מאי 4

מה עדיף? להיות דתי בתימן, או חילוני בישראל?

41 תגובות

אם אני ומשפחתי רוצים לעלות לישראל, אבל במצב הנוכחי - כלומר לאור הטבע הדתי הנוכחי שלנו, ואת הרגישות שלנו להשפעה השלילית של אחרים עלינו, ולאור האופי הדתי/לא דתי של החברה הישראלית הנוכחית - יש את הסיכון הריאליסטי שזה יוביל להידרדרות בחיים הדתיים שלנו ובשמירת המצוות שלנו, ושנהיה פחות דתיים בישראל מאשר בגולה - תופעה שלמרבה הצער התרחשה לאינספור עולים מתימן, אירופה, צפון-אפריקה, ארצות הברית, ודרום אמריקה וכו', האם לפי הרמב"ם מותר או אפילו רצוי, שנעלה ארצה במצב כזה?

אתייחס לכותרת: "מה עדיף, להיות דתי בתימן או חילוני בישראל?"

למעשה, חילוני חמור מגוי כפי שכותב הרמב"ם במקומות רבים (מורידין ולא מעלין), וכמו שסיכם מרי אדיר במאמר על התינוקות שנשבו. ולכן הכותרת הנ"ל שוות ערך ל-: "מה עדיף להיות יהודי בחו"ל או גוי בישראל?" (למען הדיוק, להיות גוי בישראל קל יותר מאשר להיות חילוני בישראל...)

 

כעת, בהנחה שיש מצב שעומדים לפני אדם שתי ברירות:

1) להיות יהודי בישראל אבל לא לשמור תורה ומצוות.

2) להיות יהודי בחו"ל אבל לשמור תורה ומצוות.

מדוע יש להעלות על הדעת שהאופציה הראשונה עדיפה? אין מצוה להיות חילוני בישראל.

 

אני לגמרי עם הסוברים שעדיף להיות בחו"ל כאשר הארץ מאיימת על המצב הרוחני יותר מאשר בחו"ל. זה עצוב אבל זה המצב לפעמים, כתלות בארץ בחו"ל שבה גרים (למשל אין שום סיבה לחיות בצרפת שקשה להיות שם דתי בכלל ויהודי בפרט, לעומת זאת יש מדינות שבהן למרבה האירוניה קל יותר להיות יהודי מאשר בישראל. ארה"ב למשל. והסיבה לכך נעוצה בבידול של היהודים שם. אחת הסיבות לפרדוקס הזה כביכול, נעוצה בכך שכשיהודי רואה יהודי אחר שאינו שומר תורה ומצוות, זה משפיע עליו מכיון שהוא רואה רשע וטוב לו, אבל כשהוא רואה גוי הוא מבין שהוא גוי ולא עולים לו לראש הרהורי כפירה.

 

תימנים ומרוקאים (ולמעשה מכל העדות) דתיים רבים עלו ארצה וילדיהם נכדיהם וניניהם היום אינם ידועים מהי דת. זו מציאות שאין מקום להתווכח עמה. המערכת בישראל כופה על הכלל חִילוֹנִיוּת לעתים יותר מאשר מדינות של גויים שמכבדות יהודים ומאפשרות להם לנהוג כמנהגם וכמסורתם. מצד שני, יש שיאמרו שיש עניין לעלות לארץ כדי לחזק את האחים הטועים ולא לחשוב רק על עצמנו. אני חושב שכשתהיה קהילה מסודרת של אנשים בעלי דרך חיים דומה, יהיה קל ליצור מסגרת מגינה וגם להיות בארץ ישראל. ועוד חזון למועד.

דברי ידידנו תלמיד-הרמב"ם נכונים רק במידה ואכן בלתי ניתן לקיים את הדת כאן, אך ב"ה אין זה המצב כלל! וכל מי שרוצה באמת יכול לקיים את הדת כאן בארץ-ישראל, באופן השלם והמעולה ביותר.

 

ואין לי ספק, כי אם אדם החליט לקיים את המצוה הגדולה והעצומה הזו של יישוב ארץ ישראל, ועוזב את ארצות העמים הטמאות, והוא בא לכאן מתוך תפילה ותחינה לה' שישמור עליו ועל צאצאיו מחילון, לא רק שה' ישמע ויקבל את תפילתו, אלא שיוסיף לו כהנה וכהנה קדושה -- לו ולבני ביתו, כי שכר מצוה -- מצוה, וקל וחומר וכל שכן במצוה הנעלה הזו שהיא ייעודו ותכליתו של עם ישראל.

מאי 6נערך: מאי 8

לצערינו ראינו יותר מאחד או שניים שבאו ארצה לקיים את המצווה הגדולה והעצומה הזאת של יישוב א"י וכו' והיום בניהם ונכדיהם מינים גמורים.

 

בג'רבא, עד היום חיים יהודים שם, ואין שם יהודי אחד מחלל שבת. (שמעתי מפי מאיר מאזוז בעבר). צא וראה מה קרה לילדיהם של הג'רבאים שעלו ארצה. כנ"ל לגבי תימן ואחרים. אסור לטמון את הראש בחול ולהתעלם מהסכנות הרוחניות הקיימות בימינו במדינת ישראל. הסכנה פחותה יותר בחו"ל בחלק מהמקרים ולכן כל מקרה צריך להיות נדון לגופו כמו שנכתב בתגובה הקודמת.

 

מניסיון, איני מסכים עם הקביעה שבימינו אפשר לקיים מצוות באופן השלם והמעולה ביותר בארץ ישראל. ובעדינות אומר שדעה זו מתמיהה. אם אפשר לקיים מצוות בארץ ישראל באופן השלם והמעולה היה בימינו בית מקדש או רצון של רוב התושבים שם לכך. בישראל חיים קבוצה של רוב שלא מעוניינים בבית מקדש, רוב לא דתי, וזה אמור להיות בסיס לדיונינו. (חלקם אגב דתיים שמעוניינים בבית מקדש ללא קרבנות (כי בשר זה רצח) ושדרוג מצוות התורה ושאר מרעין בישין). ועדיין לא דיברנו על הלכות ומצוות רבות שאי אפשר לקיים או בלתי אפשרי לקיים בארץ ישראל ובחו"ל למרבה האירוניה אפשר בחלק מהמקומות. נזכיר אחת לדוגמה, כיסוי ראש לנשים כהלכה, שלפי דעת מרי הוא מצווה מן התורה ולא מנהג. ולא דיברנו על הלכות אישות, וירושה, שאין להם שום תוקף בישראל (כמו בחו"ל), ועדיין לא דיברנו על הפרוץ המרובה, ככה שאי אפשר לקרוא לזה אופן שלם ומעולה.

