בהלכות תענית א, י קיימות שתי נוסחאות, מחד נוסחת מרי יוסף קאפח ומאידך נוסחאות הדפוס ומפעל משנה תורה. נראה ששתי הנוסחאות טוענות בהחלטיות שהן הנכונות ומשכך ההחלטה נותרת לשיקול דעתו של הלומד.
נוסחת מרי קאפח:
כָּל תַּעְנִית שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ עָלָיו הַיָּחִיד מִבְּעוֹד יוֹם, אֵינָהּ תַּעְנִית. כֵּיצַד מְקַבְּלָהּ--כְּשֶׁיִּתְפַּלַּל תְּפִלַּת מִנְחָה, אוֹמֵר בַּתְּפִלָּה עֲנֵנוּ, וְגוֹמֵר בְּלִבּוֹ לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר. אַף עַל פִּי שְׁהוּא אוֹכֵל בַּלַּיְלָה, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם; וְכֵן אִם גָּמַר, וְקִבַּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת שְׁלוֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה--אַף עַל פִּי שְׁהוּא אוֹכֵל בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה, לֹא הִפְסִיד תַּעְנִיתוֹ, וְאֵינוּ צָרִיךְ כַּוָּנָה, לְכָל יוֹם וָיוֹם מִבְּעוֹדוֹ.
ומעיר שם:
כ"ה הנוסה בכל כ"י ושולחי יד בספרים כתבו "אומר אחר התפלה מחר אהא בתענית" וכ"ה בנדפס וכנוס' כ"י איתא גם בשאלתות הובא בהגמ"י לפנינו שכתב להתפלל עננו במנחה שלפני תענית והביא אותו הרא"ש ע"ש. ועיין גם ריטב"א שהביא כנוס' כ"י. גם בשו"ת רבנו סי' קס נשאל מה שהזכיר בהלכות תעניות לומר עננו במנחה ערב הצום בקבלה היאך יאמר ביום צום התענית הזה ואינו יום הצום כיון שהזכיר שיאמר רק זה והשיב אמירת עננו ערב הצום ואע"פ שאינו צום אין תימה בכך כי סוף היום של כל יום הוא תחילת היום שאחריו להתחיל בדברים הנאמרים, ולפיכך מותר להתפלל ערבית של שבת בערב שבת ומעריב של מוצאי שבת בשבת ומבדיל כמו שבארנו במקומו ע"כ. ובסי' של"א נשאל רבנו יודיענו ג"כ אם חייב שליח צבור להתפלל עננו במנחה קודם הכנס יום התענית בכל התעניות אשר יתענו הצבור חוץ מיום הכפורים אם לאו והשיב התעניות הידועות שמתענים הצבור אין צריך לקבלה מבעוד יום לא יחיד ולא צבור ע"כ משמע שאמירת עננו במנחה היה דבר פשוט ברור וידוע ואלו הזה אמירת עננו טעות היה רבנו מעיר. אמנם בתשובה מקוטעת כבדת לשון ועילגת ביטוי הובאה שם ס שיג שמשמעה שאין לומר עננו אלא ביום הצום עצמו אך פקפוקה מבצבץ מתוכה שכל הענינים שנדונו בה ושכאילו השיב הרמב"ם הם היפך החבור או כמעט היפך החבור ולפיכך אין להתחשב בה.
לעומת זאת בנוסחת הדפוסים, פרנקל, ומפעל משנה תורה וכנראה גם ברמב"ם המדויק
כָּל תַּעְנִית שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ עָלָיו הַיָּחִיד מִבְּעוֹד יוֹם, אֵינָהּ תַּעְנִית. כֵּיצַד מְקַבְּלָהּ--כְּשֶׁיִּתְפַּלַּל תְּפִלַּת מִנְחָה, אוֹמֵר אַחַר הַתְּפִילָּה אֱהֵא בְּתַעֲנִית, וְגוֹמֵר בְּלִבּוֹ לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר. אַף עַל פִּי שְׁהוּא אוֹכֵל בַּלַּיְלָה, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם; וְכֵן אִם גָּמַר, וְקִבַּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת שְׁלוֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה--אַף עַל פִּי שְׁהוּא אוֹכֵל בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה, לֹא הִפְסִיד תַּעְנִיתוֹ, וְאֵינוּ צָרִיךְ כַּוָּנָה, לְכָל יוֹם וָיוֹם מִבְּעוֹדוֹ.
