top of page

אייכלר הצורר נגד הפריץ הפולני!

נדיר מאד לשמוע דבר-אמת מפיו של ביבי המושחת, אבל זה קרה! ביום ראשון כד באלול תשפ"ג הפריץ והרודן אבו-יאיר הזנאי אמר דבר-אמת, לא האמנתי למשמע אוזניי, הפריץ המושחת כנראה ביקש למנוע מישראלים להגיע לאומן הטמאה בראש-השנה – שם הם עובדים לגילולם ולשיקוצם נחמן מברסלב שר"י – לא מפני שאכפת לרודן מדמם של יהודים, אלא מפני שהוא כנראה חושש מאיזה אסון שיקרה שם, שבסופו יאשימו אותו, וכפי שקרה במירון, שם נחנקו ונמחצו למוות 45 עובדי אלילים בעבודת הגילולים לשיקוץ שמעון.


וכך אמר הפריץ הפולני: "הקב"ה לא תמיד הגן עלינו, גם לא על אדמת אירופה ועל אדמת אוקראינה". ובכן, הפריץ צודק בהחלט, ברית כרותה בין הקב"ה לעם-ישראל, והנה היא:


"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ, וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם, וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב, וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב, וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ, וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם, וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם, אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. [עד כאן הברכות ומכאן הקללות לעוברים על דברי התורה]


וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה, וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי, אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם, וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם. וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם, וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה, וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ, וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם, וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם, וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי, וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם, וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב, בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ. וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי, וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם, וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ, וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם, וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ, וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה, אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ, כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ, וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף, וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם, וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם, וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ, וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי, אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם, וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר, וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם, וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם, וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְיָ, אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְיָ בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה" (ספר ויקרא פרק כו).


ודברי הברית הללו נשנו גם בספר דברים פרק כח, והנה הם לפניכם:


"וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ, בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה, בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ, בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ, בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, יִתֵּן יְיָ אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ, יְצַו יְיָ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, יְקִימְךָ יְיָ לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו, וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ, וְהוֹתִרְךָ יְיָ לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה, וּנְתָנְךָ יְיָ לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם. [עד כאן הברכות לעם-ישראל אם ירצו ויזכו ללכת בדרכי התורה והמצוות]


וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ, אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה, אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ, אָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ וְאָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, יְשַׁלַּח יְיָ בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה אֶת הַמְּהוּמָה וְאֶת הַמִּגְעֶרֶת בְּכָל מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַד הִשָּׁמֶדְךָ וְעַד אֲבָדְךָ מַהֵר מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי, יַדְבֵּק יְיָ בְּךָ אֶת הַדָּבֶר עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, יַכְּכָה יְיָ בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּרְדָפוּךָ עַד אָבְדֶךָ, וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל, יִתֵּן יְיָ אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ, יִתֶּנְךָ יְיָ נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד, יַכְּכָה יְיָ בִּשְׁחִין מִצְרַיִם וּבַטְּחֹרִים וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא, יַכְּכָה יְיָ בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב, וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ, אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר יִשְׁכָּבֶנָּה בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ, שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָשׁוּב לָךְ צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ, בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ, פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל יְגִיעֲךָ יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ כָּל הַיָּמִים, וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה, יַכְּכָה יְיָ בִּשְׁחִין רָע עַל הַבִּרְכַּיִם וְעַל הַשֹּׁקַיִם אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ, יוֹלֵךְ יְיָ אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן, וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ יְיָ שָׁמָּה, זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה, כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת, זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ, בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי, כָּל עֵצְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל, הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה, הוּא יַלְוְךָ וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב, וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ, וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם, תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְיָ בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ, יִשָּׂא יְיָ עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ, גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן, וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ אֲשֶׁר לֹא יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַד הַאֲבִידוֹ אֹתָךְ, וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל אַרְצֶךָ וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ בְּכָל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָךְ, וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ, הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר, מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג עַל הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ, וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ, אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, וְהִפְלָא יְיָ אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים, וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם וְדָבְקוּ בָּךְ, גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם יְיָ עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ, וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יְיָ עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ יְיָ עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וֶהֱפִיצְךָ יְיָ בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן, וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְיָ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ, וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ, בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה, וֶהֱשִׁיבְךָ יְיָ מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה, אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב".


