אור הרמב"ם

מאמר בעניין מה היא משמעות השורש פ.ס.ח ומה הכוונה כאשר כתוב שה' פָּסַח.

*מכילתא דרשב"י שמות י"ב י"ג:*

*״וראיתי* את הדם ופסחתי״ מה אני צריך *׳וראיתי׳?*, והלא הכל גלוי לפניו!

אלא שלא יתן, אלא על *מקום הניראה לכל עובר.* [כלומר מבחוץ]

*״ופסחתי* עליכם״ *לולי דבר כתוב לא היה איפשר לאומרו.*

אנחנו רואים *הרחקת ייחוס גשמוּת לה'* במילה *"וראיתי"*, כלומר הדגיש תנא קמא שה' הוא *לא* גוף מוגבל שצריך באמת לראות ולזהות דם כמו בשר ודם.

הוא ממשיך במגמת *שלילת הגשמות* ומפרש על *"ופסחתי"* - הוא מפליג לומר *לולי דבר כתוב לא היה איפשר לאומרו* מרוב קלון ופגיעה בכבוד ה'. כלומר הביטוי *"לולי מקרא כתוב..."* פירושו שלא היינו יכולים לומר את הביטוי שנכתב בפסוק אלמלא היה נכתב בספר. כי אם היינו אומרים אותו - זה קלון ואיבוד מכבוד ה' ואין לו לאדם שהולך בדרכי האמת לומר דבר כזה.

מאיפה אני יודע?

*לדוג':*

*מכילתא דר' ישמעאל י" מ"א:*

"... אֲשֶׁ֣ר הָלְכֽוּ־אֱ֠לֹהִ֠ים *לִפְדּֽוֹת־ל֨וֹ* לְעָ֜ם ... אֲשֶׁ֨ר *פָּדִ֤יתָ לְּךָ֙* מִמִּצְרַ֔יִם גּוֹיִ֖ם וֵאלֹהָֽיו׃ ... *רַבִּי עֲקִיבָה* אוֹמֵר: *אִלְמָלֵא מִקְרָא כָתוּב, אֵי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ:* כִּבְיָכֹל אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הקב״ה: *״עַצְמָךְ פָּדִיתָ!״* ...

כביכול יש פה קלון פגיעה בכבוד ה'.

*מכילתא דרשב"י שמות י"ב כ"ז:*

וכן הוא אומר: *״ירד ה׳*... על הר ציון... *כצפרים עפות כן יגן ה׳ צבאות* ..." - אלמלא דבר כתוב *אי אפשר לאמרו:* *כחיה ששוחה* על בנה *ומניקתו!*

כביכול קלון בהשוואת ה' לציפור!

*בבלי ברכות ל"ב. :*

"... *הַנִּיחָה לִּי* וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל״ וְגוֹ׳ אָמַר *רִבִּי אֲבָהוּ:* אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב, *אֵי אֶפְשָׁר לְאוֹמְרוֹ!* מְלַמֵּד *שֶׁתְּפָסוֹ מֹשֶׁה* לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא *כְּאָדָם שֶׁהוּא תּוֹפֵס אֶת חֲבֵירוֹ בְּבִגְדּוֹ* ...

לכאורה פגיעה בכבוד ה' וגשמוּת מוחלטת כאילו משה יכול לתפוס ולעכב ולעצור את ה'.

ירושלמי סוטה א' י':

משנה: ... מִי לָנוּ גָדוֹל מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְבּוֹר אוֹתוֹ בַּגַּיא מוּל בֵּית פְּעוֹר. ...

*הלכה:* ...

(ו) תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה: אִילּוּלֵי הַדָּבָר כָּתוּב *לֹא הָיָה אֶיפְשַׁר לְאוֹמְרוֹ.*

גבי ה' שקבר את משה.

דבר זה מוכיח ש *"ופסחתי עלכם"* זה דבר שלא רגיל ונפוץ להתייחס על ה', ויחוס פ.ס.ח. על ה' - זה דבר שיש בו *קלון מוחלט כלפי ה'!* כנראה בגלל *יחוס גשמוּת מוחלט כלפי ה',* כלומר כנראה בגלל ששורש-פ.ס.ח. הוא *פועל שמתאר פעולה מאוד גשמית.*

אולי משום כך אנחנו נראה במכילתא שמבית מדרשו דר' ישמעאל, הוא מפרש *פסח = חס.* כנראה כדי *להרחיק גשמוּת מה'.*

*מכילתא דר' ישמעאל י"ב י"ג:*

*"וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם"* – הָיָה *רַבִּי יִשְׁמָעֵאל* אוֹמֵר: וַהֲלֹא *הַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו* ... וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר *״וְרָאִיתִי* אֶת הַדָּם״???