 

בהזדמנות זו, אנצל את ההקשר ואזכיר שבעבר מצאתי שהשיטה הקוקאית של חדרה לא פעם גם להולכים בשיטתו של הרמב"ם, בדומה למה שאירע עם האדמור מלובביץ'. ובהזדמנות זאת נבקש בנימוס לראות את פרי עטך בנושא של משנת קוק והרמב"ם, מאחר ורבים מההולכים בדרכו של הרמב"ם נשקו או השיקו בעבר לדרכו של הראשון שהיא לפי דעתי יחד עם הזיותיה סותרת ביותר את תורת הרמב"ם ומשום מה זוכה לחסינות במקומות מסוימים, שלא בצדק. דוגמה אחת לאחת 'מנבואותיו' היא שלעתיד לבוא לא יקריבו קרבנות מן החי, והחיות יהיו בעלי שכל ובחירה כמו בני אדם... במילים אחרות, יתבטלו מצוות התורה. עפרא לפומיה. ואידך זיל גמור.

מאי 6נערך: מאי 7

התגובה שלך נראית לי משכנעת מאוד, ואני מבולבל לחלוטין מתגובתו של מורי אדיר אליה.

כמו שאמרתי, מצות יישוב ארץ ישראל בימינו היא מצוה עצומה, וה' יהיה בעזר האדם שבא לקיימה בלב שלם.

 

לגבי קוק (אגב שמת לב שבפרויקט השו"ת הפכו את שם הויה ל"יקוק", ואיני יודע אם התכוונו לכך אך רמזו בזאת לאלילותו של קוק), איני בקי במשנתו, מן המעט שלמדתי הבנתי שהוא הזה הזיות חמורות מאד, והיה רב ממסדי שכיר ככל הרבנים אשר נהנו מהתורה, והתעה את הרבים אחר ההבל.

 

אולי בעתיד אתפנה לעסוק בשיטתו, כי אכן הדבר חשוב מאד, הוא אף הצדיק את ההגשמה, ולזאת כן אתייחס בהקדם, אם יהיה אלהים עמדי.

 

מכל מקום, אתה מוזמן בחום ובאהבה לרכז מעט מהזיותיו שמובאות בכתביו, ונכתוב מאמר ביחד בעניין חשוב זה.

מאי 6נערך: מאי 7

תלמיד־הרמב"ם: "לצערינו ראינו יותר מאחד או שניים שבאו ארצה לקיים את המצווה הגדולה והעצומה הזאת של יישוב א"י וכו' והיום בניהם ונכדיהם מינים גמורים. בג'רבא, עד היום חיים יהודים שם, ואין שם יהודי אחד מחלל שבת. שמעתי מפי מאיר מאזוז בעבר. צא וראה מה קרה לילדיהם של הג'רבאים שעלו ארצה. כנ"ל לגבי תימן. אסור לטמון את הראש בחול ולהתעלם מהסכנות הרוחניות הקיימות בימינו במדינת ישראל. הסכנה פחותה יותר בחו"ל בחלק מהמקרים ולכן כל מקרה צריך להיות נדון לגופו."

 

אדיר דחוח-הלוי: "כמו שאמרתי, מצות יישוב ארץ ישראל בימינו היא מצוה עצומה, וה' יהיה בעזר האדם שבא לקיימה בלב שלם."

 

1) מורי אדיר היקר, אני מבולבל לחלוטין מהתגובה שלך. עם הכבוד וההערצה הגדולים ביותר ועם הס"ר, נראה שאתה טומן לגמרי את הראש בחול העמוק ביותר האפשרי. אני מכיר באופן אישי כמה משפחות שעלו ארצה, ותוך זמן קצר כבר ירדו הסטנדרטים הדתיים שלהם, וכולם יודעים אנשים כאלה!

2) מה עם כל רבבות יהודי תימן שעלו ארצה עם הלבבות השלמים ביותר והכוונות הקדושות ביותר, אך רק כעבור כמה דורות, ונכדיהם הם חילונים יותר מכל היהודים בכל תולדות היהודים בתימן?!

3) האם אין זה נכון, כי במבט לאחור, מוטב היה לתימנים לשהות בתימן, שם ילדיהם ונכדיהם היו נשארים שומרי תורה ומצוות, ולא היו הופכים לחילוניים לחלוטין?!

 

4א) למה אנחנו צריכים לעודד אחרים בסכנה רוחנית לבצע את הטעות הטרגית הזאת לפני שיהיה מאוחר מדי עבורם גם?! אנחנו לא צריכים לעשות בדיוק את ההפך? האם הרמב"ם עצמו לא עשה בדיוק את ההפך?! תן לנו לראות את המילים הבאות שלו:

 

4ב) הלכות דעות ו׃א, - "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע ואומר אשרי האיש וגו' וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים."

 

4ג) נא לראות היטב שו"ת הריב"ד, הלכות דעות, עמוד עא.

 

4ד) לאור דברי הרמב"ם ודברי מרי יוסף קאפח האלה, בוודאי נוכל לטעון שאם אנשים שכבר תקועים בחברה רעה מצווים לברוח ממנה, אז בוודאי אלה שעדיין לא גרים שם, אנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי למנוע מהם לעבור לחברה רעה זו, כי בדרך זו נוכל להגן על שמירת המצוות שלהם - שתיהרס אם אכן יעברו ממקום בטוח מבחינה רוחנית לחברה הרעה הזאת שתשמיד את את שמירת המצוות שלהם. זה לא כך?

 

5) יתר על כך, לאור דברי הרמב"ם ודברי מרי יוסף קאפח האלה, אני נוטה מאוד לומר כי אם היינו יכולים להסיק באופן רציונלי שאנשים מסוימים, או קבוצות מסוימות של אנשים, יהפכו לשומרי תורה ומצוות יותר אם יעזבו את ישראל ויעברו לחיות בגולה, זו מצווה גדולה להם לעשות זאת, וזה חטא גדול להם לא לעשות זאת. למה, אם בכלל, אני טועה כאן?

 

מורי אדיר היקר, אנא השב ישירות לנקודות ספציפיות אלה, מבלי לעקוף את הנושא. אני שואל את זה עם הרבה מאוד כבוד והערצה בשבילך. תורה היא וללמוד כולנו צריכים.

 

 

 

מאי 7נערך: מאי 8

מרי אדיר, הייתה לי מחשבה שמא יש לך הכרה נרחבת עם תורתו.

לשמחתי אין לי הכרה נרחבת עם תורתו, מכיון שנחשפתי אליה מעט ונמלטתי ממנה בזמן, אבל הניסיון והזמן הוכיחו לי שהמעט לימד על הכלל, דרך חשיפה לתכנים הזויים של תלמידיו. אין לי כל כוונה לעסוק במשנתו, ללמוד אותה או לחקור אותה, כדי לכתוב מאמר נגדה - בזמן שיש לי אפשרות ללמוד בספרי רבינו. מה שכן, דרכו ראויה להוקעה לא פחות מאחרים שנכתבו עליהם סדרות שלמות באתר זה, וראוי למאמר אחד לפחות, מכיון שרבים שוגים אחרי דרכו. לשם כך כל מה שצריך ליקוט תמציתי ביותר על האיש ועל שיחו ודי בכך.