ודברי הברית הללו חזרו ונשנו במקומות נוספים בתורה, ובמקומות רבים בדברי הנביאים.


קצרו של דבר, אם עם-ישראל הולכים בדרך התורה והמוסר – הקב"ה ירעיף עלינו שפע של טובה וברכה, אך אם עם-ישראל ילך בדרכי המינות והתועבה – אין קללה אחת שלא תחול על העם, וכפי שקרה בשואת אירופה, לא הייתה קללה אחת מקללות התורה שראינו לעיל שלא חלה בהם, ואף היו קללות רבות מחרידות נוספות ואלף אלפי מיתות משונות איומות ונוראיות שלא נזכרו בתורה, ואשר בהן היכה ה' יתברך את המינים. וכפי שנאמר בקללות שנאמרו לעיל: "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם יְיָ עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ".


נחזור עתה לפריץ הפולני, לאחר שהוא אמר את דבריו קמו המינים השחורים הארורים וזעקו את זעקות הקוזק הנגזל. בראש עדת המינים הארורים עמד הרשע ישראל אייכלר, ששמו הוא שילוב של אייכמן והיטלר, וכידוע, המינים הארורים גרועים מן הגויים המרושעים ביותר.


תחילה אייכלר גינה את דברי הפריץ הפולני וקרא להם "דברי בורות". ובכן, אייכלר אינו רק בור ועם-הארץ, הוא בעיקר מין רשע מרושע אשר כופר בתורה, עושה ביד רמה כירבעם, ומתעה את צאצאי המינים הנבערים אחרי ההבל. אייכלר למעשה טוען שה' הגן תמיד על עם-ישראל, האמנם? וכי ה' יתברך ויתעלה שבחו לא מזהיר אותנו במפורש שוב ושוב שאם נבחר ללכת בדרכי המינות והתועבה של אייכלר השטן ושולחיו הוא יכה אותנו בייסורי אימים מבעיתים?!


מדוע אייכלר משקר באופן כל-כך גס ובוטה? ובכן, יש דבר אחד שמאיים על המינים יותר מכל והוא העובדות ההיסטוריות האמיתיות. שהרי אם אייכלר לא יכחיש שהקב"ה חיסל בייסורי אימים, כמו שמחסלים היום עכברושים בבני-ברק, שישה מיליון צאצאי מינים אירופיים – הרי שהוא למעשה יידרש להודות שעליו ועל פטרוניו גדולי-טחורי-האסלה לערוך חשבון נפש, להודות על האמת, ולשוב מדרכי המינות והתועבה שהם אוחזים בהם בדבקות פגאנית.


ובמלים אחרות, הוא ייאלץ להודות שהוא וחבר מרעיו מינים ארורים שמורידין ולא מעלין!


והנה לפניכם המשך דברי אייכלר:


"זה יותר ממאה שנה שאלוקי [מי זה האלוקקי שלו?] ישראל מציל את ארץ ישראל מיד אלילי הכוח, התרבות הרעה והתבוללות המשטר החילוני. הציונים והפרטיזנים לא מנעו שואה באירופה. הגרמנים נבלמו בדרך לכיבוש ארץ ישראל בניסי-ניסים ולא בגלל הציונים".


