השאלה שבכותר מאמר זה מעסיקה ופועמת בקרב קהילת שוחרי הרמב"ם ודרך האמת, אשר מתקשים להשתלב בקרב הבּורים והסכלים אשר נוהים אחרי התוהו וההבל. אמנם, הרמב"ם מפציר ומזהיר בהלכות תפילה (ח, א), שמי שאינו הולך להתפלל עם שכניו נקרא "שכן רע". כמו כן, רבנו מפאר את בית-הכנסת וקורא לו מקום קדוש: "הר הבית, הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהן בית דירה – פטורים [ממזוזה], לפי שהן קודש" (הל' סת"ם ו, ו).
לפני כחודשיים הלכתי בשבת לבית-הכנסת השכונתי להתפלל. לאחר שלקחתי סידור מן המדף ודפדפתי בו, שמתי-לב לגימטריות ולדרישות לכוון למידה זו או אחרת, מיד החזרתי את הספר חזרה, אך לא מצאתי סידור אחר שאוכל להתפלל בו לאל אחד יחיד ומיוחד. במהלך עיוני בסידורים השונים, הבחנתי בתופעה הזויה מאד והיא, שליד כל שם מפורש כתוב יאהדונהי, ועל השם המכוער הזה והעבודה-הזרה שעומדת מאחוריו, הרחבתי במאמרי "מי הוא ה' יתעלה לפי ספר הזוהר?". וכאמור, מכל הסידורים, לא הצלחתי למצוא סידור אחד אשר מכיל תפילה ישירה וזָכּה אל ה' יתברך, שאין עוד מלבדו, רק הזיות מאגיות ואליליות. בסופו של דבר התפללתי ללא סידור, שנאמר (ש"א א, יג): "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ"...
לשם מה ההתכנסות?
לדעת רבנו, מטרת ההתכנסות בבתי הכנסיות היא לשם מטרות נעלות מאד, ואילו התפילה הינה רק האמצעי להתקרב לידיעת ה', לאהבתו, ללימוד התורה ולקיום מצוותיה, כגון איתור עניי העיר, עזרה ליתומים, לקשישים, לעריריים... כמו שנאמר (יש' נז, טו): "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים", אך האם אלו מטרת ההתכנסויות כיום? או שמשתמשים בקופת הצדקה כדי לקנות קפה וחלב, וופלים וחומוס, דג מלוח וקרקרים, וכן עוגות ועוגיות? האם שכחו הם את היושר הפנימי בשל דבקותם העיוורת בהלכות האסור והמותר? אף שהאיסור אצלם אינו אסור והמותר אינו מותר כי הם אינם חוששים להתיר את השרצים בעזרת פלפולי הבאי לרוב, ואינם נכלמים לשדוד את דעת הבריות בתחפושותיהם, ולהפוך את התורה לכלי לפרנסה. וכבר הזהיר אותי ידידי יוסף הי"ו שיש להיזהר למי תורמים ובמי תומכים, ונכון הדבר בעיני, שנאמר: "חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ" (מש' כט, כד).
מעבר לעבירות שצוינו עד כֹּה, לימוד תורתם גם מהווה חילול ה' גדול וגם מרחיק את האדם שנות אור מדרכם של חכמי המשנה והתלמוד, ועל כך נכתבו מאות מאמרים באתרינו.
לפני כחודש נכנסתי לבית כנסת כלשהו ולהפתעתי הועבר שיעור תורה (כביכול). הזמינו אותי לשבת ונעניתי לבקשת מאן-דהו. שאלתי: "מה לומדים?", אמרו לי: "אורחות צדיקים", הר"ב המשיך בשיעורו ואמר: "מדובר בדברי צדיקים, אנו מחויבים ללכת לפיהם", מיהרתי להיכנס לגוגל וראיתי שכלל לא ידוע מחברו של הספר "אורחות צדיקים". הר"ב המשיך ואמר שעל האדם הישר לאהוב כל אדם, וכאשר רואים רשע יש לשנוא את מעשיו ולא אותו... על כך אמרתי: "איך האדם משתקף אם לא לפי מעשיו?", הלא אין לוקים או זוכים במצוה ללא מעשה? והוספתי ותהיתי: "ומה עם מצות הוכח תוכיח את עמיתך?". הוא ענה משהו רק מפני ששתיקה הייתה מתפרשת כחולשה בעיני הנוכחים, אך בעיני הנבונים עדיף היה לו שישתוק ואולי תיחשב לו לחכמה. והמסקנה היא, שאותם ר"בנים מרבים את השיממון.
האם בכותל אנו קרובים אל ה' יתעלה?
יודע אני גם יודע שרבים הם שחשים קרבה אל ה' יתעלה בבית הכנסת, ולמרות שעד כֹּה כבר הוכח שההיפך הוא הנכון, אוסיף ואומר שספר התורה שבידם פסול, ולא רק מפני שאינם יודעים להכין קלף כשר (ראו מאמרי "המזוזה שהתגנזה"), אלא בעיקר מפני שמדובר במינים ובצאצאיהם, דורות רבים שהפכו את דת משה לכת מאגית ופוליתאיסטית.
קצרו של דבר, אין בבתי הכנסיות של ימינו קידוש שם שמיים כלשהו, ואף נראה לי שאין בכינוסם תועלת אמיתית, אלא, גיפוף ונישוק הדת החדשה שאימצו לעצמם בטענה שהם מורידים שפע לעולם... אך שקר בפיהם ובידיהם, עיוורים מאור האמת, מחשיכים את זוהר התורה, ואינם שמים לב שהחליפו את ה' יתעלה באליל בשם יאדונהי ואף משתחווים לו בתפילת עמידה, ראו את הסידורים שמצאתי בבית כנסת אחר מזה שצוין בתחילה:
סוף דבר
האם ראיתם אי פעם בית-כנסת שאין בו מזוזה בשערו? שלעיתים זו מזוזה גדולה ומהודרת שאי אפשר להחמיץ... ובכן, נראה לי שלא לחינם הקב"ה הטעה אותם בהלכות פשוטות אלו, כדי לרמוז וללמד את הנבונים, שבתי הכנסיות של ימינו אינם מקום קדוש לפני ה' יתעלה, כדי להזכיר לבאים את יראת ה' יתעלה, ולוּ מהסיבה הפשוטה שבתי הכנסת של ימינו הינם במקרה הטוב – בתי מרזח של אכילה מרובה, מלמולי מנטרות הזויות, ומועדוני זקני בורים אשר כל ימיהם תעו ולעו אחרי התאוות וההבלים.
"וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם" (דב' יא, כח).