יולי 20

על פי הרמב"ם האם צריך אדם מושלם לנסות ללדת ילדים רבים?

11 תגובות

וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֘ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ:

 

לפי הרמב"ם, האם אידיאלי עבור אדם ללדת כמה שיותר ילדים? האם זה אידיאלי לבנות משפחה ?גדולה מאוד?

 

אני שואל את זה כי למשה ולרמב"ם היו מעט מאוד ילדים, ואברהם רק הפך לאב מאוחר מאוד בחייו - אחרי שכבר בנה אומה שלמה של מונותאיסטים. ואין ספק שאנחנו צריכים לתהות אם הם היו משיגים את כל ההישגים הגדולים שלהם, אם היו להם משפחות גדולות. נראה כי אלה אשר השיגו את ההישגים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית היו אבות של רק כמה ילדים. ובוודאי עלינו לתהות אם יותר מדי ילדים מונעים מאדם להקדיש את זמנו לפעילויות הגבוהות ?ביותר של שלמות האדם.

יולי 21נערך: יולי 21

דבריי אינם בהכרח תשובה, אלא מספר הערות קטנות

 

1. השאלה היא איך הרמב"ם היה יכול להתייחס לשאלה כזאת בזמנו, כי בזמנו לא היו גלולות למניעת הריון וכו', ואם כן למעשה לא הייתה לאדם דרך לשלוט בכמות הילדים שלו למעט הימנעות מתשמיש וזה דבר שתלמידי חכמים מצווים עליו משבוע לשבוע. השאלה הזאת הפכה לרלוונטית בימינו שאמצעי המניעה נפוצים והיכולת לתכנון המשפחה קיימת.

 

2. כמו כן, על פי התורה שקיומה הוא שלמות האדם יש חובה בהבאת זכר ונקבה. והיה אפשר לומר שניתן לחכות עד גיל מאוחר ואז לעשות זכר ונקבה, אבל אף אחד לא יודע מה אורך חייו ולכן כמו בשאר המצוות לא אמורים להמתין. וראה תשובה ז,ב. ואבות ב,ט: "ושוב יום אחד לפני מיתתך - והוא אינו יודע מתי ימות, ולפיכך יהיו ימיו כולם תשובה."

 

3. מעבר לזכר ונקבה לא קיימת מצווה על האדם מן התורה. בימינו שיש איום דמוגרפי על הארץ ייתכן שיש מצווה בריבוי כשהכוונה לש"ש.

 

4. בגידול ילדים ופרנסתם יש טורח רב מאוד. ובמקרה של ריבוי ילדים, המניעה לעסוק בתורה וכו' גדולה יותר. ייתכן שלאנשים מסוימים בימינו יש לשקול תכנון משפחה בהינתן השעה והאמצעים לכך.

 

5. אגב, ישנן השערות לא מעטות על כך שהרמב"ם התחתן בגיל מאוחר מאוד בסביבות גיל חמישים או ארבעים ככל הנראה עם אשה מבוגרת. מאידך ייתכן שהתחתן בגיל צעיר והיה נשוי זמן רב ולא זכה לילדים. גם ייתכן שהיו לו בנות בלבד עד שזכה לרבי אברהם הרמב"ם נפטר בסביבות גיל 70 כאשר בנו היה בן 18) וראה כאן (שים לב! בלחיצה על הלינק יורד מאמר העוסק בנושא).

 

6. צרף לכאן את מה שדובר בנושא באשכול על נשיאת שתי נשים, שם הרמב"ם למיטב זכרוני התייחס לריבוי ילדים כמו לריבוי נשים.

ככל שהאדם מקדיש את חייו יותר למושכלות הוא יכול להרשות לעצמו להימנע מלהביא עוד ועוד ילדים, ולהסתפק במצות התורה בבן ובבת, ומעין ראיה לדברינו יש בהלכת חז"ל שמי שחשקה נפשו בתורה מותר לו להימנע אפילו מלשאת אשה, וכך לפי עניות דעתי גם מי שחשקה נפשו בתורה יכול למעט בהבאת ילדים, ולא אתפלא אם גם בימי חז"ל היו שיטות כיצד לא להתעבר.

