יולי 1

לאכול במסעדה טבעונית לא-יהודיה

10 תגובות

נערך לאחרונה: יולי 1

לא נכנסתי לקרוא מכיון שההלכה פשוטה: בישול גויים אסור. מאכלות אסורות יז, ט ואילך.

יש מספר אופנים שמותר לאכול מאכלי גויים, למשל אם אינו עולה על שלחן מלכים לאכול בו את הפת . ראה שם. במקום שכתוב אחרת מכך, דעתו של הרמב"ם אינה מסכימה.

יולי 1נערך: יולי 1

תורה היא וללמוד אני צריך .הוא מתייחס ישירות לבישול גויים . אנא קרא את המאמר; זה .קצר מאוד

פרופסור פיקסלר אינו מתייחס לבעיה הפוטנציאלית של חרקים בירקות. האם לפי הרמב"ם זו סיבה לשלול את פסק הדין של פרופסור פיקסלר במקרה שהלקוח היהודי במסעדה טבעונית לא-יהודית רוצה להזמין מזון שכולל ?ירקות

לא ראיתי שם חדש תחת השמש. הטענה של 'בטלה הסיבה בטלה התקנה' כבר נדונה כאן בפורום בעבר באריכות. אם נשנה בזה נפתח פתח לשינוי כללי של היהדות. הסמכות לשינויים מעין אלה נתונה לסנהדרין שבהחלט תצטרך לעדכן לא מעט הלכות ביחס לזמנינו. עד אז, אין בית דין (סנהדרין) יכול לבטל בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו במניין ובחכמה.

-אלא אם כן נאמר כי חז"ל מעולם לא עשו את התקנה לנסיבות כגון מסעדה טבעונית במאה ה .21

אפשר לטעון כך כמעט לגבי כל הלכה של חז"ל ואז נהפוך לקונסרבטיבים המתאימים את ההלכה לרוח הזמן. אז למה לא לקרוא לילד בשמו? למשל בוא נבטל יין נסך, כי רוב העולם לא מנסך יין לעבודה זרה, וכך הלאה.

לגבי חרקים בירקות, בעניין זה לפי דעתי רבנו היה חולק על הממסד הרבני אשר הפך את החרקים לאיסורי עבודה-זרה ועריות ושפיכות דמים ביחד, והזהירות מהם הפכה לשיגעון מוחלט, עד כדי שפוגעים בבריאות הציבור במה שהם מרססים בכמויות גדולות כדי שלא יהיו חרקים.

 

ואין לי ספק שרבנו היה מתיר לקנות כרובית או חסה או פטרוזיליה לדוגמה בשוק, ולבדוק אותה באופן כללי מחרקים, ולאכול אותן לתיאבון לאחר ברכת בורא פרי האדמה.

 

ואם אדם בדק ולא התרשל ובכל זאת אכל זבובון קטן, לא קרה כלום, כי התורה לא ניתנה למלאכי השרת.

 

וכל החרדה הגדולה הזו נוצרה בגלל אובדן דרך מחשבתי, וכתבתי על כך במאמרי: "תפיסת הדת כמשענת הלכתית בלבד - מבט היסטורי".

 

www.orharambam.com/post/תפיסת-הדת-כמשענת-הלכתית-בלבד-מבט-היסטורי

יולי 4נערך: יולי 4

אולי חלק מהרבנים הנוכחיים מהממסד הרבני מגנים את כל הירקות שלא נבדקו בקפידה, משום שכך יכולים הרבנים האלה להרוויח הרבה כסף על ידי מתן הכשר כשרות לירקות שנבדקו על ידי רשויות הכשרות המעסיקות את .הרבנים האלה. יש הרבה כסף מעורב בשוק זה

מורי אדיר, אני אעריך בכנות את תשובתך הישירה לשאלה הבאה: לפי הרמב"ם, האם יהודי יכול כיום ?להסתמך על פסק הדין של פרופסור פיקסלר

לא קראתי את דבריו של פיקסלר, אך ממה שכתב כאן תלמיד הרמב"ם, נראה שאכן יש בעיה עם בישולי גויים או מחללי שבת בפרהסיה.

