מאי 29

מה ההבדל בין מכשף לאוחז עיניים?

1 תגובות

נערך לאחרונה: מאי 29

1. מה ההבדל בין מכשף לאחיזת עיניים?

2. האם באמת אכן הכישופים פועלים ויש בהם כוח לדעת הרמב"ם?

 

הלכות עבודה זרה יא, טו:

"המכשף, חייב סקילה: והוא, שעשה מעשה כשפים; אבל האוחז את העיניים, והוא שייראה שעשה והוא לא עשה--לוקה מכת מרדות, מפני שלא עשה.  וזה שנאמר במכשף בכלל "לא יימצא בך" (דברים יח,י), לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא, ואין לוקין עליו, שנאמר "מכשפה, לא תחייה" (שמות כב,יז).

 

 

הלכות יסודי התורה ח,א:

משה רבנו--לא האמינו בו ישראל, מפני האותות שעשה:  שהמאמין על פי האותות--יש בליבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלאט וכישוף.  אלא כל האותות שעשה במדבר, לפי הצורך עשאן--לא להביא ראיה על הנבואה:  צרך להשקיע את המצריים, קרע את הים והצלילם בו.  צרכנו למזון, הוריד לנו את המן.  צמאו, בקע להם את האבן.  כפרו בו עדת קורח, בלעה אותם הארץ.  וכן, שאר כל האותות.

 

 

מורה נבוכים ג, כט:

"ואני אזכיר לך הספרים אשר יתברר לך מהם כל מה שידעתי אני משיטות ה"צאבה" והשקפותיהם; כדי שתדע על נכון אמתת מה שאומר בטעמי אותן המצוות. הספר הגדול בזה הוא "הפלחה הנבטית" תרגום "אבן וחשיה".

ואודיעך בפרק שיבוא מדוע עשו ה"צאבה" שיטותיהם בחיבור אחד עם עבודת האדמה. וספר זה מלא מהזיות עובדי עבודה זרה וממה שנפש ההמונים נוטה אליו וקשורה בו, כלומר: מעשה הטלסמות והורדת הרוחניות והכשפים והשדים והרוחות שוכני המדברות. ונתגלגלו עוד באותו הספר הזיות גדולות שלועגים להם בעלי הדעות..."

 

במהדורת שוורץ:

"עתיד אני להודיעך בפרק שיבוא מדוע רשמו הצאביה את שיטותיהם יחד עם עבודת האדמה. ספר זה מלא הזיותיהם של עובדי עבודה זרה ומה שנפשותיהם של פשוטי עם נוטות אליו וקשורות בו, כלומר, מעשי טליסמאות, מעשים שנועדו להוריד רוחות רפאים, כשפים, שדים ו"גולים" השוכנים במדבריות. כן נכללו בספר זה הזיות גדולות, שבעלי שכל צוחקים מהן..."

 

מורה נבוכים ג, לז (תוך השמטת קטעים נרחבים! - ראו את המקור):

 

"המצוות אשר כללתן הקבוצה השניה: [עבודה זרה]

הם כל המצוות אשר מנינום בהלכות עבודה זרה. ופשוט הוא שהם כולם להציל מטעויות עבודה זרה ומהשקפות אחרות בלתי נכונות שנשתרבבו עם עבודה זרה, כגון מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר וזולתם מסוגם. ואם תקרא כל הספרים אשר הזכרתי לך, יתברר לך כי הכישוף שאתה שומע, הם פעולות שהיו עושים אותם הצאבה והכשדים והאשפים, ולרוב היה אצל המצריים והכנעניים, היו מדמים לאחרים בהם, או נדמה להם, שהם פועלים פעולות מופלאות ונפלאות במציאותן אם לאדם אחד ואם לאנשי עיר.

[כישוף]

ואותם הפעולות שעושים המכשפים אין ההגיון מחייבם, ולא יאמין השכל שהם גורמים מאומה כלל, כגון שמתכוונים ללקוט צמח בזמן מסוים, או לקחת מדבר פלוני מספר כך ומן השני מספר כך, וזה עניין רחב מאוד...

 

[הצווי להרוג מכשפה]

כיון שהייתה מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא סילוק עבודה זרה ומחיית עקבותיה, ושלא לדמות בכוכב מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל במאומה מן המצבים הללו הנמצאים לאישי בני אדם, לפי שהשקפה זו היא הגורמת לעבדם, נתחייב בהכרח להרוג כל מכשף, כי המכשף הוא עובד עבודה זרה בלי ספק, אלא בדרכים מיוחדים מוזרים שלא כדרך עבודת ההמון לאותם האלוהות...

ולפי שהיו המכשפים מדמים בכשפיהם שיש להם השפעה, ושהם באותן הפעולות מגרשים חיות מזיקות מן הערים, כגון האריות והנחשים ודומיהן, ומדמים גם שהם בכשפיהם מסלקים מיני הנזקים מן הצמחים, כפי שתמצא להם פעולות מדמים שהם מונעים ירידת הברד, ופעולות ממיתים התולעים מן הכרמים כדי שלא ישמידום, וכבר האריכו בהריגת תולעי הכרמים, כלומר: הצאבה באותם דרכי האמורי האמורים בספר עבודת האדמה הנבטית, וכן מדמים שיש להם פעולות המונעות נבילת עלי הצמחים והפירות.

לפיכך בגלל דברים הללו שהיו מפורסמים אז, כלל בדברי הברית כי בעבודת עבודה זרה, ואותן מעשי הכשפים אשר אתם מדמים שהם מרחיקים מכם את הנזקים הללו, בהם יחולו אותם הפגעים בכם...