אֶלָּא בִּשְׂכַר מִצְוָה *שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים*, אֲנִי *נִגְלָה וְחָס עֲלֵיכֶם*, שֶׁנֶּאֱמַר: *״וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם״* - אֵין *פְּסִיחָה* אֶלָּא *חַיִּיס,* שֶׁנֶּאֱמַר:: "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת, כֵּן *יָגֵן* י״י צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם, *גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט"*.

ר' ישמעאל מתעמת עם הטענה שאת הדם צריך לשים על המזוזות והמשקוף כדי שה' יזהה ויראה את הדם. *מה הבעיה באמרה כזאת?* היא *מפחיתה* מעצמותו של ה' וממה נוכל להבין *שאין בהכרח השגחת ה'* תמיד ובכל מקום. איך הוא פותר את זה? *למרות* ש-פ.ס.ח. זהו *שורש שמורה על גוף גשמי ומוגבל* שפוסח בתי ישראל - *יש להבין אותו כתיאור לרחמי ה'* יתברך על בתי ישראל.

מאמר זה של ר' ישמעאל הוא בהמשך לסדרת מאמרים שהוא מדגיש שלמרות שבפסוקים נראה שה' מתואר כגוף *גשמי ומוגבל* - אין להבין ככה כפשוטו.

*מכילתא דר' ישמעאל שמות י"ב ז':* "וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף" – *מִבִּפְנִים.* אַתָּה אוֹמֵר *מִבִּפְנִים,* אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִבַּחוּץ? תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם״, הַנִּרְאֶה *לִי*, וְלֹא הַנִּרְאֶה לַאֲחֵרִים. דִּבְרֵי *רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.* עכ"ל.

ה' לא מוגבל חס וחלילה בראייה פיזית של הדם, אלא ה' רואה כל דבר שהאדם *עושה ומשגיח ורואה כל דבר.*

דרך אגב נשים לב *שבמכילתא דרשב"י* שהבאנו למעלה, הדם צריך *להיראות לעיני כל עובר* ואילו *במכילתא דר' ישמעאל* הדם הוא *מבפנים.* 2 תנאים חלוקים בעניין הדם וכנראה הם מבתי מדרש שונים (מבית מדרשו של ר' ישמעאל והשני מבית מדרשו של ר' עקיבא) ואף על פי כן - הסכימו שמבחינת ההבנה של הסוק - *אין לייחס לה' מגבלה גשמית.*

*מכילתא דר' ישמעאל י"ז י"א:*

(יא) "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" – וְכִי יָדָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה מְגַבְּרוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל? אוֹ יָדָיו שׁוֹבְרוֹת אֶת עֲמָלֵק?? אֶלָּא *כָּל זְמַן שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ, וּמַאֲמִינִין בְּמִי שֶׁפִּקֵּד אֶת מֹשֶׁה לַעֲשׁוֹת כֵּן*, וְהקב״ה עוֹשֶׂה לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת.

כַּיּוֹצֵא בוֹ: "וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה: עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף!" *וְכִי נָחָשׁ מֵמִית וּמְחַיֶּה?* אֶלָּא *כָּל זְמַן שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה כֵן, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ, וּמַאֲמִינִין בְּמִי שֶׁפִּקֵּד אֶת מֹשֶׁה לַעֲשׁוֹת כֵּן*, וְהקב״ה שׁוֹלֵחַ לָהֶם רְפוּאוֹת.

כַּיּוֹצֵא בוֹ: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם, וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" וְכִי *מָה הַדָּם מַהְנֶה לַמַּלְאָךְ*, אוֹ *מָה מַהְנֶה לְיִשְׂרָאֵל?* אֶלָּא *כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין כֵּן, וְנוֹתְנִין מִן הַדָּם עַל פִּתְחֵיהֶם, הקבה חַס עֲלֵיהֶם*, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפָסַח י"י עַל הַפֶּתַח".

והפעם נראה את *תלמידו של ר' ישמעאל* דווקא בוחר לדרוש ולהסביר את "ופסחתי" בצורה מאוד מילולית. עם תיאורים גשמיים לגמרי.

