שומע תפילה

מדוע צורך של אדם להתפלל גורם לתפילה להיות חסרת ערך?

מדוע תשוקה של אדם להידבק בבוראו הינה נטולת כל חשיבות?

ואיך ניתן להעלות על הדעת שאדם שמתפלל לה' בלב נשבר ונדכה עובד את עצמו? והדברים הללו גובלים בכפירה בתורה, אם לא כפירה גופה.

אדם שמתפלל לה' לא רק מתוך חובה, אלא גם מתוך אהבה ורצון לקשור את עצמו רגשית ומחשבתית לבורא עולם, תפילתו עדיפה ורצויה וטובה ומקובלת אלף מונים ממי שמתפלל רק כי תפילתו חובה, ומזאת הזהירו חז"ל באמרם: "מצות אנשים מלומדה", וגדולה מזאת, כבר הנביאים הקדושים הזהירו מכך:

"וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. יד לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (יש' כט, יג-יד).

אתה יכול לבקש כל מה שתרצה מאלהים, ואין בכך שום גנאי ופחיתות, להיפך, לצד ההשתדלות, הנך משליך את יהבך על ה' יתעלה, ובוטח בו ונשען עליו. אינך הופך את אלהים לכלי או למכשיר חלילה, וכי בן שמבקש דבר מה מאביו הופך אותו לכלי או למכשיר? כל-שכן כאשר אנחנו מתפללים לאבינו שבשמים.

ואם אתה שואל אותי שאלה כאן בפורום, והנני משקיע ומשיב לך, האם בזאת אתה הופך אותי לכלי ולמכשיר? האם בהכרח יש לתאר זאת כאינטראקציה בזויה?

כמו כן, אינך משפיע על אלהים, אתה משפיע על מצבך הרוחני לפניו, ושמא בזכות הכנעת לבך ותחינתך לפניו, תהיה ראוי שבקשותיך ייענו. ועניין זה מופיע רבות בתורה בנביאים ובכתובים, ומי שמכחיש זאת, יהיה גדול בעיני עצמו או בעיני אחרים ככל שיהיה, כופר בדברים מפורשים שנאמרו בתורה בנביאים ובכתובים.

וכן! לצד ההשתדלות אתה מחויב להרים עיניך לשמים ולהתחנן לבורא עולם שירפא אותך! מדוע זה כל-כך קשה להבין? וכי חזקיה לא עשה כן? וכי הנביא לא אמר לו שתפילתו נענתה והוסיפו לו חמש-עשרה שנה? (ראה יש' לח).

כמו כן, איך אפשר לומר שאדם אשר מרגיש צורך רגשי או רוחני לעבוד את ה', הוא עובד את עצמו או את האינטלקט שלו? וכי אנחנו לא מחויבים לאהוב את ה'? וכי אדם שאוהב את בוראו לא ירגיש צורך רגשי וגם צורך רוחני להידבק בו?

מה השוטות הזו?!

ויודע אני היטב מאין נובעים המים הרעים האלה.

ומי שעבד את עצמו הוא ישעיה אחר ימח שמו וזכרו, אשר הפך את שכלו לאלהות.

רב אדיר יקר

האם העובדות ההיסטוריות שהבאתי לגבי התפתחותה של תפילת החובה הן טעות? או שקר? ואם אכן כן, אתכם הסליחה והמחילה.

ולעניין התפילה, אשאל אותך שאלה, מה ערכה של אותה תפילה, שהאדם מרגיש צורך להתפלל אותה? אם אדם מרגיש צורך להתפלל מתוך דחף נפשי שלו, ולא משנה מה הניעו אותו הדחף, כאשר אדם זה התפלל, אתה בטוח שהוא לא עבד את עצמו? את נפשו? את מהוויו?

האם אדם זה התפלל כי הוא הינו מצווה להתפלל תפילת חובה, או שמא הוא התפלל להרווחת נפשו? האם אין הבדל תהומי בין אותו אדם שמתפלל כי חובה עליו להתפלל, הרי הוא מצווה, לבין אותו אדם שמרגיש צורך להתפלל לאלוהיו?

זאת הסיבה שאני אישית אינני מבקש דבר מאלוהים, לא היה עולה על דעתי לבקש דבר! ואם אני מבקש רפואה בתפילה, זה רק משום שכך הוכתב לי לומר.

הרי לא משנה מה תהייה בקשתי, גם הנעלה ביותר שניתן להעלותה על הדעת, ברגע שאני מבקש, אני הופך את אלוהים לכלי, למכשיר, לאמצעי בישבילי!

ואני עלול להעלות על דעתי, שיש בכוחי, ובכנות תפילתי, היכולת להשפיע על אלוהים לטובתי!

מה עוד אפשר לבקש מאלוהים אשר נתן לך חיים ותבונה? האם לא די בכך?

אלוהים נתן לאדם תבונה ללמוד רפואה כדי לרפא מחלות, ואני משתמש בתבונתם של רופאים, האם הנך חושב שבמקרה מצער של מחלה קשה לא עלינו, עלי להרים את עיני לשמיים בלב שבור, ולבקש מברוך הוא שיירפא אותי?! או שישים תחת ידי רופאים אמיתיים וטובים? ברצינות! האם באמת הנך מצפה ממני להאמין שיש ביכולתי

להשפיע על מי שאמר והיה העולם?! אני ה" לא שניתי!

איך אפשר לבקש ממני לבקש מברוך הוא שיעשה עבורי נס? שיתערב במחלתי וישנה את הדיאגנוזה?!

לאדם יש צורך לאכול ולשתות כי אם לא הוא עלול למות, הוא יכול לרצות לא לחיות, ולצום עד מוות, אבל לאכול ולשתות זהו צורך של האדם, אם אדם מרגיש צורך אמוני נפשי אינטלקטואלי לעבוד את ה", הוא עובד את האינטלקט שלו, את נפשו, את צרכיו. והוא איננו מקיים מצווה! האם אני טועה?

תודה

דניאל,

טעות בידך, התפילה היא חובה מן התורה (תפילה אחת ביום), ומי שתיקן אותה היו אנשי כנסת הגדולה, וביניהם גם נביאים, מאות שנים לפני רבן יוחנן בן זכאי. רק ברכת המינים נוספה לאחר מכן בזמן שציינת.

כמו כן, התפילה היא חלק חשוב מאד מדרכה של תורה ועל כך אנו לומדים במקומות רבים בתורה, בנביאים, ובכתובים.

זאת ועוד, רבנו אינו מותח ביקורת על עצם התפילה כפי שעולה מדבריך, אלא על התפילה שיוצרת מלב טמא ומשוקץ: "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם", וכן: "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יעזבו לו", ועוד.

אך התפילה הזכה והברה היוצאת מלב נשבר ונדכה, או אפילו מלב נכנע לפני בורא עולם, הינה תפילה מאד רצויה ואף חובה.

ואיני יודע מי התיר לך לומר דברים כאלה על מצות התפילה, או שמא...

בידידות,

אדיר