כמה הוא שיעור הליכת מיל בדקות?

עשיתי בעבר עבודת מחקר גדולה בנושא. לדאבון ליבי חלק ממסקנותיי לא התקבלו על לב ידידי ר' אדיר.

בשאלה הנדונה אני מוכיח שקביעתו של רבנו (ובעקבותיו הברטנורא ועוד רבים וטובים) שהילוך מיל הוא 24 דקות נוצרה מתוך המימרה בגמ' פסחים פ"ז , ע"ב. רבנו לקח את הממוצע של קצב הליכת האדם מהנץ החמה עד שקיעתה שזה 30 מיל וחילק אותם ל-12 שעות (כיון שלדידו 12 השעות הזמניות של היום הן בין הנץ לשקיעה) ויצא לו קצב הליכה של 24 דקות למיל.

זהו קצב הליכה ממוצע. אולם מי שיתבונן בכנות ייווכח שקצב ההליכה של האדם משתנה בהתאם לעירנות שלו, למזג האויר , לעייפות המצטברת ולצורך שלו להגיע בדחיפות ליעדו בסוף היום.

ופה מתחילה הטעות ,לענ"ד, בהבנת רוב ככל המפרשים לגבי סוגיית הזמן שבין עלות השחר להנץ החמה.

רובם ככולם הסתמכו על מימרת הגמ (פסחים, שם) שנאמר שם שאדם הולך 5 מילין בין עלות השחר להנץ החמה. אח"כ הובעה דיעה של אמורא אחר שאדם הולך בזמן זה 4 מילין (וכנראה כך הוכרע). ומכיון שרבנו קבע שמשך הזמן הוא שעה וחומש , חילקו 4 מילין לשעה וחומש ויצא להם קצב הילוך מיל 18 דקות.

ואני בעניי אומר: כמו שכבר רמזתי לעיל בדבריי קצב ההליכה משתנה מעת לעת . לא מן הנמנע שבתחילת מסעו בבוקר כשהוא רענן והשמש אינה קופחת על ראשו הולך הוא בקצב מהיר יותר מאשר הקצב הממוצע ולכן רק בשעה וחומש המוקדמות האלה הוא הולך בקצב של 3.333 קמ"ש. בעוד שהילוך מיל נקבע ע"פ קצב ממוצע של 2.5 קמ"ש. (לצורך החישוב, מיל =ק"מ).

הזמן של שעה וחומש מעלות השחר עד הנץ החמה הוא זמן מדיד ונתון והוא קבוע (על בסיס השעות הזמניות השוות, דהיינו בשעה שהיום והלילה שווים) והואיל ואני טוען שאז האדם הולך מהר יותר אין לגזור מזה את קצב ההילוך הממוצע של האדם .קצב זה כבר נקבע כאמור לעיל ע"י רבנו בהילוכו של האדם במשך שאר 12 שעות היום שהם מהנץ עד שקיעה.

לסיכום: אין להסיק מדברי רבנו לעניין משך הזמן של מעלות השחר שהוא שעה וחומש כדי ליצור סתירה מיותרת בדבריו שהקצב הממוצע של הילוך מיל הוא 24 דקות . ורבנו - כל רז לא אניס ליה. עכ"ד.

אוסיף ואומר שכתוצאה מטעות הבנה זו , שקצב תנועת האדם בהלכתו אינה משתנית, נוצר האבסורד בהבנת דעת רבנו תם אודות זמן צאת הכוכבים.

זאת מכיון שבתלמוד השוו בין המרחק שעובר האדם בזמן שבין עלות השחר להנץ החמה, למרחק שעובר האדם בין השקיעה לצאת הכוכבים . ומכיון שלא עמדו על כך שמאוד סביר שקצב ההליכה של האדם משתנה בין תחילת הילוכו בבוקר כשעיתותיו בידו ועוד היום ארוך לבין סוף היום כשרואה שתיכף יהיה חשוך ועדיין לא הגיע ליעדו ולפיכך מגביר הוא את מהירות צעדיו (לפי החישוב שלי מכיון שבין שקיעה לצאת הכוכבים חולפים בממוצע כ-36 רגעים הקצב הוא 8.33 קמ"ש). ואילו ר"ת השווה את שני הקצבים ואז יצא לו שאם בין עלות השחר להנץ החמה יש שעה וחומש אז גם בין שקיעה לצאת הכוכבים יש שעה וחומש . וכבר אמר על זה הגר"א שזהו דבר שהחוש מכחישו.

נזכרתי שכבר היה ביניכם דיון בנושא באשכול שבנושא חנוכה - כאן. אצטרך לעיין בו.