אלילי הכוח? מי הם הפשיסטים והרשעים הדורסניים ביותר? מי הם אלה שמטילים את אימתם על כל מי שמבקש למתוח ביקורת על דבריהם של גדולי-טחורי-האסלה? מי הם אלה שיוצאים בפאשקווילים ארסיים כנגד כל מי שמאיים על שלטון הרשע של המינים? מי הם אלה שלא מוכנים בשום פנים ואופן לקיים דיונים עניינים מהי דרך האמת? מי הם אלה שבכל עת שרק נשמעת דעה שעלולה לסכן את עריצותם, מיד דורסים ורומסים ומחניקים את קולו?


החראדים הארורים הם גדולי הפשיסטים והרשעים והגזענים הדורסניים ביותר, הם הפריצים והדיקטטורים החשוכים והאלימים ביותר, ובעזות מצחם הם מאשימים את זולתם במעלליהם שלהם! אצל החילוניים יש סובלנות ופתיחות, אך החראדים הארורים ניצלו זאת במשך עשרות שנים, כדי לחלוב ולנצל ולגנוב ולחמוס את אונם וכספם של החילוניים, ותודה לאל שהחילוניים החלו להתעורר, כי מדינת-ישראל תלך לשואה ולאבדון אם הם לא יתעוררו כנגד המינות.


עוד אמר אייכלר לעיל: "התרבות הרעה והתבוללות המשטר החילוני". התרבות הרעה? וכי יש איזו הצדקה מוסרית למין ארור, אשר גונב ועושק וגוזל, ומסית ומדיח להשקפות מינות, וממיט על עם-ישראל ייסורי אימים, ואף מסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל, יש לכזה רשע מרושע איזו שהיא זכות מוסרית להוכיח את החילוניים?! והלא הוא ופטרוני גדולי-טחורי-האסלה הם האשמים הראשונים בתעייתם של החילוניים, הם האשמים הראשונים בשנאה הגדולה שיש בימינו, ההולכת וגוברת כלפי יהדות המינות האורתודוקסית. החילוניים, שברובם הגדול הם אנשים עובדים ששירתו בצבא ותורמים לפיתוחה ולשגשוגה של המדינה, מתבוננים על יהדות היידישקייט הנאלחת הפרימיטיבית והחשוכה, ורואים לנגד עיניהם עבודת אלילים פגאנית – כיצד אפוא הם ירצו להתקרב לכיעור המבחיל הזה?! לטמטום הנחות הזה?!


ויתרה מזאת, החילוניים ברובם הגדול מקרבים אותנו למילוי ייעודנו בכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש! ואם תתמהו ותשאלו איך ייתכן כדבר הזה? ובכן, כל מי ששואל את השאלה הזאת יידע שחיצי השנאה והזוהמה של הפריץ הפולני והחראדים כבר קנו אחיזה בנפשו, שהרי הדבר ברור כשמש במדבר ציה וערבה! החילוניים מקרבים אותנו למילוי ייעודנו! שהרי הם מביאים לפיתוחה ולשגשוגה של ארץ-ישראל, שהיא ייעודנו והיא השער להיות עם חכם ונבון, ממלכת כהנים וגוי קדוש, אשר מראָה את הדרך לאנושות בכל התחומים, המוסריים והמדעיים.


וכי יהדות המינות של היידישקייט, אשר שוקעת בטינופי הזיות המינות ובזוהמת העכברושים והסירחון בערים, מסוגלת להורות את הדרך לעם-ישראל ולאנושות? וכי היא מסוגלת לקדש-שם-שמים? ההיפך הגמור, כל בר דעת שמתבונן באורחות חייהם, בסירחונם ובטינופם, באופן מיידי נגעל, הם פשוט מבחילים ומגעילים, מחללים-שם-שמים, גוזלים ועושקים ודורסים.


עוד אמר אייכלר: "הציונים והפרטיזנים לא מנעו שואה באירופה. הגרמנים נבלמו בדרך לכיבוש ארץ ישראל בניסי ניסים ולא בגלל הציונים". כלומר, אייכלר הרשע מאשים את הציוניים ואת הפרטיזנים שהשואה התרחשה?! והלא הציונים זעקו השכם והערב לעלות לארץ-ישראל, עשרות בשנים לפני שהיטלר עלה לשלטון! היכן הם היו?! והלא כומרי המינים, אבותיו ואבות-אבותיו באירופה, הם אלה שמנעו את עלייתם של היהודים לארץ-ישראל!


