נוב׳ 1

זמנן של ברכות השחר

4 תגובות

נשאלתי במייל על זמנן של ברכות השחר, וכך השבתי:

 

מדברי רבנו בתשובה עולה שלכתחילה יש לברך אותן סמוך לפעולות ולתנועות שבגינן הן נתקנו, וכֹה דברי רבנו בתשובה (סימן פג):

 

"אין מברכין ברכה אלא בשעתה בזמן חיובה. כי הברכות הללו לא תקנו חכמים חובה לאמרם כאמירת שמונה-עשרה ברכות שלתפילה, אלא הן נתקנו על פעולות ותנועות, ואין טעם לאמרן בבית-הכנסת ברבים בהעדר התנועות והפעולות הללו".

 

נמצא, שלכתחילה יש לברך את ברכות השחר סמוך לזמן חיובן, ואין לאחר את אמירתן ואפילו אם נתחייב בהן. אמנם, נראה עוד מתשובתו שם, שאם איחר את אמירתן אין זו ברכה לבטלה, וכֹה דברי רבנו שם:

 

"ואף-על-פי שתקנתן להיאמר סמוך לאותן התנועות והפעולות, הרי אם נתאחרו ונאמרו בבית-הכנסת אינן ברכה לבטלה על הרוב, ואף-על-פי שאפשר שיהיו לפעמים ברכה לבטלה, כגון שיברך המעביר שינה וכו' ביום תשעה באב או יום הכפורים שאין שם רחיצת פנים וכיוצא בזה".

 

נראה אפוא, שאין לברכן לכתחילה אם לא בירך אותן בעת עשיית הפעולה או התנועה, ואם בירך אין ברכתו לבטלה, וכמו שאומר מָרי בספר אהבה (עמ' קפ): "והנראה לי בדעת רבנו, דמה שמסדרין הברכות בבית-הכנסת בזמן שנתחייבו בהן אין ראוי לעשות כן, דלכתחילה יברך כל ברכה בשעת חיובה". וברור שאם לא נתחייבו בהן כלל הרי שהן לבטלה.

 

ונאמר משהו גם על הרעיון שעומד מאחורי הברכות הללו, נראה לי כי מטרתן שהאדם, מיד בפקיחתו את עיניו, ייזכר מיד בבורא-עולם, ויהיה זה הצעד הראשון לכך שכל יומו יתנהל תוך זכירת הבורא יתעלה על כל צעד ושעל. ובמלים אחרות, חז"ל רתמו את הפעולות והתנועות הראשונות של האדם בתחילת יומו כדי לזכור את בורא-עולם.

 

והזמן לפני השינה בלילה וכן הזמן לאחר יקיצת האדם, הינן זמנים יקרים מאד לדעת רבנו בעבודת האדם השלם את בוראו, וכך רבנו כותב במורה (עמ' תז):

 

"אבל בעת בדידותך לבדך בלי אף אחד, ובעת התעוררך על מיטתך, היזהר והישמר מלהפנות את המחשבה באותם העיתים היקרים בשום דבר אחר פרט לאותה העבודה השכלית, והיא ההתקרבות לפני ה' וההימצאות לפניו על הדרך האמיתית אשר הודעתיך, לא על דרך ההתפעלויות הדמיוניות".

הופתעתי לראות שדעת רבינו בתשובה - שאין מדובר בברכה לבטלה בדיעבד. הסיבה לכך לא ברורה ולא נאמרה (מה הסיבה לחלק בין זה לשאר ברכות?), ואני לא בטוח אם עלינו לקבל שזה יצא מתחת ידי הרמב"ם.

לפני 6 ימים

איני בטוח שהבנתי את כוונתך ביחס לתשובת רבנו בסימן פג (מובאת אצל מָרי בעמ' קפ).

 

אם כוונתך לנטילת ידיים -- ברכה לאחר נטילת ידיים הינה ברכה לבטלה כי עשיית המצוה כבר נגמרה.

 

ביחס לשאר ברכות השחר, רבנו כותב בתשובה שאם אמרן במשך היום זמן רב לאחר הפעולות והתנועות שבהן נתחייב בברכה -- לא מדובר בברכה לבטלה, אף שהוא אינו רשאי לברך אותן לכתחילה בהמשך היום אלא בסמוך לאחר עשיית אותן הפעולות.

 

ונראה לי שלא מדובר בברכה לבטלה, כי סוף-סוף האדם התחייב בהן בתחילת היום, ולכן, אף-על-פי שהוא אינו רשאי לאומרן לכתחילה לאחר שחלף זמן מה מפעולותיו ותנועותיו שמחייבות ברכות, עדיין העובדה שהוא התחייב בהן בתחילת היום מצילה אותו מברכה לבטלה.

 

ויש להבחין בין נטילת ידיים שמעשה המצוה נגמר לחלוטין לאחר הנטילה, לבין פעולות ותנועות אשר מחייבות ברכה לאחריהן, ואף שהחובה לברך עליהן היא בסמוך לאחר עשייתן, אם ברך עליהן בהמשך היום אינו עובר על ברכה לבטלה, כי סוף-סוף הוא התחייב עליהן בתחילת היום.

