בעבר (אלול תשע"ט) נוהל דיון ב"פורום אור הרמב"ם", שכותרתו: "חייהם הבודדים והמתסכלים של מחפשי האמת", אחד מחבריי שאל אותי בעניין זה והנה לפניכם שאלתו:
איך אנחנו – הרציונליסטים שאוהבים את חיי האמת הרציונאלית – אמורים לחיות את חיינו בשמחה ובאושר, כשכולם סביבנו חיים חיי זיוף וטיפשות-מיסטית-פגאנית? נראה שהחיים שלנו נידונים לתסכול ובדידות. מצד אחד, איננו יכולים למצוא שמחה בקרב ההמונים הילדותיים הפגאניים המטריאליסטיים, אך מצד שני, אנו כה מעטים עד כי איננו יכולים לספק לכל אחד את מלוא הצרכים אשר יש לאדם כדי לחיות חיים שמחים באמת.
נראה שאנחנו נידונים מכל הכיוונים. אמנם, אנו יכולים למצוא נחמה בעובדה שאנו מנסים לחיות את חיי האמת האמיתית, אך עדיין נותרה העובדה שהאדם הוא "חיה פוליטית", ולעומת זאת, חיי הפילוסוף הרמב"מיסט הם חיים בודדים של מאבק ותלאות, ואם לא לבלוג זה הבדידות הייתה קשה מנשוא. אבל אפילו עם הבלוג מציל-החיים הזה אנחנו עדיין מנוכרים עמוקות ברובם המוחלט של היהודים, וזה די עצוב וממרמר.
מה אנשים כמונו יכולים לעשות כדי לשמור על השפיות כשאנחנו רואים את כולם סביבנו חיים בשקרים כה גדולים? יתר על כן, מה נוכל לעשות כדי למצוא שמחה חברתית יותר בחיינו? האם אנו נידונים לנצח לבידוד אינטלקטואלי וחברתי? האם זו עובדה טבעית בלתי נמנעת שחייו של הפילוסוף יהיו תמיד מלאי תסכול ובדידות? מדוע אלוהים יצר את המערכת בדרך טרגית זו?
עד כאן דברי השואל, ועתה לתשובתי:
ובכן, נקודת המבט שלי שונה לחלוטין, איני רואה בבדידות גזירה הרת אסון אלא ברכה גדולה משמים. כלומר, הקב"ה בורר בעבורי את האנשים הטובים ביותר, הישרים ביותר, המוסריים ביותר, והנעימים ביותר להיות עמם בקשרים, את כל שאר רודפי הבצע והתאוות, הוזי ההזיות, בעלי הדעות הקדומות, בעלי המגרעות והמידות הרעות, הקב"ה מסנן בעבורי מבלי שהנני נוקף ולו אצבע אחת לשם כך! הם בעצמם עושים בעבורי את כל העבודה! וכל הזמן הפנוי הזה שנוצר לי הנני ממלא בלימודים ביצירה ובחיי המשפחה, כך שלא רק שהקב"ה מסנן בעבורי את החברים הטובים הנאמנים והמסורים ביותר שאפשר לבקש, הוא מפנה את זמני היקר מלכלות אותו בחברויות-שווא והבלים, או בחברים מזויפים שברגע האמת מתגלים כמשענת קנה רצוץ.
איני יודע אם אתה נשוי, אך אם לא, כאשר תישא אשה ותזכה לבנים ובנות חייך יתמלאו בעשייה. הרעייה יראת השם, הבנים והבנות שיחונכו בדרך ישרוּת המחשבה והמוסר, יהוו עוגן משמעותי של שמחה אושר ומקור נובע של כוחות נפשיים, כך שלא תרגיש שום בדידות כלל! להיפך, תעריך את הזמן שבו הנך לבדך עם עצמך ופנוי להתחבר למחשבתך הישרה, ולהרהר ולחשוב במעלות ובהשקפות האמת הנשגבות, מבלי רעשי רקע.
בעקבות אור הרמב"ם כל המערכת החברתית שלי השתנתה מן הקצה אל הקצה, חברים שהיו לי בעבר הִפנו לי עורף, ולעומת זאת חברים חדשים ויקרים מילאו את מקומם, חברי אמת, חברים לדרך ולהשקפה, חברים שהנני יודע בוודאות כמעט מוחלטת שלא יפנו עורף לדרך האמת, ולא ישנו את עורם או יתגלו כמשענת קנה רצוץ. ואדרבה, יש לי כעת חברים נאמנים ומסורים שהנני יודע שאם ארים טלפון אחד אליהם הם ישמחו להיפגש אתי לארוחת צהרים ולשיחת רעים בענייני הדת והעולם, אך לצערי אין לי פנאי להיפגש עם חברים כמעט כלל.