 

 

1) שכיר של הרבנות ונוגע בדבר בכל מה שקשור להשמעה של דעת תורה, מכיון שהוא מומן על ידם ושימש כעלה תאנה.

 

2) תומך התורה ה'קבלית' וממשיך דרכה ומרחיב את תפוצתה. (וראה חלקו בפולמוס על הספר מלחמות ה' של המרי הישיש נגד הזוהר והקבלה)

 

3) כותב הזיות קבליות ונבואיות אילוזיות כגון זו:

"כחלק מהאידיאל של עולם מושלם באחרית הימים והתקדמות מוסרית כללית, במקביל להפסקת אכילת הבשר כל העולם יתקדם ובעלי החיים יתעלו ויהיו בעלי שכל, דיבור ובחירה כבני האדם. דברים אלו מבוססים על דברי המקובלים, ובפרט האר"י שכתב – "מדרגת החי דלעתיד לבא תהיה כבחינת המדבר דעכשיו על ידי עליית העולמות"" (ראה כאן).

 

4) עוד אחת מהזיותיו 'הנבואיות' שלעתיד לבוא יתבטלו הקרבנות מן החי, במילים אחרות יתבטלו מצוות התורה.

"אך על־אף שבתחילת ימי הבית השלישי יקריבו בעלי חיים הרי שבתקופה מתקדמת יותר – לא יהיו בעלי חיים להקרבה, שכן בעלי החיים של העתיד אינם בעלי החיים של היום שאותם היהדות מצווה להקריב. מתוך כך מובן שתפסק הקרבת קורבנות מן החי, מתוך מחסור בבעלי חיים מהזן "הישן", שאינו בעל שכל, דיבור ובחירה." (ראה כאן).

 

אפשר למצוא ולדקדק יותר בדבריו אך כמדומני שזה מיותר. ומבחינתי די בהנ"ל.

מאי 7נערך: מאי 7

יש לי הרגשה שהתלמידים היקרים והנבונים אינם משוחררים לגמרי בהתבוננות בסוגיא בהיותם נוגעים בדבר. (כפי שאפשר גם לטעון כלפיי וכלפי ר' אדיר בהיותנו גרים בא"י).

אולם העובדא שאם שנינו ואולי גם יתר חברי הפורום מקובלים עליכם ככאלה שחותרים לאמיתה של תורה ויגעים תדיר בהתמודדות לקיימה כהלכתה ואפילו מצליחים במידה לא מועטה למרות לאנו מתגוררים בארץ, יש בזה כדי לגרום לכם להבין שבהחלט מקומכם כאן כי "כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלו-ה".

אין צורך להשתמש יותר מדי בעובדות המצערות והאיומות שארעו את אבותינו בעלותם ארצה בשנות החמישים, כי עיננו רואים ולא זר את התחיה המחודשת גם בקרב עדת תימן -ולא רק- להתקרבות לדתיות ולעבודת ה' (למרות שיש לנו ביקורת לא קלה על חלקים בהבנתם את הדת הצרופה).

תהילה לה' יתברך , יש בארצנו מקומות יישוב לא מועטים שבהם ניתן לקיים אורח חיים יהודי לא פחות מאשר בארצות ניכר.

להלן ציטוטי מקורות:

"לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל" (הל' מלכים פ"ה, ה"יב)

 

"אמר הקדוש ברוך הוא הלואי היו בני עמי בארץ ישראל אע"פ שמטמאין אותה" (איכה רבתי)

מאי 7נערך: מאי 7

מרי יאיר, תודה על תשובתך הנדיבה והמתחשב. אחרי שקראתי את זה כמה פעמים העניין עדיין לא ברור לי. וכדי ללמוד את האמת אני חייב להתעקש על השאלות שלי כאן. בבקשה תעזורו לי:

1) אם הבנתי נכון, המטרה הסופית של חייו של יהודי היא שמירת המצוות (כולל כל המצוות התלויות בארץ, ו'אור לגויים' איך לחיות על פי תוכניתו של אלוהים לאנושות) וידיעת השם;

2) אם הבנתי נכון, מטרת ארץ ישראל היא להיות האמצעי הטוב ביותר המספק את החברה הטובה ביותר המסייעת ליהודים לרכוש שמירת המצוות (כולל כל המצוות התלויות בארץ, ו'אור לגויים' איך לחיות על פי תוכניתו של אלוהים לאנושות) וידיעת השם;

3) ולכן, אם בזמנים מסוימים בהיסטוריה של ארץ ישראל, ניתן להסיק באופן סביר שיהודים מסוימים, בשל המצבים הרוחניים הנוכחיים שלהם, ימצאו את זה יותר קשה להגשים את מטרת חייהם בארץ ישראל - בשל ההשפעות החילוניות הרבות הקיימות שם, או מסיבות משכנעות אחרות - ויהיה להם קל יותר להגשים את מטרת חייהם (אם כי לא מושלמת!) בגולה, אז לאור ההיגיון ואת דברי הרמב"ם הנ"ל בהלכות דעות ו׃א בוודאי שהם צריכים לחיות במקום שהכי יסייע להם להתקרב למילוי מטרת חייהם! זה לא כך?

 

זה נכון שישנם הרבה מאמרי חז"ל, כמו אלה שהזכרת לעיל, אך אנא הבה לא נרתע מלשאול כיצד ההצהרות הללו הגיוניות - אם אכן הם נועדו להיות מחייבים מבחינה הלכתית, והם לא רק ביטויים של האידיאל - לאור העובדה שבסופו של דבר ארץ ישראל היא אמצעי להגשמת חייו של יהודי, ולא סוף, ולכן ברגע שהאמצעים הופכים להיות מכשול - ליהודים מסוימים - להשגת הסוף, אין ספק שהם צריכים לנטוש זמנית את האמצעים האלה עבור אמצעים אחרים (אם כי לא אידיאלים או מושלמים) שיהיו יותר טובים להם בשלב הנוכחי. זה לא כך?

 

מאי 7נערך: מאי 8

מרי יאיר,

1) כבן א"י לא זכיתי להבין כיצד אני 'נוגע בדבר' כלשונך. 'הציונות הדתית' כפי שמכנים אותה גורמת וגרמה לדתיים רבים לשגות בכל מה שקשור להסתכלות על נושא ארץ ישראל והיישוב בה - באופן הנכון. ייתכן מאוד שהיכרות רחבה יותר עם חו"ל הייתה משנה את דעתכם. כך או כך, את ארץ ישראל גם אנחנו מכירים לעומק גם מחוץ לארבע אמותינו ומודעים לסכנות הרוחניות שבה בזמנינו בפרט כשמדובר בביאה למקום בלא קהילה תומכת (בשונה מחרדים למשל שהסכנה הרוחנית שלהם קטנה מאוד כקהילות הומוגניות מסוגרות).

