בני בכורי ישראל

בספר בראשית (כה, לד) מסופר כידוע: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה", ואם נסמוך אותו לפסוק: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמ' ד, כב), ניתן לומר שרבים מישראל נהו כעשיו אחר הבהמיות ומכרו את הבכורה בזיל הזול. שהרי עד היום נמצאים בהמות הולכות על שתיים אשר מתכחשות לרבנו ולדרכו דרך האמת אשר דורשת מן האדם ללמוד תורה ומדעים וכן לעבוד לפרנסתו, ובמילים אחרות: לקיים אורח חיים נורמלי.


אין זה מוצא-חן-בעיניהם ללמוד תורה מבלי שיקבלו כסף, וכשנטען נגדם שמדובר בשיגעון – יטענו שהם-הגדוילים הם אשר יקבעו את הנורמות המוסריות, ומשליכים אחרי גוום את מוסרי התורה הנביאים והכתובים ואף את מוסרי חז"ל בעניין האיסור ליהנות מדברי תורה.


נראה שהמחופשים מנסים להשליט נורמות מוסריות חדשות מקרוב באו. רבים התייאשו לעמוד כנגדם ולהתעקש שגם הם ינהלו אורח חיים יצרני ובריא שבו הם יקדשו שם שמים, וזאת מפני שהם ללא-לאות מושכים בעבותות יצרם הרע במטרה להפכנו למדינת עולם שלישית בזריקת שכלם ובטענה ש"הכול זה אלוקות" כאילו איננו קיימים במציאות.


הלהט"בים, כמותם, נמצאו מתעלמים מאיסורים מפורשים, ומחפשים בנרות להצדיק את מעלליהם וזימותיהם וגאוותם בטענות מופרכות; בקיצור, משותף לשניהם הרצון העז לפרוק עול, ולהשקיט את זעקות נפשם העשוקה והמיוסרת.


מין מצא את מינו, המחופשים וכן רודפי התאוות כולם פועלים למעשה באותם המישורים ומטשטשים את הנורמות המוסריות במסווה של קבלת האחר, או עיוות התורה שאמרה "ואהבת לרעך כמוך" והתכוונה לבני ברית בלבד. בתי חולים כגון שיבא ואיכילוב, וארגונים ממשלתיים ממוּמָנים, מעודדים ילדים לעזוב את ביתם, לכרות את איבר המין ולגדל שדיים.


לצד-זאת, חסרי הבינה והדעת כורתים את הקשר בין הנוער בישראל לה' אלהים אמת, ולפיכך הם אינם פחות גרועים מן הלהט"בים המלהטטים! ראו דוגמה להפצת הסכלות באתר הרשמי שלהם, ולאחריה נמדוד את תוצאותיה:


"משה היה חייט יהודי עני. ביום השישי היה חוזר לביתו, מרוקן את ארנקו, מפריש מעשר מן הכסף לצדקה, ואת הנותר מוסר לאשתו עבור צורכי המשפחה.


הגיע חורף מושלג וקשה במיוחד. בינתיים חג-הפסח התקרב ולמשה אין פרוטה. מה יהיה על צורכי החג? יין לארבע כוסות? מצות? הילדים מתהלכים יחפים ובגדיהם מטולאים...


משה יצא לדרך ולידו עצרה מרכבתו של הפריץ (=כינוי לשליט גוי רשע). הוא שב ממסע הוללות והוא שיכור כלוט. והתחשק לו להתלוצץ קצת על חשבון היהודי 'שלו'.


'בוא הנה מושק'ה', קרא לעברו, כשבידו רובה-ציד. 'הבה נשתעשע. אתה תרוץ לצד השני של השׂדה ואני אנסה לתפוס צָיִד. חה-חה-חה'...


'עכשיו רוץ על ארבע!', רעם קולו של הפריץ, 'אני יורה!'. 'שמע ישראל!', זעק משה. רעם יריה פלח את האויר, ומשה נותר שכוב ללא-תנועה.


רחמיה של אשת הפריץ נכמרו על היהודי המסכן. 'די לו ליהודי בפחד-המוות שהפחדת אותו', אמרה לבעלה. 'עכשיו עלינו לפצות אותו'.


'בוא הנה, מושק'ה, עלה על המרכבה', קרא אליו הפריץ. הוא צעד אל המרכבה ועלה עליה.

הפריץ נרדם חיש-מהר מרוב שכרותו, ואשתו החלה לשוחח עם היהודי היושב מאחוריה. הוא השיב על שאלותיה. סיפר על משפחתו, על פרנסתו הלקויה. 'בוא אלינו', הזמינה אותו הפריצה. 'אתן לך עבודה'.