top of page

דתן ברקֵל ואבירם טמאייב (ח"ג)

תמונת הסופר/ת: אדיר דחוח-הלויאדיר דחוח-הלוי

ו. הייתכן שבר-יוחי נכח במעמד הר סיני?


בהמשך דבריהם של דתן ואבירם בסרטון השני, הם מביאים ראיה ממדרש שמות רבה. מדרש זה נזכר לראשונה אצל עזריאל בן שלמה מגירונה (המאה הי"ג) אשר למד את הזיות הקבלה הקדומה מבנו של הפוחז מפוסקיירא, שנקרא וכונה "יצחק העיוור". קצרו של דבר, מדובר במדרש מינות שיצא תחת ידיהם של מכשפים ומשתפים ועובדי-אלילים אשר היו הוזי הזיות פרו-נוצריות חמורות ביותר. אולם, לא אדחה את דברי ברקֵל וטמאייב בטענה הזו בלבד, אלא, אעיין לקמן יחד עמכם באמור במדרש אשר ממנו מביאים דתן ואבירם ראיה לתעתועיהם.


ובכן, טענתו המרכזית של ברקֵל מן האמור במדרש לקמן, היא שכל הנביאים וכל חכמי ישראל לדורותיהם, כולם-כולם ללא יוצא מן הכלל קיבלו את נבואותיהם וחכמתם במעמד הר סיני. כלומר, לפי דמיונו, כל נביאי וחכמי ישראל לדורותיהם, נשמותיהם השתתפו במעמד הר סיני ונשמותיהם קיבלו את כל נבואותיהם ואת כל חכמתם, אלא שלא הייתה להם רשות לגלות את הדברים עד לאחר שהקב"ה הלביש את נשמותיהם בגוף, ואז הם גילו את הדברים שקיבלו.


והנה דבריו של ברקֵל (דקה 21:00 ואילך), בשתי הפְּסקות הבאות:


"אבל אנחנו נראה שכבר חז"ל במדרשים, אמרו לנו מראש, שיש חכמים שקיבלו את מה שהם אמרו כביכול בתקופות מאוחרות יותר, כבר ממעמד הר סיני, רק שעדיין לא היה להם את הרשות לגלות זאת, ולהוציא את הדברים מהכוח אל הפועל. גם הנביא מלאכי מעיד, גם הנביא ישעיה מעיד, שאת הדברים שהוא אמר בתקופה שהוא היה הנביא ישעיה, הוא כבר קיבל את זה במעמד הר סיני [...] זאת אומרת, כל הנביאים היו במעמד הר סיני ללא יוצא מן הכלל וקיבלו את הנבואות, רק לא הייתה להם את הרשות להוציא מן הכוח אל הפועל, אבל זה לא נקבע רק לנביאים, [...] אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור, כל אחד ואחד קיבל את שלו מסיני.


כל אחד קיבל את החלק של התורה שהוא כבר קיבל במעמד הר סיני, והוא רק עתיד לחדש ולגלות את זה בדורות לאחר-מכן כשהוא יהיה עם גוף פיזי [...] אז ראינו שגם החכמים, לא רק הנביאים, קיבלו את החלק שלהם בתורה, שכבר זה ניתן במעמד הר סיני, רק הם באו והוציאו את הדברים בדורות מאוחרים יותר מהכוח אל הפועל, כמו הנביא ישעיה וכמו הנביא מלאכי. ולכן גם נשמת רשב"י כבר הוא היה במעמד הר סיני וקיבל את שלו כפי שראינו במדרש, והוא רק בא והוציא את הדברים מהכוח אל הפועל עם ספר הזוהר, בדורות מאוחרים יותר".


ואנכי תמה, חידוש כֹּה עצום, שלפיו כל נביאי וכל חכמי ישראל לדורותיהם, דהיינו כל הנביאים והחכמים מאז מעמד הר סיני ועד עצם היום הזה ועד סוף כל הדורות – כולם-כולם נשמותיהם נכחו במעמד הר סיני: הם שמעו וראו את הקולות והלפידים ואת ההר עשֵׁן, ואף קיבלו את כל נבואותיהם ואת כל חכמתם במעמד הר סיני! ותמיהתי היא: הייתכן שחידוש כֹּה עצום ואדיר ייאמר אך ורק במדרש מפוקפק שנזכר לראשונה במאה הי"ג אצל מין ומגשים מגירונא?


