כתב הרמב"ם (הלכות ס"ת פרק ד הלכה כג): "כל כתבי הקדש אין כותבין אותם אלא בשירטוט אפילו כתבן על נייר". ולכאורה יש לשאול איך מותר להדפיסס חומשים?
הרב רבינוביץ' הביא מהגאונים שאם כותבים עם ניקוד אז לא צריך שירטוט, והרב קאפח הביא מהתשב"ץ שלפי התלמוד אין יסוד להיתר זה של הגאונים.
והרמב"ם בתשובה (בלאו, רסח) כתב "שאין לכתוב מן התורה פסוקים פסוקים אלא יכתוב שלוש תיבות לבד ולא יותר. ואם צריכים אנו להביא ראיה מפסוק, משנים אנו הכתב ונותנים לו צורה אחרת או כותבים מכל תיבה אות אחת או שתיים, סוף דבר, מקצת התיבה, או כותבים בסירוגין..."
לכאורה לפי הרמב"ם אין היתר להדפיס פסוקים בלי שירטוט אלא אם כל שלוש מילים יהיה רווח או קיצור מילה וכדו' ונראה מדבריו שהניקוד לא מועיל.
מה אתם אומרים?
ברוכים תהיו!
דביר
אנסה לחזק את טענתי שמדובר בהרחקה מן הבזיון, ראה הל' סת"ם (א, יב) ששם נאמר שספר תורה ומזוזה חייבים להיות בשרטוט, אך תפילין לא, ומדוע? "לפי שהן מחופין" (שם), זאת אומרת שהכתב אינו נראה וגם כתב עקום כשר הוא. בימי הרמב"ם לא הייתה מדפסת וכשאמר שאף על הנייר כתבי הקודש דרושים שרטוט נראה לי שהתכוון שנוי להן להיכתב ישר וזהו הכבוד הראוי.