ועל אלה ניסים הוא מדבר? וכי הקב"ה קרע את ים סוף והשקיע בתוכו את גדודיו של רומל בקרב אל עלמין? כל מי שקצת למד היסטוריה יודע שמצבו של רומל היה קשה מאד, הוא נהג בחיפזון, שגה בהערכות מודיעיניות, קווי האספקה שלו היו ארוכים מאד, וצבאו מדולדל מאד, ולמרות כל זאת, שיכרון הכוח גרם לו לתקוף בכל זאת, ולספוג מפלה גדולה וחמורה.


ואין ספק שה' יתברך שמר והגן על ארץ-ישראל מפלישת הנאצים בראשות רומל, אך לא מדובר באיזה ניסים פלאיים, אלא לכל היותר בעזר אלהי נסתר. ויתרה מזאת, על מי הקב"ה שמר? על הציונים שנואי נפשו של אייכלר הצורר, ולעומת זאת, את החראדים שישבו בשטעטל ועבדו לאליליהם ולאדמו"ריהם – הקב"ה היכה באלף-אלפי מיתות משונות ומזעזעות ומחרידות.

שיכרון הכוח של רומל דומה מאד לשיכרון הכוח של אייכלר ופטרוניו גדולי-טחורי-האסלה, וכמו ששיכרון הכוח הביא לתבוסתו של רומל ולתבוסת הצורר הנאצי באותם ימים קשים – כך שיכרון הכוח יביא למפלתם של אייכלר הצורר החראדי ופטרוניו גדולי-טחורי-האסלה.


עוד אמר אייכלר הצורר:


"הציונים התנכרו ליהודי הגולה. חלק מאנשי היודענראט שיתפו פעולה עם הנאצים".


שקר וכזב, הציונים היו שמחים מאד אם החראדים היו עוזבים את בטלנותם ומינותם ועולים לארץ-ישראל לעבוד בשדות ובערים, להקים ולפתח ולשכלל את ארץ-הקודש והמקדש. אך הטמאים החראדים נשארו בגולה בהמוניהם, בעצת ובהוראת כומריהם ואדמו"ריהם.


ואיני יודע מה שייכים אנשי היודנראט לציונות? ותלונתו כנגדם שהם שיתפו פעולה עם הנאצים תמוהה מאד, שהרי הוא בעצמו מסוכן הרבה יותר משונאי ישראל הגדולים ביותר, שהרי הוא מבקש להחריב את מדינת ישראל מבפנים, ברוב שנאתו לצה"ל ולמדינה. ושנאתו לצה"ל ולמדינה מעידה כאלף עדים על מינותו, שהרי רק מין גמור ארור וכעור, יעז להתקומם כך כנגד היד שמאכילה ומפטמת אותו במשך כל-כך הרבה שנים, כפיות טובה מרושעת!


אייכלר הצורר לא הסתפק בזה, והוא הוסיף עוד על דברי הבלע שלו: "גם לאחר השואה, כל המהגרים היהודים בתפוצות העולם, חיים מאז בשלום ובשקט יחסי. רק בארץ-ישראל נשפך דם יהודי כמים, מאז ועד הנה. סכנת השמדה גרעינית מאיימת על מדינת ישראל בלבד".


דבריו האחרונים הם עדות ניצחת לשנאתו את ארץ-ישראל! ממש כמו עדת המרגלים במדבר! שהרי אייכלר מתלונן על ארץ-ישראל בדיוק כמו המרגלים: אייכלר טוען שארץ-ישראל היא ארץ אוכלת יושביה. הוא נמצא כאן אפוא אך ורק בגלל שיש תקציבים לסחוט ולגנוב ולעשוק, אך אם היו נותנים לו כספים וטובות-הנאה באוסטריה או בגרמניה, הוא מזמן כבר לא היה כאן.