והלא אם אכן כל הנביאים וכל החכמים שבכל דור ודור עד דורנו אנו, זכו להיות נוכחים במעמד הר סיני, וכולם קיבלו שם את נבואותיהם וחכמתם, היינו שומעים על-כך עשרות אלפי עדויות! לא פחות! השמעתם פעם את הרמב"ם טוען שהוא קיבל את חכמתו במעמד הר סיני? או את הרי"ף? או את רס"ג? או את רבנו בחיי? או מאן דהו מחכמי המשנה והתלמוד? מישהו? כלום! אין לנו עדות אפילו של אדם אחד אשר מאשש ומאשר את הזיות המדרש והזיותיו של ברקֵל וטמאייב, ואפילו כומרי האורתודוקסים המינים לא מתרברבים בזה, כי הם יודעים עד כמה הזויה ומגוחכת הטענה המטופשת הזו, שוו בנפשכם לדוגמה, שיקום אִבְּן עבדאללה יוסוף הטמא, ויצהיר שאת כל ספרי ילקוטו הנחות הוא קיבל בסיני, מישהו יאמין לו להזיה הזו?!


ואפילו ברקֵל אינו טוען את הטענה הזו, ולא יעלה על הדעת שברקֵל הרברבן רואה את עצמו כאיזה תלמיד זב חוטם שלא ראוי להיות נוכח במעמד הר סיני... אלא וודאי שהוא רואה את עצמו כחכם גדול אשר יודע להשיב נכוחה למינים ולאפיקורוסים לפי דמיונו, ואף מתרברב ומשתחץ לעסוק ב"סתרי תורה", במעשה בראשית ובמעשה מרכבה שבספר-האופל... הייתכן שחכם כֹּה עצום כמו ברקֵל הטמבל, לא נכח במעמד הר סיני? הייתכן שהוא לא יקבל את כל חכמתו במעמד הר סיני? והלא חכם עדיף מנביא לפי שיטתו? והשגותיו של החכם גדולות בהרבה משל הנביא? ואם כן, מדוע ברקֵל לא מעז לכזֵּב ולטעון שהוא נכח במעמד הר סיני, וראה את הקולות ואת הלפידים וקיבל שם את כל חכמתו ישירות מה' יתעלה? ובכן, גם ברקֵל יודע, שאף לא אחד יאמין להזיה מגוחכת שכזו, והוא אף יסגיר את רברבנותו ושחצנותו, כאילו נשמתו זכתה להיות נוכחת במעמד הר סיני לפני ה' יתעלה, ולקבל חכמה מפי הגבורה!


והנני מזמין את ברקֵל הטמבל לערוך סקר בקרב הכומרים האורתודוקסים, ובו ישאל אותם על מעמד הר סיני, ומה הם ראו ומה הם שמעו, ומה בדיוק נשמתם קיבלה שם מפי הגבורה, ואיך בדיוק ה' אמר להם שלא יגלו את מה שה' מוֹסֵר להם עד זמן מסוים בלבד. ובמיוחד הנני מבקש שילך לאמנוּן המג'נון, התימני השפוט והנרצע של המינים האשכנזים, אשר היה ועודנו חילוני כופר ולץ מתלוצץ, ולשאול אותו: איך הוא העז לכפור בה' יתעלה שמו ולעבור על כל העבירות החמורות, לאחר שנשמתו ראתה את הקולות ואת הלפידים בהר סיני? הייתכן שגם לאחר שהקב"ה גילה לו את כל חכמתו הנבערה, הוא בכל זאת נטמא בכל טומאה זימה ותועבה?


נקודה נוספת, שימו לב, ברקֵל אפילו לא מתאמץ להסתיר את העובדה שהוא מפרש את כל המדרש המאוחר הנדון כפשוטו, הוא מסביר את כל פטפוטי המינים האירופים כפשוטם! אפילו לא לרגע עולה בהגיגו, שמא הואיל ומדובר במדרש, שמא יש לפרש בו משהו באופנים מחוכמים? לא! הוא עושה ביד רמה ומפרש את כל המדרש המאוחר והטמא הזה כפשוטו! ללמדנו על נחיתותו המחשבתית ואפסותו ההגותית של ברקֵל, אשר אפילו מדרשים מאוחרים הוא אינו בוחל לפרשם כפשוטם מילה במילה, ואף שהתוצאה הינה הזיה מגוחכת ועלובה.