 

2) לא אמנע לומר שמרי קאפח היה נתון להשפעותיה של תנועה זו מכמה סיבות והעיקריות שבהן הן א) מפני שהוא למד במוסדות אלה (ראה כאן) והוא צמח עם דעותיהם, כך שבלתי מן הנמנע שהיה קשה לו עם ביקורת כלפיהם. ב) הם דאגו לו למשרה ופרנסה. לכן צריך לבדוק היטב את כל דברי מרי בנושא הזה בזהירות משנית ולבחון אותם לגופם בלבד בלי להתייחס לגופו של אדם. מה גם שלמרות זאת, הבנתי מתלמיד משה שמרי כתב כדעתינו, וזה רק מראה את חומרת הנושא.

 

2) יישוב ארץ ישראל הוא אכן אידיאל, אבל לא בכל מחיר ולא בכל מקרה, בשונה ממה שהמשנה הקוקאית ודומותיה החדירה לתודעת רבים זה זמן זמנים. אני לא חושב שצריך ראיה טובה יותר מהרמב"ם בעצמו שביקר בארץ ישראל תקופה קצרה והמשיך למצריים. ומה עם "כל הדר בחו"ל דומה שאין לו אלוה"? וכן מה עם כל שאר המדרשים? וכי הרמב"ם לא הכיר אותם?!

 

3) מה שציינת מהלכות מלכים דוקא מוכיח שמותר לגור בעיר של גויים כמיעוט אם לא מפריעים לך לקיים מצוות ע"י השפעה שלילית כי הם גויים ולא 'עיר הנידחת'. לא הומלץ בהלכה לגור בארץ ישראל גם במקרה שבו קיימת סכנה רוחנית לגר בה יותר או באופן שווה למקום שגר בו בחו"ל. לכן כל מקרה לגופו כפי שאני מנסה לומר לאורך הדיון כולו.

 

4) במקרה זה אין למדין מן הקל על החמור, כי מינים חמורים יותר מגויים ויש לכך ראיות רבות בדברי רבינו. (ועדיין לא דיברנו על אספקטים אחרים של פרנסה, וכפיית חוקי רבנות קלוקלים, פמיניזם הרסני, ושאר סכנות רוחניות האורבות לעולה התמים מחו"ל). בשונה ממה שכתבת, לא מדובר במשהו שהיה לפני חמישים שנה אלא בדבר שקורה בזמנינו. באופן אישי עקבתי ונחשפתי לעולים ממדינות שונות מהשנים האחרונות שסרו מן הדרך, בעיקר צעירים. כמו כן אני ממליץ לך לעקוב אחרי מיעוט התימנים שעלו מתימן לאחרונה וכבר תוכל לראות את ההבדל. אגב, עד שאנו מרחיקים לתימן הבה נראה מה אירע עם ילדיהם של גדולים בתורה שעלו ארצה והם ואבותיהם היו בקיאים במשנת הרמב"ם, לכאורה אף בניהם אמורים היו להיות כאלה, אלא מאי? הם לכל היותר הצליחו להחזיק אותם חלקית כשומרי מצוות. צא ולמד לגבי אחרים שאינם גדולים בתורה מה עלול לקרות למשפחתם.

 

5) כמי שהולך בעקבותיו של רבינו תמיהני עליך שאתה לומד הלכה מן המדרשים כשאין למדים הלכה מן המדרש וזה לא נפסק בשום מקום ע"י הרמב"ם. ובמה אתה שונה מסאטמער למשל שלמדים מן המדרש שאסור לעלות בחומה?!

מאי 7נערך: מאי 7

הטענות שלך הן משכנעות ביותר. וגם אם, למען הטענה, כולם כאן נוגעים בדבר, איך זה רלוונטי כאן? היא רלוונטית במקרים של עדויות, אבל איך זה רלוונטי כאן במקרה של ויכוח - שבו המוקד צריך להיות רק על אופי הטיעונים?!

 

קידוש החודש, יז,כד: "וטעם כל אלו החשבונות, ומפני מה מוסיפים מניין זה, ומפני מה גורעין, והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה על כל דבר ודבר היא חכמת התקופות והגימטריות, שחיברו בה חכמי יוון ספרים הרבה, והם, המצויים עכשיו ביד החכמים; אבל הספרים שחיברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר, לא הגיעו אלינו. ומאחר שכל אלו הדברים, בראיות ברורות הם, שאין בהם דופי, ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם אין חוששין למחבר, בין שחיברו אותם נביאים בין שחיברו אותם גויים: שכל דבר שנתגלה טעמו, ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו, אלא על הראיה שנתגלתה, והטעם שנודע."

מקבל את הערתכם לגבי אי הרלבנטיות של נגיעה בדבר.

ברור שמקובל עלי הציטוט מסוף דברי רבנו ב'קידוש החודש'

עדיין לא ראיתי בדבריכם הוראה מרבנו להתיר ישיבה של קבע בחו"ל או אפילו הגירה לתקופה קצובה אלא לשם פרנסה (כפי שהוא עצמו עשה ברדתו למצרים) או ללמוד תורה (במקרה שאין בא"י אפשרות ללמוד תורה, וזה לא המצב בימינו) או לשאת אישה.

אם כבר להיות נאמנים לרבנו וברור לכם שאין יישוב בארץ או חברה שניתן לקיים בה חיים יהודיים קבלו את המלצת רבנו שאמר ללכת לישב בדד במדבר . ברור שהתכוון במדברות של א"י אם היה לדעתו מותר לצאת לחו"ל מדוע לא הציע אפשרות נוספת כזו.

אי אפשר לקחת את חצי משפט "ואפילו בעיר של גויים" כדי להצדיק טיעון שהוא הפוך מהחצי הראשון של המשפט "בארץ ישראל" .

ואני שוב טוען שהמציאות שנטענת בדיון זה שלא ניתן לקיים חיי יהדות אמיתית בארץ הקודש אינה נכונה.

מאי 7נערך: מאי 8

א) מרי יאיר, אף אחד לא טוען שאי אפשר לחיות חיים דתיים בישראל היום! אלא אנו טוענים כי עבור אנשים מסוימים - אלה שעל פי דרך הטבע לא יעמדו בהשפעות החילוניות בישראל, ויהיו דתיים יותר בגולה - עבור האנשים הספציפיים האלה, אין זה נכון לחיות בישראל.

 

ב1) עכשיו אנשים אלה מחולקים לשתי קבוצות: 1) אלה שכבר חיים בישראל; 2) אלה החיים בגולה. לגבי הקבוצה הראשונה (אלה שכבר חיים בישראל), אני יכול לראות מדוע תתנגד להגיד להם לעזוב את ישראל, אם כי בהחלט נוכל לטעון שאם חילוני ישראלי ישמור את התורה והמצוות בגולה יותר מאשר בישראל, נראה שזה מגוחך לגמרי להתעקש שלא יעשה כן; אם ללמוד את התורה מותר לעזוב את ארץ ישראל, לשמור את התורה לא קל וחומר בן בנו של קל וחומר?!

