יהודי תימן מנסים זה זמן רב להיאבק על שיתוף הראויים מתוכם במוסדותיה של הרבנות הראשית בארץ ובתל אביב. ואולם, למגינת לבם נתקלה עד כה תביעתם זו בטענות שונות ומשונות מצד כל הגורמים, בייחוד מצד המפלגה הדתית-לאומית ומפלגת פועלי ארץ-ישראל.
הטענה העיקרית להתחמקות זו היא, שאין עדיין בין יהודי תימן אנשים מוכשרים וראויים במידה מספקת לכהונות אלה ולהיות מורי הוראה ראשיים. טענה זו השמיע גם אחד השרים בשעת ויכוח בכנסת. והשאלה היא: האמנם אין באמת רבנים מתאימים מקרב יהודי תימן למשרות חשובות אלה?
אכן יהודי תימן ניסו להיאבק על מקומם במוסדות אלה בדרכם המיוחדת להם – בדרך הצניעות והענווה (כדי שלא תהיה תורתם קרדום לחפור בה) ובדרך ההסברה השקטה. הם גם קיוו שהצדק והיושר יכריעו בסופו של דבר את הכף לטובתם – שיתופם בעיצוב מוסדות הדת. ואולם נראה שדווקא משום שנהגו כך נופצו דרישותיהם אל סלע ההתנכרות ובמקום התגשמות תקוותם באו הדחיות, הזלזול והביטול.
הנה ניתנת הפעם הזדמנות לכל הגופים הציבוריים לתמוך במועמדותו של רב ראשי מיוצאי יהדות תימן לתל אביב יפו ושמו אף מתנוסס רשמית בין שמות המועמדים האחרים. אולם, נאמנם לשיטתם מנסים אותם גופים ובק"נ טעמים, לא לאפשר את בחירתו. משל אין לציבור יהודי תימן חלק ונחלה במוסדות הרבניים – ואופן הכנת התקנות לבחירות אלה יוכיח. בתל אביב יש למעלה מארבעים אלף יהודי תימן עם מספר רב של בתי כנסת שבהם הם מתפללים. האין במספר זה כדי להוכיח שיהדות זו שרשית היא ודבקה דבקות מוחלטת בתורת ישראל? האין אותו רב שהציע עצמו למשרת רב בתל אביב ראוי ומוכשר? האין תעודותיו דומות לתעודותיהם של רבנים אחרים? וכלום מן השמים נגזר שיהדות תימן תהיה תמיד מוצנעת ואל לה להשתתף בעיצוב הדמות הדתית והרוחנית של האומה, כדרך שזכתה לשאת בעול מצות יישוב הארץ?
יש למחות בכל תוקף נגד קיפוחה של עדתנו בתחום הדת ולתבוע מדעת הקהל בישראל, מהכנסת ומכל המוסדות הממלכתיים, הציבוריים והמפלגתיים, לא לאשר את התקנות לבחירת הרבנים שהוגשו לכנסת והמתעלמות מזכויותיהם של יוצאי תימן. יש זכות מלאה לעדתנו להשתתף במוסדות הרבנות בכל הדרגות ובטוחים אנו כי לימיננו יעמדו בעלי המצפון כדי למנוע עושק זה.
פורסם לראשונה בכתב העת "דעת" ב, כג באייר תשכ"ג, עמ' 4.
בתמונה: שירת התקווה בפתח טקס הכתרת הרב הראשי האשכנזי איסר יהודה אונטרמן, 1964.