ולא רק שברקֵל עושה ביד רמה, הכסיל הטיפש הלזה מתפעל מעצמו לכל אורך הסרטון: "לא יאומן כי יסופר", "אתה מבין חכם ישראל על מה מדובר פה? [טמאייב: ואוו!] אתה מבין?", "שומע חכם ישראל? הם כבר קיבלו במעמד הר סיני", "תראו את הדברים לא יאומן!"...


ועתה אצרף לפניכם את האמור במדרש, שנזכר לראשונה אצל המין עזריאל מגירונא:


"'וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר' [שמ' כ, א], אמר ר' יצחק: מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קיבלו מהר סיני, שכן משה אומר להם לישראל: 'כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם... וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם' [דב' כט, יד], 'עמנו עומד היום' אין כתיב כאן, אלא 'עִמָּנוּ הַיּוֹם' – אלו הנשמות העתידות להבראות שאין בהם ממש, שלא נאמרה בהם עמידה, שאף-על-פי שלא היו באותה שעה כל אחד ואחד קיבל את שלו, וכן הוא אומר: 'מַשָּׂא דְבַר יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי' [מלאכי א, א], 'בימי מלאכי' לא נאמר, אלא 'בְּיַד מַלְאָכִי', שכבר הייתה הנבואה בידו מהר סיני, ועד אותה שעה לא נתנה לו רשות להתנבאות. וכן ישעיה אמר: 'מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי' [יש' מח, טז], אמר ישעיה: מיום שניתנה תורה בסיני שם הייתי וקיבלתי את הנבואה הזאת, אלא 'וְעַתָּה אֲדֹנָי יְיִ שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ' [שם], עד עכשיו לא ניתן לו רשות להתנבאות. ולא כל הנביאים בלבד קבלו מסיני נבואתן, אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור כל אחד ואחד קבל את שלו מסיני, וכן הוא אומר: 'אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְיָ אֶל כָּל קְהַלְכֶם... קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף' [דב' ה, יט; ומטרת המינים לרומם את עצמם לעילא-לעילא]".


ולהזכירכם, כך אומר ברקֵל לעיל: "גם הנביא מלאכי מעיד, גם הנביא ישעיה מעיד, שאת הדברים שהוא אמר בתקופה שהוא היה הנביא ישעיה הוא כבר קיבל את זה במעמד הר סיני". ולא הנביא מלאכי ולא הנביא ישעיה מעידים מאומה מהזיותיו של ברקֵל, אלא מי ששרבט את המדרש הלזה הוא זה שהחליט שכך יש להבין את הפסוקים שנאמרו בנביאים.


והנה לפניכם הפסוק מישעיה (מח, טז): "קִרְבוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ זֹאת, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי וְעַתָּה אֲדֹנָי יְיִ שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ", ושם תרגם יונתן: "אִתְקָרַבוּ לְמֵימְרִי, שְׁמַעוּ דָּא, לָא מִן אַוְלָא בְּסִתְרָא מַלֵּילִית מֵעִדָּן דְּאִתְפָּרַשׁוּ עַמְמַיָּא מִדַּחְלְתִי, מִתַּמָן אַבְרָהָם אֲבוּכוֹן קָרֵיבְתֵּיה לְפֻלְחָנִי, אֲמַר נְבִיָּא, וּכעַן יְיָ אֱלֹהִים שַׁלְחַנִי וּמֵימְרֵיהּ", ותרגומו לעברית: התקרבו לפקודתי, שִׁמעו זאת, לא מתחילה בסתר דיברתי, מעת שפרשו העמים מיראתי, מאז אברהם אביכם קירבתיו לעבודתי, אמר הנביא, ועתה ה' אלהים שלחני וציוויו. ובתרגום מבואר מעט, כך מסביר יונתן: כבר מראשית הזמן הנני קורא לבני האדם ולעם-ישראל לעבודתי וליראתי, כבר מעת שפרשו העמים מיראתי ועבדו לאלהים אחרים, כבר אז קירבתי את אברהם אביכם, והוא קרא בשם גדול "בשם ה' אל עולם", ועתה, שלח ה' אותי אליכם ושלח בידי את נבואתו לכם.


קצרו של דבר, אין שחר להזיה שעולה מפשט המדרש והיא הזייתו של ברקֵל לפיה ישעיה מעיד על-כך שהוא נכח במעמד הר סיני וקיבל שם את נבואתו, ועתה ה' נתן לו רשות לגלותה... ואין צורך להסביר שגם מלאכי לא התכוון למאומה מן ההזיה הזו, והוא הדין לנאמר בתורה: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת, כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (דב' כט, יג–יד). וברור כשמש שפשט הדברים הוא שהברית שה' יתעלה כרת עמנו בהר סיני מחייבת את עם-ישראל לדורי דורות.