 

ב2) לגבי הקבוצה השנייה (אלה החיים בגולה), גם כאן נראה מגוחך, אם לא פושע, לומר לאלה ששומרים את התורה והמצוות יותר בגולה - שבה הם חיים בקביעות - יותר משהיו שומרים את התורה והמצוות בישראל, שהם צריכים לעזוב באופן פעיל את הגולה ולעבור לישראל למרות שזה יגרום להם להיות חוטאים גדולים יותר ברגע שהם יחיו בישראל.

 

האם אתה טוען שלפי הרמב"ם האנשים הספציפיים האלה החיים בגולה צריכים לעלות לישראל, גם אם זה אומר שעל פי דרך הטבע ברגע שהם יחיו בישראל הם - כמו אינספור אחרים הדומים להם, כולל אינספור עולים וצאצאי עולים הדומים להם - ישמרו פחות מצוות ויעברו יותר עבירות?

 

ג) ואם אנחנו רוצים להשיב שהאנשים האלה צריכים לעלות לישראל למדבריות ישראליות מבודדות, אז אני פשוט אציג את השאלה הזאת בצורה אחרת:

בנסיבות שבהן יש רק שתי אפשרויות ריאליטיסטיות לאנשים האלה - 1) להישאר בגלות ולהישאר שם דתיים יותר, או 2) לעבור למקומות ישראליים רגילים שבהם הם - כמו רבים עולים שעשו את אותו הדבר - יהפכו בוודאי לחוטאים גדולים יותר, מה על פי הרמב"ם הם צריכים לעשות בנסיבות ספציפיות אלה?

 

 

מרי יאיר, 1) במחילה, בדבריך יש לכאורה עירוב של שתי הלכות ככה שמן המותר יצא לך איסור.

  • א. למי שנולד בחו"ל מותר לגור באופן קבע בחו"ל.

  • ב. אסור לבן ישראל לרדת לגור באופן קבע בחו"ל. ועליו נאמרו התנאים של לשאת אשה, פרנסה, וללמוד תורה.

 

2) אנחנו מתמקדים בהלכה שהזכרתי בסעיף א, מכיון שלהבנתי תלמיד משה הוא בן חו"ל. הרלוונטיות של סעיף ב' בדבריי ראויה לדיון בפני עצמה.

 

3) כעת נעיין יחדיו בדברי הרמב"ם בהלכות מלכים (ה, ו-יב) - ואכתוב את הבנתי בגופן נטוי בתוך סוגריים.

 

כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין--הרי זה כיבוש רבים, והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושוע לכל דבר:  והוא שיכבשו אותה, אחר כיבוש כל ארץ ישראל האמורה בתורה.

ומותר לשכון בכל העולם, חוץ מארץ מצריים (כל זה לבן חו"ל. ת.ה.):  מן הים הגדול המערבי ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר--הכול אסור להתיישב בה.

ח  ובשלושה מקומות, הזהירה תורה שלא לשוב למצריים--"לא תוסיפון לשוב בדרך הזה, עוד" (דברים יז,טז), "לא תוסיף עוד לראותה" (דברים כח,סח), "לא תוסיפו לראותם עוד, עד עולם" (שמות יד,יג).  ואלכסנדרייה בכלל האיסור.

ט  [ח] מותר לחזור לארץ מצריים לסחורה ולפרקמטיה, ולכבוש ארצות אחרות; ואין אסור אלא להשתקע שם (במצרים בלבד! ת.ה.).  ואין לוקין על לאו זה--שבעת הכניסה, מותר הוא; ואם יחשב לישב ולהשתקע, אין בו מעשה.

י  וייראה לי שאם כבש מלך ישראל ארץ מצריים על פי בית דין, שהיא מותרת; ולא הזהירה תורה אלא לשוב לה יחידים, או לשכון בה והיא ביד גויים, מפני שמעשיה מקולקלין יותר מכל הארצות, שנאמר "כמעשה ארץ מצריים . . ." (ויקרא יח,ג).

יא  [ט] אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם--אלא ללמוד תורה, או לישא אישה, או להציל מיד הגויים (ומה עם להציל מיד מינים? הצלה רוחנית חשובה לא פחות, ת.ה.), ויחזור לארץ; וכן יוצא הוא לסחורה.  אבל לשכון בחוצה לארץ (דוקא לישראלי! ת.ה.), אסור--אלא אם כן חזק שם הרעב, עד שנעשה שווה דינר חיטין בשני דינרין.

יב  במה דברים אמורים, בשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר. אבל אם היו הפירות בזול, ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר, ואבדה פרוטה מן הכיס--ייצא לכל מקום שימצא בו ריוח.  ואף על פי שמותר לצאת, אינה מידת חסידות:  שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו, מפני צרה גדולה יצאו, ונתחייבו כליה למקום.

 

אם כן, יש שני דיונים נפרדים כלפי בן חו"ל וכלפי ישראלי. לבן חו"ל מותר לגור היכן שרוצה חוץ ממצרים. לעומת זאת לישראלי מותר לרדת לחו"ל באחד משלשה התנאים הנ"ל.

 

מאי 8נערך: מאי 8

א) בנוסף לכל מה שתלמיד-הרמב"ם כתב לעיל, הבה נתבונן מקרוב בקטגוריית ההצהרה שהרמב"ם מכריז עליה כאן - (המילים בסוגריים הם שלי):

 

הלכות דעות ו׃א, - "דרך ברייתו של אדם [דהיינו כל אדם] להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו לפיכך צריך אדם [דהיינו כל אדם, ובמיוחד כל יהודי] להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע ואומר אשרי האיש וגו' וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה [שימו לב היטב! הרמב"ם לא מוסיף כאן "למעט ארץ ישראל ואנשיה"], [האופציה הטובה ביותר היא:] ילך [כלומר, כל אדם, ובמיוחד כל יהודי, מכל מדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך] למקום [בכל מקום בעולם] שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים; ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי [האופציה השנייה היא:] ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום; ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע [האופציה השלישית היא:] יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים."

 

הרמב"ם כאן מוסר שיעור על 'מעשה בראשית.' הרמב"ם כאן משמיע הצהרה על הטבע האונטולוגי המטאפיסי האוניברסלי הבסיסי של האדם. אין ספק שזה חל על כל בני האדם בכל הזמנים בכל מקום. אין יוצא מן הכלל לטבע האנושי הזה ליהודים המתגוררים במקום גיאוגרפי מסוים הנקרא ארץ ישראל. היהודים בישראל נשלטים על ידי חוק זה של הטבע האנושי כמו כל בני האדם האחרים. בדיוק כמו כל האריות של כל הזמן בכל מקום נשלטות על ידי חוקי היסוד של טבע האריות, כך גם עם בני אדם.

 

ב) הרמב"ם אומר שזה הטבע האוניברסלי של האדם להיות מושפעים על ידי הסובבים אותו. הרמב"ם גם אומר שהדרך הטובה ביותר לתעל את הטבע האנושי הזה היא שהאדם יקיף את עצמו באנשים טובים, וגם האפקטיביות של פתרון זה הוא חלק מהטבע האוניברסלי של האדם.

