משפחת עיזֵּי יוסוף הנכלולית ידועה לנבונים בטיפשותה וברדיפתה אחרי הבצע השׂררה והכבוד. מדובר במשפחה שהפכה תורת אלהים לקורדום חוצבים, עיוותה את דת משה הטהורה באלף ואחד פנים, ומתעה רבים בנכלולים פוליטיים אחרי ההבל. העֵז אבריימלה לימד אותנו פרק נוסף בטינופם של עיזֵּי יוסוף הנגעלים והוא שהם גם יהירים ושחצנים עד מאד.
אולם, אין זה הפרק המרכזי שאבריימלה חושף על משפחת העיזים, כי לדעתי הוא חושף יותר מכל את סכלותם ההלכתית המחרידה, הבה נעיין אפוא בדברים: באתר "סרוגים" פורסמה כתבה שכותרתה: "התימנים נגד אברהם יוסף" (הכתבה פורסמה ביום ז באב תשפ"ב).
וכך נאמר בכתבה:
רבני העדה התימנית מגיבים בחריפות לדבריו של הרב אברהם יוסף לפיהם הם "קלי דעת" בשל מנהגם לאכול בשר בתשעת הימים: "קוראים לו לחזור ולהתנצל בפומבי על דבריו המתנשאים". אחרי שכינה את עדת התימנים "חסרי דעת", בעקבות מנהגם לאכול בשר בתשעת הימים כמנהג אבותם, גדולי רבני עדת תימן פרסמו מכתב חריף נגד הרב אברהם יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
בפינתו ברדיו החרדי "קול חי" אמר הרב יוסף: "אין מי שיפרוץ גדר, אין מי שיזוז מהמנהג, ויאמר אנחנו לא נהגנו. לצערי יש בארץ קבוצות של תימנים חסרי דעת". עוד אמר הרב יוסף כי הוא מכנה חלק מהתימנים "חסרי דעת" כי הם "לא מוכנים לקבל את דעת הכלל, הם מוכנים לעשות הכל לשמר את מנהגי אבותיהם".
הרב יוסף הוסיף: "ובאמת אם היה בדעתם לחזור לתימן. בבקשה שיאכלו בשר. אני לא מכיר תימני אחד שרוצה לחזור לתימן. הם באו לארץ במטרה להישאר בארץ. אם כך איזה סיבה יש להקל ראש בעניין אבלות על תשעה באב. וכי תשעה באב שייך לכל העדות חוץ מהתימנים? מה הם לא בכלל ישראל? חלילה".
בסוף דבריו הוא אמר: "לכן צריך ללמד אותם מוסר-השכל להיות חלק מעם ישראל להיות מהמתאבלים על ירושלים ולא לאכול בשר בתשעת הימים כמו כלל ישראל".
בעקבות דבריו, כאמור, פרסמו רבני עדת תימן מכתב מחאה חריף בו נכתב, בין היתר:
"ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני דברי בלע שנשמעו בפני רבים, של ביזוי עדה קדושה שלימה מישראל, עדת תימן המעטירה, מפי אחד מבני יוסף הלא הוא אברהם לא אוהבי, המתנשא לאמר אני אמלוך, אני אחנך, בכנותו את הנוהגים לפי מסורת תימן ודין התלמוד והגאונים וכו' כחסרי דעת".
עוד נכתב כי "אנו קוראים לו לחזור ולהתנצל בפומבי על דבריו המתנשאים שיצאו מפיו בבלי דעת, דעת קנית מה חסרת. ובפרט בימים אלו ימי בין המצרים, בשעה שאנו אבלים על חורבן הבית שנחרב בעוון שנאת חינם".
עד כאן לשון הכתבה.