והואיל ומדרש שמות רבה הוא מדרש שיצא מבתי המינות האירופיים, אין לי שום צורך לנסות ולהסביר אותו באופן מחוכם, וזריקתו למחזורית הקרובה מצוה רבה ותועלת עצומה.


ז. ברקל מביא ראיה כנגד הזייתו ולא שׂם לב...


בהמשך דבריו, ברקֵל הטמבל מביא ראיה ממדרש ויקרא רבה לכך שספר-האופל הוא ספר קדום אשר ניתן לבר-יוחי במעמד הר סיני, אך הכסיל הלז לא שם לב לכך שראייתו ממדרש ויקרא רבה (שגם הוא מדרש מאוחר לחז"ל וגם בו חלו ידי המינים, אם כי לא מאוחר כשמות רבה, שהוא מדרש מינות שדינו למחזורית), סותרת את ראייתו-הזייתו ממדרש שמות רבה!


והנה האמור במדרש ויקרא רבה שבו מנפנף ברקֵל, מנופח מחשיבות עצמית כהרגלוֹ:


"מקרא, משנה, תלמוד, תוספת, הגדה, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו – כולן נאמרו למשה בסיני, שנאמר: 'יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא', חברו [כלומר המשך הפסוק] משיב עליו: 'כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים' [קה' א, י]".


ובכן, גם אם נכריח את עצמנו להתייחס למדרש הזה כפשוטו, וכפי שברקֵל נוהג בעקביות, דהיינו להבין ולפרש את כל המדרשים למיניהם באופן פשטני להחריד – גם אם נפרשוֹ כפשוטוֹ הרי שיש בו ראיה כנגד ההזיה שבשמות רבה, ואסביר: ברקֵל מביא ראיה משמות רבה לעיל לכך שכל החכמים והנביאים קיבלו את כל נבואותיהם וכל חכמתם במעמד הר סיני וכאמור, אך במדרש ויקרא רבה כלל לא נאמר כהזיה הזו! בקטע לעיל נאמר ש"כולן נאמרו למשה בסיני", דהיינו רק למשה, ולא לכל נביא וחכם או לכל מי שנדמה לו שהוא חכם ורב-רבנן...


לפיכך, אפילו אם יצוץ איזה שוטה רשע וגס-רוח ויתעקש להבין ולהורות לרבים את המדרש שבויקרא רבה כפשוטו, עדיין לא תהיה לו שום ראיה ממנו לספר-האופל, שהרי כל מה שנאמר בפשוטו הוא שרק משה רבנו ידע את הכל, ולא כל מצורע אורתודוקסי שחובש לראשו מגבעת ארנבים ומקיף את עצמו במרדעת חמורים. יתר-על-כן, ברור כשמש שאין להבין את המדרש הזה כפשוטו, דהיינו משה רבנו ע"ה לא ידע את הכל, ורק הקב"ה יודע הכל מראשית אחרית: "כִּי אָנֹכִי אֵל וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים וְאֶפֶס כָּמוֹנִי, מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" וכו' (יש' מו) – אלא, מטרתם של החכמים ע"ה במדרשים מן הסוג הזה היא ללמדנו ענווה, שכל מה שזכינו לו מן הדעת והחכמה, כל זאת אינו אלא מכוחו של משה רבנו שהוריד לנו את תורת האמת הטהורה...


בדבריו שנראה לקמן, ברקֵל אף מתעתע ומעז להשוות את המשנה לספר-האופל, ברקֵל טוען שכמו שהמשנה איננה "דבר חדש" כלשונו למרות שהיא לא ניתנה בסיני בתור ספר, אותו הדבר לגבי ספר-האופל, גם הוא איננו "דבר חדש" אלא הוא ניתן לנביא דילאון בתור ספר... ובכן, יחי ההבדל הקטן, על דיני המשנה יש לנו מסורת איש-מפי-איש עד משה רבנו ע"ה, וכמו שנאמר בראש מסכת אבות: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרהּ ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוהָ לאנשי כנסת הגדולה", ורבנו הרמב"ם ממשיך ומפרט את המסורת הזו בהקדמתו ל"משנה תורה". כלומר, ביחס לתורה-שבעל-פה שבתלמודים, יש לנו מסורת נאמנה ומהימנה, לעומת זאת, מה יש לנו ביחס לספר-האופל? מקבץ של הזיות קלושות?!


