מידות ביחסים חברתיים

מָרי יוסף קאפח (כתבים א, עמ' 118)

אהבת האמת ואהבת הבריות [...] אהבת הבריות לאדם סותרת במידה רבה את אהבת האמת שבו. כי אדם שמעוניין לומר את האמת כפי שהוא מבין אותה, צריך להסתכן מראש בשנאת הבריות אליו.

אך למעשה לא צריכה להיות כל סתירה [...] אהבת האמת  [...] איננה מוגבלת רק לאי-אמירת דברי שקר, אלא, במשמעותה העמוקה פירושה עמידה על עקרונות ועל השקפת עולם לפיה מכוון [האדם] [...] את כל פעילותו. הוא חייב להיות משוכנע שכנוע פנימי עמוק ובלתי מעורער בנחיצות ובצדקת הדברים אותם הוא מתכונן לבצע או לומר, ובעמידתו האיתנה על דעותיו ועקרונותיו טמון סוד כוחו והשפעתו.

מאידך, אין עלולים דברים אלו לגרום ליחס עוין כלפי אומרם. כי שנאת הבריות באה לא בשל מהות הדברים הנאמרים אלא בשל הצורה בה נאמרו. וזהו אמנם היסוד החשוב ביותר להתנהגות [...] גישה מכובדת ונעלה לכל אדם, וכפי שאמר זאת הרמב"ם: "במה יהיו אהובים על הבריות? בזמן שיהיו בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה ודיבורן ומשאן בנחת עם הבריות" (סנהדרין פ"ב). אם רוצים לשכנע אין צורך להתקיף ולפגוע, ואף לא כדאי להוריד את הדברים לרמת הזול והשטחי. דברים אלו מעוררים מרירות ומלבים שנאה. צורה מכובדת בפעילות ובדברים מקנה לאדם שם טוב ואהבת הבריות אליו, בלי שתפגע באהבת האמת שבו - בנאמנותו לעצמו ולעקרונותיו.

01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!