 

ובמלים אחרות, מצות נטילת ידיים היא מצוה שעובר לעשייתה, לעומת ברכות השחר שהן ברכות ההודיה שמברך לאחר שהוא מכיר ומודה באותו החסד שעשה עמו ה' יתברך.

לפני 6 ימים

כוונתי לברכות השחר.

לא זכיתי להבין את הסברך כלל.

כתבת: "העובדה שהוא התחייב בהן בתחילת היום מצילה אותו מברכה לבטלה"

מה ההבדל אפוא בין נטילת ידיים שהתחייב בה בתחילת היום ונטל ולא בירך, ואחרי כמה שעות בירך מכיון שהוא התחייב בזה בתחילת היום, לברכות השחר? כמו כן, אם מישהו שתה מים ולא בירך ובירך לאחר מספר שעות על המים ההם ששתה, לפי הסברך הוא לא עבר על ברכה לבטלה כי העובדה שהוא התחייב בהן בתחילת היום מצילה אותו מברכה לבטלה.

 

זה מקרה קלאסי שמעלה חשד סביר מאוד כי מדובר בתשובה מפוקפקת בייחוסה לרמב"ם. אגב, אפילו בשולחן ערוך פסק את הדבר הזה להלכה. אחד מהדברים שתמיד כדאי להראות למי שמקרקר שצריך ללכת אחרי הוראות 'מרן'.

לפני יומיים

לעניות דעתי נראה נטילת ידיים שונה משאר ברכות השחר, כי נטילת ידיים הינה ברכה שמברך על עשייה מסוימת (הנטילה) עובר לעשייתה, מה שאין כן ברכות השחר שמברך עליהן בסמוך לאחר עשייתן, וכמו שהסברתי לעיל. ולכן, מכיוון שהאדם עשה את הפעולה או את התנועה והתחייב בה בברכה מסוימת לברך אותה בסמוך לאחר עשייתה, אם ברך במהלך היום אינו עובר על ברכה לבטלה.

 

וכמובן ייתכן שהנני טועה ומדובר בתשובה מזויפת.

 

והנני מסכים עמך בכל מאדי שיש להתרחק מהוראות "מרן", ובקרוב אם יהיה אלהים עמדי אפרסם מחדש את המאמר "האם השולחן ערוך הוא שמונים אחוז רמב"ם?".

 

Newest Posts
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
  • "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם " (בראשית ג, כב) החשש לכאורה לא מובן, מפני שאם הקב"ה היה רוצה, אדם יכל לאכול מהעץ הזה כמה שהוא רוצה ולמרות זאת לא לחיות לעולם. כמו כן מה הסבר הפסוק הבא: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד)
  • האם לפי הרמב"ם אסור להסתכל בירח, בקשת, בברכת כהנים, או אדם בברית של עצמו? על ההסתכלות בקשת נאמר בחגיגה טז ע"א: "כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה '" לאיסור ההסתכלות בירח אין אפילו רמז תלמודי, אלא נזכר בספר 'חרדים' בשם הספר שושן סודות... ר' ספר האדם על הירח (מ. כשר) עמ' 16. לגבי האיסור של שתי אלה, מעבר לזה שהם לא נפסקו להלכה במשנה תורה, בהלכות יסודי התורה (פרק ב) משמע בדיוק להפך, שכדאי ורצוי להסתכל בירח או בקשת. סביר להניח שלדעת הרמב"ם הגמ' הנ"ל עוסקת ברמזים (וראו ג"כ פי' רבינו חננאל על אתר, שדעתו אינה ברורה לי כל כך בנושא "המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת... מפני שאלו כולן אתו להרהורי בכבוד השם "). האם יש איסור לאדם להסתכל בברית של עצמו? בקצרה, לא. " אסור להסתכל בברית קודש, בין שלו ובין של אחרים" ( זוהר ח"ב דף סו: וכן ח"ג דף פד) אדרבה, מהמקורות התלמודיים מוכח שלא מדובר בדבר איסור אלא בדבר חסידות, אך כרגיל ספר הזוהר עשה משמש ושיבש כהרגלו. ירושלמי מגילה א, יא: "ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו" דוקא במקרה זה בשולחן ערוך אבן העזר כג, ז, היטיב לתאר את ההלכה בנושא: "חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שלא נסתכל במילה שלו, ומהם מי שהתפאר שלא התבונן מעולם בצורת אשתו מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהם אוחזות לבב הקדושים". ואם כבר עסקנו בנושא הזה, אז כדאי להזכיר שלדעת רבינו לנשוי מותר לאחוז בברית בשעה שנצרך לנקביו , וכל החילוק הנוסף בין העטרה לשאר האיבר מקורו בטור (אהע"ז שם): "כתב הרמב"ם ז"ל: אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואם ישתין מים לא יאחוז באמה וישתין, ואם הוא נשוי מותר , ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו באמה כלל אלא בשעה שנצרך לנקביו. ואני כתבתי באורח חיים ( ס"ס ג' ) דאף נשוי אסור אם לא מהעטרה ולמטה לצד הארץ" . לגבי ברכת כהנים, כל האיסור היה בזמן בית המקדש כשהשתמשו בשם המפורש.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!