שלום לכולם!
בפירוש המשנה (סנהדרין פרק ז משנה ד) כותב הרמב"ם שמותר מצד ההלכה להסתכל על פנויה ורק מצד הצניעות והפרישות לא, וז"ל:
"ומותר לראות את הכלה בשעת הברכה ואף על פי שהיא אשת איש והיא ערוה, ואסור לראותה אחר כך אלא אם כן לא נתכוון להכיר צורתה. ואשה שאינה נשואה מותר למי שאינה ערוה עליו ליהנות בהסתכלות בצורתה, ואין איסור בכך אלא בדרך הצניעות והפרישות מן המותר כדי שלא יכשל באסור, לפי שהחסידים מתעבים את זה ואף על פי שהוא מותר, מחשש שמא תהיה אותה האשה אשת איש ויתמיד כפי שהורגל מקודם, וכך ביארו בפירוש דברי איוב ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, אבל אינו אסור. אבל אם נסתכל בה לידע אם היא יפת מראה כדי שישא אתה, או מכוערת בצורתה ולא ישאנה הרי זה חובה והתורה זירזה על כך, ואנשי הצניעות מן התורניים עושים כן.
אך בתלמוד (עבודה זרה דף כ עמוד א) נאמר שאסור להסתכל אף בפנויה אלא רק בפגישה בקרן זוית :
לא תחנם - לא תתן להם חן. מסייע ליה לרב, דאמר רב: אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו. מיתיבי: מעשה ברשב"ג שהיה על גבי מעלה בהר הבית, וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר, אמר: מה רבו מעשיך ה'! ואף ר"ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע, רק שחק ובכה, רק - שהיתה באה מטיפה סרוחה, שחק - דעתידה דמגיירא ונסיב לה, בכה - דהאי שופרא בלי עפרא! ורב, אודויי הוא דקא מודה, דאמר מר: הרואה בריות טובות, אומר: ברוך שככה ברא בעולמו. ולאסתכולי מי שרי? מיתיבי: ונשמרת מכל דבר רע - שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי' מכוערת, ולא בבגדי צבע [של] אשה, ולא בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעופות בזמן שנזקקין זה לזה, ואפילו מלא עינים כמלאך המות; אמרו עליו על מלאך המות, שכולו מלא עינים, בשעת פטירתו של חולה, עומד מעל מראשותיו וחרבו שלופה בידו וטיפה של מרה תלויה בו, כיון שחולה רואה אותו מזדעזע ופותח פיו וזורקה לתוך פיו, ממנה מת, ממנה מסריח, ממנה פניו מוריקות! קרן זוית הואי.
האם מותר או אסור להסתכל על פנויה בכוונה להינות? האם הרמב"ם פשוט לא פסק את הגמרא בע"ז כי יש לו מקור סותר אחר? או שאפשר להבין את הסתירה הזו בדרך אחרת?
נראים הדברים שאין איסור מן התורה ואף אין איסור מדברי חכמים, דהיינו, הסנהדרין לא גזרו על כך גזרה. אמנם, לדעת חכמים מדובר בדבר מתועב, וכדברי רבנו: "לפי שהחסידים מתעבים את זה ואף-על-פי שהוא מותר" וכו'. ולכן, נראה שרבנו פירש את האיסור שבגמרא כביטוי של הרחקה מוסרית, אך לא גזרה מחייבת של הסנהדרין.
וכמובן, כל היתר הוא להתבונן באשה פנויה שלבושה בצניעות, כי אם היא לבושה בחוסר צניעות הדבר אסור בתכלית האיסור, גם מדאורייתא וגם מדרבנן, וגם מדרכי המוסר.
כמו כן, נראה לי שחכמים לא גזרו על-כך מפני שלא ניתן להתרומם למעלה של קדושה בבת-אחת, ולכן הניחו את העניין הזה על היתרו, אך הורו לנו את הדרך לאחר שנתרומם מבחינה רוחנית ומדעית, והיא: שיש להתרחק מכל התבוננות שיש בה הנאה בהמית.