[מאמר זה פורסם בכתב-העת "אפיקים" גיליון סט, אדר תשל"ט, עמ' 4; הדברים נאמרו ביום עיון שהתקיים ב-כו בכסלו תשל"ט, שהוקדש למורשת יהדות תימן באוניברסיטת בר-אילן].
חלפו שלושים שנה מאז קמה מדינת ישראל, שלושים שנה לעליית "על כנפי נשרים", שהחלה לזרום בהמוניה בחנוכה תש"ט. מלאו גם תשעים ושש שנים לעליית תרמ"ב, שכונתה בפי עולי תימן "אעלה בתמר" ובישרה את שיבת ציון שממנה צמחה הציונות המדינית. יהדות תימן תפשה מקום נכבד במחשבה הציונית המודרנית ובחזון ההתיישבות של הארץ, נוכחותה הורגשה ומורגשת עד היום בכל תחום ומקום, מאז ראשיתה של ההתיישבות החדשה בארץ.
אחד הפלאים שאירעו בתולדות עמנו הוא סמיכות הזמנים למעשים לאומיים כבירים אשר הפגישו את שני קצותיו של העם היהודי: האחד בא מן הקצה הדרומי והאחר מן הקצה הצפוני – כוונתנו לעליית תרמ"ב מתימן שמנתה אז כשלוש מאות נפש, ולעליית ביל"ו מרוסיה הצארית שמנתה רק 14 נפש. אחרי עליית תרמ"ב (1882) באו עליות נוספות מתימן. המעניין הוא, שבחלקן הן חפפו למניין העליות מאירופה ולמועדן.
אחת התופעות המפתיעות בצביונה של יהדות תימן היא החוסן של עמידתה. בתימן היה קיום יהודי איתן, מושרש במורשת אבותיו. כל התלאות והאסונות, שהיו מרובים ונוראים, הן מידי שמים והן מידי אדם, לא התישו ולא החלישו את חוסן העמידה של יהדות זו.
מה הם המטענים הרוחניים שהעניקו ליהודי תימן את כוח עמידתם, כשהם ניצבים בדד, כשגבם אל הקיר, בתנאי חיים קשים ואכזריים כגון מגיפות ומחלות, שנות בצורת תכופות – שהביאו רעב ודלדול לכל האוכלוסייה בתימן ולא רק ליהודים? זאת ועוד, גזרות קשות ומלחמות שבטים ניתכו על ראש היהודים בכל ימי שבתם בארץ גלותם. לא בכדי אומר היהודי בברכת המזון: "הרחמן יצילנו משיבוש מלכויות". השיבושים הללו, אי היציבות השלטונית והסמכותית בתימן, הביאו על היהודים תלאות קשות ומרות.
כדי שחטיבה אנושית תתקיים בתנאים כאלה, היה צורך במטענים רוחניים מיוחדים. המטענים הללו נמצאו להם, ליהודי תימן: ראשית, המקרא. נצייר לעצמנו יהודי עני באיזה כפר נידח, ממש בלב השממה. הוא היה כפוף לאור הנר, לפניו יריעות גוויל חומות והוא כותב-רוקם בהם את פסוקי התורה. הוא יישאר כפוף שעות על-גבי שעות. בחוץ שורקת רוח המדבר, מרחק פסיעות אחדות נשמעות צווחות החיות בין שיני הסלעים וממש על דלת ביתו מתדפק זאב בודד, כי ביתו נמצא בקצה הכפר. היהודי אינו שם לב לכל המתרחש, כי הוא עסוק בכתיבת התורה, זהו המטען הרוחני האדיר שהפך את יהדות תימן לעדה יוצרת, חזקה ומשגשגת.
יהודי תימן הרבו להגות בתנ"ך וחילקוהו לקריאה במשך השנה. כל ילד יהודי חייב היה לקרוא את התנ"ך מדי שנה בשנה. לאחר מכן הגה היהודי במדרשים, בספרות ההלכה ובשירה. השירה היא אחת התופעות המציינות את כוח היצירה של יהודי תימן. הם בנו לעצמם אורח חיים מיוחד במינו, שונה בתכלית מן הסביבה הגויית שבתוכה היו שרויים. הריקוד, הזמר, השירה המושרת והנרקדת, כל אלה היו מסימני ההיכר של יהודי תימן. הם יצרו לעצמם יצירות גדולות ונכבדות במדרש, בהלכה ובאגדה.
עם הופעת השבזי, החלה למעשה בתימן מחשבת תחייה-לאומית משיחית ממש. התהיות והנהיות הללו, שעורר השבזי בלב עמו בשירתו, הכינו את העם לקראת ההתרחשויות בדורות שלאחריו. והתוצאה היא: זכינו וראו עינינו ושמעו אזנינו את הגות הגאולה והתרחשותה ממש, כדברי השבזי: "ריח הדס עלה ונפשי נבהלה, קמתי חצות לילה ודוד ינחני".
