20 אוג׳ 2018

מעט שאלות על אירוסין ונישואין

6 תגובות

1) האם קיים איסור נגיעה עם ארוסה (מקודשת) או שהאיסור הוא רק על הבִּיאָה עמה?

 

2) למנהג החופה עם הכלונסאות והטליתות יש מקור בדברי הרמב"ם?

 

3) למנהג השושבינים המלווים את החתן אל הכלה, להינומה על פני הכלה, יש מקור בדברי הרמב"ם?

 

4) אם הנישואין לפני השקיעה אז כביכול 'חוסכים' יום אחד נוסף לשבע ברכות?

 

5) אם הכלה או החתן לא מבינים ארמית איזה עניין יש בלכתוב כתובה בארמית? האם אסור לכתוב את הכתובה בשפה שבה הם שולטים או שיש איזו קדושה בכתובה?

1) קיים איסור נגיעה באופן כללי, הארוס והארוסה אסורים בייחוד ובנגיעה עד שיקדשנה בשני עדים ויברכו שבע ברכות בעשרה מדברי חכמים, ועד שיכניסנה לביתו בחופה (ייחוד בעדים). בימי קדם לא הייתה שאלה כלל בעניין זה, מפני שהחתן והכלה כמעט ולא היו נפגשים, ובוודאי לא יוצאים ביחד למשך זמן רב, ובימינו נתעוררה השאלה, ולענ"ד יש להשתדל ולקצר את תקופת הפגישות ולקרב את מועד החתונה ככל שניתן. ומי שעושה כן במטרה להתקדש ולהיטהר מסייעין בידו.

 

2) אין למנהג הכלונסאות זכר בדברי רבנו למיטב ידיעתי, והדבר אף מטעה, מפני שמנהג זה גורם לאנשים לחשוב בטעות שהחופה זה הכלונסות וכיו"ב, ואינם נזהרין לקיים את הייחוד בעדים שהוא העיקר. אגב, מנהג פרישת הטלית על הכלה מגונה לדעת רבנו, מפני שהוא רומז למעשה האישות ויש בו חוסר צניעות, ופרשת כנפיך על אמתיך.

 

3) השושבינים לדעת רבנו הם חברי החתן שמשמחים את החתן והכלה בעת השמחה. אבל מה שנקרא שושבין בימינו, ובנצרות קוראים לזה Best man, אין לזה זכר לדעתי בדברי רבנו. גם פרישת ההינומה על פני הכלה לא נזכרה ברבנו, ומה שכתבתי לעיל בעניין פרישת הטלית על הכלה נכון גם לגבי ההינומה.

 

4) כן. אבל נראה לי שעדיף שלא לנהוג כן, גם כדי שלא למעט בשמחה, וגם כדי לקיים את המנהג הקדום כהלכתו, בעשיית סעודת מצוה כדת וכדין ביום שלמחרת הקידושין והחופה.

 

5) למיטב הבנתי ניתן לתרגם את הכתובה לכל לשון, אך ראוי לכתבה בארמית וכתקנת חכמים, וכמו שפוסק רבנו בהלכות יבום וחליצה (ד, כט). כמו כן, אין שום חובה לקרוא את הכתובה בעת החופה, אך אם עושה זאת אדם מוכשר ונבון, הדבר עשוי לתרום לקדושת מעמד החופה, לייקר את כבודה ומעלתה של הכלה, ובזאת להוסיף שמחה לחתן ולכלה.

 

21 אוג׳ 2018

יישר כוחך! התשובות קולחות ובהירות מאין כמותן. מצאתי את שאהבה נפשי, אחזתיו ולא ארפנו בעז"ה.

5) לגבי 5, לא זכיתי להבין מדוע ראוי לכתבה בארמית? הרמב"ם לא פסק שצריך לכתבה בארמית הוא בסך הכל השתמש בשפה שהייתה נהוגה בזמן ההוא בקרב החכמים שדברו ארמית. לא כך?

לכאורה הצדק עמך, אך נשים לב שרבנו הרמב"ם העתיק את לשון הכתובה בארמית, למרות אהבתו הגדולה לעברית ולמרות שכל ספרו משנה-תורה כתוב בעברית. כלומר, יש חשיבות לשמור על הלשון שחז"ל קבעו בנוסח הכתובה.

 

ייתכן וחשיבות עניין זה נובעת ממחויבותנו לדרכם של חז"ל, שהרי אסור לנו לשנות מפסיקת ההלכה שנעשתה על-ידם, מתקנותיהם וגזרותיהם, ורק במקרים נדירים להוסיף עליהן או לגרוע מהן, וכפי שהוכחתי והסברתי במאמרי בעניין כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם (במאמרי עיון ומחקר).

