ינו׳ 27

חומר בדברי סופרים יותר מבדברי תורה

4 תגובות

תמיד אני שומע שאומרים בכל מיני הקשרים 'חומר בדברי סופרים יותר מבדברי תורה'. השאלה שלי היא האם זה נאמר על כל המצוות או רק על ממרים (הלכות ממרים ד, ג)?

לא מצאתי את ההלכה בציון שהבאת, ברם נראה לי ברור שהדגשה זו נועדה לתת תוקף לתקנות וגזרות חז"ל, כדי שלא יזלזלו בהם, אך ברור שאין מעמדם ההלכתי שווה למעמדן של מצוות התורה. ובסוף פרק א מהלכות סנהדרין נאמר: "בשל תורה, הלוך אחר המחמיר; ובשל דברי סופרים, הלוך אחר המקל".

משנה סנהדרין (יא, ג) חומר בדברי סופרים מבדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב.

 

משנה תורה הלכות ממרים (ד,ג):

"ואם לא תביא המחלוקת לידי כך הרי זה פטור, חוץ ממצות תפילין בלבד, כיצד הורה להוסיף טוטפת חמישית בתפילין ויעשנה חמש טוטפות הרי זה חייב, והוא שיעשה בתחילה ארבעה בתים כהלכתן זה ויביא חמישית וידבק בחיצון, שהבית החיצון שאינו רואה את האויר תמיד פסול, וחיוב זקן ממרא על דבר זה הלכה מפי הקבלה, אבל אם נחלקו בשאר מצות כגון שחלק בדבר מדברי לולב או ציצית או שופר זה אומר פסול וזה אומר כשר, זה אומר יצא ידי חובתו וזה אומר לא יצא, זה אומר טהור וזה אומר שני לטומאה הרי זה פטור מן המיתה, וכן כל כיוצא בזה."

מעניין שרבנו אינו קורא לתוספת טוטפת חמישית "דברי סופרים" או "דרבנן", אלא "הלכה מפי הקבלה", כלומר אף שהיא דרבנן גמור מבחינת מעמדה ההלכתי, בכל זאת יש לה מעמד מסוים שבזכותו היא נקרא "הלכה מפי הקבלה" ולא סתם דרבנן. והנה דברי מרי על הלכות "מפי השמועה ומפי הקבלה" (מתוך הלכות שביתת עשור פרק א), וברור שכאן מדובר בהלכה שמעמדה הוא דרבנן, ואיני יודע כעת מדוע זכתה הלכה זו למעמד יותר משל דברי תורה.

 

על כך בדיוק נסבה השאלה הראשונה שלי. לכאורה זה כל הרעיון במצוה הזאת שהיא יוצאת דופן ועליה נכתב במשנה "חומר בדברי סופרים מבדברי תורה". זה מקום אחד ויחיד לכאורה ( כלומר המשנה אומרת בפירוש שמדובר בדבר שהוא מדברי סופרים ולמרות זאת הוא חמור. השאלה למה דווקא בזה כמובן); בגלל זה הסתפקתי אם הפתגם הנ"ל נכון לכל מקום.

 

יתירה מכך מעניין למה ארבע טוטפות זה מדברי סופרים? אם זה מדברי סופרים, אז כמה טוטפות מהתורה?

 

פירוש המשנה סנהדרין (יא, ב):

"וגם בחמש טוטפות נעשה זקן ממרא במצות עשה זו בלבד לפי שהיא כוללת תנאים שאינם נמצאים בזולתה כמו שנתבאר בתלמוד."

 

ובהמשך שם (יא, ג) כתב:

וגם בחמש טוטפות נעשה זקן ממרא במצות עשה זו בלבד לפי שהיא כוללת תנאים שאינם נמצאים בזולתה כמו שנתבאר בתלמוד.

"אמרו פטור, אם הודה שהיא חובה אלא שהוא מבטלה דרך מרי כמו שאמר לעבור על דברי תורה, עד שיודה שהיא עבירה, ולפיכך אינו חייב מיתת בית דין לפי שאין ממיתין מי שבטל מצות עשה. אבל אם אמר אין תפילין דרך כפירה הרי זה נהרג מפני שהוא מין לא מפני שהוא זקן ממרא. והבן את הענינים האלו היטב לפי שכבר הוקשה להרבה מן החכמים ענין זה וחשבו שזה שאמרו בתלמוד בזקן ממרא אינו חייב עד שיאמר כך ועד שיעשה כך ובתנאי כך וכך, שכל זמן שלא נשלמו אותם התנאים הרי זה מלט נפשו, ואין הדבר כן, אלא ענינו שאינו חייב משום זקן ממרא ופטור מדין זקן ממרא, אבל הוא חייב מיתה מצדדים אחרים, הראית אדם האומר שדעתו ואמונתו השניות או השלוש שזה בלי ספק מכחיש דבר הכתוב ה' אחד האם נאמר שזה אינו נהרג או שהוא זקן ממרא, אלא זה נהרג מפני שיצא מן הכלל, כלומר מכלל ישראל שיש בהם חוטאים אשר אחד מהם כלומר אחד החוטאים זקן ממרא, לפי שאין זקן ממרא הורס חומות התורה ולא כופר בכל תורה שבעל פה כליל כמו צדוקין וביתוסין, אלא הוא איש המחשיב את דבריו על דברי בית דין הגדול, וחייבו הכתוב מיתה משום כבודם כמו שחייב מקלל אביו מיתה משום כבוד הוריו. ולפיכך יש אומרים זקן ממרא על פי בית דין שרצו בית דין למחול לו מוחלין לו, אבל אין הדין כן מן הטעם שהזכירו כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. אבל צדוקין וביתוסין הכופרים בתורה שבעל פה כליל ומסתפקין בתורה שבכתב וכפי שהם מבארים אותה אינם מן הסוג הזה, אלא הם מן הסוג שאומרים אין תורה מן השמים כמו שביארנו בפרק העשירי מסכתא זו כאשר קבענו יסודות התורה, אבל נהרגין אלו על הכפירה כדרך שנהרג מי שכופר באלהות או המכחיש נבואת משה. לפי שכל ההורס יסוד מאותם היסודות שביארתי לך יצא מכלל התורניים. והארכתי לך בענין זה לפי שיש גם בו יסודות באמונה שלא כל אדם מתעורר עליהם."