*מכילתא דר' ישמעאל י"ב י"ג:*

*"וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם"* – *רַבִּי יֹאשִׁיָּה* אוֹמֵר: ״אַל תִּקְרֵי *״וּפָסַחְתִּי״*, אֶלָּא *׳וּפָסַעְתִּי׳*. שֶׁהקב״ה *מְדַלֵּג עַל בָּתֵּי בָנָיו* בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, *מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים*״ וְאוֹמֵר: ״דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, הִנֵּה זֶה *עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים*״.

ר' יאשיה מפרש שעניין "פסח" הוא מעניין 'פסע'.

*מה הכוונה בפסיעה? מה אומר לנו השורש המיוחד הזה?*

כִּי *כְפֶשַׂע* בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת. (שמ"א כ' ג')

*אֶפְשְׂעָה* בָהּ אֲצִיתֶנָּה יָּחַד. (ישעיהו כ"ז ד')

וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד *הַמִּפְשָׂעָה* וַיְשַׁלְּחֵם. (דב"א י"ט ד')

*אין עוררין*, מרס"ג לרש"י לרד"ק, דרך לשון חזל בשורש המקביל *פ.ס.ע.* ועד לימינו - *פסע = צעד.* ואפילו *פסע* ישמש כדי להדגיש *שמדובר בצעד ספציפי/אחד* ושלא מדובר בהליכה.

כלומר מילולית *פסח* אינו אומר "הולך" או "מרחם" אלא *פסח = צועד צעד.* כלומר דווקא בהדגשה של *צעד פיזי* שמגשים את ה' וכביכול נותן קלון כלפי שמיא.

בהקשר של *אדם פיסח* - ניתן לראות שפיסח יקפץ/יצעד צעד בודד ואז יעצור ויישען ורק אז יקפוץ/יצעד צעד בודד שוב. כלומר *פיסח יילך באופן הבא: צעד ועצירה. צעד ועצירה.*

ר' יאשיה דורש משיר השירים, שנאמר שהדוד *דילג על ההרים*, והנה *עמד להשגיח* על מי שבמבנה, גם אם מהסדקים הקטנים - כך *ה' דילג על הבתים* והנה *עמד להשגיח* על מי שבבית בהשגחה חזקה.

אם נחבר את עניין ה"*פסע*" - נוכל לפרש שה' כביכול מדלג *ועוצר להשגיח על הבית.* ומדלג *ועוצר להשגיח על הבית.*

ואם ר' ישמעאל הרחיק הגשמה והדגיש עד כמה *קיימת ההשגחה הפרטית*, הנה ר' יאשיה מנצל את התיאור המקראי, שאם לא היה ניתן *אי אפשר לאומרו מרוב גשמוּת,* ומתאר איתו בדרכו שלו *עד כמה קיימת ההשגחה הפרטית.*

למה אני כל כך בטוח ש"*לפסוח" = לצעוד צעד?* לפסוח זה לא לקפץ ולנתר כאייל?

ועכשיו ראויה ההתייחסות חוזרת ומעמיקה בהמשך *מכילתא דרשב"י שמות י"ב י"ג:*

*"ופסחתי"* - *כאָב שמביא לבֵן* דברי *ר׳ אליעזר.*

*וחכמים* אומרים *כמלך שדוחק פסיעותיו ברגליו.*

דברי *ר' אליעזר וחכמים* דורשים על *פירושו הענייני*, לא מילולי, של מה זה אומר שה' פָּסַח.

דברי *ר' אליעזר* מצביעים על כך שהקשר של ה' וישראל הוא קשר כמו של אב ובן, וה' *מביא לו.* בכל צורה שנבין את המילה *"שמביא"* תהיה בזה *קירבה/הגנה/שהייה בסמוך:* מביא את בנו, מבקר את בנו ומביא לבנו דבר מה.

*חכמים* מדמים את ה' כמלך שדוחק *פסיעותיו* ברגליו. כלומר כדרך המלכים *שהולכים בצעדים איטיים ומחושבים* - כאילו דוחקים בעצמם. אולי מרוב כבודם, אולי כי נזהרים מהסביבה, ואולי נזהרים לסטות מהדרך כי הרי לא יעירו לו אם יסטו לתוך שדה פרטי (סנה' ב' ג').

