[דברים שנאמרו בכנס מחנכים מטעם בי"ת – ברית-יוצאי-תימן, ביום ח בחנוכה תשל"ה; מקור הפסוק שבכותרת מאמר זה הינו בישעיה ל, כ]
כבוד הרבנים, נשיאות נכבדה, אחיי ורעיי, מורים יקרים!
ראשית רוצה אני לפתוח את דבריי במילות ברכה הנובעות ממקור-הלב, לאישי חינוך דגולים ויקרים – חתני-הערב, ולברכם בשמי, בשמכם ובשם כל ציבור יוצאי-תימן.
אלה הם עמודי-אור אשר הלכו לפני ציבור יוצאי-תימן, הם הנחו אותנו בדרך התורה והקנו לנו ולבנינו ערכים יהודיים וכלל-אנושיים במשך דור שלם. תורתם ולִקחם נטועים וחרותים בליבות אלפים ורבבות של תלמידים. מסירותם, טוהר-מידותיהם ומעשיהם-הטובים היו לדוגמה ולמופת, לא רק לבני שבטם אלא גם לרבים ממחנכי הדור.
החינוך בתימן היה מעניינו של הפרט, של ההורים והמשפחה המצומצמת, והיעדים שהציב לעצמו החינוך בתימן: לימוד התורה והתפילה וכיו"ב, היו מושגים במלואם. אבל החינוך המודרני הממוסד של המאה ה-20 שחרר את ההורים מעול חינוך ילדיהם והטיל עול זה על המדינה. אלא שאליה וקוץ בה, חינוך המושתת על יסודות מהפכניים וחדשניים המנוגדים לחינוך הישן – שלל מן ההורים את האפשרות והיכולת להתערב בחינוך ילדיהם ולעזור להם.
שיטותיו, תכניו ומסגרותיו של החינוך החדש היו זרים לנו, ואישי חינוך אלה, שהתכנסנו הערב לחלוק להם כבוד, היו חלוצים בשטח זה, והם שסללו את הדרך לחינוך מתקדם, למורים שיבוא אחריהם.
עד לפני קום-המדינה היה מספר המורים מבניהם של יוצאי-תימן זעום עד למאוד ביחס למספרינו ולצרכינו. כיום, יש לנו ציבור מורים מכובד באיכות ואולי אף בכמות. לשמחתנו, ישנה נהירה מניחה את הדעת מצד בניהם של יוצאי-תימן למקצוע ההוראה והחינוך, דבר אשר מסב לנו נחת ושמחה, כי על-ידי גידול מתמיד של כוחות הוראה נגביר חיילים וניצור שכבה של מורים בעלת משקל ציבורי. ככל שיתרחב בסיס ההוראה מקרב בני יוצאי-תימן, תצא מערכת החינוך במדינת ישראל נשׂכרת. סיכוייו של נער מיוצאי-תימן והמזרח להתמודד ולצעוד קדימה בלימודיו ובהישגיו – יגדלו, ומוריו ומחנכיו אף ישמשו בעבורו "מודל חיקוי", משום שהם באים מאותו רקע חברתי ותרבותי.
בעניין זה כדאי להביא מדבריו של ד"ר חיים אדלר, ראש החוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. דבריו נאמרו בירושלים בחוג אקדמאים מבני עדות-המזרח, ב-16 בפברואר 1972, והנה הם לפניכם:
"הדבר השלישי נוגע לנושא 'מודל חיקוי' – נער שגדל במצוקה, גם כשהוא מגלה רצון ויכולת להתקדמות כלשהי, לעתים קרובות חסר הוא את התקווה שאמנם יש לו סיכוי להצליח. תקווה זו נחוצה מאד על-מנת שהנער יעשה את המאמץ הדרוש לדרך הארוכה במוסדות החינוך, שהרי אין בבית מודל לעניין הזה ואין בשכונה כמעט אף-אחד שעשה זאת. השאלה היא מנין הוא יִנק את ההשראה, את התקווה לשם כך".
