אש ואור קודש וחול

לאחר הדלקת נר חנוכה אנו אומרים: "הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד" (מסכת סופרים כ, ו).


בתלמוד (שבת כב ע"א) קיימת מחלוקת לגבי השאלה מהו המקור לקדושתם של נרות החנוכה, ושם גם נשאל: "וכי נר קדושה יש בה?", התשובה היא כדי שהמצוות לא יהיו בזויות על האדם, כלומר לנרות נקבעה "קדושה" כדי להבחין בין שימוש בנר לצורך חול לבין שימוש בנר לצורך מצוה, אך עדיין לא ברור מה המקור ל"קדושה" זו. ייתכן שהמקור הוא יחס הקדושה שניתן למנורה בת שבעת הקנים שנקראה בתורה "המנורה הטהורה", ויחס דומה ניתן במהלך הדורות גם לחנוכיה, שנקראה כך כדי להבחין בינה לבין מנורות החול שבהן השתמשו לתאורה.


בברית בין הבתרים נאמר: "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה" (בר' טו, יז). הרמב"ן אומר שם שאש זו מסמלת את השכינה ורומז אל האש שהייתה במעמד הר סיני "וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דב' ד, לו), ומוסיף: "והמשכיל יבין", סתם ולא פירש. גם הראב"ע רומז ואומר: "והוא סוד עמוק".


זאת ועוד, גם דבר ה' למשה (שמ' כה, מ): "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" נקשר בדברי הגדה לעניין האש (מנחות כט ע"א): "מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש". דברי הגדה אלה נאמרו בתקופה שבה ייחסו לאש תכונות על-טבעיות, האדם ראה בתופעות הטבע כגון ברקים והתפרצות הרי געש מקור לאמונות בכוחות עליונים, תופעות אלה הטביעו רושם עז ועוררו חוויות דתיות ורוחניות.


ה' התגלה למשה בסנה הבוער (שמ' ג). גם ההתגלות בהר סיני הייתה כאשר ההר בוער באש וה' דיבר מתוך האש. כשאליהו נלחם באלילי הבעל הוא אומר: "לֹא בָאֵשׁ יְיָ" (מ"א יט, ב), מכאן ניתן ללמוד שרבים האמינו שיש באש משהו אלוהי. גם מנוח ואשתו ראו באש סימן לנוכחות האל וחששו שימותו "כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ" (שו' יג, כב). הנביא ישעיה (סו, טו) מתאר בנבואתו את הופעת ה' באש: "כִּי הִנֵּה יְיָ בָּאֵשׁ יָבוֹא", וגם הנביא יחזקאל בפרק א מתאר דברים דומים.


נראה שבתקופת התלמוד עדיין לא נקבע בוודאות איסור השימוש בנר החנוכה בגלל קדושתו. בשו"ע נאמר (או"ח תרעג, א), שגם לדבר קדושה כגון לימוד תורה אסור להשתמש באור נר החנוכה.


אורות החנוכיה אינם מזכירים רק את ניצחון החשמונאים על היוונים, ולא רק את "נס" פך השמן שהספיק לשמונה ימים, אלא גם את מנורת המקדש שהודלקה מדי בוקר וערב. המנורה היתה אחד מכלי הקודש עוד לפני שנבנה המקדש. בימי עלי הכהן נאמר "וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה" (ש"א ג, ג), כלומר כבר אז היה יחס של קדושה לאור שהאיר במקדש, אור המסמל את שכינתו של האל במקדש וזהו מקור הביטוי "נר אלהים". גם כהני האש הפרסיים והיווניים העריצו את האש כדבר נשגב, אלוהי.


נראה שבימי קדם שני אמצעים שונים סימלו את נוכחות האל: האור והערפל. כדי לסמל את נוכחות האל במקדש בשני האמצעים הללו, בזמן הדלקת הנרות הכהן הגדול נצטווה להפיץ ערפל מלאכותי בהקטרת הקטורת: "וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם" (שמ' ל, ח), שמזכיר את ההתגלות על הר סיני "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ" (שמ' יט, יח). גם אהרן הכהן נצטווה ביום הכיפורים, בעת שהוא נכנס לקודש הקדשים לכפר על עוונותיהם של עם ישראל, לקחת קטורת סמים ולשים אותה על גחלי אש המזבח (ויק' טז) כדי שעשן הקטורת יכסה על הכפורת שעליה עמדו הכרובים, וייתכן שלכך התכוונו הראב"ע והרמב"ן שכתבו "סוד עמוק" "והמשכיל יבין".

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!