ינו׳ 12

קוף מאולף בעשיית מלאכה בשבת

3 תגובות

האם מותר לכתחילה להשתמש בקוף מאולף למלאכה בשבת?

ואם הקוף עשה מלאכה מעצמו האם מותר ליהנות ממנה?

א) נראה שלא, כי אין הבדל בעניין זה בינו לבין הגוי. שהרי גם הגוי עושה את המלאכה למעננו, וגם הוא "אולף" לעשות כן לפי הוראתנו והנחייתנו. וזכר לדבר יש במורה (ג, נא): "ודין אלה כדין החי הבלתי הוגה ואין אלה לדעתי בדרגת האדם, והם מן דרגות הנמצאות למטה מדרגת האדם ומעל לדרגת הקופים, כיון שכבר הושג להם תיאר האדם ותבניתו והבחנה למעלה מהבחנת הקוף". כלומר, יש מן הגויים הפרימיטיביים אשר מעלתם אינה רחוקה ממעלת הקוף.

 

ואף אם נתייחס לקוף כאל "רובוט" גמור, הדבר אסור לכתחילה כי נתינת פקודה לקוף לעשיית מלאכה היא בגדר "גרמי" ולא בגדר "גרמא", שהרי הפעולה נעשית מיד כפועל ישיר של הוראתנו.

 

ב) אם מדובר בקוף מאולף שגר בחצר הבית, הוא לא יעשה מלאכה סתם אלא אם כן אילפו אותו לעשות אותה, ולכן לכתחילה עדיף לאלף אותו או לא לאפשר לו לעשות מלאכה בשבת. ואם עשה, ואין לבעליו שום קשר לפעולת הקוף - איני רואה סיבה לאסור, אלא אם כן הדבר יעביר מסר לקוף שמעשיו רצויים ועליו להמשיך ולעשות את מלאכתו זו בשבת.

בעניין מה שכתבת:

"ואף אם נתייחס לקוף כאל "רובוט" גמור, הדבר אסור לכתחילה כי נתינת פקודה לקוף לעשיית מלאכה היא בגדר "גרמי" ולא בגדר "גרמא", שהרי הפעולה נעשית מיד כפועל ישיר של הוראתנו."

 

דיברתי בעניין זה עם מי שטוען כי לא שייך לטעון "גרמי" בדיני שבת אלא רק בדיני נזיקין. במקרה כזה שיש מי שטוען שכן למדים מזה להלכות שבת ואחר שטוען שאין למדים מזה על הלכות שבת. על מי לדעתך להביא את הראיה, ולמה?

בשבת נאסר לכבות אש באופן ישיר אלא באופן עקיף, וכמו שרבנו פוסק בהלכות שבת (יב, ג-ד):

 

"דליקה שנפלה בשבת--המכבה אותה מפני איבוד הממון, חייב: שאין איבוד הממון דוחה שבת, אלא איבוד נפשות. לפיכך ייצאו בני אדם, כדי שלא ימותו, ויניחו האש תלהט, ואפילו שורפת כל המדינה כולה".

 

"ומותר לעשות מחיצה בכל הכלים, בין מלאים בין ריקנים, כדי שלא תעבור הדליקה. אפילו כלי חרס חדשים מלאים מים--עושין מהן מחיצה, אף על פי שוודאי מתבקעין ומכבים: שגרם כיבוי, מותר. וכופין קערה על גבי הנר, בשביל שלא תאחוז בקורה".

 

נמצא ששייך לטעון גרמא בהלכות שבת, ולא רק במלאכת כיבוי אלא בכל המלאכות -- גרמא מותרת בשבת. ולכן, נמצא בהכרח ששייך לטעון גם "גרמי", או אם תרצה לומר, כל מלאכה שלא נעשית באופן עקיף אלא באופן ישיר -- הרי היא אסורה אף שמבצע המלאכה לא עשה אותה בידיו ממש.

 

והיה מקום לטעון שמדובר רק במלאכת כיבוי, מפני שנזקה רב ורק במקום של חשש לממונם של ישראל התירו חכמים. ברם, נראה מסוף ההלכה שלא רק במקום שכבר התרחש נזק, אלא אפילו במקום שלא התרחש נזק כלל, ורק יש חשש שיתרחש נזק -- גרמא בשבת מותרת. שהרי נאמר בסוף ההלכה: וכופין קערה על גבי הנר, בשביל שלא תאחוז בקורה". ולא אמרו חכמים להרטיב את הקורה או להרחיק את הנר שהוא איסור דרבנן משום מוקצה, ואפילו היה אפשר להזיז את הנר בטלטול מן הצד שהוא מותר לכתחילה בשבת -- לא אמרו כל זאת, אלא התירו לכתחילה לכבות את האש בגרמא, ומכאן שזהו בניין אב לכל המלאכות אשר מותרות בגרמא בשבת.

Newest Posts
  • כתלמידי הרמב"ם מה צריכה להיות הגישה שלנו לשפת היידיש? 1) זה נכון ששפה זו הייתה ועודנה שפת האם והשפה העיקרית של לימוד בעל-פה של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים, אבל זה גם נכון שכשיהודים בתקופת התנ"ך והחז"ל דיברו בדרך כלל בעברית ובארמית הם השתמשו בלשונות האלה לכל מיני התנהגות חוטאת. עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת? 2) בנוסף, הזוהר ורבים מכתבי האריזול הם בארמית, וכתבים קבליים וחסידיים רבים נכתבים בעברית; עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת? 3) יתר על כן, אנו יודעים גם כי הרמב"ם כותב בהערותיו על פִּיוּטִיוּת בחתונות שמה שחשוב אינו השפה הספציפית אלא התוכן. 4) כנקודה נוספת, הרמב"ם קובע כי מותר לכתוב ספר תורה ביוונית עתיקה, והוא אומר את זה אף על פי שזו הייתה שפתו של עם יווני קדום שעסק ברשימת רעות אינסופית. אולי נראה שגם זה מרמז כי אין לגנות ולהשליך את יידיש רק משום ואע"פ שזו השפה הייתה ועודנה שפת האם של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים - ושבאמצעותה הם עסקו בעל-פה, והפיצו בעל-פה, את הרעל האלילי שלהם, כפי שהם ממשיכים לעשות כיום.
  • כשמשהו טוב קורה, נהוג לרבים בימינו להכריז 'ישתבח שמו!' 1) האם זה תרגול טוב? 2) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל בו השתמשו אנשים בתימן? 3) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל שהרמב"ם מייעץ לנו להשתמש בו?
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!