21 דצמ׳ 2018

מה ההסבר לסתירה שבין הדטרמיניזם והבחירה?

11 תגובות

אשמח לדעת איך אתה מבין את שיטת רבינו ביישוב הסתירה שבין הדטרמיניזם מצד אחד והבחירה מצד שני. ביהדות שניהם הולכים ביחד ועולות על הפרדוקס הזה הרבה שאלות.

 

אעתיק את הניסוח מהערך "דטרמיניזם" בויקיפדיה:

"תפיסת האלוהים כמי שיודע הכול, כל יכול ועושה הכול, משמעותה לכאורה שהאל עושה ויודע כיצד יתנהל העולם וכיצד ינהג אדם מאז ומעולם ובכל רגע נתון, ולכן כל מה שיקרה, בהכרח יקרה: אין לאדם חופש בחירה חדש לשנות עכשיו את מה שידוע היה מראש. כך למשל, אם האל יודע מראש הכול, הרי שמראש לא ייתכן שהאדם יבחר אחרת (כי אז בחירתו ההפוכה של האדם תהפוך למפרע את ידיעתו מראש של האלוהים לידיעה שגויה). הנחות דתיות אלו מובילות לכאורה לדטרמיניזם."

 

 

"אם תפיסת האלוהות מובילה לדטרמיניזם, הרי שהתפיסה הדתית את חובת האדם מובילה לשלילתו: הדטרמיניזם הוא בעייתי מבחינה דתית משום שאם אין בחירה חופשית, קשה להטיל על האדם אחריות למעשיו, ועקרון השכר והעונש האלוהי על מעשי האדם איננו מוסרי."

דומני שהרמב"ם השיב על שאלה זו בהלכות תשובה פרק חמישי, ותמצית תשובתו היא שאנחנו שוגים בשאלה זו מפני שאנחנו מנסים להבין ולנתח את ידיעתו של הקב"ה כאילו היא הייתה ידיעה אנושית. אלא, ידיעת ה' איננה כידיעתנו ואף שאנו מתקשים להבין זאת, אין סתירה בידיעתו, והוא יודע מה שיהיה קודם שיהיה ואף-על-פי-כן אין בכך ערעור על יסוד הבחירה.

 

ואפילו מחשב משוכלל ביותר עשוי להציע מיליוני דרכים לפתרון או להתפתחות סיטואציה מסוימת, ואף שידועות לו (למחשב) כל הדרכים האפשריות, עדיין הבחירה לעשיית הפעולות איננה נתונה להכרעתו. ואם ניתן להבין משהו מעין זה במחשב שהאדם יוצר ומשכלל, אין צורך לומר שאין נסתר לפני הבורא יתעלה ויתרומם, ועדיין בחירת האדם בידיו.

 

והנה לשון רבנו בהלכות תשובה שם:

 

ט שמא תאמר והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה קודם שיהיה: ידע שזה צדיק או רשע, או לא ידע; אם ידע שהוא יהיה צדיק, אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידע הדבר על בורייו.

 

י דע שתשובת שאלה זו "ארוכה מארץ, מידה; ורחבה, מני ים" (איוב יא,ט), וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה; אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר.

 

יא כבר ביארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקדוש ברוך הוא אינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהן ודעתם שניים, אלא הוא יתברך שמו ודעתו אחד; ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בורייו. וכשם שאין כוח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא, שנאמר "כי לא יראני האדם, וחי" (שמות לג,כ)--כך אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא: הוא שהנביא אומר "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי" (ישעיהו נה,ח). וכיון שכן הוא, אין בנו כוח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשיהם.

 

יב אבל נדע בלא ספק, שמעשה האדם ביד האדם; ואין הקדוש ברוך הוא מושכו, ולא גוזר עליו לא לעשות כך ולא שלא לעשות כך. ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על כל מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. וזה העיקר, שכל דברי הנבואה תלויים בו.

 

ואצרף גם מעט מהלכות יסודי התורה פרק ב אשר מהם נלמד שאין ידיעתו כידיעתנו:

 

יב הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו, ויודע אותה כמות שהיא. ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד. אבל הבורא--הוא ודעתו וחייו אחד, מכל צד ומכל פינה: שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה, היו שם אלוהות הרבה--הוא וחייו ודעתו; ואין הדבר כן, אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד.

 

יג נמצאת אומר: הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעה עצמה--הכול אחד. ודבר זה--אין כוח בפה לאומרו ולא באוזן לשומעו ולא בלב האדם להכירו, על בורייו. ולפיכך אומרין "חי פרעה" (בראשית מב,טו; בראשית מב,טז) ו"חי נפשך" (שמואל א א,כו; ועוד הרבה, בצירי), ואין אומרין חי ה' אלא "חי ה'" (שופטים ח,יט; ועוד הרבה, בפתח)--שאין הבורא וחייו שניים כמו חיי הגופות החיים, או כחיי המלאכים.

 

יד לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים, כמות שאנו יודעים אותם, אלא מחמת עצמו ידעם; לפיכך מפני שהוא יודע עצמו, ידע הכול--שהכול נסמך בהוויתו לו.