וכך אמרו המרגלים הארורים שגרמו לאומה לנזק עצום: "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא" (במ' יג, לב).


ואין עוון חמור יותר משנאת ארץ-ישראל, ועל העוון הזה, שהוא תוצאת השקפות המינות החראדיות שאייכלר הצורר ופטרוניו אדוקים בהן, הקב"ה הענישם בשואה המחרידה.


והנה לפניכם דברי ה' למשה לאחר חטא המרגלים:


"וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ, אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" (במ' יד, יא–יב).


והנה לפניכם גם דברי משה רבנו ע"ה לשבטי גד וראובן בתארו את עוון המרגלים:


"וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְיָ, וַיִּחַר אַף יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר, אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי, בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְיָ, וַיִּחַר אַף יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ, וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל, כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במ' לב, ט–טו).


אייכלר חתם את הודעתו המשוקצת בדברים בלע נגד צבא-ההגנה-ישראל: "לאחרונה התגלו חדלונם ושפלותם של אלילי הכוח והכזב ממחדלי הממשלה, במלחמת יום הכיפורים. ה'גנרלים' לשעבר, ה'מורדים' היום, מסיתים למלחמת דמים בתוך הגטו העברי בארץ-ישראל".


מי הם אלילי הכוח והכזב לפי אייכלר הצורר? הלא המה ראשי צבא-ההגנה-לישראל, וראשי הממשלה לדורותיהם, ואין גבול לחוצפתו ולעזות מצחו! כפיות הטובה של אייכלר הצורר פשוט בוקעת ועולה כטומאה רצוצה עד לב השמים – איך הוא מעז לצאת כנגד היד שמאכילה ומגנה עליו ועל חבר מרעיו המינים הצוררים הארורים? היד שמפטמת ומשחדת אותו מזה שנים?


זאת ועוד, אייכלר יוצא גם כנגד מתנגדי ההפיכה המשטרית, שהרי הוא מתאר את ראשי הצבא שיוצאים היום כנגד ההפיכה המשטרית כ"מסיתים למלחמת דמים בתוך הגטו העברי". ודבריו אלה הם עדות מובהקת למינות מושרשת מאד, שהרי רק שקרן בן שקרן, נבל בן נבל, ארור בן ארור, מרגל בן מרגל, מין בן מין, עושֵׁק בן עושק, טמא בן טמא, פריץ בן פריץ, יפשוט את ידו להרוס את יסודות המשטר בישראל, ועוד יעז ברוב מינותו ושחיתותו להאשים בכך את זולתו.


אייכלר הצורר וחבר מרעיו מדרדרים למלחמת דמים, ומאשימים את זולתם בכך! החראדים הטפילים והפרזיטים מוצצים את דמם של החילוניים שמשרתים אותם ומפטמים אותם ומֵגנים עליהם, ואלה, מצידם, מחזקים את נשיכתם ומגבירים את הארס שבפיהם, כלפי מיטיביהם.


התנהגותו של אייכלר הצורר ממחישה עד כמה צדק ה' יתעלה בהשמידו אותם בשואה.


שימו גם לב לרמז העבה של אייכלר הצורר כנגד החילונים שמיטיבים עמו: הוא רואה את עצמו כמצוי בתוך גטו! כביכול החילונים נוהגים עמו כמנהג הנאצים והפולנים והאוקראינים! ומי שמדבר כך, מי שנושך נשיכת ארס קשה את היד שמאכילה ומפטמת אותו, ראוי לשואה.


קצרו של דבר, אין גרועים מן המינים הארורים, ודבריו של אייכלר הצורר הם העדות החזקה ביותר לצדקתם של חז"ל אשר קבעו שדינם של המינים הוא "מורידין ולא מעלין". נקודה.


