בס"ד
שלום רב
בזמן שאני מנסה להעיר אנשים מסויימים מהבורות והמינות בלמדם את ספר הזוהר הם הראו לי ספר שנקרא אמונת ה' שהתחבר כנגד ספרו של הרב יחיא קאפח זצ"ל מלחמת ה'.
כמובן שתשובותיו לרב שם הם הבלים. אבל ראיתי שכתב שם המחבר על דברי הרב קאפח וזה לשון הרב קאפח: "היוצא לנו מזה כי רבותינו המקובלים החדשים שגגו לשאול ולמצוא פתרונים במה שלמעלה ומה למטה מה לפנים מה לאחור (שהרי חיים ויטל מדבר על מה היה לפני זעיר אנפין ואבא ואמא וסבא וסבתא וכו'). דבר שקיבלו חז"ל בעלי התלמוד בבלי וירושלמי ומדרש רבה ותנחומא וזולתם ממדרשי רז"ל לאסור כמו שאסרו חז"ל בחגיגה יא" וכו'. והביא המחבר שם ראיה שהנה גם הרמב"ם והרס"ג התירו לדרוש במה למעלה ומה למטה ולעג לרב קאפח. מדברי הרס"ג הבנתי שזה ממש לא משתמע מדבריו אבל מדברי הרמב"ם היה לי ספק האם תוכל לעזור לי להתירו? אלו המקורות ברמבם: (פירוש המשנה חגיגה ב משנה א), (מורה נבוכים פרק לב חלק א) שממנו הביא הבער ראיה כביכול. תודהה רבהה !!
אלירן היקר,
עיין פירוש רבנו למסכת חגיגה (ב, א) מהדורת הרב קאפח, ושם פירש רבנו:
ולא במעשה בראשית בשנים וכל שכן שלא יהו יותר, ואמרו כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל ואין שנים שואלים, וכבר ביארנו טעם זה בהקדמתינו לחיבור זה, והוא שההמון אי אפשר להם להבין אותם העניינים ואינם נמסרין אלא מאחד לאחד, ונזהרים בהם כי מעט מאד יבין בהם ההמון, וכשישמעם הפתי תשתבש אמונתו ויחשוב שהם סותרים את האמת, והם האמת".
נמצא, כי הפסוק: "כי שאל נא לימים ראשונים" כוונתו למעשה בראשית, דהיינו באלו אופנים טבעיים ומדעים הקב"ה ברא את העולם (כגון תיאוריית המפץ הגדול, התפתחות ולידת גלקסיות וכוכבי שמש, וכו'), ולא לדברים המכוסים והנסתרים אשר עליהם נאמר בתורה: "הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו". כלומר, הותר לנו ללמוד את מעשה בראשית, דהיינו את מדעי הטבע והמחקר בראשית הבריאה, מפני שהם בגדר נגלות, כי ניתן להתבונן במדעים הסובבים אותנו וללמוד לשער ולהעריך כיצד נברא והתפתח העולם.
והראיה הברורה היא במילים "לימים ראשונים" דהיינו לימי הבריאה הראשונים שנזכרו בתורה, וכך נאמר בדברים (ד, לב): "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם". כלומר, הותר לנו בבירור לשאול על מה שביכולתנו להשיג, דהיינו מתקופת בריאת העולם ועד סוף העולם כפי שאנחנו מסוגלים להעריך ולשער (לדוגמה, ניתן להעריך ולשער שחיי השמש הם כעשרה מיליארד שנים, ונותרו לה עוד כחמשה מיליארד שנים, יש זמן...).