*שלב הניתוח והמסקנות:*

"...*וְרָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַדָּ֔ם וּפָסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם* וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֙גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃" [שמות י"ב י"ג]

1. את *וְרָאִ֙יתִי֙* יש לפרש בעניין *שה' משגיח על עם ישראל;* ואת *וּפָסַחְתִּ֖י* יש להבין כ- *ארחם ואחוס עליכם.*

2. *וּפָסַחְתִּ֖י* זהו *פועל שמצביע על הגשמה מוחלטת.* ואין להבין אותו ביחס לה' כפשוטו. ניתן לראות *שאונקלוס, תרגום ירושלמי* תירגם דווקא את *המילה הזאת שלא כפשוטה* ותירגמהּ: *"וַאֲחוּס* עֲלֵיכוֹן". כנ"ל תרגומי הירושלמי *ורס"ג* בתירגום התורה לערבית (ה-"תפסיר") תירגם "וַאַרִתֻ׳ לַכֻּם" *(=וארחם עליכם).*

3. *פסח* קרוב לשורש *פשׂע* המקראי שהוא *פסע* המשנאי-תלמודי. משמעות שניהם קרוב לשורש *צעד*, בדגש על *הצעד ספציפי/אחד.*

4. נראה שמילולית *וּפָסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם* מתאר את ה' *צועד, כל פעם בצעד אחד בדחיקת פסיעות, אל בית ובית* של ישראל *ומשגיח ומציל בית אחר בית.* אם נרצה להגדיר במילה אחת, נוכל לומר ש *"וּפָסַחְתִּ֖י"* זה קרוב *להישענוּת ומנוחה בכל צעד* [ *פירוש* הרס"ג, אבן כספי, רש"ר הירש, ר' קוק]. מצד שני כאשר הוא מתייחס לה' יש להבין *פסח* בדומה *לחמלה* *ורחמים* - זה פירוש ע"פ העניין [רבי ישמעאל, אונקלוס, ת. ירושלמי, *תרגום* הרס"ג לערבית, מנחם בן סרוק, אבן ג'נאח, ר' יוסף קרא, אבן עזרא, בעל הטורים, אברבנאל, כלי יקר, הכתב והקבלה, מלבי"ם, הנצי"ב]. אם נראה לפרש בצורה מאוד מילולית נאמר ש- *"וּפָסַחְתִּ֖י"* זה *לצעוד/לקפוץ בצעדי ענק* [υπερβάσια = "ענקיוּת" אצל יוספוס, ר' יאשיה במכילתא שדבריו מצוטטים שוב ושוב] ואם נרצה *לתרגם בצורה הכי מופשטת* נוכל לתרגם *לפסוח* כ- *לעבור* [παρελεύσεται בתרגוּם השבעים ואולי רשב"ם רומז לזה]

לגבי פרשנים בעניין, מעטים הפרשנים שאיחדו את רוב המשמעויות תחת הגדרה אחת מדויקת.

*עובדה מעניינת:* אחדים הפרשנים שממש התעמתו עם פרשנויות אחרות.

*ר' יוסף אבן כספי* [ישעיה ל"ה ו']

"אָ֣ז יְדַלֵּ֤ג כָּֽאַיָּל֙ פִּסֵּ֔חַ וְתָרֹ֖ן לְשׁ֣וֹן אִלֵּ֑ם..."

זה עד נאמן כי *פסח* אין ענינו 'מדלג' ו-'מקפץ', כי זה התואר הוא *העדר גמור בענין התנועה המקומית*, כמו שה"אלּם" - הוא *העדר גמור* בתנועת הלשונות; והפך האחד - "ידלג", והפך האחר - "תרון".

*ר' יעקב צבי מקלנבורג* [הכתב והקבלה; שמות י"ב י"ג]

*"ופסחתי* עליכם" – יותר נכון לפרשו לשון 'הגנה' ו'הצלה' - כתרגומו "ואיחוס". ודומה לו "פסוח והמליט", כאמרו: "ואת בתינו *הציל"*, *ולא* לשון *'דלוג' ו'קפיצה'* כי *מה לנו להגשים את הבורא* יתברך שמו *כל כך* *ללא צורך??*

*הראי"ה קוק* [מדבר שור י"ד]

דלשון *'פסיחה'* שמצינו בכתוב, נראה יותר בביאורו שהכונה במה שכתוב בו *'פסיחה'* בצירוף *"על"* ... תהיה הכונה *שיהיה שורה ובא על אותו הדבר*... *ולא שימנע* מלבא שם ... "עד מתי אתם *פוסחים על שתי הסעיפים"*, נראית הכונה שמדלגים *מסעיף ומחשבה* זו *לסעיף ומחשבה* אחרת ... אם כך אין *'פסיחה'* מתיחסת על מה שיעבור עליו *בדילוגו* כי אם על *מה שינוח עליו.*

אבל הכונה שהיתה *השראת השכינה* בבתי ישראל, *ופסח* ה' והפסיק *שלא לשרות בבתי מצרים* כי אם בבתי ישראל.