ויתרה מזאת אלף מונים, ספר-האופל מלא וגדוש במאגיה ובהזיות פגאניות, ולעתים כלל לא רחוקות מרוצץ במגפי ברזל מסומרים את יסודות תורתנו, וכן מצוות רבות שקיבלנו ממשה רבנו בסיני, ובעיקר מצוות יסודיות שנוגעות להכרתתה ולהשמדתה ולמחייתה של העבודה-הזרה – וזו ההרשעה המרכזית שעומדת כנגד ספר-האופל! ומן העניין הזה ברקֵל וטמאייב מתרחקים כמו מאש, כי הם יודעים שברגע שיתחילו להיכנס לדיונים סביב מה שנאמר בספר-האופל גופו – פסולת הסיגים שבו, ויותר נכון לומר טומאת המינות הרצוצה שבו – תיחשֵׂף לעין-כֹּל.


וזו הסיבה שברקֵל וטמאייב מתמקדים בראיות שנוגעות לעניין קדמותו של ספר-האופל, כי בעניין זה עוד ניתן לתעתע בשוטים ובמחוסרי הדעת, אך אם הם יחלו לעסוק בספר-האופל גופו, הם במו ידיהם יורידו שאולה את הספר הטמא והנגעל הזה, כי רבות הן תועבותיו.


והנה לפניכם דברי ההבל של ברקֵל (דקה 26:17 ואילך), בשתי הפְּסקות הבאות:


"עכשיו אומר המדרש [כאן הוא מצטט את המדרש מויקרא רבה, וממשיך ואומר בלעג גלוי:] זת'ומרת, יבוא אדם ויגיד: בו'אנה זה דבר חדש, הזוהר זה דבר חדש, נכון? יש ספרים שהתגלו וזה דבר חדש? נכון? גם המשנה זה דבר חדש, כי זה לא ניתן בסיני, המשנה ניתנה בסיני בעל-פה אבל לא בתור ספר כמו שכותב רבי, חברו משיב עליו: כבר היה לעולמים.


זאת אומרת, זה שאתה חושב שהזוהר זה כאילו זה חידוש, זה חידוש בשבילנו, כביכול, כי לא הכרנו את זה לפני כן, כי רק הנשמה של אותו חכם שקיבל את הדברים הכיר את הדברים, אבל אנחנו לא יודעים את זה, רק הוא בא והוציא את הדברים מן הכוח אל הפועל, חברו משיב עליו, אומר המדרש: כבר היה לעולמים, גם הזוהר ניתן בסיני, הכל ניתן בסיני לחכמי ישראל, כמו הנביא מלאכי וכמו הנביא ישעיה, הבנת חכם ישראל על מה מדובר פה?".


והיכן נאמר במדרש ויקרא רבה שספר-האופל ניתן בסיני?! ואפילו לא נאמר בו כהזיה שנאמרה במחזורית שמות רבה שראינו לעיל, וכבר הוּסברו הדברים היטב לעיל, וכבר אמרתי בחלק א שאם הייתה מסורת נאמנה בעניין ספר-האופל, לא היה בה ולוּ צל-צילו של ספק ופקפוק קל. ועל דברי ההבל של ברקֵל טמאייב מגמגם בהערצה מגוחכת: "אין דברים כאלה הרב"... ואיני יודע מה יותר עלוב ומשפיל: רשעותו ומינותו של ברקֵל או טמטומו ופתיותו של טמאייב.


ח. האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא


בהמשך דבריו (דקה 30:35 ואילך), ברקֵל מצטט מדרש ממסכת חגיגה (יב ע"א) שם דוּבָּר על האור שגנז הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא. ובכן, לא רק שברקֵל מבין ומפרש ביד רמה את כל המדרש הזה כפשוטו, אלא שהוא טוען שהאור הגנוז שנתגלה לצדיקים שדוּבָּר בו במדרש, אור זה נתגלה בימי בר-יוחי, וכלשונו: "והאור הזה שהקב"ה גנז לצדיקים לעתיד לבוא, נתגלה, כמו שכתוב לעתיד לבוא, בימי רשב"י", והוא מוסיף שהאור הזה הוא "חלק מיוחד בתורה, כמו שראינו שכל חכם קיבל את החלק שלו, במדרש, שזה כל אחד יקבל, ולעתיד לבוא הקב"ה יגלה את האור הזה". ובכן הנה לפניכם המדרש שבו ברקֵל מנפנף בתרועת ניצחון:


"ואור ביום ראשון איברי? והכתיב: 'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם' [בר' א, יז], וכתיב: 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי'! [בר' א, יט] אלא כדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיוון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזוֹ מהן, שנאמר: 'וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם' [איוב לח, טו]. ולמי גנזוֹ? לצדיקים לעתיד-לבוא, שנאמר: 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב' [בר' א, ד], ואין 'טוֹב' אלא צדיק, שנאמר: 'אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב' [יש' ג, י]".