ובהערה שם: "כן הוא בכ"י י (כנראה הכוונה למהדורת יד פשוטה רבינוביץ') ובשו"ת סימן שי"ג, ועל פי המקור הערבי שם הנוסח שלפנינו הוא מהדורה אחרונה."
מה שהעיר מרי יוסף קאפח על התשובה המגומגמת, אכן היא נראית כזאת, והיא נמצאת בשו"ת ח"א סימן שי"ג וממוענת למר יוסף בן גאביר מאנשי בגדאד:
"...ותפלת תענית איך מקבלים התענית שיאמר למחר אתענה או מה שדומה לזה ונראה שהראוי לאמרו אחר תפילת המנחה לפי שכן יראה מהירושלמי ואם אמרו בעצם התפילה בשומע תפלה כמו שזכרנו בחבור בספר אהבה ואמנם ענינו לא יאמר אלא מליל התענית."
אך התשובה במלואה נמצאה כתובה בערבית, וכפי הנראה מרי קאפח לא ראה אותה מכיון שלא הזכיר אותה. התשובה נמצאת בתוך תשובות הרמב"ם בלאו ח"ד בעמוד 23:
כפי הנראה שתי הנוסחאות יצאו תחת ידי הרמב"ם, אלא שאחת קדמה לשניה, אך
לאור תשובה זו לכאורה מסתבר שהנוסח שבדפוסים הראשונים (דוגמת קושטא רס"ט) ובכתבי יד אחרים הוא הנוסח האחרון. ובשונה ממה שהעיר מרי, על פי הערת המהדירים של מפעל משנה תורה, נוסח זה נמצא גם בכתבי יד. הדברים בנוסח זה מובאים בשם הרמב"ם גם בספר הבתים לר' דוד כוכבי מסוף המאה ה-13. ואעפ"כ אי אפשר להתעלם מהנוסחה שהעתיק בטור או"ח תקס"ג שהיא כנוסחת מרי.
אז מה הן האפשרויות העומדות בפנינו?
1) קיימות שתי נוסחאות, ושתיהן אותנטיות, ואחת מהן בלבד אחרונה. התשובה האחרונה אותנטית ונוסח הדפוס הוא הנוסח האחרון.
2) קיימות שתי נוסחאות, ושתיהן אותנטיות, ואחת מהן בלבד אחרונה. התשובה האחרונה אינה אותנטית ונוסח הטור ומרי קאפח היא האחרונה.
3) 3) קיימת נוסחה אותנטית אחת בלבד, והיא נוסחת הדפוס בלבד. כל מה שסותר את זה הוא מזוייף. וכמו כן התשובות התומכות בנוסח זה אינן אותנטיות ובכתבי יד תימן והטור שלחו ידיים.
4) קיימת נוסחה אותנטית אחת בלבד, והיא נוסחת הטור ומרי קאפח בלבד. כל מה שסותר את זה הוא מזוייף. וכמו כן התשובה האחרונה אינה אותנטית ובדפוסים שונים וכן בכתבי יד של ספרי ראשונים אחרים בשמו של הרמב"ם שלחו ידיים.
מעבר לדיון הטכני לעיל, קיים גם דיון בסוגייה שקשה להוכיח ממנו את דעתו של הרמב"ם מאחר והוא נתון בדיוק לפרשנות התלויה בנוסחאות הנ"ל. אולי בעתיד יתגלו כתבי יד (אולי גם המדריך המספיק בגירסתו היותר מלאה?) שישפכו יותר אור על סוגיה עמומה זו.
יישר כוחך! באופן כללי אני מקבל את גישתו של מָרי שנוסחת כתבי היד מדוייקת יותר מן "הנוסח המוגה" כי ברור שרבנו לא ישב להגיה את הנוסח במו ידיו, אלא הסופר הוא זה שהגיה, ורבנו שראה אותו יושב רכון על ספרו בבית מדרשו, כתב שהספר הוגה מספרו, אך רבנו לא אמר שהוא בדק את הנוסח של הסופר.
במקרה הספציפי הזה, אי אפשר לדחות בקש את הנוסחה האחרת / האחרונה.
כמו כן, מאז שכתבתי את הפוסט, נודע לי שמפעל משנה תורה במהדורה האחרונה שלו שינה את הנוסח שיהיה כמו במהדורת מרי. סיבת הזיגזג הזה לא ברורה לי.