תודה לאל משפחתי שׂכרה בית בכפר-סבא שאליו אעבור לזמן-מה, וטרם שהגעתי חיפשתי בית-כנסת תימני, שהרי התימנים-הדרדעים אוחזים בהשקפות נכונות או לפחות מתיימרים לאחוז בהן, ובידיהם מקורות מהימנים לעומת שאר עם-ישראל.
לא עלה במחשבתי להגיע לשום בית-כנסת אחר, כי איני מוכן לשמוע הוזי הזיות דורשים בציבור, להיות שותף לחירופים וגידופים, לשבת שם ולהושיט ידיים לרבנים השכירים... ובכן, זה לא נגמר יפה ואני חוזר הביתה עצבני, היעלה על הדעת שאשוב כך מבית-הכנסת? אני מאמין שאין הדבר רצוי לפני אלוהים, ולפיכך, אם אין בית-כנסת תימני מקורי, עדיף שאשב בביתי.
העיקר, מצאתי בית-כנסת תימני באינטרנט, וכשהגעתי לאזור הִכווין אותי חבר בקהילתם לבית-כנסת של דרדעים ומאד שמחתי על-כך, הִצעתי לו את מאמרי: "האב והבן – הזיות נוצריות בספר הזוהר", אך הוא ענה לי: "סליחה, איני מהשועלים", שאלתי אותו: "ומה עם אברהם אבינו? גם הוא היה מן השועלים?", ענה שהוא "לא יודע".
העיקר, נכנסתי לבית-הכנסת, והנחתי עותקים בודדים של מאמריי בכניסה: המאמר לעיל ומאמר נוסף: "המזוזה שהתגנזה" – אשר בו הצגתי מהו ספר תורה כשר ומהו פסול לפי המקורות המהימנים. אך למרבה האכזבה, בבית-הכנסת הזה הוציאו ספר-תורה שלא עוּבד כראוי ולפיכך הוא פסול, לא הופתעתי לגמרי שעשו זאת, כי רוב התימנים הם בעלי עמוד-שדרה משְׂרוך, וכשמאן-דהו תורם ספר-תורה פסול לבית-הכנסת הם לא יעזו לומר לו "לא תודה" או "הוא פסול" או "יש לנו מספיק חומשים", נהפוך הוא, הם יוציאו אותו השכם והערב כדי שחלילה לא ייעלב, וכדי שלא יחשבו שהם "מהשועלים"... וכפי שעשה קאפח שהעדיף להחניף לאורח טועה בבית-הכנסת מאשר להתרחק משלילת הגשמות, והחדיר "כתר" לאלהות דבר שלא שׂערום אבותינו, באמרוֹ קדושה במנחת שבת. ועד היום, עד היום הם מעלים את אותה חנופה על נס.
מצחיק שמצד אחד הם עומדים בתוקף על-כך שאינם קוראים בזוהר, אך מאידך, הם מפרסמים שם עלונים של חב"ד, הדברות, ושאר הוזי הזיות שוחרי מיסטיקה ומאגיה. פעם אחת שאלו "איפה העלונים?", עניתי: "היכן שהם צריכים להיות", ואז שאלו שוב: "איפה?", אמרתי: "בפח".
העיקר, הם נלחמים על העלונים הללו, עד שאחד מהם יצא אחריי לאחר התפילה והניח עלי את ידו בצורה מאיימת, העפתי לו אותה ואמרתי: "אל תיגע בי", הוא דחף אותי, ולפתע שמתי לב שמשקפי-השמש שלו בידי... מסתבר ששברתי לו אותם.
