי מאות מיליוני שקלים לקידום הספורט בישראל. איני חסיד של ספורט במובן הממסדי שלו, אלא רק במובן הבריאותי, ולכן אני חושב שספורט הוא דבר חשוב מפני שהוא עשוי להביא אנשים לשמור יותר על בריאותם ולהפעיל את גופם, ובמיוחד בדור שלנו שרוב העבודות הן עבודות משרדיות, או עבודות שרוב שעות היום אנחנו יושבים על כיסאות, ולא מפעילים את גופנו.

ברם, רעות חולות רבות יש בממסד הספורט בישראל, ולמדנו לצערנו את הרע והמכוער מן הגויים. מעבר להימורים ותאוות הבצע יש גם הרבה שנאת חינם, שבאה לידי ביטוי בקללות נאצות וגידופים, הלבנת-פנים (Shaming), תחרותיות שגולשת למשׂטמה, והוצאה מן הכוח-אל-הפועל של הכוחות הבהמיים והנחותים ביותר שקיימים באדם.

ברם, עוינות התקשורת כלפי אלי טביב ועידוד השנאה והמשׂטמה כלפיו, הצמיחה רעה חולה חדשה שאיני זוכר כמוה בעולם הספורט במשך ארבעים שנותיי. איני מבין את האוהדים, אדם שנותן מתנה למועדון, מציל אותו מפירוק, ומוציא מכיסו עשרות רבות של מיליוני שקלים, כדי לשמח את האוהדים ומתוך אהבה למועדון – גם אם נניח שהקבוצה הייתה יורדת ליגה ונכשלת כישלון חרוץ, האם יש מקום לגנות אדם זה?!

ויודע אני שאוהדי בית"ר-ירושלים מציגים את עצמם כאנשים מסורתיים, אוהבי ארץ-ישראל, ואוהבי המורשת היהודית בכלל. ולכן אני שואל אותם: האם אתם יודעים מדוע נאסר עלינו בתורה לשנוא את המצרים? בפרשת דברים (כג, ח) נאמר כך: "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי", כלומר הקב"ה אסר עלינו לשנוא את העם המצרי בלבנו. והתשובה מובאת בהמשך הפסוק: "כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ".

כלומר, עצם העובדה שהתגוררנו במצרים מאות שנים, אפילו שתקופה ארוכה שימשנו כעבדים וניצלו אותנו ניצול מחפיר, למרות כל זאת, אוסר עלינו הקב"ה לשנוא את המצרים. ולכאורה ציווי זה איננו מובן כלל! והלא המצרים היו רשעים מרושעים, וביקשו להשמיד להרוג ולאבד את בנינו (שמות א, כב): "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ". מדוע אפוא הקב"ה מצווה אותנו שלא לשנוא אותם?!

אלא התשובה היא, הקב"ה לא ציווה אותנו בציווי זה כדי להיטיב עם המצרים, אלא כדי להיטיב עמנו וללמד אותנו את אחת המידות החשובות ביותר ביהדות, והיא הכרת הטוב! גוי שעושה עמך חסד, ואפילו אם נלווה לחסד הזה שעבוד ועינויים, עליך להכיר לו טובה על הטוב שהוא עשה לך. כי מי שאינו יודע להכיר טובה לבשר-ודם שהוא רואה ושומע, לעולם לא יוכל להכיר טובה ולהודות לבורא-עולם, שאינו נראה בעיני הבשר, על כל החסד שהוא גומל לנו, יום יום שעה שעה.

נחזור עתה לאוהדים, איני מבין כיצד יצור שהולך על שתיים, ומגדיר את עצמו כאדם ולא כבהמה, מסוגל לנשוך את היד שהוא אוכל ממנה במשך שנים?! אך כאמור לא רק אותם אוהדים בהמיים משולחי-רסן אשמים, אלא התקשורת שהסיתה ומדיחה אותם כנגד אלי טביב. כי יש לדעת, התקשורת בארצנו שמאלנית לא במובן החיובי, אלא שמאלנית במובן השלילי. מפני שהיא רוויית שנאה כלפי בית"ר-ירושלים שאוהדיה ידועים כימניים מאד, ותעשה הכול כדי לחבל בהצלחת הקבוצה התפתחותה וקידומה.

למרות השיסוי המתמשך בקבוצה מצד התקשורת ואנשי-ציבור שרואים את עצמם כ"נאורים", הצליח אלי טביב להביא את הקבוצה להישגים עצומים, והיא הגיעה למקום השלישי שמעניק לה כרטיס לאירופה, והיה אף קרוב לזכות עמה ב"דאבל". אם אוהדי בית"ר היו מבינים את גודל ההישג, אולי בית"ר הייתה מצליחה גם באירופה, אך באווירה כל-כך עכורה ומזוהמת קשה מאד להצליח. אולם, למרות האווירה הקשה הזו, אלי טביב עשה את הבלתי-ייאמן והביא את הקבוצה להישגים נפלאים, ובכל שנה משנותיו בקבוצה השתתפה בית"ר-ירושלים במפעל האירופי.