ואף שכומרי תימן השכירים השיבו לאבריימלה דברים נכוחים, העיקר חסר מן הספר והוא פסקו של רבנו הרמב"ם! וכן העובדה שפסקו של רבנו הרמב"ם נשען על פסיקת חכמי התלמוד, ושפסיקת חכמי התלמוד נשענת על פסיקת הסנהדרין! ולכן אין בכוחו של שום אדם ושום בית-דין, כל-שכן קארו הקראי הרשע מגדולי משמידי דת האמת, לשנות את פסקיהם! וכל מי שמעוות את פסקיהם הוא בגדר כופר בתורה-שבעל-פה ובז לחכמים האמיתיים ע"ה.
והנה לפניכם פסק חז"ל ורבנו בעניין ההיתר לאכול בשר בתשעת הימים (תעניות ה, ו–ח):
"שבת [=שבוע] שחל תשעה באב להיות בתוכה [...] וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו [...] ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש החודש [...] ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בסעודה המפסיק בה [...] במה דברים אמורים? שאכל ערב תשעה באב אחר חצות, אבל אם סעד קודם חצות – אף-על-פי שהוא מפסיק בה, אוכל כל מה שירצה".
מדברי רבנו עולה בבירור, שעיקר הדין התלמודי הוא שלא לאכול בשר אך ורק בסעודה המפסקת, והיו רבים מאד שנהגו שלא לאכול בשבוע שחל בו, והיו שנהגו שלא לאכול מראש חודש אב. ברם, מדברי רבנו עולה באופן מפורש, שכל אחד יכול לנהוג כפי ראות עיניו בעניין זה! שהרי אפילו שרבנו אומר "נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו", הוא מוסיף: "ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בסעודה המפסיק בה". ולזאת יש להוסיף, כי האיסור לאכול בשר בסעודה המפסקת הוא אך ורק כאשר הסעודה המפסקת היא לאחר חצות יום ערב תשעה באב, אבל אם סעד את הסעודה המפסקת לפני חצות היום, הוא יכול לאכול בשר בשופי וכמו שנאמר בהִלכת חז"ל ורבנו לעיל. נמצא אפוא ברור, שאפילו המנהג שהנהיגו שלא לאכול בשבוע שחל בו אינו מחייב את כלל עם-ישראל, שהרי מנהג זה לא יצא מקרב חכמי המשנה והתלמוד. וכאמור, רק דין שנפסק על-ידי חכמי המשנה והתלמוד מחייב את כל עם-ישראל כי תוקפו נובע מן הסנהדרין (וראו: "מקור תוקפה הנצחי של הפסיקה התלמודית", "תפילת ערבית – חובה או רשות?", "האם נדרש היתר נדרים כדי לחדול ממנהג?", "מנהג ישראל תורה הוא?").
והוא הדין למנהגו של קארו הקראי המאגיקון, וכל-שכן שמדובר באחד מגדולי משמידי דת האמת (ראו: "קארו הקראי – מגדולי משמידי דת האמת", וכן: "האמנם השו"ע הוא שמונים אחוז רמב"ם?", וכן ראו את סדרת המאמרים: "קארו – מגדולי מחללי שם שמים").
בנוסף, בהלכה האמורה (תעניות ה, ז) רבנו מוסיף ואומר ביחס לסעודה המפסקת: "אבל שותה הוא יין מגיתו שיש לו שלושה ימים או פחות, ואוכל בשר מליח שיש לו שלושה ימים או יתר". כלומר, מותר מעיקר הדין אפילו לאכול בשר מליח בסעודה המפסקת! ואפילו לאחר חצות היום! עובדה זו מחזקת את דברינו שהמנהגים שרבנו מציין אינם מחייבים שום אדם.
זאת ועוד, נראים הדברים שהבשר שנאמר בהלכה אינו כולל עמו את בשר העוף, ונראה לי ברור שאם חכמים היו מבקשים לאסור גם את בשר העוף הם היו מציינים זאת במפורש.
מי-הוא-זה ואי-זה-הוא אפוא "קל הדעת"? ולא רק שאבריימלה יוסוף הוא קל הדעת במה שהוא קפץ להורות הלכה כנגד פסק הסנהדרין והתלמוד – הוא גם חסר הדעת, שהרי כאמור, אלילו של אבריימלה הנרצע סטה אחרי המאגיה, והנה לפניכם דברי הרמב"ם על קארו הקראי ודומיו אשר החדירו את המאגיה לדת משה, וכך פוסק רבנו בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא:
"ודברים אלו כולן [כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הדעת שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].
כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [מענייני המאגיה וההזיות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחר המאגיה אלא אחוֹז באמונה זכה וברה]".
וכל הזיה כזאת, וכל-שכן שלל הזיות כאלו, מרחיקות את האדם מאד מאל אמת שאין-כיוצא-בו, שהרי ביסוד כל הזיה מאגית נעוצה האמונה בקיומו של כוח על-טבעי זולת אל אמת.
מי-הוא-זה ואי-זה-הוא אפוא "מחוסר הדעת"? מי הם החברים הנרצעים במועדון הסכלים ומחוסרי הדעת? מי הוא היושב שם בראש השולחן הערוך בתבשילים נתעבים ומצחינים?
זאת ועוד, אבריימלה טוען שמי שמתנגד לפסקיו של קארו הקראי הוא "פורץ גדר", ואנכי שואל: וכי כוחו הדמיוני של קארו הוא ככוחם של הסנהדרין? וקארו הקראי גם החדיר את המאגיה לדת משה, גם ייסד ומיסד את הפיכת תורת אלהים כקורדום חוצבים, וגם החדיר את הזוהר הטמא לעם-ישראל בתוך ספר פסיקה של הלכות מעשיות! וברור שהפיכת קארו הקראי לאליל היא אינטרס פוליטי של אבריימלה וכל עיזֵּי יוסוף, אשר מבקשים לחצוב מן התורה הון ושלל טובות הנאה, וללכד את ההמון סביב אלילם כמו שכומרי הבעל ליכדו סביבם את ההמון.
כמו כן, אבריימלה טען שיהודי תימן אינם "מוכנים לקבל את דעת הכלל", ומהי הַשּׁוֹטוּת הזאת? וכי עם-ישראל מחויב ללכת לפי הרוב? הזהו עם חכם ונבון? והלא עם חכם ונבון מקבל את האמת ממי שאמרו, ואינו סוטה ונוהה ואומר מאאא... ובעאאא... אחר כל מה שיאמרו לו כומרים שכירים לבושי גלימות ומרדעות אירופיות שחורות – וזהו ייחודו של עמֵּנו מכל העמים, וזוהי מהותו של היהודי אשר קורא בשם ה' אל עולם! אבריימלה מנסה להשפיל את התימנים כי הם לא מוכנים לקבל את מרותו של אלילו – קארו הקראי, וזאת הסיבה האמיתית להתקפתו העזה על יהודי תימן, ומלחמתו היא מלחמה שפלה על כוח והשפעה פוליטיים (ולהבנת הפסוק "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמ' כג, ב) ראו: "מקור תוקפה הנצחי של הפסיקה התלמודית").
לאחר שאבריימלה לא הצליח להכניע את התימנים לסור למרותו וליהירותו בעיניים עיוורות, הוא החליט להשפיל אותם, והוא מוסיף לבזותם ולהשפילם באמרו: "שהם אינם חלק מעם-ישראל", ובלשון השחץ של אבריימלה: "לכן צריך ללמד אותם מוסר-השכל להיות חלק מעם-ישראל". בדברי השחץ הללו, דהיינו בהוצאתו עדה שלמה מעם-ישראל בשל מנהג זניח של קארו, הוא מנסה לפלג את העדה ולשבור את רוחה להיכנע לתכתיבי המינים הרשעים!
אך אבריימלה הרשע ייכשל וייחבל! ה' יחשוף את נבלותו וסכלותו במהרה, כי דורנו אינו דור המדבר, רבים בדורנו כבר התעוררו להבין שגדולי טחורי האסלה כמו משפחת עיזֵּי יוסוף, התמכרו לרדיפת הבצע הכבוד והשררה, וכדי להשיג את מאווייהם הנגעלים הם מתעים את העם אחרי התהו, ובשל כך הפכו למטומטמים בעצמם: "כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ" (יר' ב, ה). רבים הם אשר כבר יודעים להבחין בין אמת לבין שקר, כל-שכן שהתיש חשף לא רק את סכלותו ובערותו ההלכתית, אלא גם את מידותיו הרעות, את התמכרותו לכוח פוליטי, וכן את היותו רשע שרואה לנגד עיניו דבר אחד בלבד: רדיפת בצע שררה וכבוד.