חזרתי לשם שבוע לאחר-מכן כמדי שבוע, וכהרגלי זרקתי עלוני מינות ועבודה-זרה, אך הפעם חיכו לי "ועד" בית הכנסת, הם הטיחו בי האשמות כהרגלם שאסור לי לעשות את זה, והפעם אמרו שיקראו למשטרה, וגם, שאם המנהגים שלהם לא מוצאים חן-בעיני – שאלך למקום אחר, אך מה בסך-הכול אמרתי? שאיני מוכן לברך ברכה לבטלה על ספר-תורה פסול כשהעלו אותי לתורה? הסברתי, שהגעתי בגלל המנהגים שלהם, בשביל הגוויל (=ספר תורה מעובד כראוי שכך קוראים לו התימנים), וגם בגלל שהם כופרים בספר הזוהר כי כל המודה בעבודה-זרה כופר בתורה כולה. הוספתי ואמרתי למנהיגם שדיבר מולי "שהוא לא תימני", באמת, הוא התנהג כמו אשכנטוז שהחנופה חשובה לו מכבוד שמים... אך לנו ידוע מה עומד מאחורי האג'נדה הזו: זו דרכם של הופכי התורה לקרדום חוצבים: גדול השלום, ומנהג דוחה הלכה, או יותר נכון דוחה את כל התורה כולה ואת הסנהדרין ואפילו את השם הנכבד והנורא, וכל זאת מפני שהם רוצים לעשות מה שבא להם אז נא לא להפריע.
וברצוני לצרף כמה פסקות מן "הקול קורא" שנשלח בתאריך כט באדר התשפ"ב:
במשלי (יח, ט) נאמר כך: "גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית", ושם פירש רס"ג: "גַּם – וגם המתרפה במלאכתו אח הוא לאיש המפסיד את המלאכה". כלומר, גם מי שאינו פועל פעולה אקטיבית להרע, הרי שהוא, בהעדר פעולת הטוב, מחזק את אנשי השקר.
והנה לפניכם דברי רס"ג בפירושו הארוך שם, בשתי הפסקות לקמן:
"כי ההשחתה נעשית בשתי סיבות [=דרכים]: האחת, שיעשה העושה את ההשחתה בפועל, והרי הוא במלאכה כגון ההרס והשריפה והכריתה, ובדת הוא עשיית העבירה בפועל; והשנית, שיזניח המזניח תקנת אותה הפעולה וְתִּפָּסֵד מחמת כך, וזה במלאכה חוסר ההשגחה עליה ומיעוט ההתמדה בה, כמאמר נחמיה: 'לָמָּה תִשְׁבַּת הַמְּלָאכָה כַּאֲשֶׁר אַרְפֶּהָ' [נח' ו, ג]".
נמצא, שמי שחדל מלעשות טוב, מחזק את עשיית הרע בעולם, ורס"ג ממשיך ואומר:
"והוא בדת [כלומר, השחתת הדת בפועל היא] הזנחת המשמעת, כי מי שאינו עושה מה שנצטווה בו הרי עשה מה שהוזהר עליו והִּמרה, שנאמר: 'לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ' [ש"א טו, יט], 'וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר' [יר' ז, כח], כמו שמי שאינו עושה מה שהוזהר עליו, הרי הוא עושה מה שנצטווה בו מן החידלון, שנאמר: 'אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ' [תה' קיט, ג]".
התרגום של קאפח סתום מעט, ונסביר את הדברים: מי שאינו מקיים מצוות עשה, אף שהוא לא עובר עבירה באופן יזום, הרי שהוא בגדר ממרה בפועל את דבר ה', כי הוא נצטווה לשמור ולקיים את המצוות. ועניין זה דומה לאדם ירא-שמים שנזהר שלא לעבור על מצוות לא-תעשה, שאף שהוא לא עשה עבירה באופן יזום, הרי שהוא בגדר פועֵל ועושה ומקיים את דבר ה'.
וחותם רס"ג את פירושו בדברים הבאים:
"ולכן, מי שעשה מה שמשחית את מלאכת הדת והעולם הזה בזדון, הרי הוא איש משחית, ומי שחדל מלעשות מה שמתקנם עד שנשחתו הרי הוא חבר לו. ולפיכך הקדים [בפסוק] 'גַם'".
