אור הרמב"ם

נשאלתי כך: האם מותר לשחק קלפים בשבת, ומדוע? תשובה: אם יש בדבר מצוה כלשהי, כגון לשמח את הילדים, אז אפשר מעט. אך אם מדובר באנשים בוגרים שעמדו על דעתם, לדעתי אסור, כי לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא ללמוד תורה ולהגות בהם בחכמה, או לרענן את הנפש ולנוח מעמל השבוע, אך בשום פנים לא ניתנו שבתות וימים טובים להעבירם בהבלים ובדברים בטלים... ואפילו ימי השבוע לא ניתנו לדברים בטלים, וכן פוסק רבנו בהלכות גזלה ואבדה (ו, יד): "והמשחק בקובייה עם הגוי – אין בו איסור גזל, אבל יש בו איסור עוסק בדברים בטלים, שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי תורה, וביישובו של עולם".

שלום עליכם

ידוע שבתלמודים ישנם גם מימרות שהם ״פשט״ ומבינים אותם פשוטם כמשמעם וגם מימרות שהם אגדתא, שלפי רבנו כל אגדות השס הם משל בלבד ואין להבינם כפשוטם. השאלה שלי היא איך ניתן להבחין בין דבר שהוא באמת פשט לבין אגדה? פעמים שראיתי מימרא בגמרא והייתי בטוח שזה פשט, אבל כאן במאמרים הרב קלט שזה באמת משל. ובאמת צריך עין חדה מאוד בישביל לקלוט את זה, רציתי לשאול האם יש כלים מסויימים, כללים , שעל פיהם נקבע שזה פשט וזה אגדה? או שהוא רק על ידי הסברא או שכל הישר? אני מחפש גדר ברור לזה, שעל פיו נכריע בכל השס

שלום לכולם,

נתקלתי בחבר מהצבא ושוחחנו, הוא שיבח את "ינוקא" ואני השתדלתי כמיטב יכולתי להסביר שמדובר בדרך רעה מאד.

אך יצאתי עם תחושה שהוא אוהב את זה כאישה זנותית, כלומר עושה לו טוב להיות נשלט, נרפס ועלוב.

ובתורה הפועל ז.נ.ה מופיע פעמים רבות כאשר עם-ישראל עובד עבודה-זרה, וזה נראה לי מתאים מאד, כלומר בעבר לא התעמקתי בהמשלה הזו, אך אני חושב שזה אשכרה נובע מתכונת המשיכה המשותפת לנשים זנותיות...

"זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם לִשְׁמֹעַ מִצְוֹת יְהוָה לֹא עָשׂוּ כֵן" (שו' ב, יז).

"לָכֵן אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הַבְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵיכֶם אַתֶּם נִטְמְאִים וְאַחֲרֵי שִׁקּוּצֵיהֶם אַתֶּם זֹנִים" (יח' כ, ל).

חשוב לי להציף נקודה מסוימת: עד אוקטובר 23 הועברו תרומות לעזה, וברגע אחד, בשביעי לאוקטובר חמאס חשף שהוא השתמש בכספים למטרות טרור, קראתי שחמאס הציג מצג שווא בצורה מתוחכמת, לדוגמה, חמאס היה מכה באלות אנשים שהתקרבו לגדר או הורג מחבלים מחיזבאללה ובישראל ראו זאת בלוויין וקנו את זה… אבל כאמור בשביעי לאוקטובר ההצגה הסתיימה ברגע אחד מהיר.

וזה לקח חשוב, לזכור ולשנן את צביעותם, ולא רק הערבים, גם שאר הגוים, שאמנם חלקם סייעו לנו להקים מדינה אך המאמץ האמיתי הגיע מאיתנו.

וכי אנו היהודים במהלך הדורות השלכנו את עצמנו על מישהו (ואיני מדבר על היהדות האורתודוקסית..)? בנינו את עצמנו בשתי ידינו ובסיוע אלוהי, וראו לדוגמה את הערבים ביהודה ושומרון עדיין שורפים את הזבל שלהם! איזה פיגור! וזכור לי שבחלק משירותי הצבאי כשהייתי ברמאללה שמעתי שחיסלו ערבי שהחליט לפתור את הבעיה הזו, והוא כנראה הפריע למישהו... וגם החיסולים בינם לבין עצמם כל שני וחמישי מוסיפה להוכיח על אכזריותם וכשלונם כעם, וכל התרומות…