ש"ס – עבדים נרצעים לעובדי אלילים


גם בש"ס יצאו נגד דברי נתניהו, וכך נאמר בהודעה מטעם מפלגת הגנבים:


"הקב"ה תמיד הגן על עם ישראל בכל הגלויות ובכל הרדיפות, וזו הסיבה שעם ישראל הוא היחיד השורד באורח פלא כבר אלפי שנים, בעוד עמים רבים וחזקים נכחדו. כמובן, התנאי להשגחה האלוקית [מי זה האלוקקי שלהם? וכי הוא ה'-אלהים-אמת?!] הוא דבקות באמונה ושמירת התורה והמצוות כפי שהעם היהודי עושה מאז היותו לעם".


גם ש"ס הולכים בדרכי השחיתות והמינות, ומשקרים במצח נחושה, ועושים ביד רמה, וכופרים בברית שה' כרת עמנו בתורה, ובה הזהירנו שאם נלך בדרכי המינות – נושמד.


תגובתה של "יד ושם"


שימו לב לתגובתה של "יד ושם" לדברי אייכלר הצורר, וזה לשון תגובתם:


"יד ושם דוחה מכל וכל את דבריו של חבר הכנסת ישראל אייכלר ביחס למנהיגות הציונית בשואה ואחריה. נשמח לארח את חבר הכנסת אייכלר ביד ושם ללימוד על המנהיגות הרבנית, הציונית והכללית בשואה ואחריה, אז אולי ימנע מהפצת דברי בלע חסרי כל בסיס".


בתגובתם הזו "יד ושם" רומזים לאייכלר הצורר שהמנהיגות הרבנית שלו היא זו שגרמה ליהודי השטעטל להישאר בפולין ובליטא ובכל המקומות הללו שהפכו למלכודת מוות ושריפה.


"אז אולי ימנע מהפצת דברי בלע חסרי כל בסיס".


אך ב"יד ושם" אינם מבינים שמדובר במין כעור וגמור שאין לו תקנה ככלי חרס טמא.


תגובתה של גוטליב שיותר גרועה מבהמה


כך הגיבה הבהמה הגסה והנגעלה, לדברי הפריץ הפולני:


"תמיד מהדהדים בי דבריו של אבי החכם, אסור לעשות חשבונות של ריבונו של עולם! גם לא אתה". היא הוסיפה: "איפה היה הקב"ה ולמה קרה כך – זה לא בידיעתך. אזכיר לך [=לביבי הפריץ] את דברי חז"ל שאין מתאימים מהם לאזהרת מסע לאוקראינה – 'ונשמרתם לנפשותיכם מאד'. היועצים מלשכתך שהוציאו בשמך הודעה כזו לא היו עובדים אצלי דקה".


אביה הכסיל של גוטליב הטמאה היה גרוע מן הבהמה, כמוה, שהרי הוא כופר עז פנים בתורה. ואסביר: לפי גוטליב "אסור לעשות חשבונות של ריבונו של עולם", ובמלים אחרות, אסור לאדם ואף לאומה לערוך שום חשבון נפש מדוע הגיעו אליהם ייסורי אימים מחרידים ונוראיים!


והנה לפניכם דברי ה' יתעלה אשר מחייב אותנו לערוך חשבון נפש בעקבות ייסורים, כל-שכן בעקבות ייסורי אימים נוראיים ומחרידים, וכל-שכן ייסורי אימים לאומה הישראלית. והנה לפניכם שתי פְּסקות מתוך המאמר: "חשבון נפש בעקבות השואה – מדוע באה אלינו הצרה הזאת?", ומן הקטע הזה עולה בבירור שחובה לערוך חשבון נפש בעקבות ייסורים:


מקור נוסף שמתוכו אנו לומדים על-כך שחובה עלינו לנסות ולהבין מדוע ניחתים עלינו מכות וייסורים הוא "אגרת תימן", שם, בעקבות ספר התורה, רבנו כותב מפורשות שחובה עלינו להתבונן בעונשי ה'. ויתרה מזו, אי-עיון והתבוננות בעונשי ה' נחשבים לחטא חמור, ועלולים להביא עלינו מכות נוספות, גרועות מאלה הראשונות, וכך כותב רבנו שם (עמ' מו):


