דוגמה קעג
בשמות (ו, ח) נאמר: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְיָ", ושם תרגם אונקלוס: "אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי" – "דְּקַיֵּימִית בְּמֵימְרִי", כלומר אונקלוס מרחיק מן ההגשמה בהרחיקוֹ את פעולת נשיאת היד מה' יתעלה (אף שמדובר במשל ברור), ומתרגם שמדובר בקיום של פקודה, שבועה והבטחה. וכבר ראינו שלל פסוקים שבהם אונקלוס שולל זיקה מסוימת לעולם החומר שיוחסה בפסוק לה', בהסיטו אותה לדברו של ה' (מימריה), דהיינו לפקודתו או לציוויו או להשגחתו, או לכולם יחד. וביחס לאופני התרגום של "זרוע" ו"יד" כאשר הן מיוחסות לה' יתעלה, ראו בדוגמה קעא.
דוגמה קעד
בשמות (ז, א) נאמר: "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה" – "דְּמַנִּיתָךְ רָב [=אדון] לְפַרְעֹה". כלומר, אונקלוס מלמד שהמלה "אֱלֹהִים" היא שם משותף, דהיינו מושג שיש לו משמעויות שונות שאין ביניהן שום קשר מהותי כגון: דיין, אדון, מלאך; ותרגומו כאן גם מחנך להשקפה שאין אלוה מבלעדי ה'.
דוגמה קעה
בשמות (ז, ד) נאמר: "וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים", ושם תרגם אונקלוס: "וְנָתַתִּי אֶת יָדִי" – "וְאֶתֵּין יָת מַחַת גְּבוּרְתִי". וזו הרחקה מובהקת מן ההגשמה, והשינוי בתרגום נועד להרחיק את ייחוס היד לה' יתעלה. וכבר הרחבתי בענייני התרגום של "זרוע" ו"יד" כאשר הן מיוחסות לה' יתעלה, בדוגמה קעא.
דוגמה קעו
בשמות (ז, ה) נאמר: "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְיָ בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם", ושם תרגם אונקלוס: "בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי" – "כַּד אֲרֵים יָת מַחַת גְּבוּרְתִי". וכל מה שנאמר בדוגמה הקודמת וכן ההפניה שצוינה שם, כולם נכונים בהחלט גם לדוגמה זו.
דוגמה קעז
בשמות (ח, ד) נאמר: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל יְיָ וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "הַעְתִּירוּ אֶל יְיָ" – "צַלּוֹ קֳדָם יְיָ". וכבר הוסבר בדוגמות קלד, קמד, קנג ועוד, שאונקלוס לעולם מתרגם את מילת היחס "אֶל", כאשר היא מיוחסת לה' יתעלה, במילה "קֳדָם" (מאות רבות של פעמים), ואילו ביחס לשאר הנבראים, אונקלוס תמיד מתרגם את המילה "אֶל" באמצעות אות היחס למ"ד דהיינו "ל..." או במילה "לְוָת" (למעט כמה מקומות נדירים שבהם אונקלוס מתרגם את המלה 'אֶל' במילה 'קֳדָם' גם ביחס לאדם חשוב או בשל סיבה פרשנית ייחודית). כמו כן, יש בתרגומו הזה גם הרחקה מן ההגשמה, דהיינו הרחקת העניין האמור בפסוק מאמיתת עצמותו של הבורא יתעלה, וכן ביטוי לרוממות ולכבוד קמי שמיא, ובעניין האחרון ראו בסיכום שבסוף חלק ד.
דוגמה קעח
בשמות (ח, ד) נאמר: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל יְיָ וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "וְיִזְבְּחוּ לַייָ" – "וִידַבְּחוּן קֳדָם יְיָ". וכבר ראינו בשלל דוגמות שאונקלוס מתרגם את למ"ד היחס כאשר היא נסובה קמי שמיא, במילה "קֳדָם", והעקביות הזו בתרגום אות היחס למ"ד מיוחדת אך ורק לה' יתעלה שמו, והיא נועדה לייחד את אמיתתו יתעלה משוכני-בתי-החומר. כלומר, תוספת המלה "לִפְנֵי" – "קֳדָם" לפני שם ה' יתעלה, יש בה כדי להרחיק ולחנך את המחשבה לשׂגב רוממותו של הבורא.
דוגמה קעט
בשמות (ח, ח) נאמר: "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְיָ עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה", ושם תרגם אונקלוס: "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְיָ" – "וְצַלִּי מֹשֶׁה קֳדָם יְיָ". וכל מה שאמרתי בדוגמה קעז נכון גם לדוגמה זו, שהרי בשתיהן אונקלוס מתרגם "אֶל" – "קֳדָם".
