20 נוב׳ 2018

מה הסיבה שעל חלק ממצוות העשה חכמים תיקנו ברכה ועל חלקן לא?

4 תגובות

לחלק ממצוות עשה מהתורה יש ברכה (ואפילו למצוות עשה מד"ס) אבל ישנן לא מעט מצוות עשה ללא כל ברכה לכאורה. מה הסיבה לכך שחכמים הפלו בין מצווה למצווה בברכות?

למשל מתן גט ללא ברכה, חליצה, ייבום, שילוח הקן, צדקה, הלוואה, השבת אבידה ועוד.

אתייחס למצוות שציינת ודרכן ננסה להבין מעט ממחשבת חז"ל.

 

א) מתן גט ללא ברכה - נראה שחכמים לא תקנו ברכה למצוה זו, כי היא איננה בדיוק מצב אידאלי שאדם מגיע אליו, בדרך כלל היא מיותרת, נובעת ממידות רעות, ומחוסר רצון להתמודד עם המציאות. ואולי בזאת שחכמים לא תקנו ברכה לעניין זה, הם ביטאו את מחשבתם ואת חוסר שביעות רצונם מעניין זה, וכפי שבא לידי ביטוי במדרשים שדימו את האיש והאשה המתגרשים לחורבן בית המקדש, וכביכול המזבח מזיל עליהם דמעות.

 

ב) חליצה - חכמים תיקנו ליבמה קידושין בברכה. ונראה שלא תקנו ברכה על הייבום בביאה כדי שלא יבואו לייבם ללא קידושין.

 

ג) שילוח הקן - מדובר במצוה שמיועדת אך ורק לנסיבות מאד מסוימות, וכמו שפירטתי במאמרי "מצות שילוח הקן במשנת הרמב"ם". ונראה, שחכמים נמנעו לתקן ברכה למצוה זו, כדי שלא יבואו לידי השחתת המידות וצער בעלי חיים, וכפי שקרה בדורות האחרונים, שאף שחכמים לא תקנו ברכה למצוה זו, הפכו אותה לסגולה עצומה. תאר לעצמך מה היה קורה אם חכמים היו מתקנים ברכה למצוה זו...

 

ד) צדקה, הלוואה, השבת-אבידה - נראה שכל המצוות הללו שתכליתן קיום חיי חברה תקינים לא תקנו עליהם חכמים ברכות, כגון ואהבת לרעך כמוך או עזוב תעזוב עמו או משלוח מנות בפורים או עשיית דין או לווית המת או ביקור חולים, וכיו"ב.

 

ונראה לי, כי אם חכמים היו מתקנים ברכות לכל המצוות הרבות הללו, כלומר לכל המצוות שתכליתן תקנת החברה, החיים שלנו היו מאד מסורבלים, וכמעט על כל צעד ושעל היינו צריכים לברך: כל פעם שהיינו אומרים מלה טובה לאדם היינו מברכים "בא"ה אקב"ו על ואהבת לרעך כמוך"? או כל פעם שניתן צדקה רגע לפני הנתינה נברך "על מתן צדקה"? (תחשוב איך הדבר ייראה בשטיבלאך בעת תפילת מנחה וערבית) ומעבר לסרבול העצום שיש בזה, לעתים קרובות אדם יכול להתבייש שמקיימים בו מצוה, כגון עני, האם הוא לא יתבייש לפני שהוא מקבל צדקה או לוקח הלוואה, כאשר נתעכב כעשר שניות להתרכז באמירת ברכה? והרי ברכה זו רק תדגיש את עניותו ודלותו.

 

שבת טוב ומבורך

25 נוב׳ 2018

יישר כוח על ההסברים, בדבריך יש מן ההיגיון כמובן, אבל בכל זאת לא הבנתי על מה מתבססת הדעה לפיה חכמים תקנו ברכה רק על דברים טובים. לכאורה זה סותר את הכלל של "כשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה".

 

לא הבנתי את פשט ההסבר של סעיף ב.

א) כאשר חכמים מתקנים ברכה לעניין מסוים הם למעשה מעודדים את עשייתו, כאשר מת לאדם קרוב, אין זה בבחירתו, ולכן חכמים תיקנו ברכת דיין האמת, כדי לרתום את האבל והקושי והיגון, להודיה לה' ולעיבוי הקשר עם בורא עולם. מה שאין כן גירושין, חכמים אינם מעודדים גירושין, אלא יש לבדוק את כל הדרכים למנוע גירושין, כי כמו שאמרתי, ברוב המקרים מדובר בעניין שניתן ליישבו במידות טובות, באורך רוח, בענווה, ובשאר דרכי שלום.

 

ב) אף שמן התורה היבם בא על היבמה וקונה אותו מן התורה, חכמים תיקנו שיקדש אותה לפני שיכנוס אותה, ובקידושין אלה הוא מברך את ברכת הקידושין.

Newest Posts
  • חיפשתי באתר ולא מצאתי התייחסות כלפי כשרות הבשר בארץ, הרב אמנון יצחק במשך 40 שנה בהרצאותיו מדבר על בעיית הכשרות והשחיטה של הבשר, ניסיתי לברר בעצמי עד כמה שידי משגת וגיליתי שיש בעיות לא רק בכשרות אלא גם באחסון הבשר, ולכן באופן אישי הפסקתי לאכול בשר, האם השחיטה בארץ תואמת להלכה?
  • רב מסוים טוען כי החתן צריך לחבוש כובע בטקס החתונה שלו כי מכיוון שהוא כמו מלך לכן כובע הוא כמו הכתר שלו. זה נראה כמו רעיון מעורר מחשבה. אולי נוכל לומר שבקהילה בה אף אחד לא חבוש כובעים בדרך כלל, זה יהיה ייחודי ומיוחד לחתן לעשות זאת - ובכך לציין את מעמדו המלכותי. מה תהיה השקפת הרמב"ם בעניין זה - במיוחד בנסיבות של ימינו?
  • מישהו שאל אותי לאחרונה: האם יש סמכות הלכתית אמינה המתירה - במיוחד לאדם עני - רק מזוזה אחת לכל הבית - כלומר בכניסה לבית?
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!