בגנות המינות ובשבח התורה והמעשה

את הפרק השלישי בהלכות תלמוד תורה פותח רבנו בשבח התורה והמעשה, כל המדרשים שרבנו מביא בפרק הזה יסודם בדברי חכמי המשנה והתלמוד, וברור שמטרתם ללמדנו על רוממות לימוד התורה. מדוע אפוא קראנו למאמר זה: "בשבח התורה והמעשה"? מפני שבהמשך נלמד, כי רוממות לימוד התורה נובעת מקיום מצוותיה, כי קיומן היא-היא מטרת הלימוד. ובמלים אחרות, לימוד התורה הוא אמצעי ולא מטרה, אמצעי לידיעת ה' ולאהבתו.


נחל אפוא, וכֹה דברי רבנו בהלכות תלמוד תורה (ג, א–ב), בשתי הפסקות לקמן:


"בשלושה כתרים נכתרו ישראל: כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות: כתר כהונה זכה בו אהרון, שנאמר: 'וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם' [במ' כה, יג]; כתר מלכות זכה בו דוד, שנאמר: 'זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי' [תה' פט, לז]; כתר תורה הרי הוא מונח ועומד ומוכן לַכֹּל, שנאמר: 'מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב' [דב' לג, ד], כל מי שירצה יבוא וייטול".


"שמא תאמר שאותן הכתרים גדולים מכתר תורה? הרי הוא אומר: 'בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ [...] בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ' [מש' ח, טו–טז]. הא למדת, שכתר תורה גדול מכתר כהונה וכתר מלכות. אמרו חכמים: ממזר תלמיד חכמים קודם לכהן גדול עם-הארץ, שנאמר: 'יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים' [מש' ג, טו], יקרה היא מכהן גדול שנכנס לִפְנֵי וְלִפְנִים".


מקור דברי רבנו בדברי חכמים במסכת אבות (ד, יז): "ר' שמעון אומר: שלושה כתרים הן: כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות. וכתר שם-טוב עולה על גביהן". ושם פירש רבנו:


"אלו שלוש המעלות הגדולות ניתנו לאומה מראשית הציוויים, והם הכהונה והמלכות והתורה. כהונה זכה בה אהרון, ומלכות זכה בה דוד, וכתר תורה מונח לכל הרוצה להתעטר בו. אמרו: ושמא תאמר שהכתר הזה פָּחוּת הוא מן השניים? לא, אלא יותר גדול מהם, ובו יהיו השניים: 'בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ [...] בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ' [מש' ח, טו–טז]. אבל כתר שם-טוב הרי הוא נקנה בתורה, כלומר, לימודה וקיום מצוותיה, לפי שבכך יהיה השם הטוב האמיתי".


ועוד מקור לדברי רבנו נמצא במשנה במסכת הוריות (ג, ח): "ממזר תלמיד חכמים קודם לכהן גדול עם-הארץ". ושם פירש רבנו: "אם היה כהן גדול חלש בלימודים, והממזר יותר מושלם ממנו בחכמה, קודם לכהן גדול עם-הארץ, כמו שנאמר: 'יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים' [מש' ג, טו], יקרה היא מכהן גדול שמשמש לִפְנֵי וְלִפְנִים [וכבר העירו רבים שהדרשה הזו מבוססת על הכתיב שהוא "יקרה היא מפניים", וניתן להבינו כלשון רבים של המילה פְּנִים]".


רבנו אומר לעיל: "כתר תורה הרי הוא מונח ועומד ומוכן לַכֹּל, שנאמר: 'מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב' [דב' לג, ד], כל מי שירצה יבוא וייטול", ובפירוש המשנה הוא אומר: "וכתר תורה מונח לכל הרוצה להתעטר בו". ברם, לכאורה דברי רבנו רחוקים מן המציאות התורנית אשר ניצבת לנגד עינינו, שהרי אנו רואים עד כמה התורה רחוקה באמת מבני האדם. הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית של ימינו הפכה את לימוד התורה לעסק מייגע ביותר, ובסוף היגיעה הרבה מצפה לאדם עוגמת נפש גדולה, שהרי הוא לא ירגיש שהוא באמת השיג מעלה...


אלא, הדבר היחיד שאותו אדם ישיג הוא דמיון שווא שהוא השיג מעלה, כאילו עצם השעות הרבות שהוא עמל על ש"ס ווילנא המשובש, וכן על פירושי רש"י ותוספות העילגים אשר מרחיקים את האדם מדרכי מישרים. כאילו כל השעות הרבות הללו שהוא תעה ולעה במחשכים, ובהבנה משובשת של הסוגיות ואגדות חז"ל, כאילו יש לו על-זה שכר נשגב מאת בורא-עולם, והשכר היחיד שהוא השיג הוא המשכורת החודשית העלובה מראש הכויילל. שכר עלוב בחיי העולם-הזה, ועוון גדול מאד לחיי העולם-הבא, עוון חילול שם שמים.


תורת אמת היא עונג לנפש, וכמו שאומר דוד המלך: "פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב&qu