 

נראה לי כי בשמירת נוסח הכתובה בארמית, אנחנו מבטאים את הקשר האיתן שלנו עם חז"ל ואת מחויבותנו להלכותיהם והנהגותיהם. כמובן כאשר תקום סנהדרין היא תוכל לשנות את נוסח הכתובה לעברית. אך כל עוד לא זכינו לכך, עלינו לשמור על הדינים שנקבעו על-ידי הסנהדרין והוסכמו על-ידי כלל חכמי ישראל ועם ישראל.

 

כמו כן, לפי דעתי בדורנו יש חשיבות מיוחדת ויתרה לעניין זה, מפני שהתרחקנו מרחק עצום מפסיקת ההלכה של חז"ל והפכנו את התורה לעשרים תורות. התרחקותנו זו גרמה לבעיות קשות בדת עד כדי חילול השם (תוכל לקרוא על כך במאמר הנזכר לעיל).

 

אמנם, יחד עם זאת חשוב להסביר לקהל בתמציתיות את העניינים המובאים בכתובה, כדי שלא יחשבו שמדובר באמירת סגולה וכיו"ב, ואולי גם להסביר מדוע אנחנו קוראים את הכתובה בארמית, כדי לבטא את הקשר שלנו עם חז"ל, וכתזכורת לכך שעדיין לא זכינו להתחדשות הסנהדרין.

 

אם תמצא סיבה נוספת לכך שהרמב"ם כתב את נוסח הכתובה בארמית, אשמח מאד.

22 אוג׳ 2018

למיטב הבנתי ארמית הייתה השפה הדבורה אז לפחות בקרב החכמים שהתעסקו בכתובות, אבל דבריך על הקשר לחז"ל ככל הנראה לא היו נאמרים על ידי הרמב"ם שכן זה בדיוק דרכם של אותם שחולקים על דרכו אם איני טועה, שהכל מיסטי ונסתר ועמוק ובכך הקשר לחז"ל ואילו לפי הרמב"ם הכל פשוט. בכמה מקומות כתב ויוכל לאומרו או לכתבו בכל לשון שירצה.

וכן בהלכות גירושין "כותבין את הגט בכל כתב ובכל לשון". גט הוא מדאורייתא וכתובה מדרבנן.

 

ובהלכות ברכות "וכל הברכות כולן נאמרות בכל לשון והוא שיאמר כעין תקנת חכמים".

 

וכן כתב בהלכות אישות "ויש לאיש לקדש האישה בכל לשון שהיא מכרת בו"

 

וכן במקומות נוספים, ולא נראה שלרמב"ם היה עניין מיוחד עם לשון הגט מלבד שזה הנוסח שהיה נפוץ ומוכר בזמנו. אולי היו גם כתובות בערבית או בשפות אחרות. זה הנראה לעניות דעתי. ה' יצילנו משגיאות.

נראה שאתה צודק שהרי רבנו פוסק בעניין גיטין (גירושין ד, יא) "כבר נהגו ישראל כולם לכתוב הגט בלשון ארמי, ובנוסח זה, אף על פי שמותר לכותבו בכל לשון, לכתחילה". אך אני עדיין סובר שמשום הריחוק הגדול שלנו מן הפסיקה התלמודית, ראוי מבחינה עניינית לשמור על המקור ובמיוחד בדורנו שהדת הפכה לדת אחרת. ודברי רחוקים מאד ממיסטיקה ודברים נסתרים. אלא פשוטים וברורים, ריחוקנו מכללי ההלכה והמחשבה גרם לנו לצרות גדולות. וראוי לאחוז בכל סמל שיש בו כדי לבטא את הקשר שלנו עם האמת.

Newest Posts
  • חיפשתי באתר ולא מצאתי התייחסות כלפי כשרות הבשר בארץ, הרב אמנון יצחק במשך 40 שנה בהרצאותיו מדבר על בעיית הכשרות והשחיטה של הבשר, ניסיתי לברר בעצמי עד כמה שידי משגת וגיליתי שיש בעיות לא רק בכשרות אלא גם באחסון הבשר, ולכן באופן אישי הפסקתי לאכול בשר, האם השחיטה בארץ תואמת להלכה?
  • רב מסוים טוען כי החתן צריך לחבוש כובע בטקס החתונה שלו כי מכיוון שהוא כמו מלך לכן כובע הוא כמו הכתר שלו. זה נראה כמו רעיון מעורר מחשבה. אולי נוכל לומר שבקהילה בה אף אחד לא חבוש כובעים בדרך כלל, זה יהיה ייחודי ומיוחד לחתן לעשות זאת - ובכך לציין את מעמדו המלכותי. מה תהיה השקפת הרמב"ם בעניין זה - במיוחד בנסיבות של ימינו?
  • מישהו שאל אותי לאחרונה: האם יש סמכות הלכתית אמינה המתירה - במיוחד לאדם עני - רק מזוזה אחת לכל הבית - כלומר בכניסה לבית?
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!