ואולם, הקשר הנפשי של יהודי תימן עם ארץ-ישראל הינו קדום: שריר היה וקיים מדורי דורות. עוד כמאה שנה לפני הופעת השבזי ביקר בארץ-ישראל המשורר הגדול ר' זכריה אלצ'אהרי בעל "ספר המוסר". ואחת התעלומות היא מדוע חזר לתימן. ייתכן והייתה במחשבתו לעורר את אחיו לעלות ציונה, כמרומז בסיפוריו המובאים ב"ספר המוסר" שלו.
יהודי תימן שימרו במקורם ספרים נכבדים שנכתבו בפזורות ישראל אחרות ונשתמרו רק בתימן. בזכותם ניצלו מכליה. אם ניקח לדוגמה את המדרש הגדול לרבי דוד העדני, נמצא שהוא מהווה מעין אנציקלופדיה של כל הספרות המדרשית וההלכתית, שנכתבה בארץ-ישראל ובבבל. כן נשתמר בתימן הניקוד הבבלי העליון, שהיה בשימוש עד לדורות האחרונים. כמו כן נשתמר ההיגוי התימני, שהוא ההיגוי הקדום של הלשון העברית הקדומה וטבעו המיוחד שהוא מלעילי.
כיום יש בידינו חלקים נכבדים של הש"ס הירושלמי והבבלי שנשתמרו בתימן עם שינויי נוסחאות, הפותרות לנו הרבה שאלות ובעיות שהיו בלתי פתורות בלשונם של שני התלמודים: הירושלמי והבבלי. כן נשתמרו בתימן פיוטים קדומים שמקורם בארץ-ישראל ובבבל.
כיום יש לנו אנשים, אמנם מעטים, שעושים הרבה בחקר המורשת של יהודי תימן. אם בהוצאת ספרים ובאיסוף גנזי תימן כיהודה לוי נחום. חשיפת שירים והוצאתם לאור מעל דפי "אפיקים" בידי יוסף טובי. ניתוחים נרחבים בשירת ישראל בתימן עם תרגומים מצויינים בדיוקם ואמינותם בידי רצון הלוי; בתחום חקר השירה ד"ר מישאל מסורי-כספי, בתחום חקר תולדות יהודי תימן פרופ' גמליאלי ושלום מדינה, בתחום השירה טוביה סולמי ובתחום הביקורת הספרותית יהודה עמיר, ועוד.
אם נסקור את העשייה בהווה, נמצא הרבה אורות, הרבה כוחות יצירה, הצפים על פני השטח. אולם, לצערנו, מוצאים אנו הרבה עיוותים חברתיים שיש לתקנם. עלינו לפקוח עין על הפערים החברתיים-העדתיים, המסכנים את אחדות העם ושלומו. רוצה אני לקרוא לכל הנלחמים למען ארץ-ישראל השלמה, עם הוקרה לאומץ לבם ומסירותם, כי יקדישו את עצמם תחילה לשלמות העם ואחדותו. יסתכלו קודם במצבו של העם, יילחמו למען הטעון תיקון, ייאבקו בשחיתות ובהתערערות המוסר, כי שלמות העם ומוסרו הם-הם שיביאו לשלמות הארץ.
"אפיקים" מעריך את כל הכוחות הלאומיים, אוהבי ציון הדבקים ברגבי המולדת ועפרה. "אפיקים" מטיף תמיד לאהבת ציון. אולם לנוכח עינינו ניצב גורלו וכבודו של האדם. העיוותים החברתיים מושרשים עמוק בארץ זה כשני דורות. יש לעקרם מן השורש וחייבים הם להיעלם, כי הם טומנים בחובם סכנות חמורות לשלמות העם והמולדת. "אפיקים" נותן להם ביטוי חד וחריף מעל דפיו מראשית צמיחתו: בשירה, במאמרים פובליציסטיים, בסיפור, בפיליטון ובכל צורות המבע והביטוי, אנו התרענו ונתריע נגד כל תופעה של אפליה, של קיפוח, ושל שחיתות. בעבר הזהרנו מפני התוצאות, לצערנו, הרבה מהתחזיות שלנו נתקיימו ובכל הכנות אני אומר: הלוואי והתבדינו.
זכות גדולה זכה "אפיקים" לקיים לצידו הוצאה לאור. וכבר הוציא לאור עשרה ספרי שירה, מחקר וסיפורת בעלי ערך ומשקל, ועוד היד נטויה להוציא כהנה וכהנה. כי גדולים כוחות היצירה הצפים ועולים חדשים לבקרים.
בימי חנוכה אלה, במלאות שלושים שנה לעליית "על כנפי נשרים" מקיימים אנו ימי עיון וכנסים במורשתה הרוחנית של יהדות תימן, וכן לשם ליבון והחלפת דעות, למרות שאנו עמוסים וטרודים בעניינים השוטפים של הוצאת "אפיקים" – תוך ידיעה שהמלה הנשמעת יש לה ערך מיוחד ואין להסתפק אך ורק במלה הנכתבת, שכבודה במקומה מונח.
תקוותנו שיום עיון זה, בשיתוף עם אחינו הסטודנטים ופעילי "אפיקים", המוקדש לאותן מגמות המשותפות לכולנו, יפרה את המחשבה ויתרום להעמקת התודעה במורשתה הרוחנית של העדה ותרומתה לבניין העם והארץ.