 

 

 

Newest Posts
  • לאחרונה שאלתי את השאלה הבאה על ידי חבר - אני כותב את השאלה הכי טוב שאני זוכר אותה: "אני יוצא כרגע עם אישה שיש לה דעות מונוטאיסטיות טהורות מאוד - נקייה מכל קבלה ומיסטיקה וכו'. יצאתי עם נשים כבר כמה שנים וזו הפעם הראשונה שפגשתי אישה שיש לה רעיונות מונוטאיסטיים נקיים כמו שלי, ותואמת אותי גם בכל כך הרבה תחומים אחרים - היהדות שלנו ויעדי החיים והאישיות שלנו נראים מאוד תואמים. אבל היא לא מתלבשת בצורה צנועה, והיא התעקשה שהיא לא מוכנה להתפשר על בגדיה ושיערה. מצד שני יצאתי עם נשים שמתלבשות בצניעות רבה, אך היהדות שלהן מלאה בקבלה ומיסטיקה וכו '. מה עלי לעשות מעתה? מצד אחד ברור שאני רוצה להתחתן עם אישה שיש לה דעות מונוטאיסטיות נכונות, אבל אני חושש שאם היא נוחה להתלבש סביב גברים אחרים בבגדים לא צנועים - והיא נוחה בכך לפרסם את גופה לגברים אחרים מלבד בעלה, אז יש סיכוי גבוה יותר שהיא תהיה לא נאמנת לי בעתיד. וגם אם היא תמיד נאמנה, זה ממש מפריע לי שנוח לה שגברים אחרים מסתכלים עליה ככה, ושהיא אכן רוצה שגברים אחרים יסתכלו עליה ככה. מה עלי לעשות? האם עלי לחזור לצאת עם הנשים הצנועות יותר שיש להן אמונות אליליות, אך צנועות בהרבה - ככל שהן אינן מפרסמות את גופן באופן פומבי לגברים שאינם בעליהן, ויש פחות סיכוי שנשים מסוג זה יהיו לא נאמנות בעתיד, ובנוסף אני לא אצטרך לחיות עם הסערה המתמדת הזו שאשתי שמחה שגברים אחרים יסתכלו עליה בתאווה; האם אני חוזר לצאת עם נשים כאלה, או שאני צריך להמשיך לצאת עם האישה הנוכחית הזו אם כי יש לי שני החששות העצומים האלה כלפיה, שאין לי עם הנשים הצנועות? אם לאחר כל המאמצים היא אכן מסרבת להסכים להתלבש בצניעות ולכסות את שיערה, מה עלי לעשות? ואם היא מוכנה להתלבש בצניעות ולכסות את שערה, אך לא מכיוון שהיא מאמינה בצניעות נשית אלא רק מכיוון שהיא עושה את זה בשבילי, האם אני עדיין צריך לדאוג שהפנימיות החילונית שלה - אפילו כשהיא צנועה מבחינה חיצונית - פירושה שאני צריך לדאוג יותר מהאפשרות לחוסר האמינות שלה בעתיד, מאשר הייתי צריך לדאוג אם אחזור לצאת עם סוג הנשים הקבליות המיסטיות הצנועות הרגילות שיצאתי בהן עד עכשיו? מה הרמב"ם היה אומר לי לעשות אם הייתי שואל אותו את כל השאלות האלה?"
  • בראשׁית יט' כו: וַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח רלבג - ביאור המילות: "ותהי נציב מלח – רוצה לומר, שארץ סדום ועמורה היתה כמו נציב גדול ממלח , כי מחוזק השרפה התחדש שם מלח, כאומרו: ׳גפרית וָמלח שׂרֵפה כל ארצהּ׳ ( דברים כט, כב ). וראוי שתדע כי מהארץ הנשרפת יתחדש המלח, כמו שהתבאר בספר האותות. ולא זכר מה שקרה לאשתו בהביטהּ מאחריו, להִשָּׁעֲנוֹ על מה שזכר המלאך (יז) שיקרה לו אם יביט אחריו. ועוד, שכבר זכר אחר זה (ל) שכבר עלה לוט מצוער וישב בהר הוא ושתי בנותיו, וזה ראיה שכבר מתה אשתו." 1) מבחינה לשונית, הפרשנות של רלב"ג כאן נראית לגיטימית לחלוטין. 2) בנוסף, זה גם מעניק להסיפור הבנה טבעית יותר. 3) האם הרמב"ם יסכים לפרשנותו של רלב"ג כאן?
  • נשאלתי שאלה זו היום: "מדוע אברהם התחנן באלוהים להציל את צדיקי הסדום ממוות, אך הוא לא עשה זאת כאשר אלוהים ציווה עליו להקריב את בנו?"
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!