אבריימלה גם מוסיף טענה הזויה לפיה "המנהג" לאכול בשר בתשעת הימים נובע מ"מנהג תימן", בעוד שלפי האמת וכפי שראינו לעיל הוא נובע מפסיקת הסנהדרין וחכמי המשנה והתלמוד! אבריימלה מחרף ומגדף דורס ורומס את מסורת חכמים ע"ה, ומסלף ומזייף את התורה-שבעל-פה שנמסרה על-ידי חכמי הסנהדרין, ודבריו הם בגדר סילוף התורה.
בהמשך דבריו אומר הרשע דבר מדהים! "לכן צריך ללמֵּד אותם מוסר-השכל להיות חלק מעם ישראל להיות מהמתאבלים על ירושלים ולא לאכול בשר בתשעת הימים כמו כלל ישראל". שמעתם? אבריימלה הפרו-אשכנזי גוער ביהודי תימן שהם לא מהמתאבלים על ירושלים! וזו הוצאת-שם-רע על עדה שלמה בדבר-שקר ועזות פנים שאין כמותם! כי לא היו כיהודי תימן אשר התאבלו ומתאבלים על החורבן, לא היו כמותם בעניין זה, אשר לא שמעו מוזיקה כפי דין התלמוד והסנהדרין כל השנה, וכמהו וכספו וערגו לארץ-הקודש בכל נימי ליבם ונפשם.
והם, האשכנזים ועבדיהם הנרצעים הספרדים, עליהם נאמר: "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ" (יש' ה, יב), אשר עושים כל ימיהם כחגים. והנה לפניכם דברי רבנו על האשכנזים ועבדיהם הנרצעים בהלכות דעות (ה, ב–ג):
"ולא יהא [תלמיד החכמים] רודף למלא בטנו, כְּאֵלּוּ שמתמלאין ממאכל ומשקה עד שתפוח כרסן, ועליהם מפורש בקבלה: 'וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם' [מלאכי ב, ג], אמרו חכמים: אלו בני אדם שאוכלין ושותין ועושין כל ימיהם כחגים [...] וזה הוא מאכל הרשעים, ושולחנות אלו הם שגינה הכתוב ואמר: 'כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם' [יש' כח, ח]. אבל החכם [לא כמו עיזֵּי יוסוף ושאר גדולי טחורי האסלה] אינו אוכל אלא תבשיל אחד או שניים, ואוכל ממנו כדי חייו ודיו, הוא שאמר שלמה: 'צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ' [מש' יג, כה]".
חכמי-יועצי-אשכנז המינים וצאצאיהם וכן רבים מעבדיהם הספרדים הנרצעים רצו בכל מאדם להישאר בגלות, הם אהבו את הגלות בכל ליבם ובכל נפשם, הם לא רצו לעלות לארץ-ישראל מארצות אירופה הטמאות אף שרבים מהם חיו בעוני מחריד ומבהיל! רק דבר אחד הצליח לגבור על אהבתם העצומה של יהודי אירופה לארץ העמים – השואה! רק אלף אלפי מיתות משונות וייסורים נוראיים אשר אפילו עולים על הנאמר בתוכחות התורה, רק החרדה והאימה הנוראה והבלתי-נתפשת הזאת הצליחה לגרום להם בסופו-של-דבר לעלות לארץ-ישראל.
"הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב" (יר' ה, ג).
