סעודה רביעית

אתה חוזר על דברים שכבר אמרת, ומתעקש שלא להתייחס לראיותיי. ולכן אוסיף: לפי דבריך המימרות בעניין סידור השולחן עוסקות בחובת אכילת סעודה. ובכן, לפי דבריך יש חובת סעודה גם בערב שבת, שהרי ר' אלעזר פוסק שחובה "לסדר" את השולחן גם בערב שבת, דהיינו ביום שישי. ואם כך, מדוע הלומדים מדברי ר' חנינא שחובה לקיים סעודה רביעית אינם פוסקים שחובה לקיים סעודה נוספת, סעודה חמישית, בערב שבת דהיינו ביום שישי?

ולפי דבריך, חובה עליך למלא את כרסך לא רק במוצאי שבת אלא גם ביום שישי...

ועל התעקשות כפייתית שכזאת מצדך אומר רבנו הרמב"ם במורה (ב, כג):

"וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו [...] נוטה כלפי התאווה והתענוגות [...] הרי הוא תמיד יטעה וייכשל בכל אשר ילך, מפני שהוא יחפש השקפות אשר יסייעוהו למה שטבעו נוטה אליו".

אגב, הרמב"ם אינו פוסק שחובה לסעוד סעודה רביעית, משמע שהבין כפי האמת והדעת.

אני יודע מה כתבת שם

רק שאלתי על המאמר הנ''ל

שכיון שראינו בגמרא לאחר שהביאה דין שלעולם יסדר אדם שולחנו הביאה מעשה באמורא שעשה עגל לכבוד סעודה רביעית אם כן משמע שעיקר דברי הגמרא היא על עצם סעודה רביעית ולא על שצריך לסדר השולחן(כפי שכתבת במאמר)

אין קשר ישיר בין דברי ר' אלעזר לדברי האמורא ר' אבהו, ואחזור על עיקר הסוגייה שם:

"אמר ר' אלעזר: לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת אף-על-פי שאינו צריך אלא לכזית. ואמר ר' חנינא: לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אף-על-פי שאינו צריך אלא לכזית".

מן הסוגייה עולה בבירור שאין חובה לאכול, לא בערב שבת ולא במוצאי שבת, שהרי נאמר בה: "אף-על-פי שאינו צריך אלא לכזית", כלומר האכילה בערב שבת ובמוצאי-שבת היא אך ורק לפי צורך וכלל איננה חובה. ולכן, הואיל ומדובר בסעודת רשות, החובה האמורה איננה לאכול, אלא החובה הינה לסדר את השולחן, דהיינו מכבוד השבת שגם האכילה בערב שבת ובמוצאי שבת תהיה אכילה מכובדת ומסודרת על-גבי שולחן מסודר ונקי, ולא באופן חפוז וארעי.

כמו כן, מיד לאחר דברי ר' אלעזר נאמר: "חמין [=שתיית מים חמים] במוצאי שבת – מלוגמא [=רפואה]". כלומר, כלל לא מדובר במימרא הזו על אכילה וסעודה אלא על שתיית מים חמים לרפואה, ללמדנו שאין קשר ישיר בין המימרות, אלא כל אחת מהן עומדת בפני עצמה.

ומה שאומר לאחר-מכן ר' אבהו: "ר' אבהו הוו עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא הוה אכיל מיניה כולייתא", זו הנהגה אישית-פרטית של ר' אבהו אשר כלל לא נפסקה להלכה, וכמו שלא נפסקה המימרא שהובאה לפניה: "חמין במוצאי שבת מלוגמא [=רפואה], פת חמה במוצאי שבת מלוגמא". ואין ללמוד מאומה ממעשיו יוצאי הדופן של ר' אבהו, כל-שכן הלכה שתחייב את הכלל, שהרי לא יעלה על הדעת לחייב את בני האדם לשחוט עגל שלם רק כדי לאכול ממנו כליה, או לעשות כל השתדלות קיצונית מעין זו כדי לקיים סעודה במוצאי שבת.