אפר׳ 10

כמה יין בליל הסדר?

9 תגובות

לפי הרמב"ם, כמה יין, במידות עכשוויות, צריך לשתות עבור כל אחד מארבעת כוסות היין בליל הסדר?

כ-75 סמ"ק. (מפתח מידות ומשקולות, נספח למהדורת מקבילי)

1) כדי לדעת מה יעשה ישראל, האם אנחנו יודעים כמה זה בגרם? (רוב המאזניים אינם מודדים סנטימטרים מעוקבים, אלא עושים מדידה של גרם)

 

 

2) כתבת: "כ-75 סמ"ק" - האם זה אומר כי על פי הרמב"ם אין כמות מדויקת, אבל רק כמות משוער? אם כך, מדוע?

אפר׳ 10נערך: אפר׳ 10

1) בדיוק. לפי הבנתי העיסוק במיליגרמים לא היה מקובל בחז"ל לכן הם נתנו שיעור כזית כדי שכל אחד ישער לפי ראות עיניו פחות או יותר בקירוב.

 

2) בשיטת הרמב"ם מודדים בנפח ולא במשקל: "וכמה שיעור חלה כמו שלש וארבעים ביצים וחומש ביצה, כגוף הביצה, לא כמשקלה." (חמץ ומצה, ה, יב). ראה גם פיה"מ לרמב"ם חלה (ב,ו).

אם יורשה לי להוסיף, רבנו פוסק בהלכות חמץ ומצה (ז, ט): "לא יפחתו לו מארבעה כוסות: שיעור כל כוס מהן רביעית", והיה אחד שבדק מהו שיעור רביעית בכוס חד פעמית רגילה, ומצא שהוא שיעור של חצי כוס חד פעמית רגילה.

 

חשוב גם לציין שאין צורך שכל הרביעית תהיה יין, אלא מספיק שרק רבע ממנה יהיה יין חי יבש, וכל השאר מים, כלומר רבע-רביעית יין, ושלוש-רביעיות מים (וזכורני שדנו בזה כאן בפורום באחד האשכולות). ולמה אני מזכיר זאת? לשני טעמים, האחד כדי לזכור שרק יין יבש שאינו מבושל או מסוכר יוצא בו ידי חובת ארבע כוסות בליל הסדר, וכן מי שקשה לו לשתות יין יבש, יכול למזוג כמות קטנה מאד ולהוסיף עליה רוב מים, ועדיין יצא ידי חובה ויקיים את המצוה בשלמות.

אפר׳ 13נערך: אפר׳ 13

חמץ ומצה ז,ט:

"ארבעה כוסות האלו צריך למזוג אותן כדי שתהיה שתיה עריבה הכל לפי היין ולפי דעת השותה, ולא יפחות בארבעתן מרביעית יין חי, שתה ארבעה כוסות אלו מיין שאינו מזוג יצא ידי ארבעה כוסות ולא יצא ידי חירות, שתה ארבעה כוסות מזוגין בבת אחת יצא ידי חירות ולא יצא ידי ארבעה כוסות, ואם שתה מכל כוס מהן רובו יצא."

יין דדרי על חד תלת -- כלומר שהוא שלושה רבעים מים ורביעית יין, הוא בגדר יין, הדגש של רבנו כאן באמרוֹ "יין חי" הוא על כך שהיין לא יהיה מבושל, וראיה מההלכה הזו שהבאת עצמה: "שתה ארבעה כוסות מזוגין" וכו', כלומר ברור הוא לרבנו שהרביעית הזו שאדם חייב בה היא יין מזוג, ולא חי ממש.

 

והנה הדברים שכתבנו באשכול אחר, בנושא: "היין הכשר לקידוש" (סעיף ג):

 

רבנו פוסק בהלכות שבת (כט, טו): "וכן שמרים שנתן עליהן מים, אף-על-פי שיש בהן טעם יין – אין מקדשין עליהן. במה דברים אמורים? בשנתן על השמרים שלושה מים והוציא פחות מארבעה, אבל אם הוציא ארבעה הרי זה יין מזוג, ומקדשין עליו".

 

למדנו אפוא, כי אם היחס בין היין למים הוא 1 ל- 3 – כשר לקידוש. כלומר, אפילו אם היין מהווה רק רבע מכלל הכוס, ושלושת רבעי הכוס הנותרים הם מים – כשר לקידוש. ויש לדבר משמעות רבה בשתיית ארבע (או חמש) כוסות יין בליל הסדר, כי אנו מחויבים לשתות בכל כוס רביעית שהיא חצי כוס חד-פעמית קטנה. ונמצא, שיכול אדם למלא שמינית כוס חד-פעמית ביין חי, ושלוש שמיניות במים – ויצא ידי חובת כוס יין בליל הסדר. והוא הדין לקידוש בליל שבת.

 

ובתלמוד (עירובין כט ע"ב): "ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית [=יין], כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית [=סך הכוס כולה]. וכדרבא, דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא - לאו חמרא הוא".

 

ושם (בבא בתרא צו ע"ב): "אחרים אומרים: שמרים שיש בהם טעם יין – מברך עליהן בורא פרי הגפן. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין הלכה כאחרים. אמר רבא: דכולי עלמא, רמא תלתא ואתא ארבעה – חמרא הוא; רבא לטעמיה, דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא – לאו חמרא הוא".

 

אמנם, אם מוזגים את היין ביחס של חלק אחד יין ושלושת חלקי מים, יש לשים לב שהיין איכותי ולא נמהל במים, ולא אתפלא אם רוב היינות עד חמשים שקלים מהולים במים.

Newest Posts
  • חיפשתי באתר ולא מצאתי התייחסות כלפי כשרות הבשר בארץ, הרב אמנון יצחק במשך 40 שנה בהרצאותיו מדבר על בעיית הכשרות והשחיטה של הבשר, ניסיתי לברר בעצמי עד כמה שידי משגת וגיליתי שיש בעיות לא רק בכשרות אלא גם באחסון הבשר, ולכן באופן אישי הפסקתי לאכול בשר, האם השחיטה בארץ תואמת להלכה?
  • רב מסוים טוען כי החתן צריך לחבוש כובע בטקס החתונה שלו כי מכיוון שהוא כמו מלך לכן כובע הוא כמו הכתר שלו. זה נראה כמו רעיון מעורר מחשבה. אולי נוכל לומר שבקהילה בה אף אחד לא חבוש כובעים בדרך כלל, זה יהיה ייחודי ומיוחד לחתן לעשות זאת - ובכך לציין את מעמדו המלכותי. מה תהיה השקפת הרמב"ם בעניין זה - במיוחד בנסיבות של ימינו?
  • מישהו שאל אותי לאחרונה: האם יש סמכות הלכתית אמינה המתירה - במיוחד לאדם עני - רק מזוזה אחת לכל הבית - כלומר בכניסה לבית?
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!