על הפסוק בויקרא כ, כו:
וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי.
הספרא אומר:
[יב] "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר מלך בבל וחבריו.
ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים.
רש"י כותב:
אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחביריו רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר אי אפשי ללבוש כלאים אבל יאמר אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי ת"ל ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי שתהא הבדלתכם מהם לשמי פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים
לפי דעתי רש"י משנה את משמעות המדרש. מה אתם חושבים?
שלום,
נניח מגיע אדם לא יהודי מאפריקה לישראל כשהוא אתאיסט מוחלט לגמרי ומעולם לא עשה שום "פרקטיקה דתית". והוא רוצה להפוך ליהודי שומר מצוות.
ועכשיו צריך ללמד אותו מה לעשות.
אז לפי המדרש אני מבין שאני צריך להגיד לו כזה דבר -
"שמע, לפי היהדות, אתה לא צריך לבטל את הרצונות הבסיסיים לאוכל, ביגוד יפה וכדומה. כי אם תבטל - יהיה לך נזק פסיכולוגי, אתה שם מחסום נפשי על חלקים בנפש וזה לא בריא. אז זה טוב שיש לך רצונות לדברים שונים, פשוט תדע שהם אסורים כי אלוקים ציווה שהם אסורים"
לפי רש"י אני מבין שאני צריך להגיד לו כזה דבר:
"שמע, לפי היהדות אסורים דברים כמו אכילת חזיר, שעטנז וכדומה. ביום יום אתה יכול להתקל במציאויות כאלו. כל פעם שתתקל בזה, תרגיש איך אתה רוצה את זה, ואז תתגבר על זה"
כלומר - יש פה סוג של "ציווי" של לעשות משהו ולהתגבר. אך לפי המדרש זה משהו הרבה יותר "פנימי", לא משהו לעשות ביום יום.
רב אדיר
גם אני מוצא הבדל משמעותי בין "יאפשי לאכול בשר חזיר" (כי הנני מצווה) לבין "נפשי קצה" בבשר חזיר זה לכן איני אוכלו! הרי מלחתחילה, על עובד ה" חל איסור אכילת בשר חזיר ולגביו "האפשרות" של אכילת בשר חזיר כעיקרון אינה קיימת! רק אדם שאכל בשר חזיר יכול לחוש "שקצה נפשו" מבשר זה. או אולי אני טועה ואינני מבין את שר"י.