קצרו של דבר, חבר אחד אמיתי שווה שבעים חברים מזויפים אשר מחפשים את טובת עצמם.
אמנם, בתחילה הרגשתי כמוך, אך עם הזמן ועם העמידה המתמשכת והעקבית על עקרונותיי ועל יסודות הדת, התקרבתי אל ה' והרחבתי את הזמנים שהנני מעסיק בהם את עצמי בו (ועדיין יש הרבה מקום לשיפור), או-אז הבנתי כי איני בודד כלל, ועדיפה לי שעת קורת-רוח של לימוד ויצירה על פני מפגש חברתי כגון חתונה, אשר מפטם את הבטן ומחריש את האוזניים, ומקשה על האדם לקום מוקדם ללימוד ולתפילה.
כל-שכן וקל-וחומר כאשר אני רואה את פריחתו של אתר אור הרמב"ם, ועוד יותר לבי מתמלא בשמחה כאשר אני רואה שהקב"ה לא עוזב ולא נוטש אותי למרות הגלים העצומים אשר מנסים לשבור אותי, ולמרות כל זאת הנני ממשיך ליצור והנני ממשיך לומר את האמת והנני ממשיך את קריאתו מרטיטת הלבבות של אברהם אבינו – בשם יי אל עולם!
זאת ועוד, מקורות יודעי דבר לוחשים כי מתחת לפני השטח ישנה התעוררות לדרך האמת, אף אם היא איננה נראית ואינה מורגשת לכאורה, השטח פועם ורוגש, דעות והשקפות שנחשבו בעבר לטאבו מתגלות כעבודת אלילים והאנשים מתחילים להכיר בערך האמת ובחשיבות גיבוש השקפות נכונות לדת האמת.
כמו כן, תמיד אני משתדל להתבונן לטווח הקצר, לצעד הבא, כל מאמר שאני כותב ומפרסם מבחינתי הוא ניצחון קטן אך משמעותי בדרך אל היעד הנכסף, כל הצלחה שבחקירת נושא מסוים והגעה אל חקר האמת הינה אושר גדול ועוד נדבך שמרומם את נפשי וממלא אותה בחיוניות ובשמחה.
ורק השבוע (בסמוך לכתיבת התשובה) היה אירוע גדול של חברים לשעבר שבו הם הכניסו ספר תורה, בעקבות הפניית העורף שלהם לדרך האמת הייתי פטור מללכת לאירוע הרעשני הזה, אשר נמשך עד השעות המאוחרות של הלילה במסעדה ובאכילה מפוטמת אשר ממלאת הכרס ומעייפת את כוחות הנפש. במקום זאת, ישבתי בביתי, נחתי מעמלי, ואף הוספתי נדבכים נוספים לאתר אור הרמב"ם, אם בכתיבת מאמרים, תשובות, עיסוק בתפעול האתר (יש תקלות שצריך לטפל בהם), ועוד. ובמשך השבוע הזה הבנתי סופית כי הניתוק מאותם חברים מזויפים היה "רק טוב לישראל", ושמחה גדולה הציפה אותי שעמדתי על עקרונותיי, לא נכנעתי ללחצים החברתיים והעדפתי את השקפות האמת על פני הכבוד וטובות ההנאה.
ולסיום, לאחרונה התחלתי לעבוד במסגרת טיפול בקשישים, ואחד מהם אף חולה במחלה קשה והנני מלווה אותו לטיפולים כימותרפיים. ליווי הקשישים והפגת בדידותם הקשה, מפיגה למעשה את בדידותי שלי עד שברוך ה' כבר איני זוכר מתי הפעם האחרונה שהרגשתי בודד.
עניין נוסף שמסייע לי מאד הוא סדר יום, לקום כל יום בחמש לתפילה ולימוד הלכה לאחריה, מעניק התחלה מוצלחת ליום מבורך של עבודת השם.