 

ויתרה מזאת, גם אם אין לאדם יכולת לחנך ולכלכל את ילדיו בכבוד, עליו להימנע מלהביא ילדים, כי מצות חז"ל להביא עוד ילדים אינה אלא במקום שיש לאדם יכולת לחנכם ולכלכלם, וידועים דברי רס"ג בעניין זה, אשר קבע שאין להביא ילדים אם אין יכולת לחנכם ולכלכלם כראוי, ולמיטב זיכרוני מדברי רס"ג משמע אפילו בבן ובת ראשונים שאנו מצווים בהם מן התורה.

?האם טענותיך אינן מעלות את הבעיה של הוצאת זרע לבטלה

יולי 26נערך: יולי 26

נכון. אבל השאלה שלי באופן ספציפי יותר היא, איך אפשר לומר שגבר נשוי המבקש להשתכלל בידיעת ה' יכול להסתפק בשני ילדים בלבד. האם זה לא מעלה את הבעיה שאחרי שהוא כבר אב ?לשני ילדים, כל היחסים הנוספים שלו עם אשתו כרוכים בהוצאת זרע לבטלה

בדבריך הזכרת דבר בשם רס"ג, ונראה לי שהבנה זו שכתבת בדבריו אינה נכונה.

 

רס"ג, האמונות והדעות (:מאמר י, שער ט) - למהדורת אינטרנטית מעובדת על פי תרגומו של מרי קאפח ראו כאן

 

הששי שער הבנים. ראו אנשים אחרים שישתדלו בבקשת הבנים, ואמרו שיש בזה שמחה לנפש ומחמד ראו ומחמד לעין וששון וגילה, ולולי הבנים לא היו בני אדם, ולא יתקים העולם, והם הסגלה לאדם לעת הזקנה, והזוכרים אותו בטוב אחר מותו; ושהחנינה והרחמים אינם כי אם להם, והכבוד והיקר להם. ודי כי כל נכבד מן הנביאים שואל אותם, כאשר תמצא אברהם אומר (בראשית ט"ו ג') הן לי לא נתת זרע, ואמרה התורה ויעתר יצחק ליי' לנוכח אשתו כי עקרה היא (שם כ"ה כ"א), ואמרה רחל הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (שם ל' א'); ופעמים מלמדו האב תורת האלהים יתברך ויתעלה וחקיו ומצותיו, יקנה בם שכר, כאשר אמר (ישעי' ל"ח י"ט) אב לבנים יודיע אל אמתך. והשתכלתי במה שאמרו, וראיתיו נכון בבנים שיחנם הבורא לעבדו כרצונו; ומקום טעות אלה, שמחייבים כונת זה השער לבדו, מבלי שאר הדברים. ואומר מה תועלת יש בהם אם לא יהיה להם מזון וכסות ומחסה, ומה טוב יש בגדולם אם לא יהיה להם חכמה ומדע? ומה היא חנינתם והחמלה עם העדר אלה הדברים? רק תוספת בצער האבות; ואנה הוא יקרם וכבודם, שיקוה מהם דבר, כשלא יהיה להם הקדמות? ואיה צער ההריון וחבלי הלידה ומה שיקרה מן חליה, וכמו שאמר (בראשית ג' ט"ו) בעצב תלדי בנים. ושמא תמות בעת לדתה ותשוב השמחה לאבל, כמו שאמר (שם ל"ה י"ח) ויהי בצאת נפשה כי מתה. ואיה יגיעת האב ועמלו והכנסתו בכל סכנה כי אם על מזון בניו, כמו שאמר (איוב ל"ט ל') ואפרוחיו יעלעו דם. ואיה צער הגדול והנהגת החלי ותקון הרפואות ושמירת מי השעורים והכנת המשקים, כי אם עמהם ברוב. כל שכן שאחרית הענין למות ולשכול, והוא האוי והאבוי, כמו שאמר (הושע ט' י"ב) כי שם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם. ואם יחיו, הפחד ממה שיחדשוהו הזכרים מהם איננו מניח לו לישון, וכמ"ש (משלי י"ט כ"ו) משדד אב יבריח אם בן מביש ומחפיר; ופחד ממה שיתחדש על הנקבות מהם הוא כלימת עולם וחרפת פנים, כמו שאמרו רבותינו מפחדה לא יישן בלילה. והכלל אם יהיו ממרים תאבד התוחלת, כל שכן אם יהיו מרעים, ועליהם אמר (שם ל' י"א) דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך. אבל שם האב לאהוב את הבנים להחזיק במה שחננו בוראו בהם ולא יקוץ בהם, כמו שאמר (תהלים קכ"ז ג') הנה נחלת יי' בנים שכר פרי הבטן."

