גן הסכלים

היסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות הדת הוא יסוד השכר והעונש, והנה לפניכם דברי רבנו בבארו את היסוד הזה:


"והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש מי שעובר על אזהרותיה, ושגמולו הגדול הוא העולם-הבא, ועונשו החמור הכרת. וכבר אמרנו בעניין זה מה שיש בו די. והפסוק המורה על היסוד הזה אמרוֹ: 'אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ' [שמ' לב, לב], והשיבו יתעלה: 'מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי' [שמ' לב, לג]. ראיה שידוע לפניו העובד והחוטא לשלם גמול טוב לזה ולענוש את זה".


ומה דינו של מי שמערער על יסוד מיסודות הדת? הנה לפניכם דינו בהמשך דברי רבנו:


"וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


ברם, משום מה, מחבר הספר "גן השכלים" גיפף וחיבק את אמונת האסטרולוגיה והשפעות הכוכבים והמזלות על ההתרחשויות בעולם, על הטובות ועל הפגעים ועל אושרו של האדם. כלומר, נתנאל פיומי, בלהיטותו אחר האסטרולוגיה, נכשל ונחבל ביסודות הדת.


והנה לפניכם דברי פיומי בספרו "גן השכלים" (פרק ה, עמ' פג):


"ומה שחננו ה' מלימוד שאר החכמות ומהלך הכוכבים ופעולותיהם ומשפטיהם וחידושיהם מראשית העולם. עד שיצייר לעצמו [=הוא מציע לאדם לצייר] תבנית לפניו שבה המזלות בתכונתם והכוכבים בצורתם כוכבי הלכת והשֶּׁבת מחולקים למסלוליהם, כדי שידע בהם דיוק הדקוֹת והאושר והזמנים והעולה מן הכוכבים [שיידע מתי הוא יהיה מאושר ושמח], כאלו הם סדורים בדעתו, וידיעתו את התולדות וחישובן ומשפטיהן, ודברים המתחדשים קודם היותם. וליקיון המאורות, והעברת הממשלות וחילופי הממלכות, וחידושי המלחמות והתגרות, והרעב והשובע, ושאר משפטי הכוכבים לכל שינויי סוגיהם במשך הזמנים והדורות".


והנה עוד ראיה המוכיחה שהוא היה חסיד נלהב של האסטרולוגיה (שם, עמ' עח–עט):


"ומן החכמים [שיושבים איתו בגן הסכלים לפצח גרעינים] מי שאמר שאושר באי העולם בכללם עיקרם מולדת גלגליְים ומשפטים כוכביים ועניינים שמימיים, והחליטו כי מי שנולד בעולם בעליית כוכבי האושר יהיה מאושר, ומי שנולד בעליית ההפך יהיה להפך, ושאר משפטי הכוכבים בתולדות [לדעתו יש מגוון שלם]".


עוד הוא אומר בעניין זה (פרק ו, עמ' קח):ְְ


"ואנו מקוים שכבר קרב הזמן [לביאת המשיח] אם ירצה ה' יתעלה, לפי שכבר עמדנו על פירוש מועד מועדים וחצי שהן 'עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן' [דנ' ז, כה], שפירש אחד החסידים [כנראה אבן גבירול הטמבל], וביאר על זה והוא תקופה ושתי תקופות וחצי תקופה, וכל זה לשבתאי [=כל התקופה תחת הנהגת שבתאי], והביא ממשפטי המזלות הראיות החזקות לפי שהוא הממונה על אומתנו [כך סברו העמים עובדי האלילים, שלכל אומה יש אליל שממונה עליה]".


שימו לב, הזיות האסטרולוגיה הביאו אותו לחשב את ביאת המשיח, ובסופו-של-דבר הזייתו גרמה לשבר ומשבר גדול מאד בקרב יהודי תימן בדור הבא, עד שרבנו נאלץ לכתוב להם איגרת ולעודד את רוחם, ולשכנע אותם שדת משה היא דת האמת ולא האסלאם המטופש.


כלומר, גם בנו של נתנאל, יעקב, נסרח בדרך אביו אחר הזיות האסטרולוגיה, ובאגרת תימן שנכתבה אליו, רבנו מנסה לעודד אותו ואת קהילת תימן ולהדריך אותם להשקפות נכונות. אולם, מן הכתוב באיגרת עולה תמונה מחרידה ביחס לרמתם המדעית והמחשבתית של יהודי תימן, שהרי אם מנהיגיהם הדגולים ביותר היו סכלים ומחוסרי דעת, מה היו המוני העם?


וכך אומר רבנו ליעקב בן נתנאל פיומי באיגרתו (אגרת תימן, עמ' מג):


"ראיתי שאתה אומר כי המדע בארצכם מועט ונכרתה מכם החכמה, ועשית הסיבה לכך כי המחברת במשולש העפרי [=חבורת הכוכבים נמצאת במקום מסוים], תדע כי מקרה זה אינו מיוחד לארצכם, אלא הוא היום בכל ישראל, כלומר העדר החכמים וחולשת המדעים".


