פנינים מדברי רס"ג

מתוך פירושו למשלי

מאת אדיר דחוח-הלוי

"וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב" (מש' כד, כה) | כדי להבין את העניין שמובא בפסוק הזה נעיין גם בפסוק הסמוך לאחריו: "וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב, שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים", ופירש שם רס"ג:


"[בפסוקים אלה ישנם] שלושה [דרכים] שבהם יתהלל איש האמת והצדק: [1] אמרוֹ: 'יִנְעָם' הנועם מאת ה', שנאמר: 'וִיהִי נֹעַם יְיָ אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ' [תה' צ, יז]; [2] ואמרוֹ: 'בִרְכַּת טוֹב' מזה [=מבעל-הדין שהדיין] שפט לו בצדק, לפי שהוא [=בעל הדין] מתפלל לשלום הדן לו בצדק ומברכוֹ [...]; [3] ואמרוֹ: 'שְׂפָתַיִם יִשָּׁק' [...] ראוי שיהיו דברי אומר האמת בעיני שומעו ואף-על-פי שהוא מכאיב לו כמי שמנשק פיו מאהבה. [...] וכבר המשיל דוד תוכחת המוכיח בעיני הצדיק כשמן על הראש, באמרוֹ: 'וְיוֹכִיחֵנִי שֶׁמֶן רֹאשׁ' [תה' קמא, ה]. ואפילו מכת המוכיח למקבל התוכחת היא טובה וחסד, שנאמר: 'יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק חֶסֶד וְיוֹכִיחֵנִי' [שם]". 


וראוי ללמד ולהזכיר את הדברים הללו לרבים מההולכים בדרכי רבנו הרמב"ם, ואף אם למחצה לשליש ולרביע, כי למרבה הפלא גיליתי שהם אינם אנשי אמת, ואף לא אנשי צדק! וכאשר הנני מוכיח אותם ומביא להם ראיות אמיתיות ונכונות בהירות בשחקים על שהם הפנו עורף לדרך האמת ושוגים בדרכי חתחתים, הם נוטרים ונוקמים מתנכלים ושוטמים! והיה אף אחד מן הדרדעים הללו שאיים עלי באיומי הערכאות, וזה מזכיר לי שהיו בתימן אנשים רעים וחטאים שהלשינו שקרים לערכאות המוסלמים כדי לפגוע באנשי האמת (ואולי פעם אחשוף את רמיזותיו של מָרי בעניין זה על "בית הנער הלוי").


זאת ועוד, בתוך פירוש רס"ג שם הוא מותח ביקורת על פירוש אחֵר, וכֹה דבריו: "ולא כפי שמדמה אחד ההמוניים כי פירוש 'יִשָּׁק', שהאומר את הנכון ראוי לנשקו על פיו, לפי שלא אמר: 'שפתים יוּשָּׁק', אלא אמר: '[שְׂפָתַיִם] יִשָּׁק', הוא שנושק [הדיין] את פי בעל-הדין שהוא דן אותו בעשותו עמו חסד והצילוֹ מלעשוק". כלומר, אם כוונתו של שלמה ללמד אותנו שראוי לנשק את מי שאומר דברים נכונים, הוא היה אומר: "שפתיים יוּשָּׁק משיב דברים נכוחים", דהיינו, יוּשָּׁק על השפתיים מי שמשיב דברים נכוחים. אולם, שלמה אומר: "שפתיים יִשָּׁק משיב דברים נכוחים", דהיינו, "המשיב דברים נכונים [הוא] כמי שמנשק את השפתיים" (פירוש רס"ג הקצר), וכמו שאומר רס"ג גם בפירושו הארוך לעיל: "ראוי שיהיו דברי אומר האמת בעיני שומעו ואף-על-פי שהוא מכאיב לו כמי שמנשק פיו מאהבה".


וייתכן שזהו המקור של אריסטו לאמרתו המפורסמת "קבל האמת ממי שאמרו", שהרי אם אנחנו מחויבים להתייחס לדברי אומר האמת כאל דברי אהבה, וכאילו הוא מנשק אותנו על שפתינו – ברור שאנחנו גם נקבל את דבריו ברצון בהוקרה ובאהבה כפולה ומכופלה.


ואם הרהרתם בלבבכם, מי הוא זה "ההמוני" הזה שרס"ג מדבר עליו? ובכן, אין אנו יודעים למי הוא התכוון, אך הראשון שמצאנו אצלו את הפירוש הזה הוא... רש"י! אשר כותב בפירושו שם כך: "שְׂפָתַיִם יִשָּׁק – ראויים כל שפתיים לנשקו". ואגב ראינו כאן דוגמה נוספת לנטישתם של יהודי-תימן מקור מים חיים, שהרי הם זנחו את פירוש רס"ג והגאונים והעדיפו את פירוש רש"י האדומי (ואף אימצוהו אל חיקם וחיבקוהו וגיפּפוהו ונישקוהו), שהרי יהודי-תימן נוהגים לומר "שפתיים ישק" לאחר שמישהו אומר דברי תורה הראויים לשבח.


בהעדפת פירוש רש"י על מסורת הגאונים, חל כרסום גדול בכלל: "קבל האמת ממי שאמרו", שהרי הפסוק כבר אינו מחנך לאהוב את המוכיח ולאהוב את דברי האמת אף-על-פי שהם מכאיבים לנו, אלא לשבח באופן כללי את מי שאומר או שנדמה לנו שהוא אומר דברי טעם, ואפילו כאשר הוא דורש הזיות והבלים מפרק חלק עונים כנגדו: שפתיים יישק... ובדומה למה שאומרים צאצאי המינים "שְׁכּוֹיֵיךְ" על כל וורט מרופט שמרחיק אותנו מאל אמת.

הרעיונות המובאים לעיל פורסמו במסגרת ה"קול קורא" לפרסומי אור הרמב"ם הנשלחים בדוא"ל, ויש בהם גם רעיונות אשר אינם מפירוש רס"ג למשלי

אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!