והיכן נאמר במדרש הזה שהאור הגנוז הזה התגלה דווקא בימי בר-יוחי?! והיכן נאמר במדרש הזה שהקב"ה מסר במעמד הר סיני, את כל הנבואות וכל דברי התורה לכל הנביאים ולכל החכמים שבכל דור ודור? מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! כל מה שנאמר במדרש הוא משל לעניין העונג השמור לצדיקים לעתיד-לבוא, דהיינו: או לימות המשיח בראותם את מפלת הרשעים כברקֵל וטמאייב ואמנוּן המג'נוּן, שאין שמחה גדולה מנפילת הרשעים – או לעתיד-לבוא, דהיינו לחיי העולם-הבא, והאור הגנוז הינו משל להִתקשרות הנפש הטהורה עם בוראהּ, צור העולמים. ומה שנאמר במדרש שהקב"ה גנז אותו בשל הרשעים, הכוונה לחטא אדם הראשון, שמאותו החטא נגנז העונג הרוחני הצרוף שבעיסוק במושׂכלות, ונשמר לחיי העולם-הבא (ובעניין זה ראו בהרחבה במורה א, ב; וכן במאמר: 'סודם של עץ הדעת ועץ החיים'). ומאין הנני יודע שמעשי דור המבול הם רמז לחטא הקדמוני שבו שקעו דור המבול ודור הפלגה? ובכן, אם רק בגללם האור הגנוז נגנז, הרי שהוא היה צריך להתגלות לאחריהם, אך לא, האור הגנוז הזה נשמר אך ורק לעתיד-לבוא, דהיינו מדובר אפוא בהכרח בחטא הקדמון של אדם הראשון ותוצאותיו, דהיינו מעשה דור המבול ודור הפלגה, אשר סטו ונהו אחרי בהמיוּתם ונכחדו.


ואגב, חכמים במדרש דוחים את דרשתו של ר' אלעזר בעניין האור הגנוז, שהרי בסוף דברי הגמרא לעיל נאמר כך: "וחכמים אומרים: הן-הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי". כלומר, חכמים דחו את דרשתו של ר' אלעזר ובחרו לדרוש את הפסוקים הללו לעניין מעשה בראשית ואופני בריאת ה' את העולם, ולעיון נרחב בעניין זה ראו במורה (ב, ל):


"וממה שאתה צריך לדעת, כי תיבת 'אֵת' האמורה בפסוק: 'אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ' [בר' א, א], כבר פירשו חכמים בכמה מקומות [בדרשותיהם] שהיא בעניין [כלומר שמשמעותה הוא:] 'עִם', כוונתם בכך שהוא ברא עִם השמים כל מה שבשמים, ועִם הארץ כל מה שבארץ. וכבר ידעת מה שפירשו [חכמים ע"ה] כי השמים והארץ נבראו יחד [חגיגה יב ע"א שראינו לעיל; בראשית רבה ספ"א], לפי שנאמר: 'קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו' [יש' מח, יג], ונמצא שהכל נברא יחד, ונבדלו [לפי כת"י אחרים: ונתגלו] כל הדברים ראשון-ראשון. עד שהם [=החכמים ע"ה] המשילו את זה לאיכר שזרע זירעונים שונים באדמה ברגע אחד, ונבטו מקצתן לאחר יום ומקצתן אחר יומיים ומקצתן אחר שלושה, והזריעה כולה הייתה בשעה אחת – ועל-פי השקפה זו הנכונה בלי ספק, יתורץ הקושי שגרם לר' יהודה בר' סימון לומר מה שאמר, והוּקשה לו במה נקבע יום ראשון ויום שני ושלישי. [זאת ועוד,] ובפירוש בדברי חכמים ז"ל בבראשית רבה, אמרו על האוֹר האמור בתורה, שהוא נברא ביום ראשון, אמרו בלשון זה: 'הן-הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא תלאן עד יום רביעי', הרי בפירוש נאמר עניין זה [=השקפה זו בדבריהם]".