וגם כאשר הם עלו לארץ הם דרשו תנאים והטבות, מכל הבחינות, וזאת בניגוד ליהודי תימן שאהבו באמת את ארץ ישראל ומרוב אהבתם לאדמת אבות ולארץ המקדש, לא ביקשו מאומה: לא רנטות מגרמניה, לא סלי קליטה שיועדו ליוצאי אירופה, לא תקציבים מהסוכנות, לא סידורי עבודה למקורבים, ולא דירות מרווחות בשיכונים – הם בוזו ועונו דוכאו והושפלו נרמסו ונמחצו וסבלו ונשאו את כל ייסוריהם באהבה עצומה, עד שאפילו לקחו את בניהם וכתביהם. כל זאת מתוך אהבה אדירה לארץ-ישראל, אהבה עזה שעלוב הנפש הזה לעולם לא יתחיל אפילו להבין. והנני כותב זאת ודמעות עולות בעיניי – ארור יהיה העֵז הטמאה שהֵעז לכזֵּב בדבר הזה.
אבריימלה ושאר עיזֵּי יוסוף וכן אדוניהם הלבנים המינים האשכנזים, אינם נותנים על לב את אהבת האמת שתוביל לשיבת עמֵּנו לה'-אלהים-אמת, הם רואים רק את כרסם, ולכן מתעים את העם אחרי ההבל ומרחיקים אותנו מייעודנו – רק כדי לממש את תאוות לבם הרע.
והוא-הוא מאותם אלה אשר אינם מתאבלים באמת על החורבן, ואינם באמת מבקשים לראות בכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש ובבניין בית-המקדש, מפני שהוא מתעה את עם-ישראל אחרי התהו וההבל בנושאים רבים מאד, ודי לעיין במאמרים שצירפתי לעיל על קארו הקראי אלילו, כדי שתבינו באיזו דרך הוא בחר לו, דרך השקר והתעתועים, דרך המינות והנכלולים.
סוף דבר
הנני שמח שאבריימלה הפרו-אשכנזי הנרצע אמר מה שאמר, כי בזה הוא חשף את סכלותו רשעותו ונבלותו, הוא לא התאפק, יהירותו שחצנותו וכסילותו דרדרו אותו לפעור את פיו ולחשוף את טיפשותו: "לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ" (מש' יח, יב).
ועוד יותר הנני שמח על שתיקת האשכנזים וכל שאר עבדיהם הנרצעים, אין אפילו אחד בכל כומרי הרשע בעלי המרדעות, אשר מתקומם נגד דבריו של אבריימלה הבער! כולם שותקים ומהנהנים בהסכמה לדברי הטמטום והרשעות של הנבל! וכמה יסבלו יהודי תימן? כמה?
מתי יתעוררו ויחדלו ללכת אחרי כומרי הרֶשע האירופים ועבדיהם הנרצעים? מתי?
ומי שאשם בכך הם בעיקר כומרי תימן השכירים, אשר מתרפסים ומתחנפים ככלבים קטנים ונלהבים לרגלי המינים וצאצאיהם, ובמיוחד לרגליהם של עיזֵּי יוסוף, וכל התועבה וחילול-שם-השמים הזה נעשה כדי לחקות את דרכי הבצע והטומאה של עיזֵּי יוסוף. דוגמה למופע של חנופה תוכלו לראות בסרטון הפליקים של עבדאללה, אשר מנחית שלושה פליקים על זקנו של ערוסי, שמגיש את לחיו לעומתו בהכנעה: "תן לי עוד, בבקשה".... אוי לה לאותה בושה.
"וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַךְ דַּלִּים הֵם נוֹאֲלוּ כִּי לֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְיָ מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם, אֵלֲכָה לִּי אֶל הַגְּדֹלִים וַאֲדַבְּרָה אוֹתָם כִּי הֵמָּה יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְיָ מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו שָׁבְרוּ עֹל נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת" (יר' ה, ד–ה).
ולעיון במאמרים נוספים על טומאת עיזֵּי יוסוף, ראו: "התרת עגונה בפולסא דנורא", "האם מי שאוכל כלב נהיה מטומטם?", "סלידתו של הרמב"ם מתארי הממסד הרבני (חלק א)".