נשאלתי במייל על זמנן של ברכות השחר, וכך השבתי:
מדברי רבנו בתשובה עולה שלכתחילה יש לברך אותן סמוך לפעולות ולתנועות שבגינן הן נתקנו, וכֹה דברי רבנו בתשובה (סימן פג):
"אין מברכין ברכה אלא בשעתה בזמן חיובה. כי הברכות הללו לא תקנו חכמים חובה לאמרם כאמירת שמונה-עשרה ברכות שלתפילה, אלא הן נתקנו על פעולות ותנועות, ואין טעם לאמרן בבית-הכנסת ברבים בהעדר התנועות והפעולות הללו".
נמצא, שלכתחילה יש לברך את ברכות השחר סמוך לזמן חיובן, ואין לאחר את אמירתן ואפילו אם נתחייב בהן. אמנם, נראה עוד מתשובתו שם, שאם איחר את אמירתן אין זו ברכה לבטלה, וכֹה דברי רבנו שם:
"ואף-על-פי שתקנתן להיאמר סמוך לאותן התנועות והפעולות, הרי אם נתאחרו ונאמרו בבית-הכנסת אינן ברכה לבטלה על הרוב, ואף-על-פי שאפשר שיהיו לפעמים ברכה לבטלה, כגון שיברך המעביר שינה וכו' ביום תשעה באב או יום הכפורים שאין שם רחיצת פנים וכיוצא בזה".
נראה אפוא, שאין לברכן לכתחילה אם לא בירך אותן בעת עשיית הפעולה או התנועה, ואם בירך אין ברכתו לבטלה, וכמו שאומר מָרי בספר אהבה (עמ' קפ): "והנראה לי בדעת רבנו, דמה שמסדרין הברכות בבית-הכנסת בזמן שנתחייבו בהן אין ראוי לעשות כן, דלכתחילה יברך כל ברכה בשעת חיובה". וברור שאם לא נתחייבו בהן כלל הרי שהן לבטלה.
ונאמר משהו גם על הרעיון שעומד מאחורי הברכות הללו, נראה לי כי מטרתן שהאדם, מיד בפקיחתו את עיניו, ייזכר מיד בבורא-עולם, ויהיה זה הצעד הראשון לכך שכל יומו יתנהל תוך זכירת הבורא יתעלה על כל צעד ושעל. ובמלים אחרות, חז"ל רתמו את הפעולות והתנועות הראשונות של האדם בתחילת יומו כדי לזכור את בורא-עולם.
והזמן לפני השינה בלילה וכן הזמן לאחר יקיצת האדם, הינן זמנים יקרים מאד לדעת רבנו בעבודת האדם השלם את בוראו, וכך רבנו כותב במורה (עמ' תז):
"אבל בעת בדידותך לבדך בלי אף אחד, ובעת התעוררך על מיטתך, היזהר והישמר מלהפנות את המחשבה באותם העיתים היקרים בשום דבר אחר פרט לאותה העבודה השכלית, והיא ההתקרבות לפני ה' וההימצאות לפניו על הדרך האמיתית אשר הודעתיך, לא על דרך ההתפעלויות הדמיוניות".
לעניות דעתי, אם לא נגע בטינופים, אינו צריך ליטול ידיו שנית בברכה.
יוצא אם כן, שאדם שנכנס לבית הכסא, ודאי חשיב היסח הדעת לעניין זה?
א) כן, רבנו אומר זאת במפורש.
ב) ההלכה שציטטת מהלכות ברכות (ו, יח), ונראה לי שכוונת רבנו באמרו: "ואם לא הסיח דעתו", דהיינו אם שמר על ידיו שלא יתעסקו בדברים שאינם נקיים.
כלומר אפשר להבין מדברי רבינו שחז"ל תיקנו נטילה גם קודם לימוד תורה?
כמו כן, מה נקרא 'שימר את ידיו', או לחילופין מהו שכתב רבינו במקום אחר ש'נוטל אדם ידיו שחרית ואם לא הסיח דעתו אינו צריך לטול שוב בין לתפילה בין לסעודה'. מהו גדר של היסח הדעת?