 

ובאופן כללי אני אוכל במסעדות רק בשעת צורך גדול, כי גם אם יש השגחה, איני מסוגל להבין איך אפשר לשמור כשרות כאשר הטבח בעצמו אינו שומר מצוות ואינו בקי בהלכות כשרות.

 

כמו כן, איני מסוגל להבין איך משגיח שמקבל את משכורתו מבעל המסעדה (שמשלם לרבנות), יכול להשגיח בצורה טובה ולא להעלים עין או להימנע מלדון לכף זכות במקום שאין לדון לכף זכות.

 

זאת ועוד, איך משגיח שמגיע פעמיים-שלוש בשבוע לכמה שעות כדי לברור אורז וכיו"ב, איך הוא מסוגל להשגיח באמת על המסעדה?

 

וכבר אמר מרי יוסף קאפח שהוא מעדיף לאכול במסעדה שאין לה השגחה והוא מכיר באופן אישי את הבעלים, מאשר לאכול במסעדה שיש לה השגחה, טובה ככל שתהיה.

 

קצרו של דבר, אני ממליץ לך למעט באכילה במסעדות, ואם כבר נאלצת לאכול במסעדה תימנע מלאכול בשר, ואם כבר אתה אוכל בשר תאכל בשר צלוי.

Newest Posts
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
  • "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם " (בראשית ג, כב) החשש לכאורה לא מובן, מפני שאם הקב"ה היה רוצה, אדם יכל לאכול מהעץ הזה כמה שהוא רוצה ולמרות זאת לא לחיות לעולם. כמו כן מה הסבר הפסוק הבא: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד)
  • האם לפי הרמב"ם אסור להסתכל בירח, בקשת, בברכת כהנים, או אדם בברית של עצמו? על ההסתכלות בקשת נאמר בחגיגה טז ע"א: "כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה '" לאיסור ההסתכלות בירח אין אפילו רמז תלמודי, אלא נזכר בספר 'חרדים' בשם הספר שושן סודות... ר' ספר האדם על הירח (מ. כשר) עמ' 16. לגבי האיסור של שתי אלה, מעבר לזה שהם לא נפסקו להלכה במשנה תורה, בהלכות יסודי התורה (פרק ב) משמע בדיוק להפך, שכדאי ורצוי להסתכל בירח או בקשת. סביר להניח שלדעת הרמב"ם הגמ' הנ"ל עוסקת ברמזים (וראו ג"כ פי' רבינו חננאל על אתר, שדעתו אינה ברורה לי כל כך בנושא "המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת... מפני שאלו כולן אתו להרהורי בכבוד השם "). האם יש איסור לאדם להסתכל בברית של עצמו? בקצרה, לא. " אסור להסתכל בברית קודש, בין שלו ובין של אחרים" ( זוהר ח"ב דף סו: וכן ח"ג דף פד) אדרבה, מהמקורות התלמודיים מוכח שלא מדובר בדבר איסור אלא בדבר חסידות, אך כרגיל ספר הזוהר עשה משמש ושיבש כהרגלו. ירושלמי מגילה א, יא: "ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו" דוקא במקרה זה בשולחן ערוך אבן העזר כג, ז, היטיב לתאר את ההלכה בנושא: "חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שלא נסתכל במילה שלו, ומהם מי שהתפאר שלא התבונן מעולם בצורת אשתו מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהם אוחזות לבב הקדושים". ואם כבר עסקנו בנושא הזה, אז כדאי להזכיר שלדעת רבינו לנשוי מותר לאחוז בברית בשעה שנצרך לנקביו , וכל החילוק הנוסף בין העטרה לשאר האיבר מקורו בטור (אהע"ז שם): "כתב הרמב"ם ז"ל: אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואם ישתין מים לא יאחוז באמה וישתין, ואם הוא נשוי מותר , ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו באמה כלל אלא בשעה שנצרך לנקביו. ואני כתבתי באורח חיים ( ס"ס ג' ) דאף נשוי אסור אם לא מהעטרה ולמטה לצד הארץ" . לגבי ברכת כהנים, כל האיסור היה בזמן בית המקדש כשהשתמשו בשם המפורש.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!