פנינים מדברי רס"ג - א

מתוך פירושו למשלי

מאת אדיר דחוח-הלוי

"בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד וְאִישׁ יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ" (מש' כז, יז). ופירש שם רס"ג: "בַּרְזֶל – כמו שהברזל בברזל מתחדד, כך האדם יתחדד בפני רעהו", והוסיף בפירושו הארוך:


"פשט הדבר בהתחרות המצויה בין בני אדם בבניינים ובנטיעות ובכלים וכל הדומה לכך [...]. ועניין המשל בוויכוחים, כאשר נפגשים שני חכמים במערכה במושבי העיון הטהור, הרי כל אחד מהם מחדד את הבנת השני חידוד ניכר, וממציא לו מרעיונו עניינים שלא היו בידו לפני כן, ויתעורר לענות על טענות סותרות שלא היה יודעם שהם נגדו, וכל הדומה לכך. ולא אמרתי 'העיון הטהור', אלא מפני שרבים מאנשי זמננו זה אינם מְדַבְּרִים כדי שילמדו, אלא מְדַבְּרִים כדי שינצחו, לפיכך אין המושב [=הדיון שלהם משויך] לעיון הטהור".


ובמורה (א, לא) אומר רבנו כך: "גורמי המחלוקות בעניינים שלושה: האחד אהבת ההתנשאות והניצוח המטים את האדם מהשגת האמת כפי שהוא" וכו'. ביטוי נוסף לחובה אשר מוטלת על תלמידי החכמים להתווכח לשם שמים ומתוך שאיפה טהורה להגיע אל האמת, נמצא בדברי רבנו בהקדמתו לפירוש המשנה, וכֹה דברי רבנו (עמ' יג):


"אבל קביעתו [של ר' יהודה הנשיא במשנה] סברת אדם מסוים וחזרתו מאותה הסברה כגון אָמרוֹ: 'בית שמאי אומרים כך ובית הלל אומרים כך, וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי' – כדי ללמדך אהבת האמת ורדיפת הצדק, לפי שֶׁאֵלּוּ האישים הגדולים, החסידים, המשׂכילים, המופלגים בחכמה, שלֵמי הדעת, כאשר ראו את דברי החולק עליהם נכונים יותר מדבריהם והגיוניים יותר – נכנעו וחזרו לדעתו, כל-שכן וקל-וחומר שאר בני אדם, כשיראה שיריבו צודק שייכנע ואל יתעקש".


כלומר, אמת-המידה הקובעת את אמיתת הדעה או ההשקפה היא: האם דברי החולק הם "נכונים יותר והגיוניים יותר", ולא אם דברי החולק מוסכמים ומומלצים על-ידי חבר מרעים שוחרי שילומים אשר הפכו תורת חיים לקורדום חוצבים, ובעקבות זאת נתעוורו מן האמת, וכל השקפותיהם והלכותיהם וכל דבריהם כפופים ונובעים משאיפותיהם הפוליטיות ומתאוות הכוח והבצע. וייתכן שדברי רבנו נשמעים בימינו כמו חלום רחוק, שהרי מי מאותם גדוילים מסוגל להודות על האמת? ואפילו אלה אשר מתהדרים בהיותם כביכול נאמנים לאור ההלכה והמחשבה של רבנו הגדול, האם הם מסוגלים להודות על האמת?! וכל מי שאינו מקיים את צוואת חז"ל ואינו מודה על האמת – הינו כגולם וכקיר אטום שאין תקוה בו.


ומדוע אין תקוה לרבנים הממסדיים השׂכירים? כי אלה לעולם לא יודו על האמת אשר מסכנת את מעמדם, כבודם, יוקרתם, משכורותיהם ושררתם, וכמו שרבנו כותב באיגרתו לתלמידו ר' יוסף (עמ' קכז): "והיאך אתה מדמה לעצמך בני, שהם יגיעו לדרגת הכרת האמת עד כדי שיודה שהוא חסר ויעקור כבודו וכבוד בית אביו? זה מה שלא יעשֵׂהו כמוהו ולא מי שהוא יותר שלם ממנו", והוא מוסיף שם ואומר (עמ' קלא): "ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה – נעלמת יראת שמים [!]".


עוד למדנו מדברי רבנו לעיל כי גדולי התנאים, הלל ושמאי, כאשר מצאו שדברי התלמיד הקטן צודקים מדבריהם – מיד נכנעו וחזרו לדעתו, ולא ראו בכך ביזיון או פחיתות כבוד, כי זו היא דרכה של תורה וזהו כבודה של תורה! שהרי מכבודה של תורה שהחכמים שנושאים אותה ורוממותה בגרונם יהיו אנשי אמת ורודפי צדק, אנשי אמונה שכל מחשבותיהם ומעשיהם מכוונים לקדש שם שמים, להסיר את התקלות והמכשולים מדרכי החכמים ותלמידיהם, ולסלול את הדרך לידע את ה' יתעלה – שהרי כל השקפה זרה וכל דעה גרועה מרחיקים אותנו מייעודנו ומרימים מסך עבה ואטום בינינו לבין ידיעת בורא-עולם.


ולא רק הלל ושמאי, כך גם מורים לנו במפורש חכמינו ז"ל במוסריהם במסכת אבות (ה, ו) באומרם, שמי שאינו מודה על האמת הוא בגדר גולם! וכֹה דברי רז"ל: "שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם: [...] ומודה על האמת – וחילופיהן בגולם", וכך ביאר רבנו משנה זו: "ולא תהיה בו עקשנות, אלא אם ישמע את האמת יודה בו ואפילו היה אפשר לו לדחות ולהתווכח ולהטעות [בלשונו החלקלקה], לא יעשה את זה, והוא אמרו: ומודה על האמת".

הרעיונות המובאים לעיל פורסמו במסגרת ה"קול קורא" לפרסומי אור הרמב"ם הנשלחים בדוא"ל, ויש בהם גם רעיונות אשר אינם מפירוש רס"ג למשלי

אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!