[להלן דברים שנשא אבא מרי ע"ה בכנס לכבוד מר מיכאל לוי, יוזם מפעל החונכות. דברים אלה פורסמו לראשונה בכתב-העת "אפיקים" גיליון סג, טבת תשל"ז, עמ' 16].
כבוד יו"ר הכנסת מר ישראל ישעיהו, כבוד שר החינוך והתרבות מר אהרן ידלין, כבוד מר עובדיה בן שלום, חתן הערב מר מיכאל לוי, נשיאות נכבדה, מוריי ורבותיי, אחי בני עמי!
שמח אני לעמוד כאן ולראות סביבי כל-כך הרבה דמויות שאני מזדהה עמהן בכל לב, באותה דרך שהם מזדהים עמי בעניין כה חיוני, כה מרכזי, המנסר בעולמנו אנו, יוצאי-תימן, זה עשרות בשנים. עתה, בעמדי כאן לפניכם, מרגיש אני כנציג "אפיקים", שאינני בודד עוד. סוף-סוף נתעוררה תודעה ציבורית לגבי העניין שמדובר בו כאן.
"אפיקים", מיום שנוסד לפני כשתים-עשרה שנה, חרת על דגלו את התחיה הרוחנית והחברתית והוא לחם ולוחם ועוד יילחם ביתר-שאת וביתר-עוז למען המטרה הזאת של תחיה רוחנית חברתית ותרבותית. אנו ב"אפיקים", עוד מהגיליון הראשון, ובכל גיליון מגיליונותיו, התרענו כנגד הנשירה הממאירה של תלמידי תיכון מקרב "עדות המזרח" והעדה התימנית. ואנו ב"אפיקים", לא רק התרענו אלא ניגשנו לעשייה של ממש. החזקנו תלמידים ממש בידיים, חיפשנו להם מקורות למלגות, עודדנו אותם במלים ובמעשים. חיפשנו נדיבי לב שיקדישו מעט מכספם למען בני עניים שרוצים ללמוד ואין לאל ידם.
באמצעותנו הופיעו שמות של יהודים יקרים מעין ד"ר דוד דויטש, אשר הכריז מעל דפי עיתוננו, כי הוא מוכן לתמוך בכספו בתלמיד הראשון לרפואה, ואני עבדכם, הניצב לפניכם בשעה זו, זכיתי במצוה והחדרתי את התלמיד הראשון לרפואה מבן יוצאי-תימן. אחריו באו עוד, במשך שמונה השנים האחרונות תלמידים אחרים, כשני מניינים, שאני לחמתי למענם מלחמה רבת-מתח ומכאובים של ממש.
"אפיקים" לא הרפה מהנושא של נשירה באף גיליון מגיליונותיו ופתח במאבק מתמיד ועיקש, לא רק בכתיבה, אלא גם במעשים יום-יום, שמתלוות אליהם הרבה יגיעות ואכזבות, ואין להכחיש שגם הרבה סיפוק ושמחות.
והנה זכינו להופעת תנועת בי"ת – ברית יוצאי תימן, בראשותו של ד"ר בן-חור ימיני, שגם הוא פעל באותו מישור של "אפיקים". כי הוא חש את המחסור והצער של בני עניים שרוצים להתקדם כדי לקדם אחרים עמהם. כזאת הייתה מגמתו של ד"ר בן-חור ימיני.
עם ייסוד תנועת בי"ת הוקל הלחץ הכבד על "אפיקים", כי בי"ת כארגון, השכיל להפנות אליו הרבה לבבות וסיגל לעצמו דרכי עשייה, שכבר היום אפשר להתברך בהם.
"אפיקים" משמש כבמת ביטוי לארגון בי"ת ושעריו פתוחים לכל פעיליו ועסקניו. שיתוף פעולה בין שני הגופים הללו הצמיח ועוד יצמיח פירות ברוכים. ואולם, אסור לנו היום לדבר על הישגים, כי עוד הדרך לפנינו רבה וקשה עד למאוד.
לשמחתנו הגדולה צץ מוקד פעילות חדש, שהתבטא ביוזמתו הברוכה של ידידנו מיכאל לוי, חבר קיבוץ חצרים, מבן יוצאי-תימן. מיכאל לוי הקים בעשר אצבעותיו מפעל מבורך, שאף אם עדיין בראשיתו, הנה כבר הניב פירות ועורר הדים מעודדים בקרב ציבור יוצאי-תימן.
רעיון החונכות יש בו משהו מתנועת הצופיות, משלב הוא בתוכו עשיות של התנדבות שכדי לבצען יש צורך במסירות לב, ברגשי אחווה חמים ובהכרת הערך של המעשה.
את המעשה הזה של התנדבות לשמה השכיל מיכאל לוי לנטוע בקרב מתנדבים-משכילים בקרב בני העדה אשר הוכיחו הלכה למעשה, כי פועמת בהם אהבת ישראל אמיתית, זכה וטהורה. בכוח רגשי האחווה והאהבה אפשר להניע עשיות של ממש בלי תקציבים מנופחים ובלי מנגנונים מסורבלים, אלא מכוח התנועה של הלב והנשמה.
עלינו לזכור ולהזכיר לעצמנו, כי אם לא נקום, אנו ציבור יוצאי-תימן, ונעשה למען עצמנו, איש לא יעשה מאומה למעננו. אם לא נעשה אנו בעשר אצבעותינו, לא יועילו לנו תקציבי המיליונים של מוסדות החינוך וההשכלה, כפי שהוכח בעבר ומוכח גם היום.
אני מברך ממלוא הלב בשם "אפיקים" ובשמי, את איש העשייה המרץ והתושייה מיכאל לוי, יחד עם העושים במלאכת הקודש למען המטרה הנכספת.
כה לחי! חזקו ואמצו!
[וכמה צודקים דברי אבא מרי, ומפאת חשיבותם וההשראה שהם מעניקים אחזור עליהם, וכֹה דבריו לעיל: "בכוח רגשי האחווה והאהבה אפשר להניע עשיות של ממש בלי תקציבים מנופחים ובלי מנגנונים מסורבלים, אלא מכוח התנועה של הלב והנשמה". וכמה דברים אלה מאפיינים את אישיותו האדירה, המונעת לעשייה לשם שמים בכוח הלב והנשמה].