את מלחמת יום-הכיפורים ייחסו אצלנו למחדל ביטחוני. ההיסטוריה תשפוט אם זו הייתה הסיבה האמיתית והיחידה. נדמה שאין מקום לוויכוח, כי את הבחירות לכנסת השמינית, שנערכו ביום האחרון של שנת 1973, יש לראות כשגיאה פוליטית קטלנית.
ההנהגה של אז, בראשות הגברת גולדה מאיר, לא נענתה לדרישה הכללית כמעט – לפתוח את רשימות המועמדים שהורכבו לפני המלחמה, וגם להתאים את מצעי הרשימות אל המצב החדש שנוצר עם רעידת האדמה של מלחמת תשרי תשל"ד. ההנהגות של המפלגות הראשיות – העבודה והליכוד – הביעו את התנגדותן התקיפה. הן לא רצו בשום שינויים. הן ביקשו להמשיך בחיים המדיניים כאילו לא קרה דבר, כאילו לא הזדעזעה דעת הקהל בעקבות רעידת האדמה, שטלטלה את המזרח-התיכון כולו, וגליה הגיעו הרחק מעבר ממנו.
על-כן נבחרה ביום 31 בדצמבר 1973 כנסת, שאין קשר בינה ובין המציאות. קהל הבוחרים לא הביע את דעתו בשאלה העיקרית שניצבה בפניה ישראל: האם להמשיך בקו של אי-רתיעה, של אי-נסיגה, של אי חלוקת ארץ-ישראל המערבית, או להעדיף על פניה מדיניות גמישה יותר מבחינה טריטוריאלית, המכוונת לייצב את המדינה מכמה בחינות ולרכוש אוהדים בקרב אומות העולם.
שני הקווים המנוגדים חוצים מפלגות וארגונים. לעתים הם חוצים גם את לבו של האדם מישראל. אולם הפרט, היחיד, חייב להכריע לכאן או לכאן בעומדו מול הקלפי. במפלגות לא הוכרע המאבק, ההתרוצצות נמשכת עד עצם היום הזה.
הכנסת הרכיבה מתוכה ממשלה כדתו וכדינו של החוק. מבחינה מדינית – הורכבה ממשלה שהיא אנדרוגינוס, לא זכר ולא נקבה, מעין חצי-תה וחצי-קפה. מאז שהורכבה הממשלה האחרונה היא מתנועעת בעולם התוהו, בלי דעת אם לפנות ימינה או שמאלה.
התוצאה: קו עקלתון במדיניות החוץ. הפעם הושבו דרישותיו של ד"ר הנרי קיסינג'ר שר החוץ האמריקאי – ריקם. הפופולריות של ראש-הממשלה יצחק רבין עלתה משפל למרומים: הוא אמר "לא" לאמריקאים. הנה גבר! אך בינתיים קולקלו היחסים עם ארצות הברית – המדינה היחידה המספקת לנו את צרכינו, בנשק ובלחם – ועדיין לא חזרו לקדמותם עד עצם היום הזה. אף כי בינתיים עשתה ישראל את רצונה של אמריקה והסכימה לסגת משטחים בעלי משמעות אסטרטגית וכלכלית (המעברים ושדות הנפט), כמעט באותם התנאים שדחתה מקודם.
עתה עומדת ישראל כשידיה כבולות בידי עצמה, כאשר המגמות המנוגדות המתרוצצות בתוכה מבטלות זו את זו. אין לה אפשרות לשאת ולתת על השטחים ממזרחה של ישראל – הגדה המערבית ורצועת עזה. שכן הסכימו השותפים לקואליציה הממשלתית, כי שום הכרעה בעניין זה לא תתקבל בטרם ייערכו בחירות כלליות חדשות. בעניין רמת הגולן ובעיית הערבים-הפלשתינאים שבויה המדינה בידי הכרזות עצמה ואין ביכולתה לזוז. מצד אחד אין היא מתירה יד חופשית בשטח ההתנחלות, מתוך ידיעה שאת הדבר הזה יראו בעין רעה כל הגורמים הידידותיים לישראל. אבל גם איסור מפורש לא בא, בגלל הלחץ מבפנים.
העם מפולג והמחלוקת תלך ותעמיק. אין האזרח מן השורה יודע מה הן הברירות הניצבות לפני העם אם ילך בדרך האחת, ומה צפוי לו אם ילך בדרך האחרת. אין יודע מה תהיה הכרעתו של הציבור לאחר שיקול דעת רציני ולאחר דיון יסודי בבעיות, אך איך אפשר לנהל דיון ולשקול ביישוב הדעת, אם הנתונים אינם ידועים?!
בינתיים חייב העם לשפוט לפי מראה עיניו ולפי מה שהוא קורא בעיתונים יום-יום. התמונה היא עגומה. מעמדה של ישראל הולך ופוחת מחודש לחודש. מכות מדיניות ניתכות עליה חדשים לבקרים והממשלה אינה יודעת לאיזה כיוון לפנות, כי גם בתוכה מתרוצצות כל הדעות האפשריות.
מצב דברים זה חייב להיפסק. יש המציעים הרכבת ממשלת ליכוד לאומית. מי שמאמין כי השם "ליכוד" היא מלת-קסם העשויה לפתור את כל הבעיות ולהתגבר על כל הקשיים – יבושם לו. לנו נדמה, כי ממשלת ליכוד שתקום על בסיס הכנסת הקיימת, לא תהיה טובה מן הממשלה הקיימת היום באשר לעיקר – מצד אחד יגברו בה חסידי "אף שעל" ומן הצד האחר לא יישבו גם תובעי הפשרה בחיבוק ידיים. התוצאה תהיה – אפס מעשה, או קו עקלתון מודגש, או התפוצצות כעבור זמן קצר.
אין דרך אחרת להתגבר על המבוכה הממשלתית אלא בבחירות חדשות לכנסת. הציבור חייב להיקרא להביע את דעתו הברורה – לכאן או לכאן. לא עוד רשימות מעורבות של אומרי הן ואומרי לאו ורפיא בידיהן, אלא קו חד-משמעי שניתן לתרגמו למעשים חד-משמעיים. והיה אם יגברו אומרי ההן, תורכב מהם ממשלה. ואם יגברו אומרי הלאו, ייהנו הם מן הזכות להרכיב ממשלה כרוחם ולפעול לפי דעתם. כי הם ייצגו את רוב העם.
אי אפשר לסחוב את המצב של היום לאורך ימים. המציאות הפוליטית בעולם לא תניח לנו. כל יום נועמד בפני שאלה, שהממשלה של היום אינה מסוגלת להשיב עליה, מפני שהיא נקרעת על-ידי הסתירות שבהשקפות חבריה.
ממשלת אנדרוגינוס איננה נחוצה לנו. מה שדרוש לנו – זה ממשלה חד-מינית: זכר או נקבה: לא משהו באמצע, שאיננו לא זה ולא זה.
כדי להגיע לממשלה כזאת, חייבים להכריז על בחירות לכנסת התשיעית בהקדם.
מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת "אפיקים" גיליון ס, טבת תשל"ו, עמ' 3.
תמונת שער הרשומה מאת: Chris Yunker. רישיון: CC BY 2.0.