מאי 3

אם פוסלים חרס על ידי חומר כימי - מותר?

3 תגובות

כלי חרס שהשתמשו בו למאכל לא כשר (נבילות וטריפות שקצים ורמשים), האם אפשר לשים על זה סבון ולפסול את זה מאכילת כלב (בפרט לאחר 24 שעות) או שאין לו שום תקנה? השאלה רלוונטית ליהודי שמתקרב ליהדות.

אם התורה ובעקבותיה חז"ל קבעו שחרס אין לו תקנה אינני מוצא אפשרות להכשירו. הלא גם בימיהם היו חומרים חריפים שהיה בהם כדי לפסול מאכילת כלב ובככל זאת לא מצאו לנכון להציע אפשרות כזאת.

מרי יאיר, אשמח אם תשכילני היכן התורה (ובעקבותיה חז"ל) קבעה שחרס אין לו תקנה במקרה של מאכלות אסורות (ידוע לי במקרה של טומאה בלבד כמו שכתוב בויקרא).

 

מאכלות אסורות (יז,א)

קדירה של חרס שנתבשל בה בשר נבילה, או בשר שקצים ורמשים--לא יבשל בה בשר שחוטה באותו היום.  ואם בישל בה מין בשר, התבשיל אסור; בישל בה מין אחר, בנותן טעם.  ולא אסרה תורה אלא קדירה בת יומה בלבד, הואיל ועדיין לא נפגם השומן שנבלע בקדירה; ומדברי סופרים, לא יבשל בה לעולם.  לפיכך אין לוקחין כלי חרס ישנים מן הגויים שנשתמשו בהן בחמין, כגון קדירות וקערות, לעולם, ואפילו היו שוועין באבר; ואם לקח, ובישל בהן מיום שני והלאה--התבשיל מותר.

 

לפי הבנתי היה מקום לומר שהאיסור המקורי נאמר דוקא למי שמתכוון לקנות כלים לא חדשים מהגויים, ולא במקרה כמו שהצגתי. בנוסף לכך כלי פורצליין/ חרסינה הם בספק כלי חרס בשל השוני שבהן. וספק דרבנן לקולא, למעשה אפילו בלי הסבון.

נראים הדברים שאכן החרס של חז"ל שונה מהותית מכלי החרסינה של ימינו, כלומר, אין שום כלי חרס או מצופה חרס בימינו שבולע כמו החרס של חז"ל, ושום כלי חרס של ימינו אינו זקוק לחיסום על ידי בלילת קמח דלילה כדי שלא יטפטפו ממנו הנוזלים. אלא כל הכלים הללו הם מאד חזקים ואולי אפילו בולעים פחות מכלי נירוסטה. ולכן, בהחלט יש מקום להקל בדרבנן בעניין זה. אולם, מדוע שנקל בהם יותר מכלי מתכות? וכמו שחובה להגעיל כלי מתכות, כך ראוי לפי עניות דעתי להגעיל את כלי החרסינה הללו ולהכשירם.

Newest Posts
  • כשמשהו טוב קורה, נהוג לרבים בימינו להכריז 'ישתבח שמו!' 1) האם זה תרגול טוב? 2) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל בו השתמשו אנשים בתימן? 3) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל שהרמב"ם מייעץ לנו להשתמש בו?
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
  • "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם " (בראשית ג, כב) החשש לכאורה לא מובן, מפני שאם הקב"ה היה רוצה, אדם יכל לאכול מהעץ הזה כמה שהוא רוצה ולמרות זאת לא לחיות לעולם. כמו כן מה הסבר הפסוק הבא: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד)
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!