אמת מארץ תצמח

איך תצמח האמת מן הארץ ותזריע בה זרע? מהי אותה האמת? מאיזו ארץ היא תצמח?

מקור הפסוק הוא במזמור פה בתהלים (פס' יב). המזמור האמור עוסק במציאות הכואבת בה עם-ישראל רחוק מידיעת יְיָ יתעלה. ריחוקו של עם-ישראל מאלוהיו גורם לו בהכרח להתדמות לעמים אשר סביבותיו, כלומר לאחוז בשביבי עבודה-זרה או אף בעבודה-זרה שדינה סקילה.

ועתה אפרט לפניכם ברשימה צנועה כמה מן העבודות-הזרות שבהן שוגים רוב עם-ישראל בימינו, ובה נכללים הזיות ודמיונות אליליים אשר מרחיקים אותנו מאד מבורא העולמים:

1) הפיכת בני אדם לאלהים כגון הפיכת הרבנים לאלילים.

2) קריאה בספרי טומאה כגון "ספר האופל" וספרי הלכה משובשים כמו שולחן הפיגולים.

3) "זריקת השכל", כלומר הפיכת צלם-האלוה הייחודי שניתן לאדם כדי שבו יתקרב לבוראו, לכלי אשר לא חדל לתחבֵּל תחבולות כיצד להשיג את הנאות העולם-הזה, בהיתר ובאיסור.

4) החדרת מנהגים טמאים שמורידים את האדם שאוֹלה, כמו "עלייה" לקברים.

5) פולחני "עליית נשמה" באמירת קדישים, הדלקת נרות, עניית אמן אחרי ברכות (סעודות 'אמנים' ושמא צריך לומר 'סעודות המינים').

6) הפיכת התורה לכלי פרנסה ועקירת תפקידו של הגבר לזון ולפרנס את ביתו.

7) הוצאת האשה מן הבית לצורך שוויון מגדרי שאינו קיים בטבע.

8) התהדרות ב"מדינה יהודית" גם מבלי שמקיימים בה את תורת משה.

9) שילוב של דת ופוליטיקה אשר מעוות את האמת ומונע ממנה להתממש, מאחר ובפוליטיקה מעורבים הכסף והשוחד אשר משחיתים את תורת משה וכן כל מידה וחלקה טובה.

אם נבחן את המציאות נגלה כי אין תחום שבו עמֵּנו מקיים את ההלכה באופן שהיא ניתנה לנו בסיני על-ידי משה רבנו. כל המציאות מבולבלת, הרע בטוב, הטוב ברע ואין אמת ברורה. היינו מצפים שהחכמים ידריכו אותנו אל האמת. אבל לדאבוננו כל חכמינו הפכו לאלהים אחרים ורק מעטים נותרו נאמנים לתורת משה, היא התורה האחת שניתנה מאת האל האחד. ועל כן האמת מארץ תצמח, לא מאותם אנשי שֵׁם חכמים בעיניהם, אשר ראשיהם בשמים ופיהם פעוּר בגאווה ובוז על כל יושבי הארץ, המתקדשים והמטהרים החושבים עצמם לאלהים בעוד ימינם הרמה פשוטה לגזול שוחד ושלמונים.

האמת תצמח דווקא מאותם האנשים ה"פשוטים" אשר בחרו שלא "לזרוק את שכלם" ושלא להשתעבד לממסד רבני רקוב ומושחת. האמת תצמח אך ורק מאותם אשר התעורר בהם הרצון לידע ולעבוד באמת את בוראם. השואלים: מהי המציאות בה אנו חיים? מי אנו ומהו ייעודנו? מדוע אנו רחוקים מיְיָ יתעלה? מדוע ייסורים קשים מתרגשים עלינו חדשים לבקרים? מדוע זה עמֵּנו חפוי ראש כאבל? והשאלה החשובה ביותר שעל האדם לשאול את עצמו: מה עליו לעשות כדי להתקרב לבוראו? מה עליו לעשות על-מנת שהאמת תצמח ממנו? מהו תפקידו בשיבת עמֵּנו לדרך האמת?

"מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר, מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים? הֲלוֹא יְיָ זוּ חָטָאנוּ לוֹ! וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ, וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו [על עם-ישראל] חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה, וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב" (יש' מב, כג–כה).

ואחתום במזמור שבו פתחנו: "הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וְעַמְּךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ, הַרְאֵנוּ יְיָ חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ, אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל יְיָ, כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה, אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ". יהי רצון שנזכה להבין את מהותנו תפקידנו וייעודנו.