 

ולכן אין זה הגיוני כלל לטעון שהרמב"ם הוציא את ארץ ישראל ואנשיה מעובדות אוניברסליות אלה של הטבע האנושי. אין זה מפתיע אם כן, שהרמב"ם לא כתב בהלכה זו שעובדות אוניברסליות אלה של הטבע האנושי חלות על כל בני האדם בכל המקומות חוץ מארץ ישראל ואנשיה.

 

ג) באשר למה הרמב"ם אינו מציין במפורש שניתן לעזוב את ארץ ישראל כדי להיות יותר דתי, אולי זה מהסיבות הבאות:

 

1) לאור דברי תלמיד-הרמב"ם לעיל, אם הרמב"ם כבר אמר במפורש שניתן לעזוב את ארץ ישראל בשל סכנה פיזית, זה היה מיותר עבורו לציין שניתן כמובן לעזוב את ישראל בגלל סכנה רוחנית;

 

2) אם הרמב"ם כבר אמר במפורש שניתן לעזוב את ארץ ישראל כדי ללמוד תורה, זה היה מיותר עבורו לציין שניתן כמובן לעזוב את ישראל לשמור את התורה;

 

3) הרמב"ם כבר לימד אותנו בהלכות דעות ו׃א כלל אוניברסלי על כל טבעם של כל בני האדם שאדם צריך לברוח ממקום שמשפיע לרעה על חייו למקום שישמור על דרכיו הטובים וישפר אותם. וכיוון שלכלל אוניברסלי זה, מעצם טבעו, אין יוצאים מן הכלל, לכן אין כל סיבה שהרמב"ם יחזור על כך שוב בנוגע לארץ ישראל. אוניברסלי פירושו אוניברסלי - כולל ארץ ישראל ואנשיה.

 

מאי 8נערך: מאי 8

תלמיד משה, אני מסכים עם דבריך. בשולי דבריך רק אעיר ואומר שמשמעותה של המילה 'מדינה' מחוץ לעברית המודרנית, היא עיר. המשמעות של country היא משמעות חדשה של העברית המודרנית.

אסתר ח׃יז - "וּבְכׇל־מְדִינָ֨ה וּמְדִינָ֜ה וּבְכׇל־עִ֣יר וָעִ֗יר מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨רדְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ שִׂמְחָ֤ה וְשָׂשׂוֹן֙ לַיְּהוּדִ֔ים מִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹםט֑וֹב וְרַבִּ֞ים מֵֽעַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִֽתְיַהֲדִ֔ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־הַיְּהוּדִ֖יםעֲלֵיהֶֽם."

 

עם זאת, המשנה תורה (אם אני זוכר נכון) כתובה בעברית של המשנה. אז השאלה החשובה היא: מה הן המשמעויות של שתי המילים האלה בעברית של המשנה?

 

מאי 8נערך: מאי 8

בעברית הלא מודרנית מדינה היא עיר מחוז, עיר גדולה לעומת סתם עיר. הרמב"ם מפרש שמדינה היא כרך שהיה מוקף בימות יהושוע בן נון ראה הלכות מגילה א, ד (בהלכות הראשונות). וראה משנה מעשר שני ג, ד.

תודה לך על ההערות האחרונות שלך. תיקנתי את ההערה הגדולה האחרונה שלי בדיון ארוך זה על השאלה אם כל היהודים צריכים לחיות כיום בארץ ישראל.

צר לי מכובדיי, אינני יכול להסכים לכך שיש דינים שונים לבן חו"ל לעומת בן א"י.

במקור שהביא תלמיד הרמב"ם מהלכות מלכים ,שממנו הסיק שיש התייחסות שונה כנ"ל, ההבנה ,לענ"ד, שגויה. יש לקרוא בעיון את הטקסט וממנו יוכח שמדובר בארצות שכובשים והם ,בעצם, הופכים להיות חלק מא"י ומכוח זה מותר לגור שם. מזה נקיש ונלמד שבמקום שהוא בשלטון של אינו יהודי האיסור נותר כשהיה.

 

אין להקיש מההיתר ללמוד תורה בחו"ל (רק כשאין אפשרות כזו בא"י) שזהו לפרק זמן מוגבל שבסופו חוזר הלומד לממש את לימודו ולקיימו בארץ הקדושה , ולהסיק מכך היתר לגור לצמיתות בחו"ל כדי לשמור את התורה.

ויסלחו לי חבריי על כך שאינני מקבל את הטענה שאין אפשרות לקיים חיים יהודים אמתיים בארץ ישראל יותר או שווה מאשר בחו"ל. והבוחר יבחר.

מאי 8נערך: מאי 9

מרי יאיר, כתבת: "מזה נקיש ונלמד שבמקום שהוא בשלטון של אינו יהודי האיסור נותר כשהיה."

 

אם כן, מדוע התחיל הרמב"ם את ספרו משנה תורה - ספר הלכה נצחי לעם היהודי - עם המילים "אני משה בן מיימון הספרדי"? אם אסור ליהודים לחיות בספרד ובכל מקום אחר מלבד ארץ ישראל, מדוע יכריז הרמב"ם בפומבי ובנצח על חטאו (ועל חטאו של אביו), ומדוע יתעקש לכל אורך חייו להשתמש בשם "משה בן מיימון הספרדי"?

מאי 8נערך: מאי 8

1) זו מציאות שהרמב"ם ואביו ובנו ובני בניו כולם, וכן אבותיך ואבותיי כולם התגוררו דרך קבע והשתכנו דרך בחו"ל. ומכיון שגם הרמב"ם (שהיה בן חו"ל) וגם בני תימן וגם כל האמוראים נהגו כך, אם כן סביר להניח שהפירוש הוא כמו שכתבתי. בנוסף לכך, אאל"ט, אפילו בזמן בית המקדש השני היו יהודים שגרו בגולה (לאו דוקא בסוריה) ויש הלכות שלמות המתבססות על עובדה זו, ולפי דבריך כל העובדות הנ"ל מתבססות על איסור קבוע שרבים מעם ישראל עברו בעידוד חכמים ובהתאמת הלכות לאנשים אלה כמו יו"ט של גלויות. וזה לא סביר בעליל.

 

2) מקור הדברים בתלמוד מסייע להבנה הנ"ל: קידושין (לא:)

  • "רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה, אמרה לי': בעינא תכשיטין, עבד לה. בעינא גברא, נעיין לך. בעינא גברא דשפיר כותך, שבקה ואזל לארעא דישראל. שמע דקא אזלה אבתריה, אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר לי': מהו לצאת מ[ה]ארץ לחוצה לארץ? א"ל: אסור. לקראת אמא, מהו? א"ל: איני יודע. [אתרח] פורתא הדר אתא, אמר ליה: אסי, נתרצית לצאת? המקום יחזירך לשלום. אתא לקמיה דרבי אלעזר, א"ל: חס ושלום, דלמא מירתח רתח! א"ל: מאי אמר לך? אמר ליה: המקום יחזירך לשלום, אמר ליה: ואם איתא דרתח לא הוה מברך לך. אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי, אמר: אי ידעי לא נפקי".