25 דצמ׳ 2018

חשבתי על זה, וסלח לי על חוצפתי אבל תורה היא וללמוד אני צריך!

 

אם אנחנו אומרים שההוכחה וההבנה או ההשגה של הדברים לא יכולה להיתפס בשכל האדם, אז בעצם אנחנו שוללים את השכל בהבנה של האדם בדברים האלוהיים ובעצם אנחנו מגיעים למקום שכל אדם יכול לטעון טענה כלשהיא (כמו לטעון על יישות אחרת שהיא אלוה) וכשנוכיח לו שהוא טועה הוא ישתמש באותו טיעון שלנו כלומר ביטול השכל ויאמר שאנחנו לא יכולים להשיג את זה. ובכך נחטא פעמיים: בכך שאנחנו בעצמינו נחלש כי לא נתפוס את הדברים בשכלינו וגם נחליש אחרים שישאלו על כך כי יבינו שאין לנו תשובות, ובשלב זה אנחנו מחליטים לשלול את שכלו של האדם.

 

הפרקטיקה הזאת קיימת גם בחסידות ברסלב לפי מה שכמה מהם אמרו לי "רבינו אמר לזרוק את השכל". כי כשזורקים את השכל הכל נפתר. ולפני כמה זמן הזכרת באופן דומה על החב"דניק שהזמין אותך לביתו כדי 'להוכיח' לך שהרבי הוא המשיח (כמנהגם על ידי שתיית 'משקה').

 

כבר נאמר בתורה "כי לא יראני האדם וחי", כלומר יש גבול לשכל האנושי שהוא אינו יכול לעברו.

אין זה אומר שאנו פטורים מחובת המסע המרתק לידע את ה' יתעלה, אלא עלינו להבין ששכלנו מוגבל ולעולם לא נוכל להגיע עד חקר אל שדי: "הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא" (איוב יא, ז).

 

והנה לשון רבנו במורה-הנבוכים (א, לא): "דע כי לשכל האנושי מושגים אשר בכוחו וטבעו להשיגן, ויש במציאות נמצאים ודברים אשר אין בטבעו להשיגן כלל, [...] אלא שערי השגתן נעולים בפניו [...] ואין היותו משיג מחייב שישיג כל דבר, כמו שיש לחושים השגות ואין בכוחם להשיגן בכל מרחק שהוא, וכך יתר הכוחות הגופניים [...] וכך הוא הדין עצמו בהשגות השכליות האנושיות".

 

הבנת מוגבלות השכל האנושי היא גם המפתח להיכנס ולצאת בשלום מהפרדס, וכפי שכתבתי במאמרי על תחיית המתים (חלק ב):

 

על האדם לזכור תמיד ששכלו מוגבל, ולא לשעבד את האמונה ביסודי-הדת לשכלו. אין מעצור לפני הקב"ה להחיות את המתים באופן שייראה בעיניו, ובזמן שימצא לנכון, מבלי לגרום עוול לנפש האדם ובאופן המושלם והנכון ביותר, ברם שכלנו מוגבל מכדי להבין זאת עתה.

 

על האדם החכם לידע, שכדי להיכנס לפרדס ולצאת בשלום כר' עקיבא, עליו להבין את מגבלות שכל האדם, ולא לקדש את שכלו עד-כדי-כך שבמקום לעבוד את בורא-עולם הוא עובד את גופו ושכלו. גם אלישע אחֵר משכיל גדול היה...

 

הגורם הראשון לפי דעתי ליציאת אלישע אחֵר מן הדת, הוא נטייתו אחר הגאווה ומחשבתו שהוא בכוח שכלו מסוגל להבין הכול, וכל מה שהוא אינו מבין בשכלו אינו קיים. ברם, ההנחה הראשונה של האדם שמבקש לצאת בשלום, היא הבנת מגבלות שכל האדם, ולכן אסור לו לאדם לנטות מיסודות-הדת גם אם הוא איננו מבין דבר מה מהם.

 

עד כאן מן המאמר.

 

בקרוב אפרסם מאמר על חסידות חב"ד ושם אתייחס לעניין ה"משקה".

26 דצמ׳ 2018

יישר כוחך! אבל אולי הקב"ה ברא אותנו עם יכולת שכלית להבין ולדעת אותו באופן מוכח והכרחי באופן שאי אפשר לפקפק בו? כי אם נאמר שהאדם לא יכול לתפוס את מציאות ה' בוודאות, אז הבחירה אינה באמת בחירה, מכיון שסביר להניח שכל אדם שיוכח לו קיומו של הקב"ה הוא בוודאי ילך אחריו.

אכן "הקב"ה ברא אותנו עם יכולת שכלית להבין ולידע אותו באופן מוכח והכרחי באופן שאי אפשר לפקפק בו", וכמו שאמרת, אך אין זה אומר שאנחנו מסוגלים לידע ולהבין את עצמו ואמתתו. כלומר, ניתן ללמוד מפעולותיו על כך שהוא חי וקיים באופן שאין עליו עוררין. אך אין לנו כל אפשרות לדעת משהו על עצמו ואמתתו.