"ועל ההשקפות הללו [=שלפיהן האירועים והייסורים חלים במקרה] הזהיר יתעלה בספרו [=בספר התורה] והודיענו ואמר: שאם אתם מְרִיתֶם והבאתי עליכם מכות עונש על מעשיכם, אם תהיו בדעה כי חֲלוֹתָם בכם דבר שאירע במקרה ואין סִבָּתָם מפני שֶׁמְּרִיתֶם, הריני מוסיף לכם מאותו המקרה ואכפילהו, והוא אָמרוֹ בתוכחה: אם תלכו 'עִמִּי (ב)קֶרִי, וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי' [ויק' כד, כג–כד], וקרי הוא המקרה והאירוע. אמר: אם עשיתם עָנשי אירוע שאירע במקרה, הריני מוסיף עליכם מחומר אותו המקרה 'שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם' [שם]".


בהמשך דבריה, ושלא ברצונה, האמת נפלטת גם מפיה של גוטליב! שימו לב, היא אומרת כך: "אזכיר לך את דברי חז"ל שאין מתאימים מהם לאזהרת מסע לאוקראינה – 'ונשמרתם לנפשותיכם מאוד'". אם נניח לבורותה שלא מדובר בדברי חז"ל אלא בפסוק מן התורה, גוטליב צדקה לחלוטין בדבריה, שהרי הפסוק שציטטה עוסק באיסור לעבוד עבודה-זרה: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְיָ אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דב' ד, טו). ו"אין דברים מתאימים מהם לאזהרת מסע לאוקראינה", דהיינו לאומן הטמאה והפגאנית.


אולם, כוונתה של הבהמה הייתה להשתמש בפסוק כדי לאיים על כל מי שמבקש להתבונן בייסורי האימים שנחתו על המינים וצאצאיהם באירופה המבעיתה. כלומר, היא ביקשה לאיים על ראש מפלגתה, הפריץ הפולני, שייזהר בלשונו ובנפשו שלא לערער על מינות המינים.


גוטליב חתמה את דבריה בדברי שחץ כראוי לבהמה נרצעת שעובדת עובדי אלילים: "היועצים מלשכתך שהוציאו בשמך הודעה כזו לא היו עובדים אצלי דקה". ומי את בכלל? בהמה נרצעת למינים הכעורים, בהמה גסה שנדמה לה שהיא כוכב בשמים, כאיזבל הרשעה בשעתה.


כניעתו של הפריץ הפולני


יום למחרת לאחר שאייכלר הצורר ועבדיו הספרדים הנרצעים תקפו את הפריץ הפולני, יצא ראש הממשלה ב"הודעת הבהרה", ובמלים אחרות בהודעת כניעה לחראדים הארורים:


"ראש הממשלה אמר בהערתו אתמול שאין לסמוך על הנס ואף ציטט את הציווי 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'. כל כוונתו הייתה לפנות לחסידי ברסלב שיפנימו את הסכנה וינקטו באמצעי זהירות מתאימים כדי שיחזרו בשלום".


כניעתו של הפריץ הפולני מוכיחה שהוא לעולם יתמוך במינותם ובפריצותם של החראדים. ובל נשכח שבישיבת הממשלה "אושר תקציב של ארבעה מיליון שקלים למימון תוכנית פעולה לסיוע ולהקלת תנאי השהייה במעברי הגבול היבשתיים לנוסעים הישראלים לאומן". ולפני ראש השנה גם יעבירו 700 מיליון ש"ח נוספים לחראדים הארורים, תקציב שיגרור עמו קיצוץ רוחבי אשר יפגע בתקציבים ובשירותים שכולנו מקבלים ממוסדות החינוך, הרפואה ועוד.


בתמונת שער הרשומה: השיקוץ מבעלז בתפילה על קברי אבותיו עם מאות מחסידיו.

אייכלר הצורר נגד הפריץ הפולני!
.pdf
Download PDF • 230KB

132 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page