בסימן טוב יהא לנו ראש-חודש תמוז...

עודכן ב: 10 דצמ 2018


כך אנו נוהגים להכריז בשבת שלפני ראש-חודש על כל חודש וחודש, ומשום מה אין אנו שמים לב שחודש תמוז נקרא על שם עבודה-זרה. תמוז הוא אל הצומח או לפי דעה אחרת אל הפריון במיתולוגיה השומרית והאכדית בבבל העתיקה.

רבנו הרמב"ם מצטט במורה-הנבוכים (ג, כט) מקור מספרות ה"צאבה", ובו סופר שתמוז היה אחד מנביאי העבודה-הזרה אשר "קרא למלך לעבוד את שבעת הכוכבים ושנים-עשר המזלות, והרגו אותו המלך במיתה משונה, ובליל מותו נתקבצו כל הצלמים מקצווי תבל אל ההיכל אשר בבבל, אל צלם הזהב הגדול שהוא צלם השמש. והיה אותו הצלם עומד בין השמים והארץ ונתייצב באמצע ההיכל, וכל הצלמים סביבו, והחל לקונן על תמוז ולתאר מה שאירע לו, וכל הצלמים בוכים ונדים כל הלילה. וכאשר האיר הבוקר, עפו הצלמים וחזרו להיכליהם שבקצווי תבל. ונעשה זה נוהג תמידי ביום ראשון מחודש תמוז, נדים ובוכים על תמוז, וסופדות אותו הנשים ומקוננות עליו. חשוב והתבונן וראֵה, היאך היו השקפות בני-אדם באותם הזמנים, וסיפור זה של תמוז קדום מאוד אצל הצאבה, ומאותו הספר תכיר את רוב הזיות הצאבה ומעשיהם וחגיהם".

דברי רבנו, שתמוז היה נביא עבודה-זרה ולא אליל כמובא באגדה השומרית העתיקה, אינם בהכרח סותרים זה את זה. כי לפי האגדה השומרית, תמוז הוא אל צעיר אשר גווֵע ונולד מחדש מידי שנה יחד עם חידוש הצמחייה, חייו קשורים בתהליכי הטבע והצומח, ולכן נהגו עובדי-האלילים לנטוע "אילן קדוש" לכבודו ולשמו (גם היום ישנם כאלה המקדשים עצים, וקושרים עליהם סרטים בצבע מסוים להצלחה בזיווג ובפריון, ובעמוקה שבגליל ניתן לראות זאת).

דברי רבנו אינם סותרים את האגדה הזו, כי "הנביא" עשוי להיקרא בשם האליל אותו הוא עובד, כך שהאגדה שמצטט רבנו במורה היא "תוספת" לאגדה הקדומה.

בבבל העריצו את תמוז בפולחנים מתועבים, שכללו טקסים שבהם העלו קרבנות אדם ובעלי-חיים, כדי שהוא ירחיק רוחות רעות ומזיקים בשעת הקציר, ושיאפשר ליהנות מתנובת הארץ באין מפריע וללא חשש מסכנות ופגעים (מעין אלה המצויות בדמיונותיהם של אנשים שונים בתקופת "בין המצרים").

הנביא יחזקאל (ח, יד) ראה את פולחן הבבליים לאליל תמוז, וכֹה דבריו: "וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה, וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז". יחזקאל כולל את המעשה הזה בכלל התועבות שהתרחשו בפתח שער בית השם. יתכן שהנשים הנזכרות בפסוק אינן יהודיות אבל לבכות לאליל משוקץ בשער בית ה'?!

מדוע ביכו הנשים את תמוז?

לפי המיתולוגיה האשורית העתיקה, תמוז היה אל צעיר ואהובה של האלה עשתורת, שהיא אלת הפוריות והאהבה המוכרת לנו מספר מלכים א (יא, ה): "וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים". בספר דברים נאמר (ז, יג): "וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ", שפרושו פוריות הצאן, ומכאן נבין שהנשים שהיו רגילות בסוף הקיץ לבכות על הסתלקות תמוז, היו נשים עקרות שלא התעברו בתקופת השנה שבה שלט האל תמוז, אהובה של האלה עשתורת, ועל ידי הבכי והקינה התכוונו הנשים להסב את תשומת לבו של תמוז אליהן, כדי שיברך אותן בפוריות בשנה הבאה, כאשר הוא יקום לתחיה יחד עם הצמחייה הפורחת.

האימהות שלנו, שרה רבקה רחל ולאה, וכן חנה אשת אלקנה, כולן התפללו אל ה' כדי להיפקד בבנים, אך בימי יחזקאל פנו הנשים אל האליל תמוז. עבודה-זרה זו הרגיזה את יחזקאל הנביא, מפני שהוא ראה בה חטא ותועבה, סטייה מדרך אבותינו הקדמונים, התבוללות בעמים זרים, והשתתפות בפולחנים אליליים מכוערים.

מעניין מה היה אומר הנביא יחזקאל על השרוכים האדומים, הקמיעות, זריקת הנרות ותחיבת פתקים בסדקי הכותל... אתה חונן לאדם דעת.

בתמונה: פסל אשורי מתקופת המלך סרגון השני - מחריב ממלכת ישראל - שנמצא בח'רסאבאד. פר מכונף בעל פני אדם. מיזוג של דמויות אדם ובעלי חיים, היה מקובל גם בתרבות המצרית.

זכויות יוצרים: creativecommons


#מנהג #עבודהזרה #חברה

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!