עוד כתב לו רבנו בעדינות בהתחשב במצבם הנפשי השברירי (שם, עמ' מב):


"אבל מה שראיתי שאתה נוטה אליו מענייני הכוכבים [כלומר האסטרולוגיה] [...] כל הדבר הזה הסירהו ממחשבתך, ורחץ דמיונך ממנו כמו שרוחצים את הבגד המלוכלך מטינופו, לפי שהם דברים שאין להם אמיתות אצל החכמים השלמים ואפילו שלא מאנשי התורה, כל-שכן אנשי התורה [השואפים והמצֻווים להוביל את האנושות כולה לפסגת המוסר והחכמה], ואפסותם ברורה וגלויה בהוכחות מושכלות אמתיות שאין המקום להזכירן כאן".


במקום אחר כתב רבנו על אמונת האסטרולוגיה באופן כללי (הל' עבודה-זרה יא, טז):


"כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בלבו שהן אמת ודברי חכמה [...] אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת [...] תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [=אחוז באמונה זכה וברה; דב' יח, יג]".


אמונת האסטרולוגיה היא שורש העבודה-הזרה, ומדברי פיומי הבאים עולה התדרדרותו להזיות האסטרולוגיה (פרק ה, עמ' עט):


"והם [גרמי השמים] אמצעים בינו ובין ברואיו כמשרתים הנאמנים בין המלך ובין העם, וכל גמול או עונש הבא לאחד מעמו של המלך אינו אלא מן המלך לא מן המשרתים, לפי שהמלך מרומם מלעשות הפעולה בעצמו [...] כל שכן מלך המלכים יתרומם ברוממותו הנעלה אשר לו המעלה הרמה [=הקדוש-ברוך-הוא] והוא מרומם ונשגב מלדמות לו שום דמיון, שהוא עצמו יתקדש ויתפאר ויתגדל מלהיטפל באחד הנבראים בפרנסה או בזולתה משאר העניינים".


ודבריו האחרונים של פיומי סותרים השקפות יסודיות מאד בדתנו! כגון שה' משגיח באופן ישיר על הצדיקים, ושהוא עונה לשוועתם ומושיעם מיגונם ומצרותם, ויש להשקפות הללו ראיות רבות מפסוקים בספר תהלים, כגון:


"עֵינֵי יְיָ אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם, פְּנֵי יְיָ בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם, צָעֲקוּ וַייָ שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם, קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ, רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְיָ, שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה, תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ, פּוֹדֶה יְיָ נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ" (תה' לד, טז ואילך).


וכן: "קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת, רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם, שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד" (תה' קמה, יח–כ). ועוד רבים.


זאת ועוד, בדברי פיומי: "שהוא עצמו יתקדש ויתפאר ויתגדל מלהיטפל באחד הנבראים בפרנסה או בזולתה משאר העניינים" יש סכנה ברורה ומיידית ליסוד מיסודות הדת!


"והיסוד העשירי, שהוא יתעלה יודע מעשה בני אדם ולא הזניחם, ולא כדעת האומר עזב ה' את הארץ, אלא כמו שאמר: 'גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם [לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו' (יר' לב, יט)], ואמר: 'וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ' [בר' ו, ה], ואמר: 'זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה' [בר' יח, כ] – הרי אלו מורים על היסוד העשירי הזה".


וכל מה שרק עלול להוביל לערעור על יסודות הדת דינו חמור מאד-מאד.


הנה לפנינו דוגמה על אדם אשר מפאר את ה' יתעלה ואף רואה את עצמו כשפל-רוח לפניו, אך הוא כֹּה הרחיק בהתחסדותו עד שנמצא כופר בהשקפות הדת.


פיומי אף מביא ראיות מן הכתובים ומפרשן כפשוטן בנוגע לשלטון כוכבים (שם, עמ' פז):


"וכבר דבר הכתוב בזה באמרו [...] 'אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה' [תה' קלו, ח–ט], ואמר 'אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים' [בר' א, טז], וזה שאמר 'ולמשול ביום' – היא גזירה החלטית [כלומר, הקב"ה גזר לתת להם ממשלה ושלטון למשול במציאות העולם-הזה, ביום ובלילה]".


מדבריו הללו של פיומי עולה מינות ממש! שהרי לפי דבריו גרמי השמים מושלים באופן עצמאי, ולא רק כשליחים הכפופים לבורא-עולם, ודבריו לעיל שגרמי השמים הם שליחים, הפכו פתאום לכך שיש שלטון וממשלה לגרמי השמים, דהיינו שהם מושלים באופן עצמאי! וכך היא דרכם של כומרי הדת האסטרולוגים הטיפשים, בתחילה הם צווחים שהקב"ה הוא זה ששולט בגרמי השמים, והם אינם רק שליחים, ולאט-לאט הם שוחקים את העיקרון הזה, עד שהם מגיעים למינות ולעבודה-זרה, שגרמי השמים הללו פועלים ומשפיעים באופן עצמאי.


כמו כן, ראו נא את דברי רבנו ביסוד החמישי:


"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [וכל שכן לבני-האדם שוכני-בתי-חומר שחייהם כרוח: "כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ" (תה' קג, טז)], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".


לא פלא אפוא שיהדות תימן בימיו של פיומי הגיעה לעברי פי-פחת, סבלה ייסורים ורדיפות איומים ונוראים, ואף הייתה סכנה גדולה מאד להמשך הליכתה בדרכה של תורת משה.