ולהרחיק מכל מעשי הכשפים הזהיר מלעשות דבר ממנהגיהם, ואפילו ממה שתלוי במעשי הפלחה והרעיה ודומיהן, כלומר: כל מה שאומרים שהוא מועיל, ממה שאין העיון הטבעי מחייבו, אלא נוהג לפי דמיונם בדרך הסגולה, והוא אומרו: ולא תלכו בחוקות [שנח] הגויי, והם שקוראים אותם ז"ל דרכי האמורי, מפני שהם ענפי מעשי המכשפים, לפי שהם דברים שאין הגיון טבעי מחייבם, והם מושכים לעשיית הכשפים אשר הם נשענים לדברים כוכביים בהכרח, ויתגלגל הדבר לרוממות הכוכבים ועבודתם, ואמרו בפירוש, כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, כוונתם שכל מה שמחייב אותו העיון הטבעי הוא המותר, וזולת זה אסור."

 

 

כעת נשמח לדעת את התשובות לשאלות הנ"ל.

המכשף הוא המקטר לשדים או לכוכבים וכיו"ב כדי שיאמרו לו את העתידות או כדי למשוך מהם שפע דמיוני, ולכן רבנו במורה (ג, לז) מגדיר את המכשף כעובד עבודה-זרה: "כי המכשף הוא עובד עבודה זרה בלי ספק". וכן כותב שם מָרי בהלכה: "[מעשה כשפים] -- כלומר מעשה הקיטור או כל חוק פולחני אחר, ואין פירושו לעשיית על-ידי כשפים, כי כפי שהעירותי לעיל וכפי שיבואר בהלכה דלקמן לא עשו ולא יעשו, ואין בכוחם לעשות מאומה".

 

והנה דברי רבנו בהלכה הבאה שם:

 

"ודברים אלו כולן דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הדעת שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" [במדבר כג, כג]. ונאמר "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" [דברים יח, יד].

 

כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בלבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן – אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת [!], ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת [!], ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" [דברים יח, יג]".

 

האוחז את העיניים הוא מי שמדמה שהוא משנה מטבע המציאות, אך בפועל מדובר בתכסיס, כמו הקוסמים שבאים לימי ההולדת בימינו שאינם פונים לעבודה-זרה, רק מתעים את הציבור אחר ההבל.

 

וראוי להוסיף כאן את דברי רבנו החשובים ב"ספר המצוות" בעניין זה (לאווין לב):

 

"ובכלל המעשה הזה גם איסור מעשה אחיזת העיניים, והוא סוג גדול מסוגי התחבולות ונוסף לכך קלות תנועת היד, עד שמדמים לאדם דברים בלתי אמתיים. כמו שאנו רואים אותם עושים תמיד, שלוקח חבל בידו ונותנו בכנף בגדו לעיני בני אדם ואחר כך מוציאו נחש, וזורק טבעת לאוויר ומוציאה מפי אדם שלפניו וכיוצא בזה ממעשי אוחזי העיניים המפורסמים אצל ההמון, כל מעשה מאלו אסור, והעושה אותו נקרא אוחז את העיניים והוא מין ממיני הכשפים, ולפיכך סופג מלקות, ועם זה הוא גונב דעת הבריות, וההפסד הנגרם על-ידי כך עצום מאד, לפי שהדברים הנמנעים לחלוטין נעשים אפשריים בעיני הסכלים והנשים והנערים, ותורגל מחשבתם לקבל את הנמנעות ולחשוב שהם אפשריים להיות, והבן זאת".

 

ובהערה שם מוסיף מָרי: "ורבנו סובר שלא על קלות הידיים הוא לוקה אלא על ההטעיה ויצירת מושגי שווא ותפל במוחות הטיפשים והפתאים, וכמו שמסיים רבנו מצוה זו".

 

אגב, בהערה שם בגיליון בהלכות עבודה זרה כתבתי כך: ולכאורה קשה, שהרי על-כל-פנים יש לומר שתחבולות ידיו הוי מעשה, ואולי יש לומר דהכא שאני שהמעשים שאותן התיימר לעשות לא עשאן, ולכן נחשב כלא עושה מעשה. ואם אני צודק אז רבנו חזר בו במשנה תורה ממה שכתב בספר המצוות.

Newest Posts
  • חיפשתי באתר ולא מצאתי התייחסות כלפי כשרות הבשר בארץ, הרב אמנון יצחק במשך 40 שנה בהרצאותיו מדבר על בעיית הכשרות והשחיטה של הבשר, ניסיתי לברר בעצמי עד כמה שידי משגת וגיליתי שיש בעיות לא רק בכשרות אלא גם באחסון הבשר, ולכן באופן אישי הפסקתי לאכול בשר, האם השחיטה בארץ תואמת להלכה?
  • רב מסוים טוען כי החתן צריך לחבוש כובע בטקס החתונה שלו כי מכיוון שהוא כמו מלך לכן כובע הוא כמו הכתר שלו. זה נראה כמו רעיון מעורר מחשבה. אולי נוכל לומר שבקהילה בה אף אחד לא חבוש כובעים בדרך כלל, זה יהיה ייחודי ומיוחד לחתן לעשות זאת - ובכך לציין את מעמדו המלכותי. מה תהיה השקפת הרמב"ם בעניין זה - במיוחד בנסיבות של ימינו?
  • מישהו שאל אותי לאחרונה: האם יש סמכות הלכתית אמינה המתירה - במיוחד לאדם עני - רק מזוזה אחת לכל הבית - כלומר בכניסה לבית?
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!