אומרים נאום יי ואני לא דיברתי

לפני כשבוע נתקלתי בתקלה טכנית במכשיר הסלולרי ופניתי לשירות הטכני במחשבה שאני מתריע להם על תקלה ותו-לא. נציג מטעם החברה חזר אלי וביקש שאבצע מספר פעולות במכשיר, ביצעתי ולא עזר. לבסוף הוא ביקש ליצור קשר טלפוני, ובאישורי, השתלט מרחוק על המכשיר וביצע כמה פעולות אשר נמשכו זמן רב אך ללא תועלת. סוף כל סוף, ביקש בשעה טובה מפרט מסוים אשר יסייע למְתַּכנתֵי החברה לתקן את התקלה. נראה שמעטים החרוצים בעולמינו אשר שואפים להתפתחות אנושית, אך איני מתייאש מכך.


ישנו משל שברצוני להביא מתוך אוסף "משלי קרילוב" הנקרא "הזבוב והנוסעים":


ארבעה סוסים ומרכבה יצאו להם מן האורווה,

רוח קדים בחוץ נשבה והשמש את הכול צרבה,

והפעם תש כוחם, כיצד ימשיכו כשכֹּה חם?

לפתע עלה למרכבה זבוב, הוא בסביבה עשה סיבוב,

הוא אמר: "הם איטיים, אטריד אותם בזמזומים,

אתן לכל אחד עקצוץ והם יתחילו שוב לרוץ",

בהמשך נאנח והוסיף לקבוֹל: "אני כבר לא יכול לסבול",

זמזם זמזום קצת עצבני: "מי שעובד זה רק אני",

והסוסים בעצלתיים, בכל זאת התקדמו בינתיים,

הגיעו כבר לראש ההר – עכשיו המרכבה תדהר.

"תהיה לי פה קצת מנוחה, סוף סוף אנשום לרווחה,

ועכשיו כשאתם עוזבים, אוכל לחזור אל הזבובים".


"תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ סִכְלוּת וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה" (קה' י, יג)


בקרב קהילת חסרי הבינה והדעת והברסלאבים ושאר הכסילים למיניהם, השמחה בולטת ומצויה, אך הוללות זו גורמת לחילול-שם-שמים ברחובות הזימתיים ביותר של תל-אביב. גם התרפסותם לפני עוברים ושבים שטופי זימה שיניחו תפילין פסולות אינה מועילה במאומה, לכן הינם אותם הזבובים הטורדניים אשר דורשים לעצמם את התואר של חלוצי הדת.


התנהגות לא רצויה זו מעלה בזכרוני את דברי ידידי אדיר: "העדר תפישה מחשבתית נכונה של ה' יתעלה יחייב בהכרח ריחוק מן האמת ופנייה אחר החטא", ודומני שראוי להוסיף על כך: כפי שאהבה מזויפת בין איש לאשתו סופה להתגלות ולהתגלע, כך אהבה מזויפת לה' סופה להתבטא בעיוותים שונים ומשונים: בקרב קהילות המינים קיימות חומרות הלכתיות, מניעות ואיסורים המהווים לפי דמיונם הקרבת קורבנות והענקת טובות הנאה לה'.


על גרורות החומרות המרובות המכלות את הגוף והנפש, נמנה הדיכאון. זהו סופו של מי שנמנע מלחדש את כוחותיו להמשך עבודתו את ה' בשמחה ובטוב לבב, וכמו שאומר שלמה בקהלת (ה, יז): "הִנֵּה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי, טוֹב אֲשֶׁר יָפֶה לֶאֶכוֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים, כִּי הוּא חֶלְקוֹ".


ושם פירש רס"ג: "מה טוב אשר ייטיב לאכול ולשתות, כלו