גם ד"ר ישראל כץ, חוקר בכיר בענייני רווחה וביטחון סוציאלי ולשעבר מנכ"ל המוסד-לביטוח-לאומי, התייחס בדבריו בכנס האקדמאים מעדות-המזרח הנזכר לעיל, לסיכוייו של נער מיוצאי-תימן ועדות-המזרח לסיים בהצלחה בית-ספר תיכון. הוא אמר כך:
"אנחנו יודעים שהסיכוי של ילד להתקדם בחינוך מושפעים על-ידי רמת ההכנסה, רמת החיים והרמה החינוכית של ההורים. יכול לקרות, וזה אינו עומד בסתירה לשום ממצא סטטיסטי, שילד ממשפחה ענייה מצליח מאד, אבל גם אם זה קורה, האם זה מוכיח שגם כל היתר יכולים להצליח? אלה שחושבים שחינוך חינם יפתור הכל מטעים את עצמם. כי גם אם ניתן חינוך חינם, וזה קיים במידה רבה, הרי ילדים אלה בכלל אינם מגיעים להיות סטודנטים. הם נושרים אפילו מבית-הספר היסודי. לכן לא רק החינוך חשוב, אלא התנאים שמסביב אשר מאפשרים לילד להתקדם – יותר חשוב להעניק למשפחה יותר הדרכה וחינוך מאשר כסף, הייעוץ איך לקנות ומה לקנות חשוב יותר מאשר מתן כסף".
עוד אומר ד"ר ישראל כץ שם:
"השירותים לא מתחלקים בצורה שוויונית. דבר נוסף – איך מתחלקים המשאבים של יוקרה, של כבוד, של דמויות להזדהות עמן. אנחנו יודעים שחשוב שתהיינה דמויות להזדהות. למשל, בן גוריון, כשדיבר ביום הולדתו על חמשת האנשים הגדולים בציונות, לא הזכיר אף-אחד מיוצאי אסיה ואפריקה. זה ביטא הנצחה מסוימת של קו שאנחנו נקטנו בו במשך שנים רבות. עוד דבר חשוב – איך מתחלק הייצוג במישור הפוליטי והמנהלי, כמה אנשים מיוצאי אסיה ואפריקה יושבים בצמרת? באיזו מידה של ייצוג? לדעתי, חשוב שיהיו הרבה קציני צה"ל שהם יוצאי אסיה ואפריקה, כי זה חשוב לטוראי שיידע שיש קצין גבוה מעדתו. הילד או החייל מרגיש מהר מאד אם מזלזלים באנשים האלה או לא...".
דבריו של ד"ר כץ, הידועים לנו, המורים, מתוך עבודתנו בקרב תלמידינו, מלמדים, כי למוצאו של המורה, וכן לרקעו התרבותי והחברתי, יש חשיבות מכרעת לגבי סיכויי הצלחתם של התלמידים בעלי רקע דומה. המורה משמש "מודל חיקוי", והאדם הוא תוצר של החינוך הנכון. הרמב"ם בכתביו משבח ומוקיר ומעטר בכתרים את המורה: מלמד תינוקות דבית-רבן ומזהיר על כבודו. לדעת חז"ל ולדעתו של הרמב"ם, הרב-המורה מעלתו יותר גדולה אפילו ממעלת האב והאם. דבריו של רבנו, אשר מתייחסים למידת הכבוד שהתלמיד והוריו מחויבים בה כלפי המורה, ראויים להיות נחלתו של החינוך בישראל ושל כל ילדי ישראל.
לשאלת זהותו של המורה יש ערך חיוני בהתקדמותו והצלחתו של הנער בבית-הספר היסודי והתיכון, שכן בשני שלבי חינוך אלה קיימת זיקה רגשית וקשר נפשי בין המורה והתלמיד. לא כן בחינוך הגבוה, כשהלימוד כבר הופך לחומרני וחסר-רגש, וכמעט כולו מגמתי לשם קבלת הציוּנים והתואר הנכסף. משום כך חיוני הוא למדינה ולעם, לטפח את החינוך היסודי והתיכוני ולמשוך אליו חומר אנושי טוב ואחראִי להוראה מקרב השכבות המקופחות או "טעונות הטיפוח", כפי שמכנים אותנו חוקרים ואנשי ממסד שונים. בבית-הספר היסודי מונח היסוד להצלחה או לכישלון השכבות המקופחות, ואשר להן אנו זקוקים כדי לטפח איכות אנושית מול הכמות העצומה של שכנינו העוינים.