  • כתובות (קיא.): אמר רב יהודה אמר שמואל: כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות.

 

3) מלכים ה, ט: מותר לחזור לארץ מצריים לסחורה ולפרקמטיה, ולכבוש ארצות אחרות; ואין אסור אלא להשתקע שם. ואין לוקין על לאו זה--שבעת הכניסה, מותר הוא; ואם יחשב לישב ולהשתקע, אין בו מעשה.

לפי דבריך שאין חילוק בין א"י לחו"ל, אם כן מיותר לחלוטין לומר שאסור להשתקע במצרים, כי הרי בכל מקום אסור להשתקע. אלא צ"ל שלבן חו"ל מותר להשתקע בכל מקום חוץ ממצרים, ולבן א"י אסור להשתקע בכלל בחו"ל אלא לצאת כדי ללמוד תורה וכו'.

 

מלכים ה, יב: לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גויים ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו, כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו.

 

מפורש בדברי הרמב"ם שכל האיסור נאמר על היוצא מהארץ לחו"ל, ולא יוצא מחו"ל לחו"ל. זאת ועוד מההלכה שאסור לצאת מבבל לשאר הארצות, משמע שהכוונה לומר שאסור לבני בבל להשתקע בשאר ארצות. משמע, בני ארצות אחרות יכולים להשתקע בארצות אחרות.

 

4) גם מה שכתבת שמותר לצאת לחו"ל רק כשאין אפשרות כזאת ללמוד תורה בא"י, זה לא מדויק לפי רבינו:

הלכות אבל (ג, יד)

"מותר לכהן להטמא בבית הפרס או בחוצה לארץ לדבר מצוה בזמן שאין שם דרך אלא היא, כגון שהלך לישא אשה או ללמוד תורה, אע"פ שיש שם מי שילמדנו בארץ ישראל לא מן הכל אדם זוכה ללמוד".

 

 

5) "ויסלחו לי חבריי על כך שאינני מקבל את הטענה שאין אפשרות לקיים חיים יהודים אמתיים בארץ ישראל יותר או שווה מאשר בחו"ל.".

ובכן, יש אפשרות לקיים חיים יהודיים בא"י, לא חיים יהודיים אמתיים (תפילה במניין זה לא חיים יהודים אמיתיים; כנ"ל גם לגבי מצעדי גאווה; חיים יהודים אמתיים הם משהו מחשבתי-תודעתי עם שינוי סיסטמי כולל של המערכת לפָּנים יהודיות, דבר שכרגע לא קיים). מכל מקום לא על כך הדיון, אלא על הסכנה הרוחנית שבימינו בא"י לעומת חו"ל, ואין ספק שהיא גדולה יותר במקרים מסוימים. (וכפי שכתבתי לאורך הדיון כולו, כל מקרה או ארץ צריכים להיות נדונים לגופם). כלומר לא די בכך שיהיה אפשר לקיים מצוות, אלא גם בכך שלא תסתכן רמתו הרוחנית של האדם. תלמיד משה לא טועה בחשש הגדול שלו מהמצב הרוחני בארץ, שהוא מסוכן מאוד בחלק מהמקרים ולא ניתן להשוותו לחו"ל בחלק מהמקרים. כל מקרה לגופו. ובכל מקרה לא חל עליו איסור להמשיך להישאר שם כבן חו"ל.

מאי 8נערך: מאי 9

א) בנוסף לכל מה שתלמיד-הרמב"ם כתב לעיל, אני חושב שזה כדאי להחזיר את תשומת הלב לדברי הרמב"ם האלה, ובמיוחד החלק האחרון: (המילים בסוגריים הם שלי)

 

הלכות דעות ו׃א, - "דרך ברייתו של אדם [דהיינו כלאדם] להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו לפיכך צריך אדם [דהיינו כלאדם, ובמיוחד כליהודי] להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע ואומר אשרי האיש וגו' וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה [שימו לב היטב! הרמב"ם לא מוסיף כאן "למעט ארץ ישראל ואנשיה"], [האופציה הטובה ביותר היא:] ילך [כלומר, כלאדם, ובמיוחד כליהודי, מכלמדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה - כולל ארץ ישראל ואנשיה, ילך] למקום [בכלמקום בעולם] שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים; ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי [האופציה השנייה היא:] ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום; ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע [האופציה השלישית היא:] יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים."

 

ב1) את הפסוק אשר הרמב"ם מביא כדי לתמוך בהאופציה השלישית היא מירמיהו ט' א'. הפסוק מדבר על רצונו של ירמיהו להימלט להמדברות בישראל. זה מראה בבירור כי שתי ההאופציות הראשונות שהציג הרמב"ם - כולל האופציה הטובה ביותר עבור אדם תקוע במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ,דהיינו לעזוב את המדינה הרע שלו ולעבור למדינה אחרת טובה ממנה - מתייחסות גם לארץ ישראל!

 

ב2) אם זה נכון, אז הרמב"ם כמעט במפורש אומר כאן שמלכתחילה לא ניתן לאף אדם - בין תושב ארץ ישראל בין תושב הגולה - לחיות בארץ ישראל אם אנשיה יהיו השפעה שלילית על החיים שלו.

 

ג) באשר למה הרמב"ם אינו מציין את זה במפורש בהלכות מלכים, זו שאלה טובה, וכבר הצענו תשובות אפשריות לעיל. אבל אסור לנו להתעלם ממה שהרמב"ם אומר כאן.

עברתי על תגובותיכם, וההנחה המרכזית שעומדת בבסיס התגובות היא שמי שיעלה לארץ יתקלקל. איני יודע מאין הבאתם הנחה זו, ומדוע היא הכרחית. וכמו שאדם יכול להתקלקל כאן הוא יכול להתקלקל גם בחו"ל ואולי אף יותר (ראו ערך התבוללות) -- אל תאמן בעצמך עד יום מותך.

 

ולכן, אין לי ספק שמי שמצליח לחיות חיים יהודיים בחו"ל, יצליח לעשות כן גם בארץ ישראל ובהצלחה גדולה עוד יותר. ואם אדם גר לדוגמה בחו"ל בתוך חברה סגורה חרדית, יעבור לארץ ישראל לחברה דומה, וכמו שהצליח לשמור על יהדותו שם, כך גם יצליח לשמור על יהדותו כאן. ואם אדם מתגורר בחו"ל בקרב הגויים, והוא טוען שבאופן זה הוא שומר על יהדותו, ובכן, לצערנו יש מקומות לא מעטים בארץ ישראל שאדם יכול להתגורר בהם ולהרגיש חו"ל, מבחינת היהדות.

