גן הסכלים

היסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות הדת הוא יסוד השכר והעונש, והנה לפניכם דברי רבנו בבארו את היסוד הזה:


"והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש מי שעובר על אזהרותיה, ושגמולו הגדול הוא העולם-הבא, ועונשו החמור הכרת. וכבר אמרנו בעניין זה מה שיש בו די. והפסוק המורה על היסוד הזה אמרוֹ: 'אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ' [שמ' לב, לב], והשיבו יתעלה: 'מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי' [שמ' לב, לג]. ראיה שידוע לפניו העובד והחוטא לשלם גמול טוב לזה ולענוש את זה".


ומה דינו של מי שמערער על יסוד מיסודות הדת? הנה לפניכם דינו בהמשך דברי רבנו:


"וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


ברם, משום מה, מחבר הספר "גן השכלים" גיפף וחיבק את אמונת האסטרולוגיה והשפעות הכוכבים והמזלות על ההתרחשויות בעולם, על הטובות ועל הפגעים ועל אושרו של האדם. כלומר, נתנאל פיומי, בלהיטותו אחר האסטרולוגיה, נכשל ונחבל ביסודות הדת.


והנה לפניכם דברי פיומי בספרו "גן השכלים" (פרק ה, עמ' פג):


"ומה שחננו ה' מלימוד שאר החכמות ומהלך הכוכבים ופעולותיהם ומשפטיהם וחידושיהם מראשית העולם. עד שיצייר לעצמו [=ה