כאמור, ריבוי מספרם של מורים מיוצאי-תימן הינו תופעה משמחת, ואולי זוהי תוצאה אשר נובעת מהשראת דמותם של המורים הראשונים שלנו, כגון חתני הערב [=חתני כנס המורים והמחנכים שבו נאמרו דברים אלה], שהינם אנשי חברה וחינוך אשר בעצם אישיותם העניקו ייחוס ויוקרה למקצוע ההוראה, ולא פחות חשוב מכך – למורה.
ומעניין לעניין:
זכות גדולה נפלה בחלקי לעסוק בהוצאתו לאור של העיתון "אפיקים" מראשית היוסדו, ונטלתי חלק בנשיאה בעול הכבד של הלבטים החמורים של עצם קיומו עד היום. בהביטי לאחור, אל עשר שנות קיומו, חש אני סיפוק ממה שהוא תרם להנצחת ערכים גם בשטח החינוך. לא מעט תלמידים מבני העדה חבים תודה ל"אפיקים" על מאבקו למען התקדמותם בלימודיהם. הרבה אקדמאים ורופאים, משפטנים ושאר בעלי תארים – יזכרו לטובה את "אפיקים" על עזרתו להם ועל מאבקו למען ענייניהם.
והנה, לשמחת לבבנו, קם ונהיה בפרק-זמן זה מוסד בי"ת – ברית-יוצאי-תימן – הממשיך בדרכו של "אפיקים" והמציב לו את מטרותיו. עצם קיום הכנס הזה על-ידי בי"ת – ראוי להוקרה ולברכה. אני תקווה ותפילה, כי בי"ת יגדל וישגשג, ויהפוך לכוח המגשים של הרעיונות החינוכיים והחברתיים שהובעו ומובעים ב"אפיקים", לטובת העדה בפרט והאומה בכלל.
בי"ת זכה וזיכה, זו הפעם הראשונה בחיי ציבור יוצאי-תימן מאז עלייתם הראשונה בשנת תרמ"ב, בייצוג במוסדות ההסתדרות. הוא הולך ומתבסס בצעדים איטיים אך בטוחים, והדים מפעילותו נקלטים בקרב ציבורינו ואף בציבור הכללי.
ברור ומובן מאליו, שמלאכה גדולה עוד לפנינו: להרחיב את בסיסו של בי"ת, לחרוש חריש עמוק בשטח הארגוני בקרב הציבור וללכד כוחות גדולים מסביבו. ומאידך גיסא – בי"ת חייב להוכיח את עצמו, להטות אוזן קשבת ולשרת את הציבור שהוא מייצג.
אנו תולים תקוות גדולות בציבור המורים, ומאמינים שציבור נכבד זה ישתלב במוסד הזה ובפעילותו, ויעניק לו מרוחו ומיכולת השפעתו.
רוצה אני לברך מעומק הלב את עמיתיי, ידידי ורעי שלמה מדליה מזכ"ל בי"ת, העובד ללא לאות, שארגן ערב תרבותי זה. כן מברך אני את כל חברי הנהלת בי"ת. ואחרון אחרון חביב, איחוליי לד"ר בן-חור ימיני, יו"ר התנועה, שכל רעיונותיו ורצונותיו יוגשמו במהרה, לטובת ציבור יוצאי-תימן ולטובת העם כולו.
לבאי הכנס אומר: עבודת ההוראה והחינוך הינה קשה ומפרכת. זוהי עבודה בחומר חי, תוסס ודינמי, עבודה מורטת עצבים אשר מצריכה ערנות ודריכות ללא הרף, אבל היא בעלת ערך עליון. גמול המורה אינו מתבטא במשכורת שהוא מקבל אלא במידת הצלחתו להנחיל ערכים.
הרבה מתקוות העם תלויות בכם – המורים.
יברך השם את פעלכם ויצליח את דרככם בעבודת הקודש שלכם, אמן ותודה.
מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת "אפיקים" גיליון נז, ניסן תשל"ה, עמ' 10, 14.
בתמונת שער הרשומה: תמונה מכנס המחנכים של בי"ת – ברית-יוצאי-תימן, שבו נאמרו הדברים המובאים במאמר זה.