ולסיום, עלינו תמיד להאמין ולקוות בישועת ה' בכל התחומים, ובמיוחד בתחום של שיבת עם ישראל לדרך האמת, הננוּ מצווים להאמין כי ישועת ה' בוא תבוא והארץ תמלא דעה את ה' כמים לים מכסים, כל שנותר לנו הוא להתפלל ולהתחנן לה' יתעלה שנזכה לראות את הפלא העצום הזה בדורנו.
אמן כן יהי רצון.
והנה לפניכם המשך שאלת החבר:
תודה על התשובה המעצימה והמרוממת הזו. אמנם התשובה שלך לעיל מהדהדת בי, אבל אני עדיין נשאר עם השאלות הלוחצות הבאות:
1) האם אתה עדיין לא מרגיש עצב גדול מהעובדה שהרוב המוחלט של היהודים, גם בימינו וגם אולי באלף השנים האחרונות אם לא יותר, חיו וחיים חיי שקר ועובדי עבודה זרה? איך אתה יכול להרגיש אושר שאלוהים משחרר אותך מכל האווילים האידיוטים האליליים, כאשר גם אתה יודע שבאותו הזמן אחיך ואחיותיך היהודים חיים חיי שקר מרושע ביותר, ושולחים את עצמם ישירות לגיהינום?
2) יתר על כן, האם אינך מרגיש שבור לב מהעובדה שתוכניתו של אלוהים לשלמות המין האנושי, כלומר יהדות אמיתית, נמחצה ונכחדה באלף השנים האחרונות, ושהתקווה לתוכנית זו שתצא לפועל ממשיכה להתקיים רק במיעוט קטן של אנשים, כמוך, וכי ייקח זמן רב עד שהתוכנית הזו תתממש כראוי?
להלן תשובתי להמשך שאלת השואל:
כאשר אני מעסיק את עצמי בעבודת ה' איני חושב על הדברים הללו, עבודת ה' ממלאת את לבי בשמחה ובסיפוק עצום, ובכלל, המצב היום טוב אלף מונים מאשר היה במשך אלף השנים האחרונות, שבהן רוב יהודי הגלות האמינו בהזיות ובהבלים למכביר, ועולם המדע לא היה מפותח באופן משוכלל כמו בימינו, ואשר מאפשר לנו להשכיל ולידע את ה' באופנים רבים ומגוונים לבלי סוף.
וכל שכן שזכינו להתגורר בארץ ישראל ולראות בפריחתה ובשגשוגה ולהיות קרוב מרחק של 45 דקות נסיעה מהר הבית, ולבקר בכל המקומות שערגו אליהם אבותינו ויכלו רק לחלום עליהם. ועוד ועוד אינסוף יתרונות שיש לתקופתנו תקופת המדע והטכנולוגיה.
ואוסיף, שהנני מבין היטב שאין לי שום אחריות על המצב של היהודים הללו, אלא אחריותי היחידה היא על פעולותיי ומעשיי, וכאשר אני משתדל לעשות את המוטל עלי, הנני שלם בדרכי ויודע שכאשר אגיע למשפט בסוף ימיי, לא איענש על מה שאחרים עשו, אלא רק על מה שהיה ביכולתי לעשות. קצרו של דבר, ידיעתי שהנני עושה את שלי פוטרת אותי מרגשות אשמה על פשעי הדור.
עד כאן דבריי, ועתה להמשך שאלת השואל:
אדיר, כתבת: "קצרו של דבר, ידיעתי שהנני עושה את שלי פוטרת אותי מרגשות אשמה על פשעי הדור". איך מיישרים את דבריך עם העובדה שהנביאים חשו באחריות חמורה לרווחתם הרוחנית של כל היהודים? אלא אם כן הנחת היסוד של שאלתי שגויה, ואם כן אנא תקן אותי.
והנה לפניכם המשך תשובתי לשואל:
באמרי: "הנני עושה את שלי" הנני כולל את דברי התוכחה הקשים שאני מעלה על הכתב. כלומר, חז"ל אמרו שמי שלא מוכיח את אנשי דורו נתפס בפשעיהם, ומה שאני מוכיח וזועק הנני מנקה את נפשי מכל עוון ואשמה.
איני יודע מה חשו הנביאים, אך אנכי הקטן מרגיש שאני משתדל לעשות את המוטל עלי, והרגשה זו מעניקה לי תחושת הקלה רבה.
ולעיון נוסף בעניין זה ראו: "מדוע מעטים אנשי האמת?".