 

במהדורת מרי קאפח: "אבל חביבין הולדות לאדם שיחזיק במה שחננו ה' מהם, ואל ירגז בדבר, כאומרו: הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן"

 

ההבנה שלך בדברי רס"ג, מעבר לכך שהיא לפי הבנתי, לא משתמעת מדבריו, גם כן נסתרת מדברי חז"ל (ברכות י):

 

אמר רב המנונא: מאי דכתיב: (קהלת ח) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר? מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו לישעיהו. חזקיהו אמר: ליתי ישעיהו גבאי, דהכי אשכחן באליהו דאזל לגבי אחאב (שנאמר: וילך אליהו להראות אל אחאב). ישעיהו אמר: ליתי חזקיהו גבאי, דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע. מה עשה הקדוש ברוך הוא - הביא יסורים על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה: שנאמר: (מלכים ב' כ'. ישעיהו ל"ח) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מאי כי מת אתה ולא תחיה - מת אתה - בעולם הזה, ולא תחיה - לעולם הבא. אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא - לעביד.

לעניות דעתי הדברים די מפורשים בדברי רס"ג, שהרי הוא יוצא נגד ההנחה שיש להביא ילדים, וכלשונו: "שישתדלו בבקשת הבנים", ומסיק שאין בהם תועלת אם האדם אינו יכול לספק להם מזון כסות מחסה חכמה ומדע, וכיו"ב.

 

כמו כן, הראיה שהבאת מחזקיהו המלך חלשה מעט, כי ברור שלמלך אין שום בעיה להביא עשרות רבות של ילדים ולדאוג לכולם לכל צרכיהם ולכל חינוכם ולימודם, ולכן הקפיד עליו ישעיהו.

 

כמו כן, כמו שאמרתי, אם חז"ל התירו לאדם שחשקה נפשו בתורה לבטל את מצות פריה ורביה ולא להתחתן כלל, דומני שאין שום בעיה לבטל את מצות פריה ורביה מדרבנן, ולהסתפק בבן ובת, במקום שחשקה נפשו בתורה או שאין לו יכולת לכלכל ולחנך את הילדים.

 

וזו עוד דוגמה להלכה שיש להפעיל את השכל הישר כי חז"ל שציוו "בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך" לא התכוונו שהאדם יביא ילדים בלא שום פיקוח ובקרה ובלי שום מחשבה, אלא רק במקום שהוא יודע שהוא מסוגל לחנך ולכלכל אותם ולהדריך אותם בדרך טובה לידע את ה' יתעלה.

בבא בתרא דף ס ע"ב:

מיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.

לפני 6 ימים

אם הבנתי אותך נכון, בשעה שיש גזרות קשות מאד על עם ישראל, לא חלה מצות פרו ורבו. והדבר נכון לפי דעתי, כי בתקופת השואה לדוגמה, הייתה מצוה שלא להביא ילדים, כי העוסק במצוה פטור מן המצוה, והמצוה שכולם היו עוסקים בה אז היא הצלת חייהם שלהם, והבאת ילדים לעולם הייתה מקשה מאד על האדם להציל את עצמו, ומסיחה את דעתו מן המטרה - להציל את חייו שלו.

 

ולפי הגמרא גם בגזרות הרבה פחות קשות מאשר בתקופת השואה, אין להוליד ילדים, שהרי הם אומרים: הנח להם לישראל, ואם היה מדובר בתקופה קשה כמו השואה, אסור היה להניח להם לישראל אלא להורות להם שעת צרה היא ליעקב ויש להילחם בכל הכוחות כדי להינצל.