הסיבה היחידה שהקבוצה לא זכתה בתואר השנה, אינה אלי טביב, כי אם הרוח הנגדית החזקה שקיבלה הקבוצה מאנשי תקשורת שמאלנים, מפוליטיקאים מושחתים ומתחסדים שמחניפים לתקשורת כדי לקבל אהדה, ומשלל פרשנים גזענים, שרוממות השוויון והדמוקרטיה בגרונם, אך בסתר לבם קבורה גזענות תהומית והתנשאות לבנה-ורדרדה שמקורה באירופה הנציונל-סוציאליסטית החשוכה.

כי עלינו לדעת, בית"ר-ירושלים איננה רק קבוצה שמזוהה עם ימין "קיצוני", בית"ר-ירושלים מזוהה עם אדם שאיננו נמנה על האליטה הלבנה השלטת. מדובר באדם ממוצא תימני, ממשפחה ברוכת ילדים שכל בניה שירתו ביחידות קרביות, ואחד מהם אף נהרג במלחמת יום-הכיפורים. אלי טביב הוא אדם בעל ערכים, עקרונות וניצוצות של אמת אותם קיבל מאבותיו ואבות-אבותיו ישרי-המחשבה. עקשנותו על עקרונותיו ודבקותו בערכיו, הוצגה על-ידי פרשנים ואנשי תקשורת גזענים כעריצות ורודנות, והצגה זו טיפחה ועודדה טוקבקיסיטים צללי אדם, להכפיש את אלי טביב על רקע אישי ועדתי, כגון "תימני קמצן" או "תימני רשע" או "תימני רודן" או "תימני פרימיטיבי", וכיו"ב.

גם לפני בואו לבית"ר-ירושלים, אלי טביב הצליח מאד. בשלוש שנותיו בהפועל ת"א זכה עמה שלוש פעמים בגביע המדינה, ופעם אחת אפילו ב"דאבל", כלומר באליפות עצמה! למרות זאת, הוא נרדף גם שם על-ידי קבוצת אוהדים גזענים, ובגיבוי מלא ונלהב של התקשורת האנטי-מזרחית. בעקבות השיסוי התקשורתי ניסו לפגוע בחייו שלוש פעמים! והתקשורת סיקרה את האירועים המחרידים הללו בשלוות-נפש יחסית. לאחר מכן, הפועל ת"א נרכשה על-ידי חיים רמון האשכנזי שנתקבל בכבוד מלכים, על אף שהורשע בעבירות מין ורודף עד היום את המתלוננות נגדו בשיטתיות ובנקמנות. אולם, למרות הרוח הגבית שקיבל חיים רמון, הוא והבאים אחריו נכשלו כישלון מהדהד בניהול הקבוצה, והפועל ת"א התדרדרה עד לירידתה מליגת-העל לליגה הלאומית.

נמצא אפוא, שגזענות התקשורת האירופית האשכנזית, שחדרה וחלחלה עמוק גם בקרב עדות ספרד, באה לידי ביטוי במלוא כיעורה וגסותה, בליבוי ושיסוי התקפות בלתי-פוסקות בתקשורת על אלי טביב על לא עוול בכפו, תוך כפיות טובה וגזענות בוטה.

והאמת היא שאף אחד חוץ מתימני לא היה סובל את מה שאלי טביב סובל, כל אחד אחר היה נוקם נקמה קשה וכואבת, שילמדו מה עשה אלי טביב למענם, וכיצד הם נושכים את היד שנותנת להם אוכל, בדיוק כמו הפלסטינים שאותם הם אוהבים לשנוא. ובזאת הם לא יותר טובים מהם, ואולי אף גרועים מהם. אבל אלי טביב מוחל על כבודו שוב ושוב, מה שאשכנזי או ספרדי בתחום הכדורגל לעולם לא היה עושה, אך הוא נושך את שפתיו, משתדל למחול, ומשתדל בכל מאודו לראות את טובת הכלל והצלחת הקבוצה.

וכך הם התימנים, על כל הלבנת פנים – שותקים, על כל רמיסה ברגל גסה – מוחלים, על כל עוולה שעושים כלפיהם – מצדיקים עליהם את הדין, ועל הכול מודים ומברכים מהללים ומשבחים להשם יתעלה. כי כך הם התימנים, לא סלי קליטה מפוטמים הביאו אותנו לארץ-ישראל, ולא שלל הטבות כלכליות מפליגות שקיבלו אחינו מארצות מזרח-אירופה "עולי הרווחה", אלא דבר אחד בלבד והוא אהבת ארץ-ישראל.