לדעת רבנו בכל מקרה צריך ליטול לפני שאומרים את ברכות התורה.
ראה הלכות תפילה (ז, י):
"המשכים לקרות בתורה קודם שיקרא קרית שמע, בין קרא בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה--נוטל ידיו תחילה, ומברך שלוש ברכות, ואחר כך קורא".
ואם לא שימר את ידיו עד עת התפילה, עליו ליטול שוב בברכה לפני התפילה.
לגבי ברכת על נטילת בבוקר. לכאורה יש עדיפות לעכב את הברכה עד סמוך לתפילה?
כלומר אם אדם התעורר שעה לפני התפילה, והוא יודע שהוא יכנס לבית הכסא עוד כמה פעמים. האם ימתין עם הברכה על הנטילה ?
א) אם הוא צריך ממש דחוף -- לא יברך שום ברכה, כי העוסק במצוה פטור מן המצוה, והוא עסוק עתה במצוה של ניקוי גופו, וגם כמו שאמרת אסור לו לאדם להשהות את נקביו. וכאשר ייצא יברך כל הברכות אם התחייב בהן.
ב) אין שום בעיה לברך כל עוד אין טינוף ממש, כגון צואה, על ידיו. ובהלכה לא חייבו את האדם ליטול או אפילו לרחוץ את ידיו לפני שהוא מברך סתם ברכות.
לעניות דעתי נראה נטילת ידיים שונה משאר ברכות השחר, כי נטילת ידיים הינה ברכה שמברך על עשייה מסוימת (הנטילה) עובר לעשייתה, מה שאין כן ברכות השחר שמברך עליהן בסמוך לאחר עשייתן, וכמו שהסברתי לעיל. ולכן, מכיוון שהאדם עשה את הפעולה או את התנועה והתחייב בה בברכה מסוימת לברך אותה בסמוך לאחר עשייתה, אם ברך במהלך היום אינו עובר על ברכה לבטלה.
וכמובן ייתכן שהנני טועה ומדובר בתשובה מזויפת.
והנני מסכים עמך בכל מאדי שיש להתרחק מהוראות "מרן", ובקרוב אם יהיה אלהים עמדי אפרסם מחדש את המאמר "האם השולחן ערוך הוא שמונים אחוז רמב"ם?".
איני בטוח שהבנתי את כוונתך ביחס לתשובת רבנו בסימן פג (מובאת אצל מָרי בעמ' קפ).
אם כוונתך לנטילת ידיים -- ברכה לאחר נטילת ידיים הינה ברכה לבטלה כי עשיית המצוה כבר נגמרה.
ביחס לשאר ברכות השחר, רבנו כותב בתשובה שאם אמרן במשך היום זמן רב לאחר הפעולות והתנועות שבהן נתחייב בברכה -- לא מדובר בברכה לבטלה, אף שהוא אינו רשאי לברך אותן לכתחילה בהמשך היום אלא בסמוך לאחר עשיית אותן הפעולות.
ונראה לי שלא מדובר בברכה לבטלה, כי סוף-סוף האדם התחייב בהן בתחילת היום, ולכן, אף-על-פי שהוא אינו רשאי לאומרן לכתחילה לאחר שחלף זמן מה מפעולותיו ותנועותיו שמחייבות ברכות, עדיין העובדה שהוא התחייב בהן בתחילת היום מצילה אותו מברכה לבטלה.
ויש להבחין בין נטילת ידיים שמעשה המצוה נגמר לחלוטין לאחר הנטילה, לבין פעולות ותנועות אשר מחייבות ברכה לאחריהן, ואף שהחובה לברך עליהן היא בסמוך לאחר עשייתן, אם ברך עליהן בהמשך היום אינו עובר על ברכה לבטלה, כי סוף-סוף הוא התחייב עליהן בתחילת היום.
ובמלים אחרות, מצות נטילת ידיים היא מצוה שעובר לעשייתה, לעומת ברכות השחר שהן ברכות ההודיה שמברך לאחר שהוא מכיר ומודה באותו החסד שעשה עמו ה' יתברך.