לפני 6 ימים

להבנתי, המונח 'גזירות רעות וקשות' לא בהכרח מתייחס למקרים חמורים כמו השואה, אלא אפילו במקרים שבהם הבאת הילדים למצב שבו לא יקיימו מצוות ללא פגיעה פיזית ממשית (='שואה רוחנית')- אז מן הדין זה מיותר, לכאורה כמו שהבנת בשם רס"ג (כאמור איני מסכים עם דבריך בפרשנות דבריו), אך עדיין מצאתי מעין ראיה לתפיסה שהצגת בתלמוד.

לפני יומיים

גם בדבריי לעיל לא סתרתי את דבריך, אף שהנני מסתייג מעט מהמושג "שואה רוחנית" כי כל אחד יכול לטעון שימינו הם תקופה כזו ולכן אין להביא ילדים, ולדעתי אין זה אמת, כי עובדה שיש רבים אשר הולכים בדרכי מישרים, והדבר אפשרי למי שירצה בכך, והבא ליטהר מסייעין בידו.

Newest Posts
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
  • "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם " (בראשית ג, כב) החשש לכאורה לא מובן, מפני שאם הקב"ה היה רוצה, אדם יכל לאכול מהעץ הזה כמה שהוא רוצה ולמרות זאת לא לחיות לעולם. כמו כן מה הסבר הפסוק הבא: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד)
  • האם לפי הרמב"ם אסור להסתכל בירח, בקשת, בברכת כהנים, או אדם בברית של עצמו? על ההסתכלות בקשת נאמר בחגיגה טז ע"א: "כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה '" לאיסור ההסתכלות בירח אין אפילו רמז תלמודי, אלא נזכר בספר 'חרדים' בשם הספר שושן סודות... ר' ספר האדם על הירח (מ. כשר) עמ' 16. לגבי האיסור של שתי אלה, מעבר לזה שהם לא נפסקו להלכה במשנה תורה, בהלכות יסודי התורה (פרק ב) משמע בדיוק להפך, שכדאי ורצוי להסתכל בירח או בקשת. סביר להניח שלדעת הרמב"ם הגמ' הנ"ל עוסקת ברמזים (וראו ג"כ פי' רבינו חננאל על אתר, שדעתו אינה ברורה לי כל כך בנושא "המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת... מפני שאלו כולן אתו להרהורי בכבוד השם "). האם יש איסור לאדם להסתכל בברית של עצמו? בקצרה, לא. " אסור להסתכל בברית קודש, בין שלו ובין של אחרים" ( זוהר ח"ב דף סו: וכן ח"ג דף פד) אדרבה, מהמקורות התלמודיים מוכח שלא מדובר בדבר איסור אלא בדבר חסידות, אך כרגיל ספר הזוהר עשה משמש ושיבש כהרגלו. ירושלמי מגילה א, יא: "ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו" דוקא במקרה זה בשולחן ערוך אבן העזר כג, ז, היטיב לתאר את ההלכה בנושא: "חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שלא נסתכל במילה שלו, ומהם מי שהתפאר שלא התבונן מעולם בצורת אשתו מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהם אוחזות לבב הקדושים". ואם כבר עסקנו בנושא הזה, אז כדאי להזכיר שלדעת רבינו לנשוי מותר לאחוז בברית בשעה שנצרך לנקביו , וכל החילוק הנוסף בין העטרה לשאר האיבר מקורו בטור (אהע"ז שם): "כתב הרמב"ם ז"ל: אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואם ישתין מים לא יאחוז באמה וישתין, ואם הוא נשוי מותר , ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו באמה כלל אלא בשעה שנצרך לנקביו. ואני כתבתי באורח חיים ( ס"ס ג' ) דאף נשוי אסור אם לא מהעטרה ולמטה לצד הארץ" . לגבי ברכת כהנים, כל האיסור היה בזמן בית המקדש כשהשתמשו בשם המפורש.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!