קצרו של דבר, אין שחר לדבריו של ברקֵל לפיהם יש ראיה מן המדרש לכך שבר-יוחי קיבל את ספר-האופל, ולא לכך שכל הנביאים וכל החכמים קיבלו במעמד הר סיני את נבואותיהם וכו'. ומשום מה ברקֵל החליט באופן שרירותי לחלוטין: גם להבין את כל המדרש כולו כפשוטו, גם להתעלם מדחיית חכמים למדרש הזה, וגם לבחור להבין את המלים "לעתיד לבוא" כאילו הן רומזות לבר-יוחי ולקבלת ספר-האופל... והיכן ספר-האופל הזה בכל המשנה והגמרא?!


ושוב טמאייב מתרגש מ"חכמתו העצומה" של ברקֵל, ובכל פעם שברקֵל קורא לטמאייב "חכם ישראל" זה מעין סימן ביניהם לכך שטמאייב צריך להתפעל מדברי ההבל של ברקֵל...


ט. דניאל מעיד על ספר-האופל?


לפי ברקֵל, נאמר בדניאל "שספר הזוהר יהיה מוצנע", והוא מוסיף: "לא יאומן! [...] הנה יש לנו פה רמז למילה זוהר, דהיינו לספר הזה שעתיד להתגלות" – ומהי הראיה של ברקֵל לספר-האופל מספר דניאל? ובכן לפי ברקֵל בדניאל נאמרה המילה "זוהר", וזו ראיה חזקה לפי דמיונו לכך שספר-האופל הינו ספר קדוש, והנה הפסוק לפניכם: "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דנ' יב, ג), ואיזה ראיה יש מפסוק זה לספר-האופל? וכי נזכר בפסוק ספר כלשהו? והלא כל מה שנאמר הוא שהמשׂכילים באחרית הימים יזהירו כזוהר הרקיע, דהיינו יתרוממו למעלות ולדרגות נשׂגבות מאד, וזאת בכל תחומי הדעת והחיים.


וכן מפרש שם רס"ג: "והמלומדים יזהירו כזוהר השמים", ובפירושו הארוך הוסיף שהפסוק מבחין בין שני סוגי מלומדים: בין מי "שמבין לעצמו ואינו מֵטיב להסביר לאחר", ובין מי "שמבין לעצמו ומטיב להסביר לזולתו". ולפי רס"ג המשׂכילים שיודעים להבין ולהשׂכיל יזהירו כזוהר הרקיע, אך החכמים שיודעים גם להבין ולהשׂכיל וגם מֵטיבים ללמד לזולתם, הם אורם יהיה גדול מאורו של הרקיע, אורם יהיה כאור השמש והכוכבים: "ומצדיקי זולתם כשמש וככוכבים" וכו'. קצרו של דבר, מדובר במשל לעניין מעלת המשׂכילים לעתיד לבוא, באחרית הימים.


ברקֵל מודע לכך שמדובר בהזיה קלושה מאד, ולכן הוא מנסה לסמוך ולאשש את הזייתו על הפסוק הבא בדניאל שם (יב, ד): "וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד עֵת קֵץ יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת", לפי ברקֵל, "הקב"ה אומר לדניאל [...] סתום הדברים וחתום הספר [...] עד עת קץ, עד שיגיע הרגע". כלומר, לפי ברקֵל, "ספר הזוהר מרומז פה במפורש". לפי ברקֵל, לא ייתכן שהספר האמור הוא ספר דניאל, שהרי ספר דניאל לא נתכסה, אלא היה גלוי, ולכן קובע ברקֵל, מן ההכרח שמדובר בספר-האופל, שניתן לדניאל והוא נצטווה לסתמו ולחתמו.


ואיך יעלה על הדעת שמדובר בספר-האופל? וכי הקֵּץ האמור בפסוק ובכל הפרק שם בדניאל הוא זמן קבלתו הדמיונית של בר-יוחי את ספר-האופל? או התגלותו על-ידי דילאון במאה הי"ג? הזו היא עת הקץ?! והלא בפסוקים הקודמים וכן בהמשך הפסוקים שם (ב–יח) נאמר במפורש ש"עֵת קֵץ" האמורה בפסוק ובפרק היא תחיית-המתים שבאחרית הימים! וכך נאמר שם:


"וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם [...] וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין, וָאֹמְרָה: אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית אֵלֶּה? וַיֹּאמֶר: לֵךְ דָּנִיֵּאל, כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ, יִתְבָּרֲרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, [...] וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין".