דוגמה קפ
בשמות (ח, טו) נאמר: "וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ", ושם תרגם אונקלוס: "אֶצְבַּע אֱלֹהִים" – "מַחָא מִן קֳדָם [מַכָּה מאת] יְיָ". וגם זו הרחקה מובהקת מן ההגשמה, להרחיק מלייחס לה' יתעלה שמו כל איבר גופני.
דוגמה קפא
בשמות (ח, יח) נאמר: "וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְיָ בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", ושם תרגם אונקלוס: "כִּי אֲנִי יְיָ בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" – "אֲרֵי אֲנָא יְיָ שַׁלִּיט בְּגוֹ אַרְעָא". כלומר, ה' איננו מצוי בארץ כפי שעלול להשתמע מפשט הפסוק, שהרי אם הוא מצוי בארץ יש לו בהכרח מקום על-פני האדמה (דהיינו מקום אחד מסוים או כל מקום) והוא בהכרח גוף – אלא משמעותו היא שה' הינו השליט של הארץ, וזו הרחקה נאה מאד מן ההגשמה. ובעניין חובת שלילת ייחוס מקום לה' יתעלה שמו, ראו לעיל דוגמה מב.
דוגמה קפב
בשמות (ח, כא) נאמר: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ", ושם תרגם אונקלוס: "לֵאלֹהֵיכֶם" – "קֳדָם אֱלָהֲכוֹן", ובעניין ייחודיותו ועקביותו של אונקלוס בתרגום למ"ד היחס שבמלה "לֵאלֹהֵיכֶם" במילת "קֳדָם", ראו לעיל בחלק זה דוגמה קעח, ועוד.
דוגמה קפג
בשמות (ח, כב) נאמר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַייָ אֱלֹהֵינוּ" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ". ובעניין למ"ד היחס ראו דוגמות קעח, וקפב.
דוגמה קפד
בשמות (ח, כג) נאמר: "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַייָ אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ", ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ובעניין למ"ד היחס ראו בדוגמות הסמוכות לעיל.
דוגמה קפה
בשמות (ח, כד) נאמר: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַייָ אֱלֹהֵיכֶם" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ובעניין למ"ד היחס ראו בדוגמות הסמוכות לעיל.
דוגמה קפו
בשמות (ח, כה) נאמר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל יְיָ" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "אֶל יְיָ" – "קֳדָם יְיָ", ובעניין מילת היחס "אֶל", ראו לעיל דוגמה קעז שם הרחבתי.
דוגמה קפז
בשמות (ח, כה) נאמר: "רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ובעניין למ"ד היחס ראו בדוגמות לעיל, ובעיקר בדוגמה קעח.
דוגמה קפח
בשמות (ח, כו) נאמר: "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְיָ", ושם תרגם אונקלוס: "אֶל יְיָ" – "קֳדָם יְיָ", ובעניין מילת היחס "אֶל" ראו לעיל דוגמה קעז שם הרחבתי, ובעוד דוגמות לעיל.
דוגמה קפט
בשמות (ט, א) נאמר: "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי", ושם תרגם אונקלוס: "וְיַעַבְדֻנִי" – "וְיִפְלְחוּן קֳדָמָי". אונקלוס בוחר שלא לתרגם את העבודה לה' באופן ישיר, כך: "וְיִפְלְחוּנַּנִי", כמו שהוא מתרגם במקומות אחרים ביחס לשאר הנבראים הטבעיים או הנבראים מעשה ידי אדם, והנה לפניכם כל הדוגמות מן התורה שבהם נזכר הפועל "עבד-פלח" יחד עם כינוי גוף, ובכולן אונקלוס מתרגם כמשמעו:
1) בבראשית (כט, טו) נאמר: "וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ", ושם תרגם אונקלוס: "וַעֲבַדְתַּנִי" – "וְתִפְלְחִנַּנִי", ולא "וְתִפְלַח קֳדָמַי"; 2–3) בשמות (כ, ה; ה, ט) נאמר: "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם", ושם תרגם אונקלוס: "וְלֹא תָעָבְדֵם" – "וְלָא תִפְלְחִנִּין", ולא נאמר בהם "וְלָא תִפְלַח קֳדָמֵיהוֹן"; 4) בשמות (כג, כד) נאמר: "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם", ושם תרגם אונקלוס: "וְלֹא תָעָבְדֵם" – "וְלָא תִפְלְחִנִּין".
