בחודשים שעברו למדנו מעט על מצוות ידיעת השם, ראינו שידיעת השם נקנית באמצעות התבוננות בבריאה ובכל מה שבתוכה, מפני שמהתבוננות בבריאה (כלל היקום) ובנבראים (חי, צומח, דומם), אנו למדים על פעולותיו של בורא עולם, ובהכרת פעולותיו של בורא עולם אנו מתקרבים להשגתו ולידיעתו. המסקנה שעלתה היא, שמצות ידיעת השם היא ציווי לאדם ללמוד מדעים, מפני שלימודם מרומם את האדם לידיעת פעולות השם ואופני הנהגתו את העולם.
הזיקה למצוות אהבת השם
עוד למדנו, שיש קשר בין מצוות ידיעת השם לבין מצוות אהבת השם, וכמו שכותב הרמב"ם בסוף הלכות תשובה: "ועל פי הדעה [=ידיעת השם] תהיה האהבה [=אהבת השם]. אם מעט מעט ואם הרבה הרבה. לפיכך צריך האדם [...] להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעין לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג". כלומר, מצות ידיעת השם מובילה למצווֹת אהבת השם ויראת השם, ולכן כאשר הרמב"ם מורה לאדם את הדרך לאהבתו וליראתו, הוא מפרט מעשים ממעשי ריבון העולמים, כלומר מעט ממדעי הטבע. וזה לשון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה בתחילת פרק ב:
"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול [...] וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד וידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות [...]. ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים כדי שיהיו פֶּתַח לַמֵּבִין לאהוב את השם". ואת שאר פרק ב וכן פרק ג שם, ייחד הרמב"ם לענייני מדעי הטבע ומדעי האלהות.
ידיעת השם – רק בלימוד המדעים
הרמב"ם כותב בספרו מורה הנבוכים, שאין דרך להשיג את השם אלא בלימוד המדעים, וזה לשונו שם (א, לד): "ואתה יודע שכל הדברים הללו קשורים זה בזה [...] ואין דרך להשיגו אלא על ידי מעשיו, והם המורים על מציאותו, ועל מה שצריך לסבור בו, כלומר מה לחייֵב לו ומה לשלול ממנו, ולכן חובה בהחלט להתבונן בכל המציאות כפי שהיא [=כל מדעי הטבע], כדי שניקח מכל דבר ודבר הקדמות אמִתיות ונכונות שיועילו לנו במחקרינו האלהיים".
במשפט האחרון הרמב"ם מלמדנו דבר נוסף והוא, שמצוות ידיעת השם, לא רק שהיא שער לאהבת וליראת השם, היא גם שער למדעי האלהות, והוא הלימוד שעוסק בעצמו ואמתתו של השם יתברך (היא מצוות ייחוד השם, ועליה נדון אי"ה בחודשים הבאים), ובשאר סתרי תורה. גם מרי יוסף קאפח כותב שאין דרך להשיג את השם אלא בלימוד המדעים, וזה לשונו בהערה לספר "גן השכלים" (עמ' כג): "כי רק על ידי הסתכלות בבריאה ניווכח על מציאות הבורא, חכמתו ויכולתו".
ובפירושו להלכות יסודי התורה ד הוסיף (עמ' קט): "ובימינו לא רק נפתחה הארץ אלא גם 'נפתחו השמים', ויש לאדם היודע להשתכל מרחב רב להכיר גדולתו של מי שאמר והיה העולם, אם רק יש לו פה לומר מה רבו מעשיך השם".
ונסיים פרק זה בדברי הרמב"ם ב"מורה הנבוכים" (ג, נא), וזה לשונו: "אבל מי שהעסיק מחשבתו אחר שלמותו, באלהיות, ונטה כולו אל ה' יתרומם ויתהדר, ופנה מכל מה שזולתו, ושם כל פעולות שכלו בחקירת הנמצאים כדי ללמוד מהם עליו, שידע הנהגתו אותם באיזה אופן אפשרית להיות, הרי אלה הם אשר נמשלו במושב המלך, וזו היא דרגת הנביאים". מזאת נלמד שידיעת ה' מושגת בחקירת הנבראים כלומר בלימוד המדעים, ובעיקר מדעי הטבע.
המדעים המכשירים והמובילים
בהמשך דבריו שם, הרמב"ם מפרט מהם המדעים המכשירים והמובילים שאותם יש ללמוד כדי להתרומם למעלת ידיעת השם, וזה לשונו: "יש הקדמות [למדעי האלהות] הנלקחות מטבע המספרים [מתמטיקה], ומסגולות התבניות ההנדסיות [גיאומטריה] [...] אבל ענייני התכונה [אסטרונומיה] ומדעי הטבע [פיזיקה, בוטאניקה, זואולוגיה] איני חושב שיהא לך ספק שהם עניינים הכרחיים להכרת יחס העולם להנהגת ה' היאך היא באמת [...], והרי הכרחי למי שירצה להגיע אל השלמות האנושית [להתרומם למעלת ייחוד השם], להכשיר את עצמו תחילה במלאכת ההיגיון [לוגיקה], ואחר כך במקצועות ההכשרתיים כפי הסדר, ואחר כך במדעי הטבע, ואחר כך במדעי האלהות". כלומר, ידיעת השם, שכוללת את לימוד מלאכת ההיגיון, המדעים המכשירים והמובילים, היא המצווה אשר מובילה למצוות ייחוד השם.