ולכן, מן ההכרח להסביר, שדניאל לא נצטווה לסתום ולחתום שום ספר, אלא הוא נצטווה לסתום ולחתום את הקץ האמור בספר, וכפי שמובן מהמשך הפסוקים שם שראינו. כלומר, הואיל והדברים סתומים וחתומים, והואיל וגם דניאל לא הבין אותם כי הם קץ הימים ושעת תחיית המתים לא נועדה להתגלות, לכן נאמר לדניאל שלא לדרוש ולדוש בדברים ברבים.


בסוף כל הראיות הקלושות וההזויות הללו ברקֵל הנפוח כאבו-נפחא, חוזר להתלהב מעצמו: "אתה מבין חכם ישראל על מה מדובר פה?", וטמאייב מבין את הרמז שעתה ניתנה לו הרשות לדבֵּר, והוא צריך להתפעל מדברי ההבל של ברקֵל, ולכן והוא ממהר להשיב לברקֵל: "ואוו! איזה דברים, בו'אנה, מי שזכה להיות עד הנקודה הזו בסרטון [=מי שהכריח את עצמו לבלוע את כל הזיותיהם המטמטמות], קיבל ממש תמונה של יסודות בלתי נפרדים מהאומה שלנו".


סוף דבר


לסיום אחזור לדברי ברקֵל בדקה ה-21:55, וכך הוא מלהֵג: "דרך אגב, ר' יצחק [שמוזכר בברית החדשה שמות רבה] [...] זה התלמיד הבכיר של רשב"י [טמאייב האהבל: 'וווהווו'], ור' יצחק אמר הרבה נבואות שכולם יתגשמו כמו במגילה ו ע"ב על גרמניה הנאצית [...]. הוא [גם] כתב במדרש פסיקתא רבתי, בפרק לו, שבשנה שמלך המשיח עתיד להתגלות כל המלכים מתגרים אלו באלו, ערב הסעודית בפרס, ואז פרס תבוא ותחריב את כל העולם כולו. לפי המדרש הזה פרס תתקוף, איראן תתקוף בפצצות אטום, אז כל מה שאמר ר' יצחק זה אמת".


ובכן, לפי ברקֵל איראן תתקוף את ישראל, ואף את כל העולם כולו בפצצות אטום! וראוי לשאול את ברקֵל: תגיד אתה מטומטם גמור ומוחלט? כי לא רק שהוא כופר בתורת ה' צבאות, אשר נאמר בה: "אֶרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דב' יא, יב), דהיינו הקב"ה משגיח על ארץ-ישראל הקדושה השגחה יתרה ומיוחדת. יתר-על-כן, איך יעלה על הדעת שהקב"ה יחריב את ארצו ונחלתו? הייתכן שהקב"ה לא יקיים את דברוֹ ולא יכוֹנן בארץ-ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש אור ליהודה ואור לאנושות כולה? ואיך ייתכן הדבר אם יפלו פה פצצות גרעיניות?! כמה כסיל ושחצן אפשר להיות? ולא רק זאת, איך ברקֵל האפס מעז להתרברב בעתידות תוך שהוא מכניס את שומעי הגיגיו לחרדות? מיהו האפס הזה שיחליט ויקבע שארץ-ישראל תיחרב בפצצות גרעיניות? ואין לו בעיה לומר זאת, כי ברקֵל הוא מין, ואין לו שום זיקה ואהבה לארץ-ישראל ולייעודו של עם-ישראל, מבחינתו לחזור לגלות וללהֵג את הזיות ספר-האופל, ולחיות על חשבון הגבירים הבהמיים, עדיף בהרבה.


ואגב, גם פסיקתא רבתי הוא מדרש מאוחר שלא יצא מתחת ידיהם של חז"ל, ואיני מקבל את דעות החוקרים האוכלין מן התורה שהוא התחבר במאה ה-7 ונוספו בו הוספות עד המאה ה-9, כי כבר ידעתי את דרכי המינים האשכנזים וזיופיהם, ואין לי ספק שגם בו רבו הזיופים.


"וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר [אמת] וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ [ומתוך האופל] עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה. וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּייָ שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ, כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן, [והם:] מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק" (יש' כט).



149 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


הרשמו לקבלת עדכונים והודעות על מאמרים חדשים

יישר כוחכם ותודה על הרשמתכם

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!

bottom of page