וכן הותר לנו לשער ולחקור "מקצה השמים ועד קצה השמים", כלומר מותר לנו לחקור את כל מה שבגבולות היקום האדיר שסובב אותנו, אך אסור לנו לחקור מה שמעבר לו (ואין אנו מקיפים את גבולות היקום העצום, כל-שכן מה שמעבר לו או בסופו) – ואיסור זה כלול לעניות דעתי בדברי חז"ל: "מה למעלה ומה למטה", אף שרבנו פירש שמדובר בהתבוננות שטחית ורדודה בענייני מדעי הטבע, אשר עלולה להוביל לכפירה ולשיגעון: "וכשירצה אדם המרוקן מכל מדע להתבונן כדי לדעת מה על השמים ומה תחת הארץ בדמיונו הנפסד שמדמה אותם כעלייה על גבי בית [...] ודאי שזה יביאהו לידי שגעון ושיממון".
מכל מקום, בעניין "מה לפנים ומה לאחור" רבנו מפרש באופן ברור כמו שאמרנו:
"וכשירצה אדם המרוקן מכל מדע להתבונן כדי לדעת [...] וכן מה היה קודם שנבראו השמים ומה יהיה אחרי העדר השמים, ודאי שזה יביאהו לידי שגעון ושממון".
נמצא, שאין כוונת הפסוק: "כי שאל נא לימים ראשונים" על הדברים המכוסים שאסור להרהר בהן, ואשר עליהן נאמר: "הנסתרות לה' אלהינו". ובמלים אחרות, מה שחז"ל ורבנו התירו הוא לימוד מדעי הטבע והמחקר כיצד נברא העולם, ולא מה לפנים, דהיינו מה היה לפני בריאת העולם, ולא מה לאחור, דהיינו מה יהיה במציאות לאחר העולם הזה. כמו כן, אין מדברי רבנו שום ראיה שמותר לחקור באופנים שטחיים ורדודים בעניינים שנוגעים באמיתת עצמותו של הבורא, להיפך, מדברי רבנו במורה עולה, שרק באמצעות שלילת התארים ניתן ללמוד על אמיתת עצמותו של הבורא, ולא בשום אופני ההגדרה והתיאור החיוביים (הוא כך או כך וכיו"ב).
על שאלות מינות ראה מאמרי: "כובד המינות קשה מכובד האבנים". ועל הגדרת "מעשה בראשית" ומדוע אסרו חכמים ללמדם, ומדוע עיון שטחי בהם עלול להביא לידי כפירה ומינות, ראה מאמריי: "יסודות במדעי האלהות"; "החומר, הצורה וההעדר הנצמד לחומר"; "ראש הדרדעים מטשטש את חשיבות מדעי הטבע"; "משנה תורה בעקבות חמשה חומשי תורה".
כמו כן, בעניין המורה (א, לב) שהזכיר המשיג ההוזה, משם עולה היפך טענתו, ואצרף כמה קטעים נבחרים משם:
"וכדומה לזה יארע לך בהשגות השכליות, והוא, [...] ולא תחשוב להשיג מה שאינך יכול להשיגו, רק אז תהיה בשלמות האנושית ותהיה בדרגת ר' עקיבה ע"ה, אשר נכנס בשלום ויצא בשלום בעת הסתכלותו בעניינים האלהיים. ואם תחשוב למעלה מהשגתך [...] אין זה רק שלא תהיה שלם, אלא תהיה גרוע מכל גרוע, ויארע לך אז התגברות הדמיונות והנטייה כלפי המגרעות והמידות המגונות ומעשה הרע מחמת טרדת השכל וכביון אורו [...] ועל עניין זה נתכוונו באמרם: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהרשית דרוש ואין לך עסק בנפלאות, כלומר שלא תוליך את שכלך אלא במה שאפשר לאדם להשיגו [...] ועל זה נתכוונו באמרם: כל המסתכל בארבעה דברים וכו' והשלימו אותו הלשון באמרם: כל שלא חס על כבוד קונו, רמז למה שבארנו שלא יתפרץ האדם לעיין בדמיונות הנפסדות [...] אלא כל המטרה להודיע שיש לשכל האנושי גבול שהוא נעצר אצלו".
ובעניין "טרדת השכל וכביון אורו", יש לעיין בהערה 1 של מָרי שם.