כלומר, מי ששותק ולא מגנה את השקפות המינים וצאצאיהם הוא בגדר של 'אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית', ואם כך הוא דינו של השותק, מה יהיה דינו של מי שמרומם אותם, ואף מחדיר ומזהם בהזיותיהם את דרך האמת ומשנת רבנו? ואחת ההשקפות היסודיות ביותר שהנחילו לנו קאפח וערוסי היא לכבד ולהוקיר את המינים וצאצאיהם, כאילו מדובר באנשי תורה... ולא רק שהם לא תקפו והוכיחו והוקיעו את ממסד הכמורה האורתודוקסי, הם חברו אליו באופן פעיל, הפכו להיות בשר מבשרו, ואכלו על שולחנו המגואל את כל טובות ההנאה המפוגלות.
ולא רק שהם אכלו ואוכלים על שולחנו של ממסד המינות את שלל הפיגולים המתועבים, הם הפכו להיות שופרות מוצהרים של הממסד! שהרי הם הפיצו הזיות אליליות, והחמורה שבכולן היא ההודאה ב"קדושתו" של ספר הזוהר. אך לא רק זאת, הם שיתפו ומשתפים פעולה באופן מלא עם ממסד הכמורה, בהערצת גדולי טחורי האסלה, בהחדרת השקפות אשר מנציחות את הבערות והסכלות, ובטיפוח השקפות אשר מעודדות את הפיכת דתנו הטהורה לדת פרו- נוצרית מתועבת ואנוכית שתכליתה הראשונה היא הפקת רווחים ותאוות וטובות הנאה.
עד כאן דברי א' דחוח-הלוי.
ועד בית-הכנסת הטיח נגדי האשמה שנהגתי באלימות כששברתי לשמן את המשקפיים, ואחד מהם, התימני למחצה לשליש ולרביע שמסופק אם אברהם אבינו ומשה רבנו ע"ה הם שועלים מחבלים כרמים או לא – הפציר שלא אביא את מאמריי יותר, את מאמרי על ספר הזוהר!
וכשאמרתי לו: "מי שואל אותך?" הוא הסתכל עלי בזעם, ואמר שיעיף לי: "אחת כזאת לפנים" באמצע בית-הכנסת, באמצע תפילת שבת, ואז קיפל את המאמרים ובא להרביץ לי איתם, ולאחר שמישהו הוציא אותו החוצה – אותו מישהו האשים אותי שאני, אני לא מכבד.
באופן כללי, לא מעטים הפתאים שם שמטיחים כלפי האשמות שאיני מכבד, או שתוהים: מניין לי שמה שאני עושה זה דברי תורה? או טוענים שחובה עלי להתנהג כמנהג המקום, הם אומרים לי שאיני שוטר של אלוהים. אין ספק שערוסי שעושה חמישים אלף שקל בחודש רק משררת הרבנות בקרית-אונו ועוד עשרות אלפי שקלים בחודש משאר שררותיו, לימד אותם את השטויות הללו, את השיטות שלמד מן האשכנזים כיצד למגר תוכחה... ואין לי צל של ספק שדבריי ותוכחתי להם חודרים לעצמותיהם חסרות הסידן והאומץ ומפעפעות בתוכן, ומזכירים להם את אבותיהם ואבות אבותיהם שכנראה התאמצו מאד להעמיד בית-כנסת נאה שכזה, ובית-מדרש נחמד, ובעיקר שיכיל בתוכו דעות נכונות ויראת ה', אך חבורה של שתלטנים מחריבים את מסורת אבותיהם.
הם, בנוסף לכמה נשים בלות – זעקו שלא אגיע יותר, הם אמרו שאני אורח, אך איני אורח אמרתי, הרי אני מגיע להתפלל לפי מסורת אבותינו ולכן אני לא יוצא דופן, ובכך שהם מתייחסים אלי כאל אורח לא רצוי הם חוטאים חטא גדול לאלוהים. ולכן, הם ואותן נשים בלות – יכולים הם בעצמם לא להגיע, או להתפלל בבית-הכנסת של המרוקאים ממול.