בפרק החמישי מפרקי הקדמתו לאבות, הרמב"ם מוסיף ומלמדנו על תפקידם של המדעים המובילים (מדעי הטבע) והמדעים המכשירים (מתמטיקה, גיאומטריה), וזה לשונו (עמ' רנז): "וכן כל מה שילמד מן הלימודים והמדעים, כל מה שהוא מהם דרך לאותה התכלית [כלומר, כל מדע שמוביל לידיעת ה'] הרי אין מה לדבר בו [כלומר, ברור שהוא הכרחי לידיעת השם, והכוונה למדעי הטבע]. ואשר אין בו תועלת [ישירה] לאותה המטרה [לידיעת ה'] כגון שאלות האלגברה, וההשוואות, וספרי התשבורת [חשבון], והריבוי בשאלות ההנדסה, והרבה כאלה [הם המדעים המכשירים], תהיה המטרה בהם חידוד השכל והרגל כוח ההיגיון לדרכי ההוכחה [...], ויהיה לו זה דרך שיגיע בו לידיעת אמִתת מציאותו יתעלה".
נוסף למדעים המובילים שנזכרו, הרמב"ם מזכיר גם את לימודי האנטומיה [חקר גוף האדם], כמדע חשוב שמוביל לידיעת השם, וזה לשונו של מרי במאמרו "למודי 'חול' במשנת הרמב"ם" בעמ' 592, וזה לשונו: "וזוהי כנראה לדעת רבנו כוונת איוב באמרוֹ 'וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ' [איוב יט, כו], כלומר בהתחקות אחר מבנה גוף האדם, והשפעת חלקיו זה על זה". מדע חשוב נוסף הוא הרפואה, וזה לשון הרמב"ם בהקדמתו לאבות שם (עמ' רנו): "ולפי דרך זו יהי למלאכת הרפואה עניין רב מאד במעלות [המידותיות] ובידיעת ה' ובהשגת האושר האמתי". כן הזכיר הרמב"ם את חשיבות לימוד ידיעת הלשון ודקדוקה.
מצות ידיעת השם והעדרה
נצרף עתה את דברי מרי מתוך מאמרו שנזכר לעיל, וזה לשונו שם (כתבים ב, עמ' 593–594): "הרי הרמב"ם סבור כי מצוה מן התורה ללמוד את המדעים הללו אשר משום מה קוראים אותם 'לימודי חול'. [...] אמור מעתה, כל אותם המקצועות והמדעים אשר משום מה מכנים אותם 'לימודי חול', אם אדם לומד אותם כדי להגיע דרכם אל המושכלות ולידיעת ה' שהוא יסוד היסודות ועמוד החכמות, ואשר אי אפשר לדעת הרמב"ם להגיע לאותה הידיעה בלעדיהם, הרי הם קודש מקודש. [...] כך לדעת הרמב"ם, בלעדי המדעים הכלליים המקנים לאדם לב, והמובילים אותו למושגי האמת במדעי התורה והיהדות, לא יוכל האדם באשר אדם הוא, להתקיים הקיום הנצחי".
אמנם, לצערנו הרב, פשט השיבוש החמור בעולם הדתי, כאילו המדעים הם לימודי חול, ולא רק שחכמי ישראל אינם יודעים מהם מאומה, הם אף מזלזלים ומבטלים את לימודי המדעים כאילו חלילה היו כפירה. וזה לשון הרמב"ם במאמרו תחיית המתים (עמ' ע): "וכאשר ידענו את אלה המפסידים מאד ושהם מסופקים [מלשון ספק, אינם יודעים אם יש לה' גוף ויד ורגל או לא], והם מדמים שהם חכמי ישראל, והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות [...] ראינו שראוי שנבאר בחיבורנו ההלכתיים יסודות הדת על דרך ההודעה, לא על דרך הלמידות, כי הלמידות על אותן היסודות [יסודות הדת הפילוסופיים, מדעי האלהות] דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה".
וביחס לטענת הכפירה, כבר השיב רס"ג בספרו "הנבחר באמונות ובדעות", וזה לשונו (הקדמה, פרק ו): "ואם יאמר אדם היאך נשליט עלינו את העיון במדעים ודיוקן עד שנקבעֵם לנו לדעה [...], והרי בני אדם מכחישים מלאכה זו, ובעיניהם העיון מביא לידי כפירה ומוביל אל האפיקורסות. אני אומר אין זה אלא בעיני בוריהם, כפי שאתה רואה [...] מקצת בורי אומתינו חושבים שיש דבר כעין תנין בולע את הירח והוא הלקיון [שהירח חסר משום שתנין בולעו ופולטו חליפות] [...] ודומה לאלה רבים ממה שמעוררים את הצחוק".
ונסיים בדברי מרי במאמרו שם (עמ' 589): "ומה נפלא הדימוי שלו [של רס"ג לעיל], שהאמירה שהמדעים מובילים אל הכפירה דומה לאמירה שתנין בולע את הירח. ולדבריו אפוא, על זה תקנו לנו חז"ל להודות לה' יום יום, ולומר בסדר היום 'ברוך אלהינו ברוך אדוננו ברוך בוראנו שהבדילנו מן התועים'".