פנינים מדברי רס"ג

מתוך פירושו למשלי

מאת אדיר דחוח-הלוי

"אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם, כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַייָ יְשַׁלֶּם לָךְ" (מש' כה, כא–כב).

 

מפסוקים אלה עולה, שיש להאכיל את השונא לחם ולהשקותו מים כדי לגרום לו רעה! כלומר, לכאורה הפסוקים הללו נועדו להורות שיש להתנקם בשונא על-ידי שמטיבים עמו בלחם ומים, שהרי החסד הזה ילהט בקרב השונא את אש השנאה והקנאה, בראותו שמיטיבו אינו מתרגש כלל משנאתו והיא לא מזיקה לו במאומה, עד שהוא מסוגל אפילו להיטיב לשונאו מתוך שלוות נפש מוחלטת! והידיעה הזו של השונא, ששנאתו אינה משפיעה במאומה על הַשָּׂנוּי והוא ממשיך בשלוות נפשו ובאורך רוחו ובאושרו ובשמחתו, עלולה לשורפו באש שנאתו להחריב את דעתו ולהעבירו מן העולם.


ברם, יש גם סיכוי לא קטן שהשונא יתקרב בדעתו לאותו אדם הַשָּׂנוּי עליו בראותו את חסדיו ואת טוב ליבו ואת סליחתו וחמלתו עליו. ולכן ציווה החכם לנהוג כן, כדי לפתוח פתח לאהבה ואחווה שלום ורעות, וההחלטה היא בידי השונא: לשקוע בשנאתו ואז טובתו של חברו תהיה כגחלים על ראשו, או להתעלות מעל מידותיו הרעות ולטפח בליבו רגשות ידידות כלפי מיטיבו. וכך הוא בדיוק פירוש רס"ג שם, כלומר האדם צריך להיטיב לשונאו לא מתוך מחשבה רעה חלילה לגרום לו לרעה ולטירוף הדעת, אלא מתוך שאיפה כנה להיטיב עמו ולהוסיף שלום וידידות, ואם הטובה תגרום לשונא לרעה גדולה היא תהיה באשמת השונא בלבד מפני שהוא זה אשר בחר לקבל את הטובה כרעה! ומחשבתו ושאיפתו של המיטיב – טהורה.


והנה פירוש רס"ג שם:


"לא ציווה על הַשָּׂנוּי לנהוג כן כדי להוסיף בכך לשונאו צער [="כדי שכאילו חותה על ראשו גחלים" (מָרי)], אלא ציווהו להיטיב ולסלוח לו, ותהיה טובתו רעה על שונאו ברוע בחירת אויבו, בכך שיהא הוא מיטיב לו וההוא מתאר לעצמו שהיא רעה".


"אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד" (מש' כה, כז).

 

ופירש שם רס"ג: "לא המשיל את הידידים הללו [=שעליהם נאמר בפסוק "וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד"] באכילת הדבש אלא מפני שהם נבחרים, אמר, אל תקבל [אפילו] מנבחרי ידידיך כל מה שמכבדים אותך, כי כאשר יגיעו למידה מסוימת במה שמכבדים אותך ידרשו ממך גמול על-כך שנאמר: 'וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד' מאיתך, ואם לא תגמלם יגנוך, ואפשר שייהפכו וישנאוך".


ואם כך הוא בנבחרי הידידים, כל-שכן וקל-וחומר באותם כומרים ממסדיים פרו-נוצרים אשר אומנים בהפיכת תורת חיים לקרדום חוצבים, עד שכל מעייניהם נתונים ליוקרתם, מעמדם, שררתם ומשכורתם. ולכן הם "גומלין זה לזה" בתארי כבוד מסולסלים כמשנת החמָּרים שאינם נאמנים, ומזמינים זה את זה לכנסיהם השונים כדי שכל אחד ישבח ויפאר ויהלל את חברו בתארים ובשבחי הבל נבובים. ועילת העילות וסיבת הסיבות לכל כנסיהם וכנסיותיהם היא הפקת רווחים וטובות הנאה מדת משה, ודרך האמת מאן דכר שמיה...

הרעיונות המובאים לעיל פורסמו במסגרת ה"קול קורא" לפרסומי אור הרמב"ם הנשלחים בדוא"ל, ויש בהם גם רעיונות אשר אינם מפירוש רס"ג למשלי

אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!