 

העלייה לארץ ישראל היא שלב לקראת מילוי ייעודו של העם היהודי, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, איפה? בחו"ל? לא, אלא כאן בארץ ישראל. ולפי דעתי העוון הסופי שבגללו התרחשה השואה הוא שנאת ארץ ישראל והתכחשות האומה לייעודה, ובגלל עוון זה גם נגזר על אבותינו למות במדבר לאחר שהוציאו דיבת הארץ רעה, והטילו ספק ברעיון הנשגב הזה שהוא תכלית העם היהודי.

 

ואסיים בסיפור קצר, זכורני שאבי הי"ו נסע לפני כעשרים שנים לניו יורק להשתתף בכנס מסוים שבו הוא מסר הרצאה, לאחר כשבועיים הוא חזר ושאילתיו איך הוא מסכם במשפט אחד את המסע שלו לארה"ב, הוא השיב לי בשתי מלים: "שממה רוחנית".

מאי 10נערך: מאי 10

מורי אדיר, אני מבולבל, מעבר למילים, על ידי ההשוואה שלך. היהודים במדבר דחו את ההזדמנות להיכנס לארץ ישראל עם משה רבנו ויהושע וכל הזקנים הקדושים! הם יכלו לבנות חברה המבוססת על אמת מושלמת - התורה! והם דחו הזדמנות פז שאין כדוגמתה! זו הסיבה שהם נענשו! מה זה דומה כלל וכלל לבניית חברה אתאיסטית חילונית המבוססת על ז'בוטינסקי ובן גוריון ?! מה, בשם השמים, הוא הקשר בין השניים??

א) יש ללמוד את הלקח מחטאם של אבותינו, שבגינו לא נכנסו לארץ ישראל, ולהפיק לקחים. הלקח המרכזי לפי דעתי הוא, להבין את תפקידה המרכזי והמכריע של ארץ ישראל במסגרת מילוי ייעודו של עם ישראל.

 

ב) לגבי בניית חברה אתאיסטאית, מחילה מכבודך, אך על מה אתה מדבר? רוב עם ישראל עורכים סדר פסח, צמים ביום הכיפורים, מקיימים מצוות דתיות וחברתיות רבות, ומנהלים באופן כללי אורח חיים מסורתי, אשר מכיר ומאמין במציאותו של בורא עולם.

 

ג) גם אם נניח כדבריך, שהייתה קיימת בימינו במדינת ישראל חברה חילונית אתאיסטית, מדוע שזה ימנע ממני לעלות לארץ ישראל? וכי יש מישהו שכופה עלי שלא לשמור תורה ומצוות?! וכי יש מישהו שמתערב בחיי הפרטיים?! ובכלל, האם עדיף לחיות בחברה שמורכבת מעובדי אלילים ואתאיסטים (כמו בחו"ל), מאשר בחברה חילונית כאן בארץ ישראל?

 

ד) דומני ששיעור האתאיסטים בארצות המערביות גדול בעשרות רבות של אחוזים משיעור האתאיסטים הקטן שקיים כאן בארץ ישראל.

 

ה) ואם יורשה לי להוסיף, אנכי גדלתי בשכונת רמת-אביב כעשרים וחמש שנה, שהיא מעוז החילוניות הגדול ביותר אולי היום בארץ ישראל, ועד היום מדי שבועיים-שלושה אני נוסע לאבי שגר שם ועושה אצלו שבת, ואולי הדבר יפתיע אותך, אך רבים מאד מאותם חילוניים מאמינים במציאות הבורא, ורק תאוותיהם מונעות מהם לשמור תורה ומצוות. ובמלים אחרות, רק מיעוט קטן הוא ממש אתאיסט.

 

ו) קצרו של דבר, האדם הנבון ימצא את מקומו הנכון כאן בארץ ישראל -- את המקום המתאים לו לעבוד את ה' בדרך הטובה והשלמה ביותר, והנני מזמין אותך בחום ובאהבה לראות כיצד אנחנו מקיימים כאן בשכונת רמת עמידר שבעיר רמת גן, חיים דתיים בריאים ומאושרים.

Newest Posts
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
  • "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם " (בראשית ג, כב) החשש לכאורה לא מובן, מפני שאם הקב"ה היה רוצה, אדם יכל לאכול מהעץ הזה כמה שהוא רוצה ולמרות זאת לא לחיות לעולם. כמו כן מה הסבר הפסוק הבא: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד)
  • האם לפי הרמב"ם אסור להסתכל בירח, בקשת, בברכת כהנים, או אדם בברית של עצמו? על ההסתכלות בקשת נאמר בחגיגה טז ע"א: "כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה '" לאיסור ההסתכלות בירח אין אפילו רמז תלמודי, אלא נזכר בספר 'חרדים' בשם הספר שושן סודות... ר' ספר האדם על הירח (מ. כשר) עמ' 16. לגבי האיסור של שתי אלה, מעבר לזה שהם לא נפסקו להלכה במשנה תורה, בהלכות יסודי התורה (פרק ב) משמע בדיוק להפך, שכדאי ורצוי להסתכל בירח או בקשת. סביר להניח שלדעת הרמב"ם הגמ' הנ"ל עוסקת ברמזים (וראו ג"כ פי' רבינו חננאל על אתר, שדעתו אינה ברורה לי כל כך בנושא "המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת... מפני שאלו כולן אתו להרהורי בכבוד השם "). האם יש איסור לאדם להסתכל בברית של עצמו? בקצרה, לא. " אסור להסתכל בברית קודש, בין שלו ובין של אחרים" ( זוהר ח"ב דף סו: וכן ח"ג דף פד) אדרבה, מהמקורות התלמודיים מוכח שלא מדובר בדבר איסור אלא בדבר חסידות, אך כרגיל ספר הזוהר עשה משמש ושיבש כהרגלו. ירושלמי מגילה א, יא: "ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו" דוקא במקרה זה בשולחן ערוך אבן העזר כג, ז, היטיב לתאר את ההלכה בנושא: "חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שלא נסתכל במילה שלו, ומהם מי שהתפאר שלא התבונן מעולם בצורת אשתו מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהם אוחזות לבב הקדושים". ואם כבר עסקנו בנושא הזה, אז כדאי להזכיר שלדעת רבינו לנשוי מותר לאחוז בברית בשעה שנצרך לנקביו , וכל החילוק הנוסף בין העטרה לשאר האיבר מקורו בטור (אהע"ז שם): "כתב הרמב"ם ז"ל: אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואם ישתין מים לא יאחוז באמה וישתין, ואם הוא נשוי מותר , ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו באמה כלל אלא בשעה שנצרך לנקביו. ואני כתבתי באורח חיים ( ס"ס ג' ) דאף נשוי אסור אם לא מהעטרה ולמטה לצד הארץ" . לגבי ברכת כהנים, כל האיסור היה בזמן בית המקדש כשהשתמשו בשם המפורש.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!