גלות וגאולה


מן המפורסמות שעם החורבן נוצר בישראל המושג "גלות" ויחד אתו נולדה אמונת הגאולה.

ישנן דעות שונות ביחס לשאלה: האם הגאולה עשויה להיות מיידית ונדרשת לה נקיטת יוזמה אקטיבית או שמא יש לצפות לנס שיתחולל ויביא אותנו אל המטרה הנכספת. על רקע שאלה זו נחלקו הדעות בעם-ישראל במהלך הדורות. היו שראו את מקום מגוריהם כמשהו ארעי ונמשכו אחר התנועות המשיחיות (שהכזיבו תמיד), מתוך אמונה שהן יביאו לגאולה נסית. לבין אלה שכפרו בכוחם המיסטי של "מבשרי הגאולה" וכינו אותם משיחי-שקר, מפני שסופם היה חורבן צער וייסורים שנחתו על קהילות שלימות.

על רקע ההשקפות המנוגדות, נתגלעו חילוקי דעות בדבר דרכי הגאולה וזמנה. חורבן בית-המקדש הביא אתו מפנה באופני הפולחן והביא להחלפת עבודת הקרבנות בתפילה. כמו כן, יבנה הפכה להיות תחליף זמני לירושלים, והונח יסוד לקיומה של יהדות ללא מקדש וללא המצוות הכרוכות בקיומו, וכך, במשך הזמן, הוחלפה גם יבנה בבבל.

יוצא מכך, שעל מנת להתקיים כעם אין הכרח לגור בארץ-ישראל דווקא ולקיים את פולחן המקדש. בתהליך הזה החלו חכמי יבנה, והמשיכו אותם ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא עד להפיכת בבל לאזור הלכתי אוטונומי שאינו תלוי בירושלים.

לאור כל זאת נשאלת השאלה: האם אנו רוצים באמת להיגאל? מה רע לאותם יהודים היושבים בניכר וחיים כמלכים? יהודים רבים נקראים "שומרי מצוות", "חרדים", ובעוד תארים מתארים שונים, כגון "תורמים", "תומכים", "מתנדבים", וכו'. הם שומרים על השבת והחגים, מתפללים כל יום לגאולה וצמים ומתאבלים על החורבן, אך בכל זאת הם נשארים בגולה?! הרי זה אבסורד!

ורעה מזאת, האבסורד קנה שביתה בעולם המחשבה הדתי, והפך לאורח קבוע ורצוי בקרב רבים משלומי אמוני ישראל. הבלבול ופיזור הדעת שולטים ביד רמה, והפכו לאמונה בלתי מעורערת, ה' ירחם.

מזרח-אירופה המשיכה את בבל לאחר הגירוש מספרד, ובהקמת מדינת ישראל לאחר השואה האיומה קיוו רבים להתחלה חדשה, מעין "ראשית צמיחת גאולתנו". אולם, פרחי הצמיחה יצרו מחלוקות בין אלה שרצו לכונן יהדות על-פי תרבות, לבין אלה ששאפו לשמר את הדת הפרימיטיבית שהביאה להתכחשות, ועל כך ועל סיבות נוספות אנו ממשיכים לקונן ולהתאבל בהעמדת פנים בכל שנה, עד שיערה ה' רוח ממרומים ויזכה אותנו לרצות באמת לשוב לדרך האמת.

בתמונת שער הפוסט: על נהרות בבל, אדוארד בנדמן – 1832


#חינוך #חברה #נבואה #תקומה

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!