5) בדברים (ד, יט) נאמר: "וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם", ושם תרגם אונקלוס: "וַעֲבַדְתָּם" – "וְתִפְלְחִנִּין"; 6) ושם (ח, יט) נאמר: "וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם", ושם תרגם אונקלוס: "וַעֲבַדְתָּם" – "וְתִפְלְחִנּוּן"; 7) ושם (יג, ג) נאמר: "אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם", ושם תרגם אונקלוס: "וְנָעָבְדֵם" – "וְנִפְלְחִנִּין"; 8) ושם (טו, יב) נאמר: "וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים", ושם תרגם אונקלוס: "וַעֲבָדְךָ" – "וְיִפְלְחִנָּךְ"; 9) ושם (טו, יח) נאמר: "עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים", ושם תרגם אונקלוס: "עֲבָדְךָ" – "פַּלְחָךְ"; 10) ושם (כ, יא) נאמר: "וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ", ושם תרגם אונקלוס: "וַעֲבָדוּךָ" – "וְיִפְלְחוּנָּךְ"; 11) ושם (כח, יד) נאמר: "אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם", ושם תרגם אונקלוס: "לְעָבְדָם" – "לְמִפְלַחְהוֹן"; 12) ושם (ל, יז) נאמר: "וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם", ושם תרגם אונקלוס: "וַעֲבַדְתָּם" – "וְתִפְלְחִנּוּן".
קצרו של דבר, אך ורק ביחס לה' יתעלה שמו אונקלוס נזהר לתרגם יחד עם תוספת המלה "קֳדָם", ואילו ביחס לשאר הנבראים הטבעיים או מעשה ידי אדם אונקלוס מתרגם באופן מילולי יחד עם כינוי הגוף. ואין זה רק בעניין הפועל "עבד". אונקלוס לעולם מוסיף את המלה "קֳדָם" לפני שֵׁם ה', ולא רק בשל הרחקת שוכני-בתי-החומר מאמיתתו, אלא יש בזה גם ביטוי לכבוד ולרוממות כלפי בורא-עולם, שהרי ככל שמרחיקים את התיאור או הדימוי או התואר או מילת היחס מאמיתת עצמותו – כך תחושות היראה, ההכנעה וההערצה כלפי בורא-עולם גוברות, בדומה להתייחסות למלך בשר ודם אשר פונים אליו בגוף שלישי, וכן ראוי לפנות לכל אדם חשוב ונכבד ובעל מעלה – ומזאת נלמד על עוצמת יראת השמים והחכמה שהייתה לאונקלוס. ולעיון נרחב במגמה העקבית והרווחת הזו שבפירושו, ראו: בסיכום שמובא בסוף חלק ד.
דוגמה קצ
בשמות (ט, ג) נאמר: "הִנֵּה יַד יְיָ הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד", ושם תרגם אונקלוס: "הִנֵּה יַד יְיָ הוֹיָה" – "הָא מַחָא מִן קֳדָם יְיָ הָוְיָא", כלומר: הנה מכה מלפני ה' מתהווה – וזו הרחקה נאה מאד מן ההגשמה שהרי לפיה היד האמורה איננה ידו של הקב"ה, אלא משמעותה הינה מכה ועונש מאת ה' יתעלה. וכבר ראינו לעיל הרחקות מן ההגשמה אשר כמעט זהות להרחקה הזו, ראו בדוגמות: קעה, קעו, קפ.
דוגמה קצא
בשמות (ט, יג) נאמר: "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי", ושם תרגם אונקלוס: "וְיַעַבְדֻנִי" – "וְיִפְלְחוּן קֳדָמָי". אונקלוס אינו מתרגם את העבודה לה' באופן ישיר, כך: "וְיִפְלְחוּנַּנִי" וכמו שהוא מתרגם במקומות אחרים ביחס לשאר הנבראים הטבעיים או הנבראים מעשה ידי אדם, וכבר הרחבתי בעניין זה לעיל, והבאתי דוגמות רבות לאופני תרגומו העקביים, ראו בסמוך דוגמה קפט.
דוגמה קצב
בשמות (ט, טו) נאמר: "כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ", ושם תרגם אונקלוס: "שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי" – "דִּשְׁלַחִית פּוֹן יָת מַחַת גְּבוּרְתִי". וזו עוד הרחקה נאה מאד מן ההגשמה שהרי לפיה היד האמורה איננה ידו של הקב"ה, אלא משמעותה הינה מכה ועונש מאת ה' יתעלה. וראינו בסמוך הרחקות מן ההגשמה אשר כמעט זהות להרחקה הזו.
ואחתום בתרגום של אונקלוס לשמות (ט, טז), שם נאמר: "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ", ושם תרגם אונקלוס: "וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ" – "וּבְדִיל דִּיהוֹן מִשְׁתָּעַן גְּבוּרַת שְׁמִי בְּכָל אַרְעָא", דהיינו גבורת פעולותיו ואותותיו.
Comments