כל-כך השתוקקנו לארץ-ישראל, לחוש את עפרה, לחבק את רגביה, לעמול אותה באהבה, ובסוף ימינו אף להיטמן ולהיקבר באדמתה. זו הייתה תשוקתנו היחידה ואהבתנו הגדולה, ותוֹם ליבנו וטוּב מידותינו נוּצלו לרעה, והפכנו להיות שק החבטות ומקור לניצול על-ידי הקלגסים האשכנזים ועושי דברם.

אכזריותם כלפי התימנים לא יודעת רחם, לא בחטיפתם את בנינו ובנותינו, ואף לא בהתכחשותם ובטיוחם שוב ושוב את עוולותיהם הנוראיות באינסוף ועדות מטעם. התכחשות זו מהווה פגיעה נוספת כואבת ומתמשכת בעדה, מעין אונס שני בלתי פוסק לאשה שנאנסה באכזריות על-ידי נבל, והנה עתה הוא מחייך אליה ברשעות בצאתו זכאי מבית-המשפט המושחת.

ועד היום לועגים לתימנים, רואים בהם תת-אדם, ואוהבים אותם רק כאשר הם חייכניים וממושמעים לפריץ האשכנזי, אך ברגע שהם רוצים להיות עצמאיים ודעתנים ולהביא לידי ביטוי את יופי מורשתם ואהבתם לאמת, נלחמים בהם בכל הכוח, תוך שימוש בשיטות התעמולה הגזענית האירופית הישנה והבזויה.

ראו נא את אלי טביב, אפילו שהוא בעל המאה ובעל הדעה, והוא הביא ומביא את הכסף, ולכאורה אין שום זכות לשום אוהד להתלונן עליו ולשנוא אותו, מעולם לא ראינו כזו שנאה וכזו עוינות מתמשכת כלפי אדם שעשה ועושה כל-כך הרבה למענם. ואם אלי טביב היה אשכנזי או ספרדי אותם אוהדים לא היו מעזים לפעור ככה את פיהם, אך הם הורגלו על-ידי הממסד האשכנזי לדורותיו שהתימנים הם שק החבטות של עם-ישראל.

והיכן התקשורת השמאלנית? מדוע אין הם זועקים על השתלחות שכזו? והלא אם היה מדובר באיש שלהם, מיד הם היו נעמדים על רגליהם האחוריות הדורסניות ושוטפים לנו את המוח שוב ושוב על רצח רבין, ועל כוחה של ההסתה הפרועה. אך כאשר מדובר ביהודי תימני, ההסתה וההשתלחות כשרות ולגיטימיות, ואף מקבלות רוח גבית חזקה ביותר. ואין לי ספק כי אם אלי טביב היה ערבי, היו מגוננים עליו בחירוף נפש.

על התקשורת השמאלנית לדעת היטב כי אם חלילה יקרה משהו לאלי טביב, ידיה יהיו מגואלות בדמו, ודמיו יזעקו מן האדמה אל ה' יתעלה. כי גדול עוונם מנשוא.

ואסיים בסיפור קצר, זכורני אשכנזי אחד שנהג לספר בדיחות על קמצנות התימנים, והייתי שומע את בדיחותיו בשתיקה. יום אחד נתגלה לי, שכאשר הוא הולך לאירועים הוא לא נותן מתנה כלל! כאשר שאלתי אותו מה הסיבה לכך? הוא השיב, שהוא רוצה "לחנך" את בעלי השמחות שלא יעשו אירועים ראוותניים... ותימני לעולם לא היה מעלה על דעתו להגיע לאירוע, לתפוס מקום וליהנות מהשמחה מבלי לתת מתנה מכובדת. ועל זאת אמרו חכמים ז"ל: "כל הפוסל במומו פוסל", ורק כדי לטשטש את קמצנותו וצרות עינו שלו הוא תולה אותה באחרים, וכמו שאמרו חכמים: "תולה קללתו באחרים".

יהי רצון שהשם יתעלה יפקח את עינינו ויאר את עולמנו ולו במעט-מזער מאור האמת.

תודה לחברי היקר עמרם עוזרי הי"ו על עזרתו בכתיבת המאמר.

בתמונה: יציע אוהדי ביתר ירושלים, 2018.

צילום: אדיר בנימיני, רישיון: CC BY-SA 4.0.


#חינוך #חברה #מידותטובות #צדק #מוסר #כסף

10 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!