29 דצמ׳ 2018

יישר כוחך! אבל לא זכיתי להבין את דבריך למה כוונתך בעצמו ואמתתו.

זו בדיוק הנקודה שאין אנו מסוגלים להבין... כי לא יראני האדם וחי. אנו מסוגלים לידע ולהכיר את הבורא באמצעות פעולותיו ואף להתרומם למעלת ייחוד השם באמצעות שלילת התארים המושגים והעניינים שלא שייכים בו. ברם, לידע אותו באופן חיובי, כלומר לתאר את עצמו ואמתתו שהוא כך או כך, אין אנו מסוגלים.

 

מלת "עצמו" כוונתה למהותו, אך מכיוון שאין לו "עצמות" ואין אנו אומרים כן אלא מפני שאין לנו יכולת לבטא את מהותו במלים אחרות שמתארות מופשט מגשמות ואחדות אמתית -- לכן היא מלֻווה במלה "אמתתו" שאינה מבטאת גשמות כלל, אלא עניין רוחני מופשט, ללמדנו שעצמו-מהותו היא עניין שאין בו גשמות, ו"אמתתו" היא שיא הדיוק המילולי האפשרי ביחס לעצמותו-מהותו, כי ה' אלהים אמת.

הלכות תשובה (ה,ג):

 

"ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים, וכתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום, כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים, ומפני זה הענין נאמר מי יתן והיה לבבם זה להם, כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה אלא הכל מסור להם.

 

אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו, ומה מקום היה לכל התורה כולה ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק, השופט כל הארץ לא יעשה משפט, ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו והכתוב אומר כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, דע שהכל כחפצו יעשה ואף על פי שמעשינו מסורין לנו, כיצד כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה והמים והארץ יורדים למטה והגלגל סובב בעיגול וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות, לפיכך דנין אותו לפי מעשיו אם עשה טובה מטיבין לו ואם עשה רעה מריעין לו, הוא שהנביא אומר מידכם היתה זאת לכם, גם המה בחרו בדרכיהם, ובענין זה אמר שלמה שמח בחור בילדותך ודע כי על כל אלה ב יביאך האלהים במשפט, כלומר דע שיש בידך כח לעשות ועתיד אתה ליתן את הדין.

 

שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו. "

Newest Posts
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
  • "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם " (בראשית ג, כב) החשש לכאורה לא מובן, מפני שאם הקב"ה היה רוצה, אדם יכל לאכול מהעץ הזה כמה שהוא רוצה ולמרות זאת לא לחיות לעולם. כמו כן מה הסבר הפסוק הבא: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד)
  • האם לפי הרמב"ם אסור להסתכל בירח, בקשת, בברכת כהנים, או אדם בברית של עצמו? על ההסתכלות בקשת נאמר בחגיגה טז ע"א: "כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה '" לאיסור ההסתכלות בירח אין אפילו רמז תלמודי, אלא נזכר בספר 'חרדים' בשם הספר שושן סודות... ר' ספר האדם על הירח (מ. כשר) עמ' 16. לגבי האיסור של שתי אלה, מעבר לזה שהם לא נפסקו להלכה במשנה תורה, בהלכות יסודי התורה (פרק ב) משמע בדיוק להפך, שכדאי ורצוי להסתכל בירח או בקשת. סביר להניח שלדעת הרמב"ם הגמ' הנ"ל עוסקת ברמזים (וראו ג"כ פי' רבינו חננאל על אתר, שדעתו אינה ברורה לי כל כך בנושא "המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת... מפני שאלו כולן אתו להרהורי בכבוד השם "). האם יש איסור לאדם להסתכל בברית של עצמו? בקצרה, לא. " אסור להסתכל בברית קודש, בין שלו ובין של אחרים" ( זוהר ח"ב דף סו: וכן ח"ג דף פד) אדרבה, מהמקורות התלמודיים מוכח שלא מדובר בדבר איסור אלא בדבר חסידות, אך כרגיל ספר הזוהר עשה משמש ושיבש כהרגלו. ירושלמי מגילה א, יא: "ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו" דוקא במקרה זה בשולחן ערוך אבן העזר כג, ז, היטיב לתאר את ההלכה בנושא: "חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שלא נסתכל במילה שלו, ומהם מי שהתפאר שלא התבונן מעולם בצורת אשתו מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהם אוחזות לבב הקדושים". ואם כבר עסקנו בנושא הזה, אז כדאי להזכיר שלדעת רבינו לנשוי מותר לאחוז בברית בשעה שנצרך לנקביו , וכל החילוק הנוסף בין העטרה לשאר האיבר מקורו בטור (אהע"ז שם): "כתב הרמב"ם ז"ל: אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואם ישתין מים לא יאחוז באמה וישתין, ואם הוא נשוי מותר , ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו באמה כלל אלא בשעה שנצרך לנקביו. ואני כתבתי באורח חיים ( ס"ס ג' ) דאף נשוי אסור אם לא מהעטרה ולמטה לצד הארץ" . לגבי ברכת כהנים, כל האיסור היה בזמן בית המקדש כשהשתמשו בשם המפורש.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!